ההתחלה דווקא היתה מבטיחה. הידיעה שקווין וויליאמסון, האב הרוחני והיוצר של "דוסון קריק", עובד על דרמת נעורים חדשה שמתרחשת בעיירה קטנה, "Hidden Palms" עוררה גל התרגשות גדול, לפחות בקרב מעריצי אותה דרמת נעורים על בני נוער מיוסרים שאוהבים לדבר הרבה.

אלא שלמרות נקודת הפתיחה המעודדת הזו, ועוד לפני ששודר אפילו הפרק הראשון, היו לא מעט סימני אזהרה מהבהבים. עיקר הדאגה התרכזה בקאסט. אוסף משונה של פליטי "האו.סי" ובראשם טיילור הנדלי, שהיה אוליבר המעצבן, שנבחר לשחק את הדמות הראשית, ג'וני. גם הקונספט הכללי נשמע די בעייתי. נער בן 15 (ג'וני) מגיע לחברה מסוגרת בפאלם ספרינגס לאחר שאביו התאבד לנגד עיניו, ומגלה שבעיירה הקטנה שוכנים סודות אפלים (מו-הא-הא). כל סדרה אחרת עם נתוני פתיחה כאלה היתה מועדת לכישלון, אבל כולנו יודעים שמי שיושב מאחורי ההגה הוא וויליאמסון, אז כמה נורא זה כבר יכול להיות?

ובכן, מסתבר שנורא מאוד.



אני לא יודע אם וויליאמסון התעסק בגלידה בזמן יצירת הסדרה, אבל התוצאה פשוט איומה. לכאורה, העסק נשמע מעניין, בערך: התעלומה העיקרית של הסדרה סובבת סביב תעלומת מותו של אדי, נער שהתאבד בחדרו הנוכחי של ג'וני. ברקע, ג'וני מפתח רומן נעורים עם גרטה, השכנה האניגמאטית והסקסית שיצאה בעבר עם אדי; מתיידד עם קליף, נער נלהב וחייכן שמצליח להדיף ריח בולט של צרות; ופוגש בלייזה בת השכן הכימאית. אה כן, ג'וני גם הספיק להיות אלכוהוליסט לשעבר. אלא שהעיסוק העיקרי סביב התעלומה המרכזית הוא פחות או יותר כל מה שיש ל"פאלם" להציע. כל ניסיון למצוא איזו דרמה רצינית בין לבין, איזו אתנחתא קומית קלה, או משהו טיפה עמוק יותר הוא חסר סיכוי. נדמה כאילו הסדרה רואה בכל אלו עול, זמן מסך שיש למלא מדי פעם בלית ברירה, כדי להעביר את הזמן עד להתפתחות החדשה בתעלומה המרדימה הזאת. גם הדמויות נעדרות כל מורכבות, כמו גם מערכות היחסים. כל חשד לזיק של עומק מבוטל במהרה כעוד חלק מהפאזל ותו לא. כל זה היה יחסית טוב ויפה, אם באמת בתעלומה מרתקת ומסועפת עסקינן, כזו שתפיל את לסתותינו מדי שבוע, תתובל קצת באימה נוסח "צעקה", ותותיר אותנו משוועים לעוד פיסת מידע. אלא שלא זה המקרה.

עשרה קבין של תחכום ושנינות ירדו לעולם, את כולם כנראה לקחה "ורוניקה מארס", אחרת קשה להסביר את הטמטום והנאיביות בהם מתנהלים הדמויות בניסיונן לפצח את התעלומה, שגם ככה אינה מדירה שינה מעיני אף אחד.

הדרמה, כאמור, לא קיימת, האספקט הקומי עלוב, והמתח חובבני, אבל פה לא נעוצה האכזבה האמיתית. וויליאמסון מעולם לא התהדר באיכויות נדירות בתחומים אלו. מה שכן היה לו זה דיאלוגים מושחזים ומודעות עצמית פורצת דרך. ניחשתם נכון, אפילו זה אין. הדיאלוגים בנאליים ולא מתקרבים, אפילו לא מעט, לגאונות המופרכת של "דוסון קריק". והמודעות העצמית? אוי, המודעות העצמית. בסדרה שכזו, שהיא סמי-טראשית למעשה, נוכחותו של קצת הומור עצמי בריא זועקת לשמיים, אך עדיין הסדרה מתייחסת לעצמה ברצינות תהומית מתמיהה (אלא אם כן מדובר כאן בהפוך על הפוך שלא הבנתי).

נקודת אור אחת אפשר לפחות למצוא בדמותו של קליף. מייקל קאסידי עושה עבודה מופלאה בגילום דמות שטנית למדי, שאפילו שאי אפשר לציין מעשה קיצוני שביצע, משהו באופיו משדר מספיק פסיכופתיות כדי לגרום לנו לחשוד שהוא אשם בכל דבר רקוב בעיירה הזו, ושהוא עלול לצאת למסע רצח מחוף לחוף בכל רגע. אך יחד עם זאת, דמות אחת אינה גואלת סדרה.



לא ברור מה וויליאמסון חשב לעצמו בעת כתיבת הסדרה. אולי הוא רצה להתרחק ככל האפשר מ"דוסון" והלך לאיבוד בדרך, אולי זו היתה איזו בדיחה פנימית או מחווה שפוספסה, או שייתכן ש"דוסון קריק" פשוט היתה הברקה חד פעמית. תהיה הסיבה אשר תהיה, ביטול הסדרה לאחר שמונה פרקים, לא ממש גרם לאף אחד להזיל דמעה. אתם יכולים לחסוך מעצמכם את 40 הדקות השבועיות.





"פאלם ספרינג", החל מהערב, ימי חמישי ב-22:00, ב-Xtra HOT.