10. "אורות ליל שישי". קשה לכתוב על הסדרה הזאת בפרספקטיבה של פרק אחד בלבד. כן, הפרק הנוכחי היה מקסים ונפלא, אבל זה לא שה-20 הקודמים היו פחות טובים ממנו, בטח לא בצורה משמעותית. ובכל זאת, בפרק הזה היו כמה רגעים בלתי נשכחים, כשבראשם כל אירוע ה"Roast", ה"צלייה", עם הירידות על קבוצת הדילן פנת'רז ובראשה המאמן אריק טיילר. הנאום של אשתו היה אחד הנאומים היותר מוצלחים שיצא לי לשמוע בסדרות טלוויזיה. גם בגלל הצורה החיננית שבה היא הגישה את הבדיחות שלה, אבל גם בגלל הדברים הרציניים שהיא אמרה בסיום. היו עוד דברים מוצלחים בפרק, כמו שתי הסצנות בהן מספר לנדרי על התקיפה של טיירה והסצנה הנוספת כשטיירה מגישה את התלונה במשטרה (והקטע שבו מצלמים אותה) או ההחלטה של המאמן להגיד "כן" להצעת העבודה, הצורה בה בתו, ג'ולי, מקבלת אותה, והויכוח עם אשתו בנוגע לאפשרות שהם יישארו לגור שם כדי לאפשר לג'ולי לסיים את הלימודים בתיכון שלה, אבל המשפט שאיכשהו נחרט לי בזיכרון זה המשפט שאומר באדי גריטי לאריק טיילר, שניות אחרי הדברים שאשתו אומרת: " You got a good one, couch, a really good one". גריטי מדבר על אשתו של טיילר, אבל זה משפט שאפשר גם להגיד ל-NBC על הסדרה הכל כך נפלאה הזאת.

10. "ורוניקה מארס". לא מעט סדרות סיימו את דרכן כשהן עייפות, מאכזבות ורחוקות משיאן. אם יש נחמה אחת למעריציה של "ורוניקה" זו העובדה שהיא הולכת הביתה בראש מורם, ובמיטבה. הפרק הזה בהחלט לא מהווה סיום לסדרה כולה (ולא נכתב כך מלכתחילה) אך מהווה סיום הולם, ואף למעלה מכך, לעונה הזו. הכל עבד מצוין: כל הדמויות החשובות קיבלו זמן מסך, העלילה קלחה, הדיאלוגים היו שנונים מתמיד ובעיקר - ורוניקה וקית' היו במיטבם. מעניין במיוחד לראות את ורוניקה הפגועה מאיימת על הגברים שפוגעים בה באמצעות האינטלקט והיכולות האנושיות שלה, ולראות אותם באמת מאוימים ממנה, בלי שום כוחות על טבעיים. וזה הניצחון הגדול ביותר של הסדרה הזו - היכולת שלה להעביר מסר על כוח נשי באמצעות דמות אנושית רגילה כמו ורוניקה. אהבתי גם את הדגש על הניגוד בין לוגן לבין פיז. בעוד שפיז משכנע את ורוניקה להתעלות מעל הכעס שלה כלפי אלה שמתגרים בה, לוגן מרחיק אותה גם הוא מהעניין, אבל רק כדי שהוא יוכל לסגור את החשבון בעצמו. שניהם אוהבים אותה ומגוננים עליה, כל אחד בדרכו האופיינית, וזה היה יפה לראות. גם לוואלס סוף סוף היה תפקיד חשוב בעלילה. חבל שלא עשו את זה יותר במהלך שתי העונות האחרונות, אבל לפחות עשו זאת הפעם בדרך מקורית ומוצלחת. המעורבות של ג'ייק קיין היתה מפתיעה, אבל איכשהו הרגישה נכון. גם בגלל האזכור המתבקש של לילי (ושל דנקן), וגם כי הוא מסמל את האנשים החזקים ובעלי ההשפעה בנפטון, ובעיקר מסמן חזרה לעונה הראשונה הכה מוצלחת. הרגעים בהם ניסתה ורוניקה להשיג את המידע המבוקש בעוד קית' מחכה לשמוע ממנה היו ממש מותחים. מאז פרק סיום העונה הראשונה לא הייתי מתוח כל כך בזמן פרק בסדרה, וזה אומר הרבה. מעניין היה גם לראות איך כמו תמיד בפרק סיום עונה, דמויות מהפרקים הקודמים משתלבים היטב בעלילה ומסייעים לקדם אותה - השוטר שקית' פיטר לא מוסר לו את המידע על הלוחית של ורוניקה, העיתונאית שכועסת על ורוניקה וכו'. אהבתי את העובדה שורוניקה היא זו שמסבכת את קית'. זה מאוד אופייני לדמויות - לה לפרוץ לבית ככה ולו לגונן עליה בכל מחיר. כמו תמיד בסדרות האלה - הרגעים הטובים ביותר הם הרגעים שבהם הדמויות האהובות חוות כאב רגשי חזק, והצופים כואבים איתן. עכשיו ורוניקה תצטרך לחיות עם התחושה שהיא הרסה לקית' את הבחירות. כמה עצוב, מה גם שהפעם קצת יותר קשה לכעוס עליה, כי היא בסה"כ עשתה את הדבר הנכון, וסצנת הסיום היתה מרגשת ומפעימה. קשה שלא לחשוב על האירוניה שבסיום הפרק הזה - בעלי הממון הם שאמרו את המילה האחרונה, ולמרות שורוניקה וקית' עשו את הדבר הנכון ורשאים ללכת בראש מורם, עדיין יש צביטה חזקה וכואבת בלב על התוצאה הסופית(איתן גשם).



