תזכורת:

1. המדור אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 14/10/07 עד ליום שבת, 20/10/07. אם ראיתם משהו שאתם משתוקקים עליו והוא שודר עד לתאריך זה, ולא כתבנו עליו כאן, אתם בהחלט יכולים לעשות זאת בתגובות. אם מדובר בפרק ששודר לאחר מכן, אתם מוזמנים לכתוב על כך ולשלוח אלינו באמצעות הדואר האלקטרוני. אנחנו מבטיחים לפרסם כל דיעה (גם אם אינה תואמת לשלנו) ובלבד שתהיה כתובה בצורה טובה.





סאות' פארק, עונה 11, פרק 10 (שודר ביום ד', 17/10/07)
זה היה פרק מוצלח של "סאות' פארק". בתור שכזה, היו בו כמה דברים שאפילו לא צריכים פירוט: אלגוריה מושחזת (הטרוריסטים המוסלמים הורגים את הדמיון והתרבות האמריקאית), סאטירה אישית קטנונית ונפלאה (מייקל ביי לא מבדיל בין אפקטים מיוחדים לרעיונות), קרטמן שרוצה את שלו בלי לחשוב על המשמעות ההומוסקסואלית בכך שהוא מכריח את קייל למצוץ לו את הביצים, שירים מטופשים, אבל מה שהופך את הפרק הזה למיוחד, זה דווקא העבודה של המאיירים: עומס הפרטים בארץ הדמיון, מגוון היצורים שמאכלסים אותה, החל מהבלו מינים ועד ג'וזף סמית' (דאם דאם דאם דאם דאם), הופך את הפרק הזה למיוחד ואת הפרק של שבוע הבא, שבו יחשפו היצורים שמעבר לחומה, לפרק עם ציפיות גבוהות מיוחד. ציון: 10 (שלמקו GRAS).

דקסטר, עונה 2, פרק 3 (שודר ביום א', 14/10/07)
בינתיים, העונה החדשה של "דקסטר" יותר מהודקת, יותר סגורה על עצמה, ויותר מוצלחת מהעונה הראשונה. אחד הגורמים לכך הוא ה"קילרז בלוק" שממנו סבל דקסטר בשני הפרקים הראשונים של העונה השנייה (ושנשבר בפרק הנוכחי). ההתנזרות הכפויה הזו איפשרה לסדרה להתמקד במה שהיא עושה הכי טוב - תיאור אירוני אבל אמפתי של הפער בין דקסטר הרוצח ובין דקסטר האח, הבנזוג והקולגה. גילוי בית הקברות הקטן של דקסטר לא רק הוסיף לעלילה מנוע דרמטי יעיל להפליא, הוא גם נסך דוק של אירוניה על החיים המקצועיים שלו - יש משהו כמעט אדיפאלי בדרך שבה הוא מצורף לחקירה נגד עצמו, אבל המשחק המצוין של הול ושל סי.אס. לי, בתפקיד מסוקה הדביל, הפכו את התפנית העלילתית הזו מרגע עם איכויות של טרגדיה יוונית לרגע משעשע. בכלל, "דקסטר" חדה יותר כשהיא במצב-רוח קומי: עלילת-המשנה של סוכן המכוניות היתה מצוינת, במיוחד הסצנה שבה דקסטר מתחיל, בלי כוונה, עם הקורבן המיועד של הרוצח, וכמובן, הדו-שיח האחרון בין דקסטר והרוצח הלכוד. דווקא כשהסדרה עוברת לטונים אפלים-פטאליים, היא מאבדת מהחן שלה - הסצנה שבה החונכת של דקסטר נואמת בפניו היתה פומפוזית ומשוחקת נורא, וכל סיפור החניכה של דב מידי הסוכן המיוחד לאנדי היה צפוי מראש ובנאלי. אבל, נדמה שמקצה השיפורים ש"דקסטר" עברה בחופשה הופך אותה מסדרה טובה לסדרה ממכרת: החקירה נגד דקסטר מספקת עמוד-שידרה עלילתי מותח ומלא פכים אירוניים מענגים, ריטה הפכה בשקט בשקט לאישה חזקה והחלטית והיריבות שמסתמנת בינה ובין החונכת ליילה נראית כמו מטאפורה עסיסית למאבק על נפשו של דקסטר. רק שימצאו דרך להחזיר את צווחות השמחה של דב, ואני אהיה מאושר. ציון: 9.5 (יאן צידראן).

