לא פרק רע חלילה. עד עכשיו בעונה הזו לא היה לנו שום דבר שנראה כמו רע. ובכל זאת, הפרק הזה היה קצת פחות טוב מקודמיו, לטעמי. היו הרבה דברים טובים - בעיקר כל מה שקשור בעובדה שאף אחד לא מאמין להאוס שהוא ב-CIA והקטע (ההיסטרי) עם ווילסון בטלפון, שלא לדבר על העונשים של קאדי והקטע בסוף שבו היא מענישה את האוס על חוסר הלויאליות שלו. מגיע לו.

סיפור ה-CIA היה נחמד, ואהבתי את העימות של האוס עם המומחה השני והעובדה שבאמת היה נראה שהאוס טעה הפעם, רק כדי לגלות שהוא שוב יודע ברגע האחרון להתעשת ולעלות על הפתרון הנכון. הבעיה היתה עם דמות הרופאה (המגולמת ע"י מייקל מישל המהממת) שמלבד מראה מצודד מאוד לא ממש חרכה את המסך, ונקווה שהיא לא תישאר שם יותר מדי זמן.

העלילה השניה, עם ווילסון וגראמפי הרופא ותיאורית הפוליו שלו היתה די מעניינת עד הסוף המאכזב. למרות שגם אני לא מחסידיו של פורמן, בפרק הזה הדמות שלו כן עניינה אותי, בפרט ההתמודדות שלו עם הטעות שבעצם לא היתה טעות (וההשוואה של ההתמודדות הזו עם זו של האוס), אבל הקטע עם הפוליו היה מוגזם והרגיש מאולץ. לא אהבתי את זה.

הבעיה המרכזית של הפרק היא שהעלילות התפזרו יותר מדי ולא נתנו לדמויות צ'אנס לבוא לידי ביטוי (את ווילסון וקאדי כמעט ולא ראינו בכלל וההיעדרות של צ'ייס מזמן אוויר ממושך כבר הפכה לעניין שבשגרה). דווקא עכשיו, כשיש הצפה של דמויות, זה בדיוק הזמן להתמקד בדמויות ולא בעלילה. למרות זאת, הפרק עצמו היה טוב למדי, ומגיע לו ציון לא רע. ציון: 6.5.