הנה משהו חדש: העונה הרביעית של "עקרות בית נואשות" פשוט מצוינת. אם העונה הראשונה היתה מעולה, השנייה איומה, והשלישית טובה, הרביעית נמצאת אי שם בין השלישית לראשונה, כשהיא בהחלט מגרדת את הראשונה מלמטה. והפרק הזה? בואו נגיד שעוד כמה פרקים כאלו והעונה הזאת תיתן פייט יותר מהוגן לעונה הראשונה.

נתחיל מהדבר היחיד שפחות אהבתי בפרק: גבי-קרלוס-אידי-ויקטור. באופן כללי זה לדעתי החלק הכי חלש בעונה הזאת, ובפרק הזה מה שהפריע לי היה החזרה המהירה של גבי לויקטור. אוקי, אז גבי מרגישה שהיא לא יכולה לסמוך על קרלוס, זה מובן, אבל קשה לי לראות איך במחי נאום אחד קצר ורגשני גבי משתכנעת שהיא מאוהבת בויקטור, בזמן שמאז האירוסים שלהם מראים לנו שוב ושוב כמה שהיא לא באמת אוהבת אותו. ואני גם לא יודע אם אני אוהב את זה יותר אחרי סוף הפרק, אבל אידי שגילתה לויקטור את האמת על גבי וקרלוס, הצליחה להעלות את רמת העניין שלי בכל העלילה הזאת. אז ויקטור הולך להרוג עכשיו את קרלוס? אולי קרלוס היה צריך לחשוב פעמיים ובאמת ללכת לרוצח שכיר במקום לרואה חשבונות...

כל שאר הפרק היה נפלא. אפילו סוזן, שבדרך כלל מספיקה לי בתור הנואשת שממלאת את נישת המטומטמת המצחיקה (היא מאוד מוצלחת בזה), היתה מעורבת בעלילה טובה עם אבא של מייק, שבניגוד למה שחשבנו, בכלל לא קבור עמוק באדמה ונמצא למעשה בכלא באשמת רצח. שני מפגשים איתו וסיפור קטן על אדם מאושר שנשבר יום אחד ורצח את הבוס שלו בעזרת עניבה, הצליחו לעורר בסוזן ספקות שמא מתחת לחזות המאושרת-אדישה-בונת-העריסות של מייק, מסתתרים דברים קצת פחות מאושרים.

אבל עם כל הכבוד לגבי וסוזן, ויש כבוד (טוב, לגבי יש, סוזן בטח תיגש לקחת אותו, תמעד ותיפול לתוכו כשהיא עירומה), שתי הנואשות שבאמת עשו את הפרק הזה לכל כך נפלא הן לינט וברי. דבר ראשון - לינט. בתחילת הפרק קצת הפריעה לי המטאפורה הברורה-מדי של האופוסום לסרטן שלה אבל כתיבה טובה ומוצלחת, כמו שיש ברוב חלקי הסדרה הזאת, החזירה את העלילה הזאת למסלול המרגש והאמיתי כפי שהיא היתה כל העונה. לא חשבתי שאני אי פעם אתרגש כל כך מסצנה בהשתתפות לינט ואופוסום מת, אבל הסצנה הזאת אחרי שלינט מקבלת את החדשות הטובות על הסרטן, היתה אחת היפות והמקסימות בסדרה. ומשחק מדהים של פליסיטי הופמן, כמובן.

ואחרונה חביבה, ברי ון דר הודג'. הפרק הזה מראה בדיוק עד כמה ולמה ברי היא דמות כל כך טובה, נפלאה ומלאת רבדים. ראינו את הצד שלה שמנסה כל הזמן לשמור על מראה חיצוני מושלם, הצד שיעשה הכל כדי לשמור על המוניטין של משפחתה ושלה. ראינו את הצד היותר אנושי, הצד שדואג למשפחה ואוהב אותה בכל מחיר, גם עם שני ילדי-שטן כמו אנדרו ודניאל. ראינו את הצד הקצת מוגזם של ברי, עם דניאל שהתחפשה (בצורה הילארית לגמרי) לאמא שלה ונתנה לנו לצחוק על הצד הזה, שהוא באמת קצת מוגזם אבל גם קצת נכון, וזה רק הופך את ברי למה שהיא. אפילו ראינו את הצד המשוגע וחובב הרובים של ברי, כשלינט באה לבקש ממנה רובה לפתירת "בעיית האופוסום" שלה. ראינו הרבה מברי בפרק הזה, היו את הקטעים המצחיקים (מאוד!) במסיבת ההאלווין ואת הקטעים העצובים אחרי לידת התינוק של דניאל, וביחד עם לינט, זה לא פלא שקיבלנו את הפרק הכי טוב בעונה ואחד הטובים בסדרה. רק שימשיך ככה.

ציון: 9.5 (מוקדש לזכר סקרפולס, האופוסום של לינט).