גיבורים, עונה 2, פרק 4 (שודר ביום ב', 15/10/07)
פרק טוב מאוד, שהתעלה על קודמיו. היעדרותם של פיטר והירו לא ממש פגמה מההנאה בפרק. השילוב של סיילר בסיפור של שני האחים הוסיף הרבה עניין. היה מאוד מעניין לראות כיצד סיילר רואה את עצמו כמעין תמונת מראה של מאיה, כמי שקולל בכוחות שגורמים לו לבצע דברים איומים לכאורה נגד רצונו. לא פחות יפה היה לראות את הצד השני שלו - מזהה את היכולת של מאיה ומייד יוצר לעצמו הזדמנות להרוויח מכך. יהיה מעניין שם. אשר לקלייר - מצד אחד, אני ממש לא מת על ווסט ואין כימיה בינו לבין קלייר. ובכל זאת, ההתנהגות של קלייר בהחלט מאפיינת אותה, לאור מה שראינו בעונה שעברה - מרדנות טבעית, נטייה לברוח ולשקר, ובעיקר העובדה שהיא מונעת מהרצון להיות נורמלית ונקרעת בינו לבין הדאגה למשפחתה. החלק המעניין בעלילה הזאת הוא המניעים של קלייר ושל אביה לשקר האחד לשניה ולהפך, שהם בעצם, מניעים שבאים ממקום טוב, אבל גורמים למשהו לא טוב. העלילה של מוניקה והגילוי על הכוח שלה היו לא רעים בכלל, ואהבתי את הבחירה התסריטאית בסוג הכוח שלה. נכון, הוא מזכיר מאד את הכוח של צ'ארלי (המלצרית החמודה מהעונה הראשונה) אבל גם שונה ממנו מהותית. בעוד שאצל צ'ארלי הכוח בא לידי ביטוי יותר במישור האינטלקטואלי (לימוד), אצל מוניקה הוא בא לידי ביטוי יותר בפן הפיזי (ביצוע), וזה, לדעתי, יכול להפוך אותה לכוח משמעותי בקרב גיבורינו המצוינים. חבל רק שהתסריטאים לא ויתרו על קלישאות ה"ניו אורלינס" שהיו מאולצות מאוד. הגילוי של מאט על המעורבות של אביו היה מצוין. אפשר בהחלט להבין את הרצון של מאט להשקיע באיתור אביו, אבל דומה שהדרך שבה הוא סיכן את מולי לשם כך היתה מוגזמת לחלוטין. ציון: 9.5 (איתן גשם).



המשרד, עונה 4, פרק 4 (שודר ביום ה', 18/10/07)
מי אמר שפרק בסדרה קומית חייב להצחיק עד דמעות כדי להיות מוצלח? לפעמים סדרה קומית יכולה להפיק פרק לא מאוד מצחיק, ועדיין להיות איכותית ומוצלחת, בזכות בניה נכונה של הדמויות ודרמה חזקה. "המשרד" עשתה את זה הפעם, בפרק שאולי היה הטוב ביותר בעונה הזו עד כה. היו גם כמה קטעים מצחיקים - הקטעים של דווייט ומוז (איזו דמות גדולה!) בבית ההארחה שלהם, קצת מקלי קופור הגדולה והקטע עם ה-Whomever שהיה פשוט גאוני. אהבתי מאוד את מייקל והעבודה הנוספת, שאפשרה להציג את הדמות בסיטואציה שונה לגמרי. היה כיף לראות את מייקל מתמודד עם המעמד הנמוך שלו בטלמרקטינג, ובמיוחד איך הוא מגיב לישיבות ב"חדר הישיבות". היה מעניין לראות איך הוא כושל שוב ושוב בשיטות המכירה שלו, ואיך בני הנוער שעבדו אותו דווקא מצאו אותו מגניב, אבל הוא היה כל כך עסוק בלהיות מדוכא שהוא לא שם לב. הסיפור המקביל נראה תחילה מאולץ - למה לג'ים ופאם להתארח אצל דווייט? - אבל הקטעים שם היו מוצלחים מאוד, גם מבחינה קומית ("Mose, Drop the Manure!") וגם מבחינה דרמטית (ג'ים ששומע את דווייט מתייפח וחושב שזה אולי דב או משהו). בחצי השני של הפרק קיבלנו עוד כמה רגעים מצוינים - כשמייקל מכריז על פשיטת רגל, כשהוא בורח מג'ן, ולאחר מכן בסצנת השיחה המקסימה בינו לבין ג'ן על גבי קרון הרכבת (עם הצילום הנפלא של הרגליים שלהם יחד). אחרי כמה פרקים שהדמות הלכה על חבל דק מדי, פתאום מייקל מוצג כאנושי ופגיע, וזה היה מוצלח. גם ג'ן היתה שוב פגיעה והתגלתה כדמות עגולה וטובה. גם הסיפור של פאם וג'ים שמרחמים על דווייט כשברקע אנג'לה מגלה עניין באנדי היה נהדר ואנושי, ופאם וג'ים היו מתוקים מתמיד. הסצנה של ג'ים ודווייט על המדרגות היתה נפלאה והתכתבה היטב עם הסצנה של דווייט ופאם מהעונה השניה. נהדר במיוחד היה לראות את דווייט חוזר לעצמו. בכלל, ריאן ווילסון נתן הופעת ענק בפרק הזה. חוץ מזה, היה מאוד משעשע לראות את קלי מגיבה לישירות של דאריל באי-הבנה מוחלטת, ובכלל את היחס שלה לריאן, ששוב יצא קטן. אה, כן - וקריד הזה מופרע לגמרי. ציון: 9.5 (איתן גשם).

