נתחיל דווקא עם הרע: אני לא זוכר שאי פעם השתעממתי בסדרה הזאת, ובכל זאת, בחלקים מסוימים מהצפייה בפרק הזה חיכיתי שהוא ייגמר, וזה אף פעם לא דבר טוב. אני חושב שזה קרה אי-שם בחלקים שבהם מאט עושה ג'אגלינג עם שתי בחורות. מעבר לכך, שזה כבר מזמן לא המאט שלמדתי להכיר ולאהוב בעונה הראשונה, היה כל הקו הזה משעמם, מאכזב, קלישאי וצפוי להפליא. גם התהליך שעובר במקביל סמאש עשוי לא מספיק טוב, גם הוא צפוי, גם הוא קלישאי, אבל לפחות הוא העניק לנו סצנה אחת נחמדה, כשהוא בורח מהחבר המפחיד של הבחורה איתה ניסה לשכב.

בגזרת משפחת טיילור קיבלנו הרבה אירועים בפרק הזה, חלקם קצת מעצבנים (תמי הולכת לדבר עם המורה שג'ולי נדלקה עליו כי היא פוחדת שהוא מנסה לעשות לה משהו; אריק מתלונן על היחסים שלה עם גלן, תמי עונה לו שזה מגוחך, ולצערי זה באמת מגוחך, עד שאריק מסביר את עצמו, וההסבר הופך את זה להגיוני מעט יותר), חלקם קצת פחות (ג'ולי מתפרצת על אמה; תמי יוצאת לבלות ומשאירה את בעלה לעשות בייביסיטר). בסך הכל העסק מעניין בבית טיילור, אלא שחלק מהאירועים היו קצת פחות אמינים ו/או מעניינים.

שני דברים הצילו את הפרק מלהיות גרוע או בינוני: האחד הוא הסיפור של טים, שמנסה באמת ובתמים להחזיר אצל כולם את האמון בו, ונכשל פעם אחר פעם בניסיונותיו לחזור אל הקבוצה. הסצנה הכי יפה בפרק היא אותו רגע לקראת סיומו, בו הוא סוף סוף מצליח בכך, עושה זאת באמצעות הומור, קסם אישי, התנצלות שבאה ממקום אמיתי, עקשנות והרבה חוצפה. סצנה נהדרת, שהזכירה לי שוב למה אני כל כך אוהב את הסדרה הזאת.

הדבר השני שהציל את הפרק הוא דווקא אותו קו עלילה, שרבים מהצופים לא אהבו בתחילת העונה - הרצח. זה התחיל מטיירה, שהתבקשה להיפגש עם אחיו של הנרצח, שרוצה להתנצל בשמו. לנדרי, בהיותו לנדרי, מתנדב להחליף אותה, הוא נפגש איתו ובשיחה מדהימה, תוקף אותו ואומר לו שאחיו היה חלאה. זה נכון, כמובן, אבל כשזה בא מפיו של האדם שהרג אותו, זה נשמע אחרת. "הוא היה אחי", עונה לו האח בפשטות, בלי כעס או טינה. ואז, כנראה, זה קורה. ברגע שלאנדרי מבין שהאיש שהרג היה אדם - גם אם נאלח - והיו לו אנשים שאהבו אותו, הוא הולך ומספר לליילה שהוא לא יכול להתמודד יותר עם הסוד שלו. ליילה, בהיותה ליילה, אומרת לו פשוט לספר את האמת, ובסצנה האחרונה של הפרק, הוא עושה את מה שלא האמנתי שיקרה לעולם - הוא נכנס לתחנת המשטרה ומתוודה. במילים פשוטות, באומץ רב, וכנראה גם בלי לחשוב יותר מדי. וואו.



ציון כללי לפרק: 8.