זוכרים את הפרק השביעי של העונה השלישית? הפרק המדובר ועטור השבחים עם בני הערובה בסופרמרקט? תהיתי לעצמי אם גם הפרק השביעי בעונה הזאת איכותי בצורה יוצאת דופן (מה שבאמת הולך ונהיה קשה בעונה הזו, שרוב פרקיה היו מצוינים) והתאכזבתי לגלות שהפרק באמת היה יוצא דופן מבחינת איכותו - הוא היה הגרוע ביותר בעונה הנוכחית.

כבר מהרגע הראשון ידעתי שאני לא הולך לאהוב את הפרק הזה. משהו בפתיח פשוט לא עבד. זה לא היה מצחיק, זה לא היה עצוב, זה אפילו לא היה מותח - האמת היא, שזה פשוט לא היה מעניין.
בדיוק ככה גם המשיכה כל העלילה של גבריאל וקרלוס בפרק הזה. שום דבר לא באמת עבד. זה נראה מאולץ ומצוץ מהאצבע, ואפילו התזמון הקומי של אווה לונגוריה לא הצליח להציל את העלילה הזו.

למרות שיחסית אהבתי את סוזן בפרק הזה, גם העלילה שלה ושל מייק לא כל כך עבדה. קודם כל, כבר היינו בסרט הזה בעונה השנייה עם ברי. דמות מתמכרת ל(השלם את החסר כאן), דמות אומרת שהיא מפסיקה ושופכת הכל בכיור, ואז מתגלה שדמות משקרת. רק שבעונה השנייה זה באמת היה עשוי טוב, וגם נשען על כישרונה של מרשה קרוס. עם כל הכבוד למייק וסוזן, והאמת היא שאין כל כך, איתם זה סתם נראה כמו חיקוי זול ושחוק. חבל על המאמץ.

ואז, כהרגלה בקודש, הגיעה ברי והעלתה את רמתו של הפרק באלפי מונים. כל סצנה וסצנה שלה בפרק הזה היתה פשוט מעולה. סיפור ברית המילה היה מצחיק, נגע בנושא מעניין וגם שיקף בצורה מאוד יפה את מערכת היחסים של ברי ואורסון, ואת הבעיה שלה להרפות קצת מהשליטה.

גם העלילה של לינט היתה טובה מאוד. היה כיף להכיר את האחיות של לינט (בעיקר כשאחת מהן היא שרה פולסון מ"ג'ק וג'יל" ו"סטודיו 60") ולראות את הדינמיקה המעניינת ביניהן ובין אמא שלהן. הסצנה שבה לינט מעבירה את המזוודות למכונית של אחותה ובורחת היתה פשוט היסטרית (בעיקר בגלל שכל זה קרה ברקע, בזמן שראינו את אמה ואחותה מדברות), והיה יפה לראות את לינט מחליטה לשאת בעול לבדה, כנראה כי היא היחידה מבין האחיות שאמה באמת טיפלה בה ועזרה לה בעת צרה.

לבסוף, איך אפשר בלי להוריד את הכובע בפני קת'רין, שעשתה תרגיל מושלם לדילן, ושוב הצליחה להטעות גם אותה וגם אותנו (למרות שכבר למדנו שלא להאמין לאף מילה שיוצאת לה מהפה בעניין הזה) ולהרחיק אותנו מהפתרון. דמות מדהימה, אין ספק.

רגעים קטנים גדולים במיוחד:
ברי מתחזה ליהודיה כדי לשכנע רב לעשות לבנה ברית מילה ("אני נשבעת שהוא יהיה יהודי בדיוק כמוני").

סוזן מביאה גלידה כקינוח לארוחת הערב (שהתחברה בצורה נוראית עם סיפורו של אורסון).

ציון: 7.5.