עוד פרק מעולה במה שמסתמנת כמו עונה פשוט משובחת. הפרקים הטובים ביותר של הסדרה הם, לטעמי, אלה שבהן משתקפות הדמויות באמצעות החולה השבועי/ת. ואין דרך טובה יותר מלהביא ל"השתקפות" של החולה השבועי מאשר להביא חולה עם "סינדרום המראה". התכסיס התסריטאי הזה מגיע ברגע נכון במיוחד, כי אנחנו במצב שבו התוודענו למספר דמויות חדשות, שאנו יודעים עליהן מעט מאוד. החולה השבועי מאפשר לנו להציץ עמוק יותר לנימי נפשן. אז כן, זה קצת טפשי שבתוך שניות של שיחה החולה כבר קולט את כל מבנה האישיות של הדמות שמולו, אבל בשביל פיתוח כזה של דמויות אפשר בהחלט לסספנד את העניין בשקט.

אז למדנו שאמבר חסרת בטחון עצמי (למרות מה שהיא משדרת) שטאוב (המנתח הפלסטי) קצת דלוק עליה, שברנן לא מאושר בכלל בביה"ח ורוצה לחזור לעזור לזולת, שקוטנר (קומאר) אוהב לחפש ריגושים ושמספר 13... היא ממש מסתורית. אה, כן, וגם שהאוס אפילו יותר חרמן ממה שחשבנו. אבל עדיין משדר יותר סמכותיות מקאדי. הגילוי שהחולה אוהב אמבטיות חמות דרך המלמול של קוטנר היה מבריק וחכם, כמו גם ההתחזות של האוס (עוד תצוגת משחק מופלאה של יו לורי) והגילוי על הבעיה האמיתית.

אשר לדמויות האחרות - פורמן דווקא פחות עצבן הפעם (ובכלל, היה כיף לראות את האוס מתעלל בו קצת) ואהבתי את ההתפתחות של הדמות שלו ובמיוחד את האבחנה של האוס בסיום על כך שבניגוד לדמויות האחרות המפגש שלו עם החולה דווקא כן הביא לשינוי. מעניין שפורמן נראה כמי שהשלים עם העבודה עם האוס וההשלכות שלה, ודומה שהוא הולך להיות הרבה פחות גראמפי מבעבר, יותר במצב של צ'ייס וקמרון.



שני אלה שוב נצפו פחות בפרק. במקרה של קמרון זה לא רע בכלל. אצל צ'ייס לא ראינו מספיק, אבל מה שראינו היה משעשע, במיוחד לגלות שהוא עשה יד אחת עם האוס בשביל להביא מכה יפה. ערמומי מאוד מצדו. מעניין שאנו רואים אותו מעט העונה, ובכל זאת אפשר להתרשם שהדמות מתקדמת ומתפתחת עם הזמן.

אהבתי את משחקי הכוח בין האוס לקאדי. היא הראתה שהיא לא פראיירית (חומר משלשל במקום ויקודין? סחתיין!), אבל הוא שוב הוכיח שהוא יודע לקרוא אנשים באופן מדהים והפעם ידו היתה על העליונה (והסצנה שבה החולה מזהה אותו כבעל הסמכות בחדר היתה בעצם הביטוי המוחשי לעליונות שלו בפרק הזה). אם העונה הזו תמשיך ככה היא עוד תעבור את עונה 2 בתור המוצלחת ביותר, מבחינתי. ציון: 9.5.