פרק מצוין שממש הזכיר לי את הימים הטובים של העונות הראשונות, במיוחד בעצם ההצלחה לשלב בצורה טובה וחכמה בין המצחיק לבין המרגש, תוך שמירה על איזון מתאים (מה שלא קרה כל כך בעונות האחרונות).

אהבתי את הדינמיקה של קוקס וטרק, והמכנה המשותף של התחרותיות שלהם. בכלל, כל הסיפור עם התחרות של הרופא האהוב היה עשוי היטב וגרם לדמויות להיראות אמינות. אנחנו יודעים שג'יי די באמת אהוב ע"י הפציינטים, שטרק לא מתקשר איתם הרבה ושקוקס נחמד אליהם בערך כמו שקלסו נחמד אליו. הניסיון של ג'יי די להציג עצמו כמי שלא מתעניין בסקר והתגובה שלו להצלחה שלו היו צפויים, אבל מתאימים.

אהבתי גם את התכסיס (השפל) של טרק ואת ההשפעה של קוקס עליו, ולמרות שהיה ברור שג'יי די יגלה ושטרק יתחרט, זה עדיין היה עשוי יפה. אהבתי במיוחד את הדרך שבה ג'יי די "פונה לקבלת אישור" מטרק ואת הפנטסיה בתוך הפנטסיה עם חד הקרן שהיתה מאד משעשעת.

גם הסיפור של אליוט עם אותה חולה (במחלה שנקראת "מחלת לו גריג" ע"ש שחקן הבייסבול המפורסם) היה עשוי היטב ומרגש. השחקנית שגילמה את אותה שאנון היתה פשוט מצוינת, והכימיה שלה עם שרה צ'אלק היתה מעולה. הדילמה של אליוט היתה מעניינת, ואהבתי את הסצנה שלה עם ג'יי די ששוב הראה מגמה חיובית של בגרות והבנה, ונתן עצה הגיונית. ובכל זאת, אהבתי את זה שבסוף אליוט הלכה נגד העצה הזו ועם הרגש שלה.

גם עלילת המשנה של השרת וה"ליידי" שלו היתה משעשעת ומוצלחת. זה בהחלט מתאים לקרלה להתערב לאנשים אחרים בחיים, אבל לפחות היא נותנת עצות חכמות. השרת היה כרגיל מצחיק מאוד ("זה הקול העצוב שלו". ענק!) והעלילה הזו לימדה אותנו עוד קצת על הדמות שלו. גם הדרך שבה קלסו נסחב לתוך העסק עם זה שהוא מנסה לקרוא את הארי פוטר וההתעללות שלו במי שמפריע לו, אבל לא בקרלה היתה מאוד משעשעת. בכלל, לקלסו היו כמה שורות מצוינות בפרק הזה ("בגלל שאני יכול!"). מעניין מה יקרה עם ליידי והאם היא תישאר אתנו.

רק דבר אחד קצת הפריע לי בפרק הזה. ג'יי די אומר לאליוט שהיא "תמיד העריכה את חשיבות החיים (או משהו כזה), אבל בפרק "My Fishbowl" מהעונה הקודמת מתגלה שאליוט ניסתה להתאבד בצעירותה. זה לא ממש מתיישב (אלא אם כן התשובה היא שמאז אותה חווייה טראומטית אליוט הפכה לקיצונית נגד התאבדויות). בכל מקרה, מדובר בפרק הטוב ביותר של העונה, מבחינתי. ציון: 9.5.