9. לצפייה בפרק פתיחת העונה השנייה של "דקסטר" ניגשתי בחשש עצום: האם הסדרה המדהימה הזאת תצליח לשמור על כוחה גם אחרי הפינאלה של העונה הראשונה? הדקות הראשונות עם דוקס שעקב אחרי דקסטר והבדיחה "הלילה זה הלילה. הלילה הולכים לשחק באולינג" היו חביבות, אבל עדיין לא מבריקות. ההברקות הגיעו מאוחר יותר, כשדקסטר לא הצליח להרוג את הקורבן הבא שלו, ולאחר מכן, בטוח שלא תהיה לו בעיה לחסל את אותו חלאה, שלידו אפילו דוקס נראה קטנצ'יק, הוא נכשל שוב, גורם לסכנה אמיתית על החיים שלו. אבל כל הבעיות הללו התגמדו לגמרי, כשכמה צוללנים גילו לפחות 30 שקיות של גופות, מה שטומן בחובו סכנות גדולות אפילו יותר לסגנון החיים הלא שגרתי של דקסטר. מרתק. מאוד. גם התהליך הפסיכולוגי שעובר עליו, שמונע ממנו לבצע רצח, וגם המצב הבעייתי בו הוא נתון כרגע. במישורים אחרים, דב עדיין לא התאוששה ממה שעשה לה ארוסה, ולמרות שכלפי חוץ היא משדרת כאילו הכל סבבה, פתאום היא תוקפת מישהי בבאר. מעניין לאן יקחו את זה; ריטה מתעלמת מהנעל שהיא מוצאת, אבל אז פול מת - מעניין אם זה מה שיגרום לה לעשות משהו עם החשד שפול עורר בה; ואצל המפקדת החדשה גילינו כמה בעיות בחיי הזוגיות - לפחות בינתיים, זה היה החלק החלש בפרק. בסופו של פרק, אפשר בהחלט לומר שפתיחת העונה ענתה על הציפיות הגבוהות.