?Samantha Who, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ב', 15/10/07)
לא היו לי ציפיות מהסיטקום החדש בכיכובה של כריסטינה אפלגייט, אבל למרבה ההפתעה, פרק הפתיחה היה מצחיק, חמוד, ומעורר חשק לעוד. קודם כל, ג'ין סמארט בתפקיד אמה של סמנת'ה, עושה תפקיד קומי נהדר. אחרי התפקיד הדרמטי המוצלח מאוד שעשתה ב"24", הפתיע אותי הכישרון הקומי האדיר שלה ("דודה פולי. דודה פ-ו-ל-י-!"). בכלל, הפרק כולו חמוד מאוד, ומפתיע בכמה וכמה מקומות (הגילוי ש"סוקי" לא באמת היתה חברה שלה, למשל; או גילוי הזהות האמיתית של רנה). גם הפורמט, שבו סמנת'ה נזכרת אחת לכמה זמן במאורע מהעבר ששופך אור על דמותה, חביב למדי, אפילו שאני עדיין לא לגמרי בטוח כמה זמן יכולה הסדרה להיות בנויה על הגימיק הזה. סך הכל פרק פתיחה טוב, מצחיק וחמוד. ציון: 9.

בטי, עונה 2, פרק 4 (שודר ביום ה', 18/10/07)
הפרק הזה הצליח להחזיר את האווירה הקלילה שהייתה בפרקים של בטי בעונה הקודמת. יש המון דברים חשובים - אבל שום דבר הוא לא באמת עניין של חיים ומוות. אבא של בטי עדיין מטגן חביתות, בטי עושה לעצמה בושות, הנרי נראה מוכה אהבה באופן כללי, ודניאל והאחרים ממשיכים לעשות מה שהם עושים בדרך כלל... ובכל זאת, הפרק הזה מביא משהו "עמוק" יותר מהקלילות המאפיינת סדרות קומיות. כי השורה התחתונה היא שכולם מחפשים שם מי הוא ה"אני האמיתי" שלהם. אמנדה לא יודעת מי היא, כי היא לא יודעת מי זה האבא שלה, ואיכשהו היא בטוחה שכשתפענח תעלומה זו, תוכל לחיות יותר בשלווה עם עצמה. ג'סטין דווקא יודע מי האבא שלו, אבל הוא יודע שהוא לא הוא. ואם עד אתמול הוא התגאה במי שהוא, הרי שמעכשיו הוא כבר לא בטוח שמי שהוא ומי שהוא צריך להיות - זה אותו אדם. גם אלכס / אלכסיס לא יודע/ת בדיוק מיהי האשה הניבטת אליו/ה במראה. היא עדיין מסתובבת בשירותי הגברים ומתקשה לצעוד על עקבים, אבל היא יודעת שדניאל הוא אחיה ושהמשפחה חשובה לה, וגם זה משהו. ובטוויסט מדהים בסדרה, מסתבר שונסה ויליאמס - לשעבר מלכת היופי של ארצות הברית, שכולנו יודעים שנולדה יפה, עברה מהפך בסדרה - מ"ונדה המכוערת" ל"ווילי המלכה". מי היה מאמין... וילהלמינה יודעת שכל מה שחשוב לה זה אופנה ויופי, במיוחד אם היא רוצה לערוך מגזין שעוסק ביופי. אבל האם הגילוי שלנו, כצופים, שהיא הייתה מכוערת בעבר מצביע על כך ש"המסכה" שהיא מראה לציבור אינה מי שהיא באמת? או שאולי, כמו אלכס שהפך לאלכסיס, דווקא הניתוחים והשינויים הקוסמטיים שאדם עובר יכולים ל"הוציא את האני האמיתי" שלו? ובטי? היא מעוניינת להיות כותבת, אבל נוטלת את זהותה של כותבת אחרת וזוכה למחמאות שהיא אינה ראויה להן. בסוף הפרק היא מעדיפה להתוודות על האמת ולהישאר מגוחכת, לא מושלמת ולא כזו מדהימה, אבל להיות היא. והחיוך שמגניב אליה הבחור בכיתת הכתיבה שלה (יחסית למכוערת, היא די שוברת לבבות הבטי הזו...) מראה שלא משנה כמה "לא מוצלחת את", אם תהיו אמיתיים, יהיה מי שיאהב אתכם כמו שאתם, אבל אם לא - לא תדעו אף פעם אם אוהבים אתכם או את המסכה שעטיתם... ורק בגלל המסר הזה, שאומר שצריך אומץ כדי להיות מי שאתה, וצריך כוחות כדי לנהוג כמו מי שאתה לא, אני נותנת לפרק הזה 9 (זלפה).

