קצת נמאס לי מ"סמנת'ה מי?". עדיין יש שם מדי פעם בדיחות חמודות, ואני עדיין אוהב את המשחק של כריסטינה אפלגייט ושל ג'ין סמארט, אבל משהו בפרק פשוט לא עבד (וגם שני הפרקים הקודמים היו לא משהו). קחו למשל את השיר הזה, שגרם לסאם לפרוץ בבכי בכל פעם - מדובר באלמנט מעצבן, שהיה עשוי בצורה לא אמינה (הבחור שנוסע בחניון במקרה שומע את השיר ששמעו קודם לכן בחנות גלידה? נו, באמת), ומרגיזה (רציתי לזרוק על המסך חפץ כבד בכל פעם שסמנת'ה התחילה לבכות); או למשל ההחלטה לספר את הסיפור מנקודת מבט של "כמה ימים קדימה", אלמנט שיכול לעבוד אם משתמשים בו בתבונה, אבל במקרה הזה לא היתה לו שום חשיבות סיפורית או קומית; אפילו הפלאשבק שהסביר בסופו של דבר את הבכי לא היה מעניין מספיק. ועדיין, לא הכל היה נורא בפרק. הסצנה שבה סמנת'ה מתגנבת לאוטו, ואז אביה נוסע עם מכונית אחרת, היתה חביבה; כמה בדיחות וואן-ליינרז היו לא רעות; והקטע בסיום עם אביה היה סביר, למרות שהיה קצת קיטשי. בסך הכל, פרק לא טוב, שיוצר אצלי חוסר חשק להמשיך ולצפות בסדרה. ציון: 4.