טוב, אחרי הפרק הזה, ברצינות - יש מישהו שלא חושב שזו הסדרה החדשה הכי טובה שעלתה השנה?

אווירת ליל כל הקדושים הבליטה בצורה הכי ברורה את כל הדברים שכל כך טובים בסדרה הזאת. מהדברים הבולטים יותר כמו הרשע שעוצב כמו פרש אפוקליפסה והקריינות בחרוזים, ועד לדברים הקטנים כמו דיגבי בתחפושת של רוח(!), הכל פשוט השתלב נהדר באווירה המיוחדת גם ככה של הסדרה. ודווקא בפרק שהוא כביכול "גימיקי" כמו ליל כל הקדושים, קיבלנו את פיתוח הדמויות הרציני ביותר עד כה בסדרה.



קחו לדוגמא את מערכת היחסים של צ'אק ונד, שמצליחה בכל פעם מחדש לעניין מבלי לשחוק את הקטע של אהבה-ללא-מגע. שלושה מקווי העלילה של הפרק - טראומת הנטישה של נד, העוגות שצ'אק שולחת בסתר לדודות שלה והיחסים בין שניהם - נבעו משיחה אחת ביניהם בהתחלה, וכולם היו מצוינים והראו שסטייל בשפע זה לא הדבר היחיד שיש לסדרה הזאת למכור.

התעלומה השבועית היתה משעשעת כרגיל, וזהות הרוצח היתה אמנם צפויה למדי, אבל הוכנסו מספיק הפתעות לעלילה, כמו הניתוח (הקורע מצחוק והזוי כאחד) וההישארות בחיים של JJJ, כדי שזה לא יפריע. אוליב, שבפיילוט עוד נראתה כדמות המיותרת ביותר בסדרה, מתעלה על עצמה בכל פרק מחדש, ומעבר להצצה מבדרת לעבר שלה נראו גם ניצני חברות בינה ובין צ'אק. אפילו הדודות מתחילת להתקשר באופן קצת יותר הדוק לסיפור, וביחד עם אמרסון, שההומור הציני והיבש שלו לא מאכזב אף פעם, יש לסדרה את אחד הקאסטים המוכשרים ביותר בטלוויזיה. עוד פרק מצוין בסדרה מצוינת, שאפילו אפקט מזעזע של מסך ירוק (ספק בכוונה ספק לא) בקטעי המירוץ-סוסים לא הצליח להוריד את ההנאה שלי ממנו. ציון: 10.