המסך המפוצל

תנועת הצופים, 31/10/07

עיר הילדים, Pushing Daisies, דקסטר, גיבורים, ריפר, סמנתה, ואיך פגשתי את אמא. וגם: תנועת הצופים Reloaded

מאת: ברק דיקמן

פורסם: 31-10-2007
4 תגובות
תזכורת:

1. המדור אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 21/10/07 עד ליום שבת, 27/10/07.





דקסטר, עונה 2, פרק 4 (שודר ביום א', 21/10/07)
"דקסטר" ממשיכה להיות מרתקת, מתוחכמת ומענגת, כפי שהיתה לכל אורכה - הישג לא קטן בכלל בהתחשב בנקודת המוצא של העונה השנייה. עלילת הגופות שדקסטר אחראי עליהן מתקדמת לכיוונים מרתקים, קודם בפריצה של מסוקה עם ה"לא תאמינו מה מצאתי" שלו, אחר כך עם דקסטר שמראה אותן לספונסרית שלו ובסוף כשהוא מוצא את הפיתרון - לפחות בצורה זמנית - לבעיות שלו, ופוגע במזגן שאחראי לקירור הראיות. היה גם מעניין, ואפילו קצת מוזר, לראות את התחביב של ליילה - סוג של אמנות ביזארית שמשולבת בגניבת חפצים מיוחדים. אבל אין ספק שמי שגנבה את ההצגה בפרק, היא אמה של ריטה, גייל, שמוצגת בינתיים כדמות אניגמטית, במיוחד כשבהתחלה דקסטר מתייחס אליה כאל אויבת, אך זמן מה לאחר מכן, רואה אותה בעיני רוחו כבת-ברית. מעניין אם היא סתם חשדנית, או שבצורה כלשהי היא הצליחה לנחש את האמת על החבר האידיאלי של בתה. בין לבין, גילינו שלגווארטה התמימה-לכאורה היא בעצם הרבה יותר תככנית ומניפולטיבית ממה שחשבנו. פרק מצוין נוסף בסדרה הטובה ביותר המשודרת כרגע. ציון: 10.

Pushing Daisies, עונה 1, פרק 4 (שודר ביום ד', 24/10/07)
אחרי ארבעה פרקים ניתן לקבוע בצורה מוחלטת: זו הסדרה החדשה הטובה ביותר העונה. שני פרקי הפתיחה היו כמעט מושלמים, לטעמי. השלישי טיפה נפל מהם, אבל עדיין שמר על רמה גבוהה. והנוכחי חזר לרמה של שני הראשונים. הסיפור המרכזי היה מתוחכם, ולפרקים אף מרגש, הפרק הכיל כמה סצנות מאוד משעשעות - הציפור המתה, הסנאי והמטוס המתרסק, וסוף סוף שמענו את אודרי מ"חנות קטנה ומטריפה" פוצחת בשיר (סצנה קצרה, אבל כל כך מקסימה). אין לי בעיה עם העובדה שרואים שזו לא ציפור אמיתית שעפה שם מעל למכונית הנוסעת, או שאין שום סיכוי שהנוף הזה קיים במציאות - זה רק מוסיף לאווירה הקסומה של הפרק והסדרה. הדיאלוגים בכל פרק שנונים ומהנים, ואפילו קיבלנו - בתחילת הפרק - סוג של הסבר לשאלה שהועלתה פה לא מזמן: "איך זה שדיגבי ונד לא נגעו זה בזה אחרי מותו של הכלב?" ציון: 10.

