10. "הגברים של שדרות מדיסון" נפתחה השבוע. אישית, לא התלהבתי במיוחד (אם כי, גם לא סבלתי. היה נחמד). אבל יש מי שחושב שמדובר ב"הסופרנוס" הבאה.

9.5. בינתיים, העונה החדשה של "דקסטר" יותר מהודקת, יותר סגורה על עצמה, ויותר מוצלחת מהעונה הראשונה. אחד הגורמים לכך הוא ה"קילרז בלוק" שממנו סבל דקסטר בשני הפרקים הראשונים של העונה השנייה (ושנשבר בפרק הנוכחי). ההתנזרות הכפויה הזו איפשרה לסדרה להתמקד במה שהיא עושה הכי טוב - תיאור אירוני אבל אמפתי של הפער בין דקסטר הרוצח ובין דקסטר האח, הבנזוג והקולגה. גילוי בית הקברות הקטן של דקסטר לא רק הוסיף לעלילה מנוע דרמטי יעיל להפליא, הוא גם נסך דוק של אירוניה על החיים המקצועיים שלו - יש משהו כמעט אדיפאלי בדרך שבה הוא מצורף לחקירה נגד עצמו, אבל המשחק המצוין של הול ושל סי.אס. לי, בתפקיד מסוקה הדביל, הפכו את התפנית העלילתית הזו מרגע עם איכויות של טרגדיה יוונית לרגע משעשע. בכלל, "דקסטר" חדה יותר כשהיא במצב-רוח קומי: עלילת-המשנה של סוכן המכוניות היתה מצוינת, במיוחד הסצנה שבה דקסטר מתחיל, בלי כוונה, עם הקורבן המיועד של הרוצח, וכמובן, הדו-שיח האחרון בין דקסטר והרוצח הלכוד. דווקא כשהסדרה עוברת לטונים אפלים-פטאליים, היא מאבדת מהחן שלה - הסצנה שבה החונכת של דקסטר נואמת בפניו היתה פומפוזית ומשוחקת נורא, וכל סיפור החניכה של דב מידי הסוכן המיוחד לאנדי היה צפוי מראש ובנאלי. אבל, נדמה שמקצה השיפורים ש"דקסטר" עברה בחופשה הופך אותה מסדרה טובה לסדרה ממכרת: החקירה נגד דקסטר מספקת עמוד-שידרה עלילתי מותח ומלא פכים אירוניים מענגים, ריטה הפכה בשקט בשקט לאישה חזקה והחלטית והיריבות שמסתמנת בינה ובין החונכת ליילה נראית כמו מטאפורה עסיסית למאבק על נפשו של דקסטר. רק שימצאו דרך להחזיר את צווחות השמחה של דב, ואני אהיה מאושר (יאן צידראן).

9.5. "גיבורים". פרק טוב מאוד, שהתעלה על קודמיו. היעדרותם של פיטר והירו לא ממש פגמה מההנאה בפרק. השילוב של סיילר בסיפור של שני האחים הוסיף הרבה עניין. היה מאוד מעניין לראות כיצד סיילר רואה את עצמו כמעין תמונת מראה של מאיה, כמי שקולל בכוחות שגורמים לו לבצע דברים איומים לכאורה נגד רצונו. לא פחות יפה היה לראות את הצד השני שלו - מזהה את היכולת של מאיה ומייד יוצר לעצמו הזדמנות להרוויח מכך. יהיה מעניין שם. אשר לקלייר - מצד אחד, אני ממש לא מת על ווסט ואין כימיה בינו לבין קלייר. ובכל זאת, ההתנהגות של קלייר בהחלט מאפיינת אותה, לאור מה שראינו בעונה שעברה - מרדנות טבעית, נטייה לברוח ולשקר, ובעיקר העובדה שהיא מונעת מהרצון להיות נורמלית ונקרעת בינו לבין הדאגה למשפחתה. החלק המעניין בעלילה הזאת הוא המניעים של קלייר ושל אביה לשקר האחד לשניה ולהפך, שהם בעצם, מניעים שבאים ממקום טוב, אבל גורמים למשהו לא טוב. העלילה של מוניקה והגילוי על הכוח שלה היו לא רעים בכלל, ואהבתי את הבחירה התסריטאית בסוג הכוח שלה. נכון, הוא מזכיר מאד את הכוח של צ'ארלי (המלצרית החמודה מהעונה הראשונה) אבל גם שונה ממנו מהותית. בעוד שאצל צ'ארלי הכוח בא לידי ביטוי יותר במישור האינטלקטואלי (לימוד), אצל מוניקה הוא בא לידי ביטוי יותר בפן הפיזי (ביצוע), וזה, לדעתי, יכול להפוך אותה לכוח משמעותי בקרב גיבורינו המצוינים. חבל רק שהתסריטאים לא ויתרו על קלישאות ה"ניו אורלינס" שהיו מאולצות מאוד. הגילוי של מאט על המעורבות של אביו היה מצוין. אפשר בהחלט להבין את הרצון של מאט להשקיע באיתור אביו, אבל דומה שהדרך שבה הוא סיכן את מולי לשם כך היתה מוגזמת לחלוטין (איתן גשם).



