"צ'אק" ממשיכה לשמור על רמת פרקים גבוהה, הפעם עם פרק שבחלקים שלו היה מעט בינוני, אבל שהכיל כמה רגעים מצוינים. הבעיה העיקרית של הפרק היתה העלילה של מורגן ואנה שלא היתה עשויה בצורה מאוד מעניינת. לעומת זאת, העלילה הראשית של לו, צ'אק ושרה, היתה עשויה בצורה מצוינת. למרות הנטייה של הכותבים ללכת לצד הפחות יצירתי והיותר מתבקש של "האם לו באמת תמימה?", כל שאר הדברים היו עשויים נהדר: דרך צ'אק שמודיע למורגן על הפרידה משרה (היתה מאוד חסרה גם התגובה של אחותו של צ'אק, שבכלל היתה חסרה בפרק), השואו של שרה מול כל העובדים ב-Buy More וגם החיזור אחריה של אחד מעמיתיו של צ'אק והדרך שבה שרה הצליחה להעיף אותו ממנה. המשך העלילה, עם האקס של לו והמשימה של צ'אק, היה עשוי אמנם בצורה קצת לא מצחיקה אבל עדיין מספיק מעניינת בשביל להשאיר אותנו עד לסיום הלא-צפוי של הרומן (לפחות אלה שהיו בטוחים שרייצ'ל בילסון תישאר ליותר משני פרקים).



ואז הגיעה סצנת הסיום. אני לא מתבייש לומר שהסצנה הזאת הרגישה בדיוק כמו קליף האנגר שנחת עלינו מ"זהות בדויה", ואת זה אני אומר בתור המעריץ מספר 1 של "אליאס". השילוב בין ההודעה שצ'אק משאיר לשרה לגילוי המפתיע שברייס חי היה עשויה בצורה פשוט מעולה. אמנם מבחינה עלילתית מדובר בקטע די מטופש שדווקא כן היה מבייש את "זהות בדויה", אבל מבחינת הסצנה עצמה, "צ'אק" הצליחה להוכיח את עצמה שוב. נקווה שההוכחה הזאת תהיה מספיק חזקה כדי לגרום לה לשרוד את השביתה הגדולה. ציון: 9.5.

והערה קטנה לסיום: במקרה שמתי לב לשמו של מת'יו בומר (שמגלם את ברייס) בתחילת הפרק, אבל באמצע הפרק שכחתי מזה, כך שההפתעה עם ברייס דווקא הצליחה לעבוד עליי. לעומת זאת, אני בטוח שיש לא מעט אנשים שגילוי השם הרס להם את הכל. שוב נשאלת השאלה - מה מפריע להם לשים את השמות האלה, כמו מת'יו בומר, כמו אלייזה דושקו ב"באפי" או "אנג'ל", כמו דייויד אנדרס ב"אליאס" וכמו רבים אחרים, רק בסיום הפרק?