הישרדות, עונה 15, פרק 5 (שודר ביום ה', 18/10/07)
לא משנה כמה ישקיעו במציאת לוקשיין מהמם, אתגרים יצריתיים וטוויסטים מקוריים, "הישרדות" קמה ונופלת על ליהוק, ליהוק וליהוק. בעונות האחרונות התוכנית דשדשה בפרקיה הראשונים ולעיתים נוצר עניין ומתח ממשי רק לקראת תום העונה. בעונה הנוכחית ניכר שנעשה מאמץ אמיתי ליצור אנסמבל ראוי הכולל תמהיל מאוזן ומעניין של מתמודדים וזה פשוט עובד נהדר. המוצלחים ביותר כרגע הם טוד, ג'יימס, אריק ואמנדה (ארון גם היה פייבוריט וחבל שהועף השבוע). ז'אן-רוברט המעצבן צריך גם כן להגיע לאיחוד ויהיה נחמד לראות שם גם את PG האסייתית הרעה וחברתה הכלבה הבלונדינית והכלומניקית ג'יימי (שנדלקה על אריק השבוע). שיריאה השחורה מתנהגת קצת כמו סרי מעונה 12(מינוס החן) ועל קורטני אני ממש מרחם. להגיע ל"הישרדות" כשאת כבר במצב של אנורקסיה זה לא פשוט בכלל. היחידה שמאכזבת היא דניס, נציגת הוויט-טראש-טריילרס. אין לי מושג מה היא עושה שם (הכוונה מילולית. לא רואים אותה בכלל. שתצעק על מישהי, שתצא לצוד פנדה, לא אכפת לי, אני רוצה אקשן). ובאשר לפרוסטי? אה, הוא יקח את המיליון. עד עכשיו העונה מלבבת וזה כנראה רק ישתפר. הידד. ציון: 9 (okok4).

ריפר, עונה 1, פרק 4 (שודר ביום ג', 16/10/07)
אני לא יודע בדיוק מה הסיבה, אבל הפרק הרביעי של "ריפר" הציג כבר שיפור משמעותי. נכון, הבוס עדיין מעצבן, גם סוק, אבל נראה שהדמויות קצת יותר מקבלות את הייעוד שלהן (סאם שמחליט לא להתחמק הפעם מהתיבה, למשל) ומצליחות להיכנס לנישה אליהן הן מיועדות, מעט יותר בטבעיות (אנדי שמנסה לארגן סופ"ש עם סאם ונפגעת ממנו). גם העלילה הפרקית היתה מוצלחת יותר (בעיקר מהחרקים של הפרק הקודם) והכילה כמה סצנות מוצלחות (הופעות הקסמים) ורעיונות טובים שבוצעו בצורה מוצלחת (הקשר המוזר-משהו בין בן לוינסטון היונה). בסך הכל, זה היה הפרק הטוב ביותר בסדרה עד כה, לטעמי. ציון: 9.