Kid Nation, עונה 1, פרק 6 (שודר ביום ד', 24/10/07)
האמת? אני מופתע לחלוטין. אף פעם לא הצלחתי להתחבר לתוכניות ריאליטי (ואני עושה ברשותכם הפרדה מודעת בין תוכניות שהן ריל-טי-וי לבין "כוכב נולד", שהיא יותר תחרות שירה ופופולאריות מתמשכת). היתה עונה אחת בלבד של "הישרדות" שהצליחה לעניין אותי, אבל גם שם לא הייתי מחובר רגשית, פה ושם ניסיתי לראות את "המירוץ למיליון" ואפילו את הגרסה המקומית "המירוץ לדירה", אבל אף פעם לא באמת הצלחתי להתחבר לשום דבר שיש בו הדחות, הצבעות ומשחקי חברה מתוחכמים. ואז הגיעה "קיד ניישן". בואו נתנתק לרגע מהדיון (המרתק לכשעצמו, אני מודה) בשאלה האם מדובר בתוכנית מוסרית או שהיא פסולה עוד בשלב הרעיון שלה, ונדבר על מה שקרה לי עם תוכנית המציאות הזאת. את הפרק הראשון אהבתי למדי, בשני הפרקים הבאים צפיתי, אבל זה עדיין לא היה זה. ואז הגיע רצף הפרקים הבאים ושבה אותי לגמרי. בפרק הרביעי, הפרק שעסק בצורה מעניינת מאוד בדת, היה רגע שריגש אותי מאוד - זאק, ילד יהודי מקסים, שר בעברית את "אדון עולם אשר מלך". צריך להבין את הסיטואציה: עומדת חבורה של ילדים בגילאי 8-15, מחולקים לכמה דתות שונות (ואפילו לזרמים שונים בתוך הדתות), ומתפללת להצלחת העיר שלהם, בוננזה סיטי. כל אחד תורם מהידע שלו, וביחד הם יוצרים תפילה משותפת לשלום העולם הקטן שלהם. ואם זה לא הספיק, אז הגיע הפרק החמישי, וגרם לי להבין שממש הצלחתי להתחבר לכמה מהילדים שם. אל אותו זאק, החרוץ, שעוזר לכולם. אל מורגן האימהית והתומכת. אל לורל, השקטה, האהובה. כולם נבונים, כולם מקסימים בדרכם, גם אלה שקצת עושים בעיות (גרג שלפחות בהתחלה התנהג בביריונות, או טיילור ה"נסיכה" שמתנהגת בביצ'יות ולא מוכנה לעשות שום דבר). ממש התרגשתי כשהבנתי שהקבוצה של לורל תומכת בה, ולא מוכנה להעמיד נציג אחר מולה בבחירות המתקרבות, למרות כמה ילדים שהיו יכולים בהחלט לעשות תפקיד טוב לפחות כמוה. גם זאק שהוביל להדחתה של טיילור, וגיילן שהוביל להדחתו הלא-מוצדקת לטעמי של מייק, הביאו לכמה מהקטעים המרגשים בפרק (מייק שיכול ללמד כמה אנשים איך צריך להפסיד בכבוד - ועוד בצורה כל כך חד-צדדית). הפרק השישי אמנם הציג את המשחק הכי דוחה עד כה בבחירת המעמדות (קטעים מגעילים למיניהם הם אחד האלמנטים הכי שנואים עליי בתוכניות ריאליטי למיניהן), אבל פיצה על כך בענק עם כמה מהרגעים המרגשים ביותר שראיתי בטלוויזיה שלי מזה זמן רב: הקטע שבו זאק מכנס את כולם כדי לבקש מהם לעזור עם מילוי המים וכשהוא שואל מי מוכן לעזור, כולם מרימים ידיים, או הרגע שבו די קיי מתייצב לצידה של טיילור השנואה, וצועק עליהם שהם הגזימו לגמרי. אבל שיא הרגש הגיע מאוחר יותר עם כל הסאגה של די קיי, גם כשכל ארבעת המנהיגים הסכימו פה אחד שכוכב הזהב מגיע לו, גם כשהוא היה היחיד שהרים את היד כשהילדים נשאלו מי מהם רוצה ללכת הביתה, גם כשגיילן ניגש לדבר איתו, וגם הסוף של כל הסיפור הזה. וואו, כמה שכל זה היה מרגש. ככה צריכה להיראות טלוויזיה "אמיתית", גם אם חלק מהדברים הללו היו מבוימים (ואני ממש לא בטוח שכך היה). אני מאוהב לגמרי. בסדרה, בילדים המקסימים האלה, שעוזרים אחד לשני. בחיים לא האמנתי שארגיש ככה עם תוכנית ריאליטי כלשהי. ציון: 10.



איך פגשתי את אמא, עונה 3, פרק 5 (שודר ביום ב', 22/10/07)
אחלה פרק, אחרי שניים-שלושה פרקים קצת פחות טובים. אהבתי במיוחד את ההתרפקות על העבר וסיפורי ההיכרות (איך פגשתי את) של החבורה, על רקע הטירוף של החברה החדשה של טד, אהבתי גם את המדד המשעשע של בארני, שהדגים היטב עד כמה מותר לבחורה להיות מטורפת על סמך איך שהיא נראית, אהבתי את השימוש המשעשע בסנדביצ'ים, ובעובדה ששמה של החברה המטורפת נותר בלה-בלה לכל אורך הפרק. קיבלנו גם סיפור משעשע למדי עם טד ולילי, ונשיקה ביניהם שהיתה או לא היתה, עם תשובה שהתקבלה רק ב-2020. ציון: 9.

