הרבה זמן חיכיתי לפרק הזה, במיוחד בזכות ההפניה לאתר "הספירה לאחור" המפורסם שבנתה יפה את ה"מתח". בסה"כ הפרק סיפק את הסחורה, במיוחד בסופו, אבל לא בלי כמה בעיות.

נתחיל דווקא עם הסיפור של טד ורובין. הוא היה החלק החלש יותר של הפרק, באופן לא מפתיע, אם כי הוא לא היה רע. בסה"כ הקטע הזה של ידידות מעושה בין שני אנשים שהיו בעבר בני זוג זה משהו באמת קצת לא נוח שמצריך התייחסות, ובאמת הגיע הזמן שהכותבים יתייחסו לעניין הזה. הקטע עם "בוב" והדרך שבה טד רואה אותו היה נחמד בתור בדיחה, אבל איבד לגמרי מומנטום אח"כ, מה גם ש"בוב" היה שולי לגמרי בעלילה. הדרך שבה טד ורובין לא הצליחו לתקשר האחד עם השניה ולהפך היה עשוי בצורה טובה וריאליסטית, אבל העניין נפתר בצורה צפויה ומאולצת.



עיקר הפרק עסק בהתערבות המפורסמת, וטוב שכך. האמת שקצת חששתי מהעובדה שהיוצרים בחרו ללכת בכיוון של הודעה מראש בדיוק מתי תבוא הסטירה, כי דווקא הקטע שבו הסטירה באה משום מקום (כמו הסטירה השניה) הוא הכי מצחיק והכי יעיל, אבל זה נעשה בצורה די טובה. הקטע שמרשל משתמש בהתערבות כדי להפחיד את בארני עבד היטב, במיוחד השימוש בביטוי "Slapgiving" באופן "טבעי" והדרך שבה בארני מגיב לזה, גם בהתחלה (בנונשאלאנטיות מזויפת) ובעיקר בהמשך (בפאניקה משעשעת) היתה מוצלחת למדי. גם הרעיון של הריסת אלמנט ההפתעה הועלה ע"י בארני בעצמו ובעצם שימש כבעל משקל בעלילה כולה, וזה עזר לקדם את העניין בצורה יעילה. אהבתי גם את זה שבארני התחפש לבוראט (בפלאשבק) ואת הקטע שלו עם תאריכים.

פחות אהבתי את ה"איסור" של לילי, והייתי די בטוח שהיא משתפת פעולה או עם מרשל או עם בארני אבל הם הלכו דווקא לכיוון ה"בטוח" יותר, והפחות מלהיב. אבל אז באה הסטירה, ואחריה השיר הגאוני והקורע של מרשל (השמועה היא שג'ייסון סיגל בעצמו כתב את השיר, ואם זה נכון - אני הופך רשמית למעריץ של האיש), ופתאום הכל נראה טוב יותר בשתי דרגות.

ובכל זאת, חייבים להעיר על פשאלה גדולה של התסריטאים. בעצם על שתיים:

הפאשלה הגדולה באמת היא בקטע שבו משחזרים את הסטירות הקודמות, והסטירה הראשונה מוצגת כזו שניתנה בבר. אלא שזו היתה סטירה אחרת, שמרשל נתן לבארני כשהוא חשב שהוא זכה בהתערבות (אבל שגה). הסטירה ה"ראשונה" האמיתית היתה בדירה (ואני אפילו זוכר שמרשל הביא אותה עם גב היד, זה הפך אותה לאפילו יותר זכורה).

טעות בולטת נוספת היא בקטע שבו בארני מסתכל על מרשל שבודק את אתר האינטרנט עם הספירה לאחור, ושם רואים בבירור שכתוב שנותרו שעתיים ומשהו עד לסטירה, כשמרשל ובארני מדברים על כך ש"יש עוד 40 דקות". מישהו באמת ישן שם בחדר העריכה, או מה?

מכל מקום, רגעים כמו השיר של מרשל הם שהופכים את הסדרה למה שהיא, וכן ירבו כמותם. אגב, ב"YouTube" הועלה קליפ "רשמי" ונחמד לשיר הזה.

You Just Got Slaaaaaapped!



ציון: 8.5.