על טבעי, עונה 3, פרק 3 (שודר ביום ה', 18/10/07)
"על טבעי" ממשיכה להיות מוצלחת, והפרק הנוכחי היה קומי מבדרך כלל. החל מהגילוי על רגל הארנב, המזל שמיטיב עם הגנב, ואחר כך עם סאם, המזל המתהפך של סאם, שנראה כל כך מסכן כשהכל הולך לו הפוך, ובמיוחד בסצנת השריפה ("אבל לא עשיתי כלום!"). הקטע שבו מנסים האחים וינצ'סטר להשתלט על רגל הארנב מול אותו גנב בר מזל היה מלבב ועשוי בצורה מוצלחת ומהנה. אהבתי גם את דמותה של בלה הגנבת שסוחרת בחפצים אפלים, וגם את קו העלילה העונתי הנוסף שנפתח בפרק, קו ה"סאם וינצ'סטר חייב למות". הקטע בסיום שבו דין לא שם לב לכך שבלה עלולה לגנוב לו את כרטיסי הזכייה היה קצת טיפשי, אבל האווירה הכיפית ששררה בשאר הפרק בהחלט פיצתה על כך. ציון: 8.



Gossip Girl, עונה 1, פרק 5 (שודר ביום ד', 17/10/07)
פרק לא רע בסדרה ממכרת לגמרי (וההיעדרות של צ'אק המעצבן ונייט המשעמם היתה מבורכת). אהבתי מאוד את אי-הנוחות הבולטת שסרינה שידרה לדן מהעובדה שהוא לא היה עצמו וניסה להרשים אותה (ומשחק מצוין של בלייק לייבלי המדהימה), ואהבתי עוד יותר את הדייט ה"אמיתי" שלהם, את האינטראקציה שלהם והכימיה המצוינת בין שתי הדמויות. הנשיקה בסיום הפרק היתה מוצלחת ורומנטית, וכרגע זה מסתמן כאחד הזוגות היותר מקסימים בטלוויזיה. הסיפור של ג'ני והניסיון להתקבל לחבורה של בלייר היה די צפוי, בעיקר מפני שכבר נבנה בפרקים הקודמים. שיחת הטלפון שלה עם חברתו של אותו בחור בוגדני חשפה צד ממש ביצ'י ומפתיע באישיות שלה. גם סיפור ה"חילוץ" של אריק לא ממש התאים לאופי שלה. מנגד, התושייה שלה בהתחמקות האלגנטית מהשומר והדרך שבה היא השפיטה את בלייר הראו שעדיין יש לה גב מוסרי חזק. הדמות של בלייר ממש מעניינת בינתיים. אם בשבוע שעבר ראינו בגדול את הצד הפגיע שלה, הפעם היא חזרה להיות בלייר בחברה הגבוהה - אכזרית, מניפולטיבית, וממש לא נחמדה. בהחלט משחק משובח של לייטון מיסטר. עלילת ה"מבוגרים" היתה קצת פחות מוצלחת, בעיקר כי התנהלה בצורה צפויה מאוד. ובכל זאת, היה נחמד לראות את רופוס יוצא מהסרט שהוא היה נתון בו ומבין ש"אשתו" כבר לא ממש רוצה אותו, ונדמה שיש מישהי בקרבתו שדווקא כן רוצה אותו, אבל לא תודה בכך. אז נכון, שוב לא היה מספיק הומור, והעלילות היו סבוניות וצפויות בחלקן, ובכל זאת, בינתיים, אני מוצא את עצמי מחכה לעוד ועוד מהסדרה. כנראה בעיקר בזכות הדמויות הראשיות שמחזיקות את הסדרה. ציון: 8 (איתן גשם).