8.5. "גיבורים". גם הפרק השני של העונה השנייה היה מהנה למדיי והמשיך את הקו של קודמו. הסיפור של הירו וסארק חביב, אם כי צפוי. או כך לפחות חשבתי עד הטוויסט (המצוין) על היכולת של סארק. האם הוא בעצם אבי אבות אבותיה של קלייר? לא פלא שהוא בלונדיני. ואם כבר קלייר - העלילה שלה היתה יבשה יותר הפעם, אבל הקטע עם האצבע ש"נוצרת מחדש" היה שווה הכל - מבחיל, דוחה ומגניב בו זמנית. ומעניין מה רוצה ממנה הבחור המעופף הצעיר. הסיפור על האיש מהאיטי ומוהינדר היה דווקא די מעניין והטוויסט עם מחיקת הזכרון של מוהינדר היה מוצלח, במיוחד בזכות הדרך שבה הוא נעשה והגילוי על התכנון של החברים ושיתוף הפעולה המחודש בין פאפא בנט לאיש מהאיטי. אשר לסיפור של פיטר - דומה כי הוא עדיין בחיתוליו וקשה להביע דעה, למעט העובדה שהמבטא של הבריטית הזו קצת מעצבן, ושלא ברור למה פיטר מקבל את ההוראות של הנודניק ההוא ולא מכסח לו את הצורה. הגילוי על האח והאחות וההסבר למה היא חייבת אותו לידה היה עשוי היטב והוסיף קצת עומק גם לעלילה וגם לדמויות האלה, למרות שהם עדיין די משעממים. מה תקף את אמא פאטרלי? למה פיטר לא זוכר מיהו? מה עובר על ניית'ן? מיהו המחזר המסתורי של קלייר? האם מוהינדר נהיה מעניין? תשובות לכל השאלות האלה אולי נקבל רק בפרקים הבאים. יופי של בניית מתח להמשך (איתן גשם).

7-8. נתחיל מהסוף: "צ'ייסרס" היא בסך הכל תוכנית מתיחות מתוחכמת, שעושה את זה טוב - הניסיון להכניס סוס טרויאני לכל מיני מקומות ובמיוחד לשגרירות הטורקית, הנוסע במונית שמתעקש להיכנס דווקא לתא המטען, ה"מלחמה" עם פקחי החנייה. מדי פעם, קורים בתוכנית עוד דברים, כמו שיר הבגדים הורודים החמוד. מה שלא אהבתי - המתיחה המסכנה של התייר / איש העסקים שקיבל הסעה למלון הייאט, שהתייחסו אליו בצורה מגעילה. מצד שני, בקטע עם המכונית, הדג והכלב צחקתי בהיסטריה.

7. "המקום" נפתחה השבוע בערוץ 10. מדובר על סדרת דרמה שמתרחשת רובה ככולה במסעדה, ויש בה מספר דמויות קבועות, יחד עם כמה דמויות שמתחלפות בכל פרק. פרק הפתיחה היה סביר. לצד סיפור אחד משעמם (ה"מעריצה" והזמר המזדקן, למשל, למרות הגילוי על כך שהיא היתה "הבת של עפרה". עכשיו אם רק היה לנו מושג מי זו עפרה), קיבלנו שני סיפורים מוצלחים יותר - מיכל שנפגשת לאחר 19 שנה עם האקס שלה ומתביישת בגופה, והסיפור עם המקום הקבוע של מנו והמיקרופון החבוי. גם מבחינת משחק, העסק משתנה מסיפור לסיפור, כשלצד לאורה ריבלין המצוינת, אפשר למצוא גם שחקנים קצת פחות מוכשרים (כמו אותו סוכן/שוטר שמשתיל את המיקרופון). בסך הכל, פרק סביר, לא יותר.

6.5. דווקא נהניתי מפרק הפתיחה של "פאלם ספרינגס", הדרמה קצרת-הימים של קווין וויליאמסון. היו שם כמה סצנות לא רעות (הסצנה בדשא עם הממטרות, למשל), וגם כמה דמויות מעניינות ודיאלוגים חביבים למדי. לא פאר היצירה, אבל לחלוטין לא ה"סו תומאס" הבא.

6. "סקרבס" ממשיכה בשלה, ומעניקה לנו עוד ועוד פרקים גרועים - בפרק הנוכחי צחקתי בדיוק שלוש פעמים (ספרתי) - אבל כשהרופאים מגלים שלוורן עברה תאונת דרכים ממש התרגשתי למרות התרגיל ה"מלוכלך" שעשו לנו עם "לכל דבר יש סיבה".

