איזה כיף! הם חזרו! סוף סוף. אחרי מספר פרקים שהפכו אותי לחצוי במיוחד (רגעים נפלאים לצד רגעים מביכים), הפרק הזה נראה כמו חזרה לעונה הראשונה - פנטסטי. אהבתי כמעט הכל בפרק הזה. אפילו בסיפור המעצבן של לאנדרי קרו דברים מעניינים, כשאביו גילה על המעורבות שלו ושרף את הרכב, במה שעשוי להביא לקץ הקריירה שלו בעתיד. זה נראה כמו מהלך מטופש, אבל לפחות אפשר להבין מאיפה הוא בא. ואיזה משחק מופלא של ג'סי פלמונס (לאנדרי) וגלן מורשאוור (פאפא קלארק) בסצנת הוידוי ההיא. וואו. כמעט שווה את העלילה הטיפשית הזאת.



חוץ מזה, אהבתי את מסע החיפוש העצמי של ג'ייסון. הצפייה בקלטות, הניסיון לחזור לקבוצה וההבנה שמקומו לא שם. והסצנה בינו לבין אריק שבה אריק אומר לו שהוא גורם לאנשים אחרים להתעלות על עצמם. פשוט מקסים ונפלא. ואם באריק עסקינן - אני מאוד אוהב את הסיפור של ירידת המשכורת והמשמעות של זה. לסגור עסקה עם באדי גאריטי זה עסק עם מחיר (והוא לא כזה גבוה, מסתבר), ואני אוהב מאוד את האינטרקציה שלו עם אריק והפרצוף החצי נגעל של אריק כשהוא מבטיח לו משהו. נהדר.

אהבתי את תמי, כמו תמיד, וגם האחות שלה מרגישה כמו דמות מעניינת שתוסיף צבע ואקשן לסדרה. במיוחד אהבתי את הסצנה שבה תמי מתוודה שנמאס לה מחיי ההורות ושהיא מפחדת שגרייסי הקטנה תצא כמו ג'ולי ותקלל אותה בעוד 16 שנה. סצנה מעולה.

וג'ולי! היא חזרה! במקום הבכיינית המעצבנת שראינו כל העונה, פתאום צצה לה ג'ולי של העונה הראשונה - חייכנית, קצת מרדנית אבל במידה, יודעת להודות בטעות, רגשנית והכי חשוב: אנושית. למה היו צריכים את הפרקים הקודמים כדי להרוס כמעט את הדמות שלה, נשגב מבינתי.

ריגינס שוב היה במיטבו. החל מהתמיכה בג'ייסון, העימות עם ליילה, הסצנה החמודה שלו עם אחיו במשרד של תמי (עם ציוד ההנקה... בהחלט קטע משעשע) ובמיוחד הסצנות בסיום שבה הוא עוזר לסאנטיאגו, עם סמאש ("אתה מזמין אותי לדייט?") ובארוחת הערב (אוי, כמה שהתגעגעתי למאמא סמאש! סוף סוף נותנים לה זמן מסך).

וכמו ג'ולי - פתאום גם סמאש חזר להיות הדמות האמיתית ולא הקריקטורה שעשו ממנו עד עכשיו בעונה הזאת. פתאום הוא שוב יודע להודות בחולשות שלו ונראה אנושי ואמיתי ומלא קסם אישי, ולא כמו איזה נאד נפוח.

הסיום היה יפה במיוחד, ואהבתי את צילום המטוס שהתרומם מעליהם והיה מטאפורה ליכולות ולחלומות של הדמויות בדילון טקסס - להמריא מעלה מעלה משם. וזה, בעצם, היה הרעיון הבסיסי של הפרק (בעיקר דרך הדמות של ג'ייסון), והוא עבד בצורה מושלמת. בלי שום ספק בכלל, ובהרבה, הפרק הטוב ביותר של העונה הזו. כן ירבו. ציון: 10.