10. "ג'קיל" ממשיכה להיות הדבר הכי מבריק בטלוויזיה בכל שבוע נתון. הפעם הצצנו להיסטוריה של דוקטור ג'קמן, לאותם ימים בהם הוא לא ידע על קיומו של הייד, וראינו איך גילה טום על מצבו המיוחד. שני אירועים חזקים במיוחד: טום וקלייר נופלים קורבן לחבורת ביריונים, והייד נוקם בהם אפילו בלי לדעת למה; והמפגש הראשון של טום עם הייד, דרך הטלוויזיה, שהיתה סצנה מופלאה וגאונית. גם הסיום הקליף-האנגרי של הפרק היה מוצלח, במיוחד על רקע העימות בין קלייר לבין האנשים שבעצם "רוצים את הייד".

9. לפרק סיום העונה של "המשרד" צולמו ארבעה סופים שונים, ואפשר להגיד בלב שלם שהסוף הנבחר היה חתיכת סיומת מוצלחת. הפרק עצמו לא היה הטוב ביותר בעונה, אפילו לא התקרב לכך, והיתה הרגשה של צליעה ברובו, לעבר אחד מארבעת הסופים האפשריים. אבל עם זאת, היו חלקים משעשעים, כמו התגובות של האנשים השונים למפגן האמיצות של פאם מלפני שבועיים, שסוף סוף גידלה עמוד שדרה ונראה שהצליחה לשמור עליו גם השבוע. חלק משעשע נוסף היה המשרד תחת הנהלתו של דוויט (וחלקה של פאם במערך ההזוי הזה). "המשרד" היא לא עוד קומדיה. ואת זה המחיש מצוין הסיום המעולה של הפרק. גם ג'ים ופאם ביחד, וגם לא בחרו בפתרון הפשוט והנדוש של "קרן עוברת לעבוד בעיר אחרת", והפרק נגמר בהפוך על הפוך על חצי הפוך, בכך שבכלל ריאן, הטמפ-גאי, שלפני שנייה היה זה שמביא קפה, הוא הוא הבוס החדש בחברה (ER).

9. פרק חמוד לאללה ב"ורוניקה מארס". מי אמר שפרקי "Stand-alone" לא יכולים להיות טובים? אהבתי מאוד את הדמות של דסמונד. פול ראד היה פשוט מצוין, ויצר דמות פתטית, כריזמטית ונוגעת ללב. אהבתי במיוחד את העובדה שהעלילה הבלשית היתה דווקא די סתמית ומטרתה היתה דווקא לפתח את הדמויות ולומר עליהן משהו. זו "ורוניקה" במיטבה, כשהיא מתמקדת בדמויות ולא בעלילה. די ברור שורוניקה עדיין חזק בקטע של לוגן ופיז היה רק איזה קוריוז, אבל יפה היה לראות שבסוף הפרק היא כבר ראתה אותו באור אחר, כשהוא עשה את המהלך שהוביל את דסמונד לשיר את השירים החדשים. פיז הוא בסך הכל בחור חמוד והגון וזה בדיוק מה שורוניקה צריכה עכשיו (מה שאומר שהיא בטח תחזור ממש בקרוב אל לוגן). התפקיד של לוגן היה די פסיבי הפעם, ואולי זה לחיוב. כן, שוב חזרנו לקלישאה של "לוגן מסתבך בלימודים" וכו', אבל לפחות הוא עזר לפתח את הדמות של מק, וזה גם משהו. הכימיה של מק ומקס ביחד באמת בולטת, ולקראת סיום הפרק כבר היה ברור שהיא תנפנף את ברונסון. חבל מבחינתה, הוא היה דווקא די חמוד, אבל הכימיה שלהם לא היתה קרובה לזו שיש לה עם מקס, כך שמבחינתה היא עשתה את המהלך הנכון. וברוך השב ליאו! אז עכשיו הוא שוב הסגן? זה אומר שהוא חוזר עד לסוף העונה? מגניב! רק חבל שלא להרבה זמן, כי ברור שקית' הולך להפסיד את הבחירות האלה. ועוד לויני ואן לואו. דווקא רעיון מגניב - לקחת מישהו שיכול לגרום אפילו ללאמב המנוח להראות כמו מקצוען אמיתי. שיהיו עוד פרקים כאלה (איתן גשם).

