אחרי חמישה פרקים שהיו בעיקר לא יציבים, נראה לי ש"צ'אק" סוף סוף נחתה והרעידות הסתיימו. אמנם גם הפרק הקודם היה טוב, אבל הנוכחי היה פשוט מצוין מכל בחינה אפשרית. למרות שבפרקים קודמים היה הרבה יותר דגש על אקשן, מתח והומור - הפרק הזה שילב את הכל בצורה מושלמת והצליח לממש את הפוטנציאל שהיה טמון בסדרה מיומה הראשון.

הפעם היתה לנו גם עלילת ריגול מעניינת, גם עלילה רומנטית שולית חביבה (על צ'אק ושרה. וטוב, גם צ'אק ומורגן), היו לא מעט קטעים מצחיקים, אקשן טוב ואפילו עוד איזשהי עלילה קטנה וטובה על הקידום של צ'אק. אחד הדברים שעשו את הפרק הזה לכל כך טוב היה אלמנט התחפושות של "ליל כל הקדושים". מעבר לזה, הסצנות עם סי. אס. לי היו מצוינות - הוא פשוט שחקן טוב, גם כשהוא משחק חוקר משטרתי עם כמה סטיות מיניות קלות וגם כשהוא משחק את היריב המעצבן והחננה - כמו גם הסצנה בה מסביר קפטן awesome למורגן איך להיות גבר, והקטע שבו מורגן מגיע ל"Buy More" ומראה לכולם איזה גבר גבר הוא (וגם מנסה להציל לצ'אק את הראיון).



אבל הפרק הגיע לשלמות בסצנה אחת, שהיתה פארודיה היסטרית על אחד הפרקים מהעונה הראשונה של "האו-סי", אז, לפני 4 שנים, בערב השנה החדשה, ניסה אוליבר להפריד בין ריאן ומריסה וברגע האחרון - על רקע הספירה לאחור - הופיע ריאן בריצה (ובהילוך איטי) כשברקע מתנגן השיר "Dice" של פינלי קוואי ו-וויליאם אורביט, והוא ומריסה התנשקו. כאן קיבלנו את צ'אק שרץ למסיבת ההלוואין של אחותו עם אותו שיר שמתנגן, כדי להתאחד עם מורגן חברו הטוב ולהיכנס אל תוך התחפושת המשותפת שלהם. פרק מצוין, והלוואי שהרמה תישאר ככה כדי שלא נצטרך להגיד עוד פעם "כל כך הרבה פוטנציאל לא ממומש". ציון: 10.