גיבורים, עונה 2, פרק 5 (שודר ביום ב', 22/10/07)
האירוע המרכזי של הפרק היה הפגישה המחודשת של מאט עם אביו, ולפחות לטעמי מדובר באירוע המרכזי של העונה כולה בינתיים. הצורה האמינה שבה שיחק מורי פרקמן את הבחור התמים שלא יודע מה כולם רוצים ממנו, כמעט הפילה אותי בפח, אבל ברגע שהוא הלך "להביא משהו מחדר אחר" היה ברור שמשהו לא בסדר. הסצנה בה הובל מאט לחדר מסתורי שהפך לתא בבית סוהר היתה נהדרת, כמו גם ניית'ן פטרלי שמגיע אל ניו יורק שלא ניצלה מהפצצה. הסצנה המאוחרת יותר, בה מאט נלחם בעצם בניית'ן היתה פשוט מופתית, גם מבחינת העריכה, גם מבחינת הקצב, וגם מבחינת הרעיון הנהדר. אין ספק שלפחות בינתיים מצטייר אביו של מאט כביג-באד מרשים במיוחד. שאר התרחשויות הפרק לא היו משמעותיות במיוחד, מלבד הגעתה של קירסטן בל לסדרה, שהצליחה לעשות משהו מעניין - היא הצליחה בו זמנית גם להיות ורוניקה מארס וגם לא להיות ורוניקה מארס. במילים אחרות, חלק מדמותה החדשה ב"גיבורים" מזכיר מאוד את דמותה בסדרה ההיא, ואל חלק מהתפקיד היא מביאה משהו מעט שונה. בינתיים זה נחמד, לא יותר מזה. ציון: 8.5.

?Samantha Who, עונה 1, פרק 2 (שודר ביום ב', 22/10/07)
הפרק השני היה קצת פחות מצחיק מהראשון, לטעמי, אבל למרות זאת הוא הכיל כמה קטעים לא רעים: הכיתובים המתחלפים עם ה"ג'וב", כל קו העלילה שבה סמנת'ה שונאת את הדברים שהיא אמורה לעשות בעבודה, שהביאו לכמה רגעים משעשעים, ההתייחסות שלה לטוד, האקס שלה - אבל בסך הכל, הפרק היה פחות מוצלח, וגם הפלאשבק התורן להתרחשויות שלפני הקומה היה פחות מעניין. ציון: 7.

ריפר, עונה 1, פרק 5 (שודר ביום ג', 23/10/07)
שוב פרק לא מספיק טוב. אמנם לא היה גרוע במיוחד, ואפילו קיבלנו קטע מעניין אחד - מה הקטע עם אבא של סאם ששורף דף מהחוזה עם השטן? האם גם הוא עובד אצלו? - אבל בשורה התחתונה, "ריפר" לא מספיק מוצלחת, והיא עובדת על כמה שטיקים מאוד ברורים, שחוזרים על עצמם: אנדי תמיד תכעס על סאם, שלא יכול לספר לה כלום, לכל פרק תהיה הנשמה הבורחת התורנית שתאמלל קצת את סאם בצורות שמרמזות על הצורה ללכוד אותה, וזהו, פחות או יותר. כבונוס, קיבלנו הפעם נשמה דוחה במיוחד - מעין גוש ירוק ומגעיל למדי. לא כיף. ציון: 5.5.





תנועת הצופים Reloaded
שימו לב: החל מעכשיו, משתנה הפורמט של "תנועת הצופים". במקום טור שמתפרסם פעם בשבוע שמתייחס לפרקים ששודרו בשבוע שעבר, יתפרסמו טורים לכל פרק בנפרד, ברגע שמישהו יכתוב על אותו פרק ביקורת (שעומדת בסטנדרטים של האתר, כמובן). הביקורות הללו ירוכזו בדף מיוחד, כשבכל פעם יופיעו בדף הראשי של האתר הביקורות האחרונות (אחת, או אולי יותר) שפורסמו.

הסיבות למעבר לשיטה החדשה: 1. רלוונטיות. הטור הנוכחי מפורסם ביום רביעי ועוסק בפרקים ששודרו כבר לפני תשעה ועשרה ימים. 2. אין יותר מסגרת של תאריכים. ראיתם משהו מעניין? בא לכם לכתוב עליו? אתם מוזמנים. גם אם הוא שודר אתמול, וגם אם הוא שודר לפני חודש (כמובן שרצוי לכתוב על משהו מהר יחסית). אנחנו נשתדל להעלות ביקורות שנשלחות אלינו בהקדם האפשרי. 3. לכל פרק יוקדש דף תגובות משלו. זה חוסך את הצורך בסימון ספוילרים, כי מי שלא ראה את הפרק המדובר ממילא עדיין לא נכנס אל הדף הזה.

המעבר לשיטה החדשה הוא מיידי. אנחנו מתחילים עכשיו. ראיתם פרק כלשהו שלא מופיע בטור הזה או בטורים הקודמים? בא לכם לדבר עליו? אתם מוזמנים לכתוב אלינו (פיסקה קצרה או ארוכה, כרצונכם) ולהתחיל את הדיון עליו. בהצלחה!