9. "האוס" סיימה עונה. הנה מה שחשבו על זה אנשי הפורום.

8. תיכף נגיע גם ל"רק בישראל", אבל לפני כן בואו נדבר קצת על "איפה צדקנו?". קודם כל, ארז טל התגלה כאן כמראיין אינטליגנטי, שמוכיח שהוא יודע לעשות מצוין תוכנית גם אם היא לא מבוססת דאחקות. מעבר לזה, חיים יבין היה מרואיין מעניין מאוד, והרגע בו הוא אומר לארז טל ש"מועדון לילה" היתה תוכנית "נמוכה, לא לעניין, בטעם לא טוב" היה רגע חזק מאוד. ככלל, כמעט כל רגע בראיון היה מרתק ומחכים.

7.5. "נמלטים". אחרי פרק פתיחה די סתמי, שהוריד את הציפיות מהעונה למינימום, הפרק השני דווקא הפתיע מעט לטובה, אם כי, יש עדיין בעיות - הדמות של "מנהיג הכלא" לא ממש מעניינת או מפחידה. רק בסוף הפרק נזכרו להראות אותו עושה משהו אלים ומפחיד. היו צריכים לעשות את זה קודם כדי שנבין למה כולם מכבדים אותו ומפחדים ממנו, מה גם שהשחקן שמגלם אותו לא ממש מבריק (בניגוד לאברוצי שגם הוא לא הפחיד מספיק, אבל לפיטר סטורמאייר שגילם אותו היתה מספיק כריזמה ויכולת כדי לחפות על כך). חוץ מזה, הניסיון להראות שלינק מתוחכם נראה די פתטי, במיוחד לנוכח המשחק העצי והגרוע. בעיה אחרת היא ההרס של הדמות של בליק שנראה עלוב לגמרי. גם הסיפור של סוקרה מעורר תמיהה - למה הכותבים לא דאגו פשוט להכניס אותו לכלא כדי שיוכל לדלות מבליק את המידע על מארי קרוז? למה היה צריך את כל הסיפור הזה שהוא מגלה שהיא בריאה רק כדי לחזור אחורה? זה היה מטופש ולא אמין. מנגד, היו לא מעט דברים טובים בפרק הזה. דמותו של וויסלר וכל מה שסובב סביבו ממש מעוררת סקרנות. גם המהלך של מייקל שקנה את אמונו של הבוס הגדול היה מבריק והתאים לדמות. הדמות של מאהון בינתיים מאוד מסקרנת אותי ויהיה מעניין לראות אם הוא יאחד כוחות עם מייקל או שייצא נגדו. מייקל עשה טעות כשהרחיק אותו ממנו - מאהון לא פחות חכם ומתוחכם ממנו. לגבי טי באג עוד לא גיבשתי דעה סופית, אבל יפה לראות איך הוא תמיד מצליח לשרוד ולשמור על עצמו, בהחלט מתאים לדמות. אהבתי את סיום הפרק, כשוויסלר שואל את מייקל מה עושים עכשיו ומייקל אומר לו בכנות מפתיעה ובפנים באמת מודאגות שאין לו שמץ של מושג. בנייה טובה של מתח לעתיד (איתן גשם).



7. "רק בישראל" חזרה אל חיינו במסגרת ספיישל 40 שנה לטלוויזיה. איך היה? היו רגעים מאוד טובים, כמו הקליפ שהיה ערוך נהדר מתוך משפטים מפורסמים שנכנסו לשפה. מעבר לזה, היו כמה רגעי טלוויזיה מעניינים, את חלקם היה נחמד לראות שוב, ולחלק מהם נחשפתי לראשונה. הרגע שבו לימור יורה בחייזר של דודו טופז ותוהה אם בעצם הרגה את ציפי שביט, שבעקבותיו ארז טל לא הצליח להירגע מהצחוק היה רגע חמוד מאוד, שהזכיר נשכחות, ולאורנה בנאי היו כמה רגעים נהדרים (למשל באודישנים של "נולד לרקוד"). אלא שלא הכל עבד. קטע הפתיחה עם הטלוויזיה שמתה, היה ארוך מדי, משעמם ולא ממש מצחיק. גם סול בר היתה, בדיוק כמו שלימור אמרה, מעצבנת, ואלו לא היו הרגעים המיותרים היחידים. בסך הכל, כיף לראות שוב את לימור, שמעון ושוקי בטלוויזיה, אבל התוכנית היתה רחוקה מלהיות מושלמת.