9. "החיים זה לא הכל" היא סדרה קומית בינונית. לא צפיתי בכל הפרקים ששודרו בה, אבל כן צפיתי בכל פרקי העונה הנוכחית, ואני יכול להגיד בלב שלם, שהפרק ששודר שם השבוע (ביום שלישי, כי גם בשני היה פרק) היה הטוב ביותר מבין פרקי העונה בוודאי, אבל אולי גם הפרק הטוב בסדרה. קודם כל, בגלל הרעיון המרכזי שלו - גדי וקנובלר צריכים לכתוב תוך יומיים טלנובלה, סליחה, דרמה יומית, ולא עולים על שום רעיון כשמסביבם מתרגשות עשרות טלנובלות קטנות. שנית, בגלל כל הנושא של התוכן השיווקי, שנכנס אל הפרק בצורה גאונית, לא פחות. ולבסוף, בגלל הביצוע האדיר שהצליחו לעשות לכל אותן טלנובלות שעברו על דפנה, דוריס ו"הפודל הג'ינג'י המעצבן" - גם בתחום הסיפורי (תרומת כליה, אח אובד), וגם בצורת העשייה, האלמנטים המוזיקליים, ההעמדה, או החלפת המבטים ההיסטרית בין דפנה לאחותה גליה. הדבר היחיד שפגם, מעט, באיכותו של הפרק, היה כל אותם שחקני משנה, שחלקם שיחקו ממש ממש גרוע, וחלקם היו סתם בינוניים. אבל בסך הכל, פרק מצוין, מצחיק מאוד, ועשוי מצוין.

8. אני ממשיך ליהנות מ"משמורת", שבעיניי היא סדרה ישראלית ממש טובה. הפרק של השבוע הכניס סוף סוף את כל המשפחה המתוסבכת לאותו חדר כדי לאכול ארוחה חגיגית, מה שסידר לנו כמה דיאלוגים מצוינים. בכלל, אני מאוד אוהב את דמותה של בת-שבע, שמצליחה להיות עוקצנית, שנונה וחמודה בו-זמנית, וזה לגמרי לא קל.

7. "המדריך להורים מתחילים" היא, כפי שכבר נכתב כאן בעבר, אחת ההפתעות הקטנות הללו, שהצליחה איכשהו "לחמוק מתחת לרדאר" ולהתגלות כקומדיה חביבה להפליא. הפרק של השבוע לא היה יוצא דופן בשום דבר (ואפילו היו בו קטעים משעשעים מאוד עם הבלוג של ג'ולי), אבל מאוד אהבתי את הסצנה הקצרה יחסית שעסקה ב"חוקי הצפייה בלוסט" והפחד מספוילרים לאותו "טוויסט דרמטי" בעקבות הפסקת החשמל. חמוד.

אין 6, 5 או 4.

3. העונה השלישית של "נמלטים" שומרת על רמה אחידה של חוסר מקוריות, חוסר עניין וחוסר תחכום. אף פעם לא הייתי חסיד גדול שלה, אבל לפחות בשתי העונות הראשונות, הצפייה עוד היתה מהנה. כאן בעצם מדובר בסיפור קלאסי של ההצלחה-עלתה-לראש-אבל-בגלל-שאין-ראש-פשוט-נעתיק-את-העונה-הראשונה. הפרק השביעי, ששודר השבוע, היה סיומו של קו עלילה צפוי לחלוטין. כבר מהפרק הראשון היה ברור שהבריחה הזאת של וויסלר ומייקל לא תסתיים בתוך שבוע, משתי סיבות: א. הבריחה צריכה למנות הרבה יותר אנשים, כמובן; ב. הכותבים רוצים למתוח את העלילות של סונה במשך עונה שלמה, כנראה. וכך בפרק זה קיבלנו למעשה חיקוי מושלם לפרק 13 של העונה הראשונה, רק בצורה טיפה יותר עלובה ומשעממת. למרות שבפרק הזה התוצאה מסיכול הבריחה היתה גדולה יותר, גם ההשלכות האלה קיבלו פתרון עלוב (הקרב בין מייקל לוויסלר נעצר בגלל הגילוי על החבל, הגילוי על החבל הסתיים בלי בעיה עם איזה נאום קטן ועלוב משחקן גרוע). הסצנות האחרונות בפרק רק המשיכו את קו העלילה שיכולתי לזהות כבר מההתחלה - לאחר שהבריחה תסוכל, יהיה תוהו ובוהו, לאט לאט אנשים נוספים יצטרפו לבריחה, וכדי לעשות את הכל כאילו "מקורי" וכאילו "מעניין" הם גם יוסיפו איזה טוויסט קטן בעלילה. Check, Check ו-Check (ג'וני).

