אני חושב שהדבר הכי מדהים בעובדה ש"דקסטר" היא פשוט סדרה מושלמת, היא העובדה שבכל פרק שחולף, הגילוי הזה מפעים אותי מחדש. כל כך הרבה דברים מדהימים קרו בפרק הזה, שאי אפשר אפילו להתחיל לתאר אותו. קחו למשל את תחילת הפרק, עם הדיאלוג הנמשך של דקסטר עם דואקס, שיחד איתו מגיעה אותה הבנה מסוף הפרק הקודם, שהוא, דקסטר, גרם למותו של אביו המאמץ. דואקס מתנהג כאן כמו שוטר, מנסה לדבר אל ההיגיון הלא קיים של דקסטר, או אולי אל ההיגיון שעובד טיפה אחרת אצל דקסטר.

אם הסצנה המדהימה הזאת לא הספיקה לנו, הגיעה סצנה מדהימה נוספת עם ליילה בבית החולים, כשדקסטר פשוט קורא אותה כמו ספר פתוח והיא לא מצליחה לעבוד עליו אפילו לשניה. מרתק, במיוחד הרגע הזה עם היד של ליילה, שמנסה לגעת בידו של דקסטר, שלא מאפשר לה לעשות זאת. מי שהיה צריך להירגע, קיבל כמה סצנות "קלילות" עם הבוס של פראנק שמגיע פתאום ועם העובדה שכלי הרצח "של דואקס" נמצאים, על רקע דקסטר שקולט שכל העסק הזה יימשך שנים ואולי זה בכלל לא מתאים לו, שדואקס יפנה לעברו כל הזמן הזה את האצבע המאשימה שלו. אולי בעצם צריך לחזור לתוכנית המקורית ופשוט לחסל את דואקס, למרות הסתירה עם הקוד של הארי. ושוב - העובדה שהרגעים החזקים הללו הם סוג של הפוגה מרגעים חזקים יותר, מראה אולי יותר מהכל כמה שהעונה הזאת נהדרת.

אבל כאמור, זו היתה רק הפוגה, ודואקס מצליח לחלץ את עצמו. הוא מנסה לברוח, חומק מאיזה תנין קטן ומותקף ע"י שני גנגסטרים שמחזירים אותו לבקתה. חזרה לסקוור וואן. ואז מגיעה סצנה חזקה מאוד נוספת, כשדואקס משתף פעולה עם דקסטר, כדי להיפטר משני שוביו החדשים. לא, רגע, זה בלתי נתפס, אני אחזור על העניין הזה שוב. דואקס יודע מי זה דקסטר. דקסטר הוא הביי-הארבור-בוצ'ר. הוא מתכנן להפליל אותו במקרה הטוב, ולשחוט אותו במקרה הרע, ודואקס משתף איתו פעולה, במעין רגע מדהים ונפלא כזה שבו דואקס - אולי - לא באמת מאמין שדקסטר מסוכן יותר משני החבר'ה הללו. הוא לא מבין שדקסטר גרוע יותר מהם, מהתנין ומכל גורל אחר שייגזר עליו בבית המשפט גם יחד. מדהים. מדהים. מד-פאקינג-הים. ואם זה לא מספיק, דואקס אפילו מודה לו, אומר לו תודה. ואם אפילו זה לא מספיק, מגיעה מיד סצנה חזקה אפילו יותר, כשדקסטר מספר לדואקס שהוא פשוט לא מסוגל יותר לחיות בבית הקלפים הזה, שהוא רוצה להסגיר את עצמו כי - בואו נודה על זה - מתישהו האמת תיחשף. רגע, לא, זה לא נכון. דקסטר מתכוון להסגיר את עצמו? דקסטר? בלתי נתפס לחלוטין.



ואז דקסטר יוצא למסע בן יממה, יום סידורים אחרון לפני שהוא מסגיר את עצמו. הוא מתחיל עם ליילה, מבקש ממנה להסיר את האשמות השווא כי היא ממילא לא תוכל להשיג אותו, כי הוא לא יהיה שם יותר. רגע, רגע, רגע. האם דקסטר עדיין מתכנן להסגיר את עצמו או שהוא נפרד מכולם ורוצה בעצם לברוח? מעניין. הלאה. דקסטר מכין צוואה ומוריש דברים, כנראה, לדב. הולד איט! אולי התוכנית שלו שונה לחלוטין - הוא לא מתכנן להסגיר את עצמו, אבל גם לא לברוח - האם הוא בכלל הולך להתאבד? אחר כך הוא עוד ייקח את ריטה ואת הילדים ליום כיף אחרון על היאכטה ויתוודה בפני ריטה שהוא לא היה חבר טוב במיוחד. המתח גובר. הפרק ממשיך להיות אחד הדברים הטובים ביותר שראיתי השנה בטלוויזיה.

אבל זה לא הסוף של הפרק העמוס הזה, הו לא. דב מגלה תגלית מעניינת על ליילה. היא מתחזה, זה לא השם האמיתי שלה. גם ללגווארטה שנמצאת בהאיטי יש גילויים משלה, גילויים שמעלים שוב לדיון את עובדת היותו של דואקס הביי-הארבור-בוצ'ר. העסק לא יהיה פשוט אם דקסטר ירצה לחזור לתוכנית ההפללה. בינתיים, דב יוצאת למלחמה. תחילה היא נלחמת את מלחמתו של פרנק, מול הבוס המעצבן שלו, אחר כך מול ליילה הבריטית, דורשת ממנה לעוף משם, עכשיו, אחרת היא הולכת להשתמש באותה ויזה שפג תוקפה.



חזרה לדקסטר, שנפרד מהאיש החשוב ביותר בחייו - אחותו, דב. הוא מספר לה שהוא הרוצח. היא נחנקת. רגע, לא. זה לא באמת, אלו תסריטים - מצחיקים להפליא, אגב - שרצים בראשו של דקסטר, בנוגע לשאלה "מה יקרה כשדב תגלה את האמת". מפתיע, אבל זו כנראה הפעם הראשונה שהשם "עמוק באדמה" קופץ לראש כשצופים ב"דקסטר" מאז השנייה הראשונה של הפרק הראשון בסדרה. אבל גם ההפוגה הקומית הזאת עשויה נהדר. ואז מגיעה השיחה האמיתית של שני האחים, ומביאה איתה סצנה מקסימה נוספת: דב מספרת לו שרק בזכותו הצליחה להחזיק מעמד אחרי הסיפור הנוראי שלה עם האייס-טראק-קילר, פשוט כי הוא היה שם בשבילה. דקסטר מצא סוף סוף את הדבר שהוא חיפש: הוא מצא מישהי שמאמינה בו, מה שגורם לו לזנוח את תוכנית ההסגרה.

ואז מגיעה סצנת הסיום של הפרק, כשליילה, בסקרנותה הטבעית הבלתי מתפשרת, מוצאת את דרכה אל אותה הבקתה, כשקולותיו של האסיר דואקס בוקעים מבפנים. די. אני לא יכול יותר. אני פשוט מוכרח לראות את הפרק הבא.

ציון: הסדרה הזאת היא פשוט בלתי אפשרית. 10, ברור, אבל אני לא סגור על עצמי אם זה אכן הפרק הטוב בסדרה. הוא בפירוש אחד העמוסים, אחד הטעונים, אחד המרתקים, אלא שהוא מצטרף לשורה ארוכה ארוכה של פרקים פשוט אדירים.