אחת הבעיות בעונה הנוכחית של "גיבורים" היא רמת הציפיות המוגזמת שיותר מדי אנשים תלו בה. גם בעונה הראשונה, "גיבורים" לא היתה "הסדרה הכי טובה בעולם", אלא בסך הכל "הסדרה החדשה הפופולארית ביותר" (לפחות מבחינת ההייפ ברחבי האינטרנט), שידעה לעשות דברים מסוימים בצורה טובה. העניין הוא, שאת אותם דברים היא ממשיכה לעשות בצורה טובה גם עכשיו, אבל איפשהו לאורך הדרך, שכחו כל אותם מעריצי העונה הראשונה, שהיא אף פעם לא היתה הרבה יותר מעבר לזה - וזו, לדעתי, הסיבה לירידה במספר הצופים ולכל אותן ביקורות מאוכזבות.

אלמנט נוסף שגורם לסדרה להיראות כאילו היא פחות טובה מבעבר, הוא חוסר האחידות בין קווי העלילות השונים שלה, כפי שהפרק הנוכחי המחיש בצורה לא רעה. קחו למשל את ווסט וקלייר. בפרק הנוכחי קיבלנו עלילה מנותקת לחלוטין משאר עלילות הפרק והעונה (לפחות בינתיים), בה מנסה קלייר להתקבל לנבחרת המעודדות. בחלקו הגדול, הסיפור הוצג בצורה משעממת. אבל התרגיל המשותף של ווסט וקלייר, עם התעופה, הנפילה והתקיפה, היה עשוי בצורה חמודה, מהנה ואפילו קצת מתוחכמת.



בגזרת סיילר ושני האחים, קיבלנו שתי סצנות מצוינות. באחת דוחף סיילר עוד קצת את מאיה אל הצד האפל שלה, משכנע אותה להרוג את תוקפיהם, בשניה מספר סיילר לאלחנדרו במונולוג מקפיא על התוכניות הזדוניות שלו, מבלי שהאח, שיודע שמשהו מאוד לא בסדר עם הגבריאל הזה, יבין מילה ממה שהוא אומר. רגעים טלוויזיוניים נהדרים. מנגד, קיבלנו סיפור משעמם למדי על חבר ילדות של אביה של קלייר, שמנסה למצוא את הציורים, ובסוף מחסל את ידידו לשעבר בדם קר.

כך נע לו הפרק משיא מעניין, לרגע סתמי כזה או אחר, בדיוק כפי שעשתה הסדרה לכל אורכה (הירו נכנע לפיתוי שלו? נחמד. אנדו מבין שאין המשך? מגניב. קנזאי צופה בהם מהצד? טלנובלי ומעצבן), עד לסצנה הסיום שלה, שחושפת בפנינו - סוף סוף - טפח מהעלילה העונתית. כן, שוב ניו יורק בסכנה. הפעם מדובר על נטישת העיר ביוני 2008, מה שמעלה כמה שאלות מאוד מעניינות, ומאפשר לפיטר להצטרף גם הוא לסיפור המרכזי שילווה אותנו, כנראה, עד תום העונה השנייה. יופי של סיום לפרק לא רע בכלל, אבל מאוד מאוד חסר אחידות, כאמור. ציון: 8.