אחרי פרק משובח במיוחד שגרם לי לחשוב שהסדרה חוזרת לדרך המלך, הגיע עוד פרק שעורר בי אמביוולנטיות רבה. שוב, לצד רגעים מרגשים ומקסימים, היו רגעים מביכים ומעצבנים.

נתחיל דווקא במעצבן. הסיפור של מאט והאחות שמטפלת בסבתא שלו היה שקוף עוד מהרגע שהיא הגיעה לשם, וחבל מאד שהם הולכים לכיוון הזה, מה גם שהכימיה ביניהם נראית די מאולצת, במקרה הטוב. למרות זאת, כדאי לשים לב שסבתו של מאט דווקא נראית בסדר גמור מאז שהאחות הזו הגיעה, ואם הרעיון הוא שהרומן המטופש הזה יגרום לאחות לעזוב ויפגע בהתקדמות של הסבתא - מה שיביא לרגשות אשם של מאט - דווקא מעניין, ואולי שווה את זה. אם וכאשר. בכלל, לא ברור מה הפטיש של היוצרים לסיפורים של נערים עם מבוגרים מהם. אם בעונה שעברה זה בא במינון נמוך יחסית, ובדרך כלל גם מוצלח (כמו עם טים והאמא המסוקסת), עכשיו זה כבר מתחיל להיראות קצת מטריד. במיוחד עם המשיכה שיש לג'ולי למבוגרים ממנה. אז כן, זה הגיוני שהיא תימשך למורה הזה, במיוחד עכשיו שליבה שבור, אבל עדיין. טוב שיש תמי כדי לשים את הגבולות, אבל זה בטוח לא ייגמר בטוב.



מה שכן, אהבתי את הקטע שג'ולי עוסקת בעיתונות, ובמיוחד את הקטע שבו היא כתבה "אין תגובה" ממאמן נבחרת הפוטבול. "היא שאלה אותי בזמן שהייתי בשירותים. הייתי עסוק! מה את רוצה שאני אגיד?". LOL ענק!

פחות אהבתי את טים בפרק הזה. אפשר להבין למה הוא כועס מהקטע עם אחיו, אבל הפלרטוטים שלו עם האחות של טיירה וההתנהלות שלו בפרק היו קצת מוגזמים, לטעמי, ונדמה לי שהכותבים ניסו להדגיש בכוח את הצד הזה שלו, כנראה לקראת בניה של משהו, אבל איכשהו זה לא הכי עבד.

עדיין אין לי ממש דעה מוצקה על הסיפור של סנטיאגו ובאדי. זו בלי ספק התפתחות מעניינת, והדמות של באדי מקבלת מימד נוסף, אם כי צריך לראות איך הם יילכו עם זה, כי העסק הזה לא אמור להיות פשוט, אבל זה גם יכול בקלות להידרדר לכיוונים לא רצויים. מעניין לראות שהדמות של סנטיאגו שהצטיירה כמאוד דומיננטית וקולנית בכלא נראית פתאום עכשיו מפוחדת ועדינה יחסית. אני מקווה שזה חלק מההתפתחות של הדמות והבנה שהחיים בחוץ הרבה יותר מפחידים ממה שהוא חשב ולא סתם שינוי עמדה חפוז של הכותבים.

אהבתי מאוד את הסיפור של סמאש, ובעיקר את חזרתה המבורכת לעניינים של אמו. אז כן, היה שם משהו מאולץ בקטע הזה - למה היא מתעקשת דווקא על הקולג' ההוא? יש מספיק קולג'ים שיכולים להציע גם נבחרת פוטבול תחרותית וגם תוכניות לימודים טובות - אבל הסיפור היה שווה את זה. סמאש שוב היה קצת ארוגנטי מדי, אבל הפעם זה כן השתלב יפה בעלילה והוא עדיין מראה ניצוצות של הדמות החיובית מהעונה הראשונה, שפשוט מסתחרר קצת יותר מדי, וזה היה מצוין. השיא היה, כמובן, הסצנה הנפלאה של מאמא סמאש עם אריק - סצינות בגינן אני אוהב כל כך את הסדרה.

חוץ מזה, הרעיון לצוות את טיירה וליילה היה קצת מאולץ, אבל בסה"כ עבד בסדר, בעיקר בזכות הנוכחות החיננית של טיירה (ולא ממש בזכות ליילה המעצבנת). טוב היה לראות אותה משתלבת במסגרת חברתית ולא רק כחלק מסיפור ההריגה המשמים. הקטע שבו השחקנים רקדו והתפרעו הזכיר קצת את הרגעים הקטנים והיפים של העונה הראשונה. צריכים עוד רגעים כאלה. ציון: 7.