10. "סקרבס". זהירות! ספוילרים קשים במיוחד למי שטרם צפה! לא מעט סדרות השתמשו במוות של דמות אהובה ככלי תסריטאי, אבל נדיר למדי לראות את זה קורה בסדרות שהן קומיות במהותן. הסיבה לכך פשוטה - מוות הוא נושא עצוב מאוד, שקשה למצוא דברים מצחיקים שקשורים בו, בפרט כשהוא עוסק במישהו שהקהל מזדהה איתו. מדי פעם יש הבלחות כאלה, אבל הן בדרך כלל באות מתוך מקום של חוסר ברירה (כש"8 כללים פשוטים" התמודדה עם מותו של ג'ון ריטר למשל). כמה פעמים תראו סדרה קומית שבוחרת להרוג דמות אהובה מרצון? יש רק סדרה קומית אחת היום בטלוויזיה שלא צריכה להיות לה שום בעיה להתמודד עם סיפור כזה, ולעשות את זה טוב. ממש טוב. "סקרבס", כמובן. אז נכון שלאוורן היא לא אחת מהדמויות הראשיות, אבל היא היתה שם איתנו כל הזמן הזה, החל מהעונה הראשונה ועד עכשיו, והיא בהחלט היתה אחת מהדמויות היותר אהובות. להרוג אותה זה לא עניין של מה בכך. הפרק המחיש בצורה הברורה ביותר את המעלה הגדולה ביותר של "סקרבס" - היכולת שלה לגרום לקהל הצופים בה לנוע מגעיות צחוק אדירות ללחלוחית בעין בתוך שניות ספורות. הפרק היה עמוס ברגעים משעשעים - החל מהבדיחות על התספורת החדשה של ד"ר קוקס ("אתה דומה ללקס לותר"), דרך הניסיון הכושל של ג'יי די וטרק לפגוע בבית של ד"ר קלסו והתגובה הקורעת של קלסו, הניסיונות הפתטיים של ג'יי די להבין מה אמר ד"ר קוקס בזמן שהוא שוב חלם, ג'ק שנוסע באוטו עם מוסיקת הרוק הכבד וכרגיל - החלומות ההזויים של ג'יי די, החל מ"רובוט החדשות הרעות" ההיסטרי ועד למופע הצללים שלו יחד עם כל חברי הצוות. ענק, פשוט ענק. בה בעת, בפרק לא היו חסרים רגעים מרגשים, בפרט הפרידה של כל אחת מהדמויות מלאוורן בדרכה שלה - אליוט שמאפרת את לאוורן כדי שתיראה יפה ברגעיה האחרונים, הטוד שמתוודה שהוא לא רוצה לעשות אותה כיוון שהוא מכבד אותה מדי (אבל מוכן לעשות אותה כדי להציל אותה), השרת שמתוודה שהרג לה את הכלב, ד"ר קלסו והנשיקה המדהימה ("הוא תמיד אהב סוכר חום"), טרק שסופר את כמות השחורים בבית החולים, ג'יי די שנזכר במת הראשון שלה דרכה, ד"ר קוקס שנפרד ממנה בלי לדבר הרבה אבל הביע כל כך הרבה בתנועות הגוף שלו, וכמובן, קרלה והנאום המרגש כל כך שלה בסיום. בכלל, קרלה היתה שוב דמות המפתח בפרק, וג'ודי רייס שוב הוכיחה את עצמה כשחקנית דגולה. אהבתי את העובדה שלאוורן ליוותה אותה לאורך הפרק, ואת הרפרנס לד"ר קוקס ולפרק עם בן, והסיום, שבו לאוורן הולכת לעולמה רגע אחרי שהיא נפרדת ממנה היה הולם וראוי כל כך. אה, כן - ולד"ר קוקס יש ילדה שקוראים לה ג'יי די! הא! כל כך מתבקש. היי שלום, לאוורן, מי ייתן שתזכי לראות את אלילך שם למעלה ולהיות מאושרת (איתן גשם).

10. "אורות ליל שישי". אם הפרק הקודם היה נפלא, הרי שבפרק סיום העונה לא יכולתי שלא להתרגש שוב ושוב ושוב מכל כך הרבה אלמנטים בפרק הזה: ההתרגשות של טיילר כשאשתו מספרת לו שהיא בהריון, הפנטזיות של לנדרי על הנסיעה עם טיירה והתנפצות הפנטזיה כשהיא מביאה את אחותה ואת אמה, האכזבה של כולם מהעזיבה של מאמנם ובמיוחד התגובה של מאט, וכמובן המשחק עצמו, הנאום במחצית, והקאמבק הצפוי, אך המופלא.
וגם: איזו קסם של סדרה, איך נפלתי שדוד כל שבוע מחדש אחרי כל פרק ופרק (הסדרה היחידה עם מגמת שיפור אדירה מפרק לפרק לאורך כל העונה),זוויות הצילום המיוחדות, הפסקול העדין - אפילו התמכרתי למבטא ולקול הסקסי השבור של המאמן. כל דמות בסדרה נוגעת בך באיזושהי צורה. פרק סיום העונה היווה סוג של closer, למרות מספר שאלות שנותרו ללא מענה (אבשלום שושני).