6. השבוע נפתחה "משמורת", הסדרה החדשה של עירית לינור. אז יש דמויות מעניינות, וכתיבה טובה וקולחת, וכפרק פתיחה, "החברה החדשה של אבא" בהחלט עשה את העבודה שהוא אמור לעשות. אלא שבסיום הצפייה נותרתי עם תחושת "אוקיי, הבנו, מה הקטע?" קצת מוזרה, כשלמעשה עוד לא הצלחתי להחליט אם התחברתי לסדרה או לא, אם היא מעניינת אותי או לא. וזאת למרות כמה רגעים נחמדים, כמו החיזור של אודי אחר הדיילת.

5. עוד סדרה שנפתחה השבוע היא "משפט וצדק", שבוטלה בארה"ב אחרי חצי עונה. נתחיל עם הדברים הטובים: ויקטור גארבר, שמשחק את רון טרק, הפרקליט הבלתי נלאה, עושה עבודה מצוינת ומזכיר לרגעים את תפקידו כג'ק בריסטו; הפרק כולו היה מהיר וקצבי, ה"עטיפה" שלו היתה מאוד יפה, והקטע עם השמשייה היה טוב, למרות שאפשר גם להגיד שהיה שם אלמנט קצת דבילי. הבעיה היא, שמעבר לדברים הללו מדובר בסדרה סתמית לחלוטין, שיש בה רגעים לא קלים של קיטש ("לך הביתה, וחבק את בתך"), כמו גם רגעים מצחיקים, למרות שהם לא אמורים ("אני רוצה שתסתכל לשופט בעיניים, לא לצדדים - בתוך העיניים". בסדר, אורי גלר). איימון ווקר, שהוא שחקן מדהים כשהוא רוצה, היה רחוק מלהרשים או להיות דומיננטי, והדימיון החשוד במקרה שנדון בפרק לסדרת התעודה המופתית "המדרגות" לא עשה טוב לחבריו של רון טרק.

4. צפיתי בשלושה מתוך חמשת הפרקים הראשונים של "האי" שעלתה השבוע לשידור בערוץ הילדים, ולפחות לפיהם מדובר בניסיון לקחת אלמנטים מ"בחזרה לעתיד", "אבודים" ו"יריחו" ולשלב אותם למשהו חדש. נתחיל גם הפעם מהדברים החיוביים - בניגוד ל"השמיניה", הסדרה הקודמת של גיורא חמיצר, הפעם אין כמה פרקי היכרות ראשוניים שבהם לא קורה כלום. הפעם זורקים את הצופה ישר אל העניינים. גם קטעי האקשן הקצרים שהוצגו בפרק הראשון היו שיפור מקטעי האקשן שהיו מבוימים גרוע כמעט לכל אורכה של "השמיניה". אלא שהיו הרבה דברים שליליים: קודם כל, העובדה שלקחו מ"השמיניה" חלקים ממוזיקת הרקע. שנית, היו הרבה חלקים איטיים בפרקים 2 ו-3. מעבר לזה קיבלנו אפקטים לא מוצלחים בקטע עם הצונאמי, ולא באמת ברור למה לכולם שם יש שמות מוזרים: צ'יף, טום, אנה, זואי. כעיקרון, אני מאוד אוהב שמשחקים עם זמנים, אבל כמה דברים מעניינים צריכים לקרות ממש בקרוב כדי שאני אמשיך לצפות בסדרה.

3. עוד סדרה נפתחה השבוע, "אמריקן באדי שופ", שאפשר להגיד עליה שהיא ניסיון לעשות "המשרד" במוסך - עושים שיגועים, מדברים למצלמה, מכריזים על חודש בטיחות. מייקל! הבעיה הגדולה היא ש"אמריקן" הרבה יותר פרועה ואלימה, אבל גם הרבה הרבה פחות מצחיקה. מלבד המשפט על הראייה ההיקפית ושתי נסיעות המבחן, כמעט שום דבר לא עבד. הסצנה בסיום עם השריפה והנעילה בשירותים היתה הזויה מדי ולחלוטין לא מצחיקה.


בשולי הממיר
ב"הפמליה" התארחו דניס הופר וצ'אק זיטו, צ'אקי פנקאמו מ"אוז".

תנועת הצופים Reloaded