2. כמה כיף לראות סדרה כמו "משפט וצדק" ולדעת שהיא לא זכתה ליותר מידי פרקים. למה? בתור התחלה, תראו מה היא עושה מויקטור גארבר. רק צריך לראות פרק של "זהות בדויה" בשביל להבין את העוול שנעשה לשחקן המצוין הזה, שבסדרה הזאת מקבל תסריט קיטשי ומטופש, ומגלם דמות שטחית ברמות עצובות. כמובן שהדמות שלו היא לא הדמות השטחית היחידה, ובעצם כל הדמויות שם שטחיות ומטופשות. "משפט וצדק" היא סדרת עורכי-דין מהדור הישן-ישן-ישן שבו לא היתה חשיבות למה שקורה בין לבין, והיא מצליחה לפשל גם עם האלמנטים המיוחדים שכן יש לה. בארבעה מתוך ששת הפרקים ששודרו עד כה, דמותו של קר סמית' היתה זו שקיימה את הדיונים בבית המשפט. ולגבי ההתרחשות האמיתית המוצגת בסוף הפרק - כשהתחלתי לצפות בסדרה הזו, הייתי בטוח שבסיומו של כל פרק, כשנגלה מה באמת קרה, נקבל בעצם סוג של טוויסט. זה לא מה שקרה בארבעה מן הפרקים, בחמישי קיבלנו איזה גילוי קטן שלא באמת שינה כלום, ורק בפרק ששודר השבוע סוף סוף היה טוויסט אמיתי. אבל, כמובן, בשביל שבסיום יהיה טוויסט אי אפשר להשאיר את הדברים כמו שהם: בשביל זה הם גם היו צריכים לגרום לנאשם להפסיד במשפט, ובכך לגרום לאי-צדק משווע. אז למה זה טוב? בקיצור, מדובר בסדרה מטופשת, שנראה כאילו שלא ממש חשבו מה עושים איתה כשכתבו אותה, ואם עוד לא התחלתם לראות אותה (וגם אם כן) מומלץ לוותר. אני נשאר עד הסוף, רק כי זה אחלה בית ספר ל"איך לא לעשות טלוויזיה" (ג'וני).

1. אנחנו כמעט לא מדברים כאן על כל אותם ערוצי ספורט בתשלום, שסוחטים לכל אוהדי הספורט בארץ הרבה מאוד שקלים, לא תמיד בצדק. השבוע שוחק מחזור הסיום באחד משמונת הבתים של ליגת האלופות. כלומר, באותו ערב שוחקו במקביל שני משחקים בלבד. אני מבין, שכשמשוחקים שמונה משחקים במקביל, אין ברירה אלא לשדר את אחד משלושת השידורים הישירים באחד מהערוצים בתשלום, אבל כשיש שני משחקים, אין מניעה עקרונית לשדר אותם בערוץ הרגיל ובספורט 5 פלוס (שגם הוא, אגב, אם שכחתם, ערוץ בתשלום). המשחקים שודרו בערוץ הרגיל ובספורט 5 פלוס לייב (כלומר ערוץ ה"תשלמו פלוס פלוס פלוס"). אז נכון, שלמנויי הלווין זה לא הפריע כלל (כל הערוצים עדיין פתוחים), אבל אני בטוח שיש כמה מנויים של HOT שזה דווקא כן הפריע להם. ובצדק.

בשולי הממיר
אורחים ב"הפמליה": מרי ג'יי בלייג', פיטר ג'קסון וגארי ביוסי בתפקיד עצמם, וגם שונה, דבי מזר, שלא נצפתה כבר די הרבה זמן בסדרה.