8. תגידו מה שאתם רוצים על "נמלטים" - שהיא לא הגיונית, שהיא נמתחת כמו מסטיק, שלינקולן מטומטם אפילו יותר מכושר המשחק של השחקן המגלם אותו - הכל נכון. אלא שהפרק הנוכחי ב"נמלטים" עבד בזכות שני אלמנטים עיקריים: האחד הוא הכישרון של יוצריה לבנות את הסיפור בצורה מספיק מפותלת ומסובכת, והשני הוא אותו הרגע בו התוודה לינקולן על השקר שסיפר לאחיו, והתגובה של מייקל לאותו שקר. אותו רגע, שבו מסתובב מייקל ופוסע הרחק מאחיו, לא מזכה אותו אפילו בתגובה על אותו שקר, הוא הרגע החזק ביותר העונה עד כה. ההבנה של מייקל שזהו, לא מעניין אותו שום דבר יותר, ומבחינתו הכל כבר הלך לעזאזל; הרגש שיצא ממנו בעקבות הידיעה על מותה של שרה; הכאב, ההלם, העצב - פשוט רגע מרגש. גם אם קריאת התיגר על האדם שאותו הוא היה אמור להבריח היא חלק מתוכניתו לברוח - למרות הכל - מסונה. גם שאר הפרק היה בנוי טוב, עם הרצח, החקירה והטלת האשמה בכל פעם על מישהו אחר, על פי הצרכים של האסירים השונים.

7. דווקא נחמד ה"פרויקט ביפ" הזה. ניכר שיש שם כמה אנשים שיודעים להצחיק, לבנות מערכון שעובד, לכתוב בצורה קומית. למרות כמה מערכונים צפויים מדי, לא מספיק מצחיקים או סתם צעקניים מדי, היו גם כמה שעבדו, כמו זה עם המדריך למתחיל, למרות הנושא השחוק. בסך הכל, מדובר בתוכנית הראויה ביותר משלל התוכניות החדשות שנפתחו בערוץ לאחרונה.

6.5. "היום הגדול". יש רק יום אחד בחיים בו סלט הוא הדבר החשוב ביותר בעולם. מדובר ביום חתונתם של דני ואליס והרוחות סוערות. האם זה ראוי לצעוד לחופה עם שיר מסדרת טלוויזיה? (ברור!), האם השחקן ההוא שנראה קצת כמו אנג'ל יראה משהו מתישהו במהלך היום? והאם דני בכלל מתאים לאליס? זו סדרה שמתרחשת בזמן אמיתי ומתארת את יום החתונה מתחילתו ועד - אם הרייטינג יאפשר זאת - לחתונה המאושרת עצמה. יש בדיחות מוצלחות, יש כמה שקצת פחות - זו אינה הקומדיה המשעשעת ביותר בעולם, אבל בהחלט יש גרועות ממנה. השחקנים סבירים (וונדי מאליק, כרגיל, מצוינת, ואילו את מרלה סוקולוף ראיתי כבר עושה דברים קצת מעניינים יותר בקריירה שלה), הזמן המוצג למטה, משל היתה "יום גדול" (שעלתה השבוע ב-ABC) אחותה הקומית של "24", עובר בצורה מעניינת לפרקים, וכמה מדמויות המשנה יכולות להפוך את הסדרה הזאת מבינונית לסבירה. בשורה התחתונה - עובר בקושי, ואני לא ממש מחכה בקוצר רוח לפרק הבא.



5. ראיתי ממש מעט מ"עד כאן", התוכנית הסאטירית החדשה עם אורי גוטליב, אבל ממה שראיתי יש כמה בדיחות שעובדות, כמה שרחוקות מלעבוד, ובאופן עקרוני, סוג ההומור הזה הוא לא מהאהובים עליי. ולא מיצינו כבר את בדיחות חסמב"ה?

4. "אהבה גדולה" פתחה השבוע עונה שניה בפרק משעמם במיוחד. כן, קרו דברים בפרק - ברברה עזבה את הבית, רק כדי לחזור ברגע המכריע ולהציל את היום בצורה מעוררת הערכה; היתה סצנה אחת לא רעה עם שיחת טלפון וילד שרץ אל הכביש; ואפילו קיבלנו עימות עם המלשינה מסוף העונה הקודמת - אלא שבסדרה הזאת דברים זזים לאט מדי, הדיאלוגים איטיים ומשמימים רוב הזמן, והסיפור המרכזי - גבר שנשוי לשלוש נשים במקביל - לא מספיק כדי להחזיק אותי מרותק אל המסך. ספק אם אמשיך הלאה.


בשולי הממיר
הראיון של יצפאן אמש עם ג'רי סיינפלד הכיל כמה רגעים חמודים, אבל באופן כללי היה קצת מאכזב; הפרק השני של "עבודה ערבית" הציג שיפור מסוים מפרק הפתיחה, אבל זה לא מצדיק את הפרומואים המעצבנים לסדרה, שמדברים על כך ש"כל המדינה נכבשה".

"העשב של השכן" החלה עונה שלישית בפרק חמוד מאוד, שהמשיך את הקו המטורף של סיום העונה השנייה.

ב"על טבעי" התארחה טרישיה הלפר, "מספר 6" האלוהית מ"באטלסטר גלקטיקה" (אסף רזון).