4. עוד לא בדקתי את זה, אבל אני כמעט בטוח שכל המבקרים השתפכו מ"עבודה ערבית" שעלתה אמש בקשת. הם בטח מדברים על הנועזות שבלהעלות דרמה דוברת ערבית בפריים-טיים של ערוץ 2, על כמה שהסדרה חכמה, נוקבת ומצחיקה/מרירה כי היא מציבה מראה לנגד עינינו. אלא שמדובר, לפחות על פי הפרק הראשון, בקשקוש. "עבודה ערבית" עמוסה בסטריאוטיפים (מוסכניקים ערבים עם גנבים ושקרנים), צפויה (את התאונה בעקבות ההילוכים המסודרים לא נכון אפשר היה לצפות מקילומטרים) ובנאלית לחלוטין. סדרה קומית צריכה, בראש ובראשונה, להצחיק. כמה פשוט, ככה יוצרים מסוימים לא מצליחים להפנים את זה. אם בדרך היא מצליחה להגיד גם משהו מעניין, סבבה, אבל התפקיד המקורי שלה הוא להצחיק. ובדיוק כמו "Aliens in America", שעלתה העונה בארה"ב, "עבודה ערבית" נכשלת קודם כל בדבר הבסיסי שהיא צריכה לעשות. היא פשוט לא מצחיקה. אז כן, פה ושם היו רגעים שהעלו אצלי רמז לחיוך, ובמקומות מסוימים אפשר היה לאתר שנינות בכתיבה (קטע הייעוץ על בחירת סוג האוטו שנחשב ל"יהודי"), אבל בשורה התחתונה, "עבודה ערבית" מצליחה בעיקר לייגע.

3. יום רביעי, רעמים וברקים בחוץ, גשם היסטרי - ואי אפשר לצפות בערוץ 53 ב-yes. אחרי המתנה בת שמונה דקות במוקד השירות, עונה לי המוקדנית שמדובר בסך הכל בשבר ענן, ושבעוד כעשר דקות, אמור הערוץ לחזור. חיכיתי עשר דקות, חיכיתי גם 40 דקות - ולא קרה דבר. התקשרתי שוב, חיכיתי 10 דקות נוספות ואז נאמר לי שבמהלך הערב הם נמצאים בשדרוג מערכות, ושאני צריך להתקשר למחרת בשמונה בבוקר. כשהתעקשתי ואמרתי שכשהתקלה תשודר מחר בשמונה בבוקר, לא אספיק לצפות במשחק הכדורגל המסקרן בין אנגליה לקרואטיה, נאמר לי לנתק את הממיר מהחשמל ולחבר שוב. שתי תלונות עיקריות לי אל מוקד השירות של yes: א. למה לבצע "שדרוג מערכות" כל כך מאסיבי דווקא במזג אוויר כזה סוער, כשכל כך הרבה תקלות עלולות לקרות. וב. מדוע קיבלתי את התשובה על אותו שבר ענן? לפי מה שאני יודע, כשיש שבר ענן, כל הערוצים אמורים להיות מוכחלים (וגם זה, אגב, קרה לי במהלך הערב). מעצבן.

2. חשבתם ש"כישלון או כישלון" היא הדבר הגרוע ביותר בעולם? טעיתם. "בהפרעה" היא הכישלון האמיתי. מדובר בתוכנית טריוויה מטומטמת להפליא שבמהלכה מתבקשים המתמודדים לענות על שאלות טריוויה בזמן שמפריעים להם - אם זה בדמות כדורי פינג פונג שנורים אל פרצופם, או שהם צריכים לשים לעצמם על הפנים אטבי כביסה, או סתם כששעווה רותחת נוחתת על גבם החשוף. ואם הקונספט הנוראי הזה לא מספיק, אז בשלב הסופי של התחרות, נשאל המנצח עוד שאלות, ואם הוא טועה, שוברים לו המתמודדים האחרים את הפרסים, לנוכח פרצופו המזועזע. נורא ואיום, ולא מצחיק אפילו לשניה (ואני אפילו לא רוצה לדבר על ההתייחסות רק לתוכנית של ערוץ 2 או HOT בשאלות הטריוויה).



1. גם ערוץ 10 לא מתבייש להטעות את הציבור ואחרי הפסקת הפרסומות של "המקום" כל מה שנשאר מ"הפרק" זה "בפרק הבא". חבר'ה, תפנימו. "בפרק הבא" זה לא חלק מהפרק, זה בסך הכל פרומו. הפרק הסתיים? אל תוציאו לפרסומות ותתנו לצופים להאמין שיש עוד משהו בפרק הזה, פשוט סיימו אותו (וזאת בניגוד לקשת שבסיום "עבודה ערבית" כתבו "אחרי הפרסומות הצצה לפרק הבא").


בשולי הממיר
ב"הפמליה" התארח לואיס לומברדי, אדגר מ"24", כרוני, בן דודו של טרטל.