צ'אק, עונה 1, פרק 4 (שודר ביום ב', 15/10/07)
פרק קצת לא מאוזן בסדרה החביבה. חוסר האיזון נובע בעיקר מהפער הגדול מדי בין הדגש על הדמויות שהיה די מוצלח, לבין חוסר ההשקעה הברור בעלילת הריגול השבועית. ההתמקדות בשרה - באמצעות הטריק התסריטאי הישן של הבאת דמות חדשה שתעמוד מולה בניגוד מוחלט - היתה מוצלחת למדי, והשילוב שלה עם קארינה היה מעניין מאוד. אהבתי את בניית מערכת היחסים בין שרה לקארינה, את האזהרות של שרה את צ'אק מפניה, את העובדה ששרה פועלת הרבה יותר "לפי הספר", ובמיוחד אהבתי את העובדה שקארינה זכרה בסוף חסד נעורים לשרה שהצילה אותה בעבר, ובאה לעזור לה. אהבתי גם את מה שקארינה אמרה לצ'אק על שרה והרגשות המודחקים שלה כלפיו. אמנם קצת שחוק, אבל עדיין במקום. נראה שהם הולכים חזק על יחסי האהבה/חברות בין שרה לצ'אק. הרגעים המועטים שהיה בהם קייסי היו מוצלחים, בעיקר הקטע של החזרה המדויקת על מה שקרה בפראג והקטע שלו במעלית. הבעיה הגדולה של הפרק, ואולי של הסדרה בכלל, היא עלילות הריגול שלה, שנראות טיפשיות. אפשר לומר על "זהות בדויה" הרבה דברים, אבל לפחות הם השקיעו בעלילות (האבסורדיות) שלהם. הכותבים כאן חייבים להתעשת ולהשקיע יותר בקטע הזה, כמו שהם משקיעים בדמויות, או באות הפתיחה המצוין של הסדרה. ציון: 7 (איתן גשם).

האישה הביונית, עונה 1, פרק 4 (שודר ביום ד', 17/10/07)
לפחות על פי ארבעת הפרקים הראשונים, "האישה הביונית" היא בעיקר סדרה מתעתעת. את הפרק הראשון אהבתי, את השני שנאתי, והשלישי הציג שיפור ניכר, אבל בכל אחד מהפרקים היו גם חלקים טובים וגם חלקים רעים. הפרק הרביעי אמנם לא היה מעצבן כמו השני, והיו בו כמה חלקים נהדרים - ג'יימי בורחת ממלא אנשים רעים שיורים עליה, או הרגע בו ג'יימי מגלה שלאנטוניו יש כוונה לחסל את מארק בגלל שהוא יודע עליה הכל, והסוגיות המוסריות שהסדרה עוסקת בהן בעקבות גילוי זה. הבעיה היא שלצד אותם רגעים טובים (והיו עוד כאלה), אפשר למצוא בה גם שניים-שלושה משפטים שמהווים זלזול באינטליגנציה של הצופים - ואת זה אנחנו ממש לא אוהבים. הדוגמא הבולטת ביותר לכך היתה הסצנה האומללה הזאת שבה ג'יימי מגלה באמצעות העין הביונית שלה את ארבע הספרות שעליהן צריך ללחוץ כדי לפתוח את הדלת, ואז מארק מודיע ש"ארבעה מספרים פירושם 24 אפשרויות" (שזה בסדר גמור) וש"ננסה את זה עם הסיכוי הגבוה ביותר", ואז בוחר פשוט במספר הגבוה ביותר האפשרי. תגידו, כמה הצופים מטומטמים, לדעתכם? ציון: 6.5.

Viva Laughlin, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ה', 18/10/07)
סיפור המסגרת השתנה מעט, התפאורה אחרת, חלק מהשירים הוחלפו, השחקנים הם אחרים, והמבטא הבריטי הפך למבטא אמריקאי - והכי חשוב, איפשהו בדרך, המעבר הרס פחות או יותר הכל. שינוי העלילה העיקרי התבטא בזהות קורבן הרצח - בגרסה הנוכחית מדובר באחד המשקיעים בקזינו החדש שמתכנן ריפלי הולדן לפתוח, שזה שינוי שהופך את העלילה למעט מעניינת יותר ומאפשר למלאני גריפית' להוכיח שהיא מצוינת. גם יו ג'קמן מעניק הופעה כובשת למדי. אבל הרוב פשוט לא עובד: השירים, עיקר הסדרה בגרסתה הבריטית, קצרים מדי, ולא עשויים בצורה מספיק כובשת או מעניינת, מה גם שהיו ממש מעט מהם בפרק הראשון, דיוויד טננט מהגרסה הבריטית גדול בכמה מספרים על בן דמותו האמריקאי והאווירה הכללית כאן הרבה פחות מגניבה. בכל זאת, לא הכל נורא, ומלבד הדברים הטובים שכבר צוינו, היו גם כמה סצנות - מעטות, אמנם - שהיו מוצלחות, כמו הסצנה עם הרולטה לקראת סיום הפרק. ציון: 5 (הפיסקה הזאת נכתבה לפני הידיעה על הביטול המהיר. נו, ממש לא נורא).