10. אני חושב שנגמרו הסופרלטיבים שאפשר להרעיף על "המשרד", ועדיין הפרק הנוכחי הכיל כמה פנינים ("טובי, אתה לא בא איתנו"), כמה הברקות (קרבות הסומו וההיסחפות בנהר), וכמה דברים הזויים נוספים (תחרות אכילת הנקניקיות), אבל כל הדברים הנפלאים הללו התגמדו בסצנה אחת מופלאה של פאם, שקיבלה חיזוק מהאומץ שלה ללכת על הגחלים ופשוט אמרה את כל מה שהיא שומרת בבטן כבר הרבה מאוד זמן. רגע טלוויזיוני מפעים, מרגש ונדיר.

10. הפרק השני של "ג'קיל" התעלה אפילו על פרק הפתיחה וחלקים בו היו ממש מופתיים. זה התחיל עם כיבוי האורות והמצלמות בסצנה אחת מקפיצה ומהפנטת, המשיך עם הגילוי על הסמים שד"ר ג'קמן קיבל בשיחת ה"טלפון" בגן החיות, ומשם - שיא פשוט רדף שיא. האריות, הסוכן המעונה (שם הזכירו לי חלק מהאירועים את הסיפורים על חניבעל לקטר ב"שתיקת הכבשים") והגילוי על אמו של ג'קמן ועל העבר שלו. כשהפרק הסתיים, ממש הרגשתי רעב לעוד "ג'קיל". פשוט סדרה נפלאה (וג'יימס נסביט ממשיך להיות ענק).

9.5. "הפמליה" פתחה עונה רביעית השבוע (שאפו ל-yes על אי ההפסקה בשידור) בפרק חמוד מאוד שהיה שונה מבחינת האווירה משאר פרקי הסדרה, ובשל אופיו (תיאור ההתרחשויות מנקודת המבט של צוות צילום סרט תיעודי על צילומי "מדאין") הזכיר בחלקים מסוימים, קצת, את "המשרד". אהבתי את שינוי האווירה הזה, אהבתי את הצורה בה הראו לנו ב-28 דקות בלבד, מהלכים שבעונה שעברה היו מראים לנו על פני פרקים רבים, אם לא עונה שלמה. חלק מהמהלכים הללו, אם חושבים על זה, שיקפו למעשה חלק מאירועי העונה הקודמת (החלפת הצלם, כתיבת סצנת הסיום מחדש, הבאת תסריטאי חדש וארי המתחרפן מחדש בכל שלב ושלב במשרדו הממוזג). גם הסוף שבו ראינו את תפקיד האורח הקצרצר והנפלא של ג'וני דרמה בסרט היה נהדר. אחלה פתיחה.

9. החלק השני בעונה האחרונה של "ורוניקה מארס" הסתיים בדיוק כפי שהתנהל לכל אורכו - בפרק טוב מאוד. לא מפיל מהכסא, לא מלהיב מדי, אבל פשוט טוב. זהותו של הרוצח לא היתה איזו הפתעה מרעישה הפעם, בסה"כ מדובר באחד החשודים הכי מרכזיים כבר מרגע שהתגלה דבר הרצח, ובכל זאת, הגילוי היה עשוי בצורה מעניינת, והפעם חסכו מאתנו את כל סיפור ה-ורוניקה-מגלה-מי-הרוצח-הוא-מאיים-לפגוע-בה-היא-מתנהגת-כמו-טיפשה-גמורה-אבל-בסוף-מגיע-הגבר-ומציל-אותה. וטוב שכך. דווקא השילוב של ורוניקה עם טים היה לא רע בכלל, אבל ברור שרוב תומאס וחבריו עשו זאת דווקא כדי להסיר ממנו חשד. מהלך נבון מצדם. מעניין היה לראות עד כמה פרופסור לאנדרי מאמין בורוניקה ומחזיק ממנה. והוא צדק, כמובן. מה חבל שהיכולות המבריקות שלה לא סייעו כדי לחלץ אותו מהסיפור, אבל הוא הביא את זה על עצמו, בטיפשותו. כמה טראגי. חוץ מזה, קית' לא ממש הבריק הפעם בתור השריף. יכול להיות שזה משהו שקשור בתפקיד ולא במי שמאייש אותו? המהלכים שלו היו די שקופים, ובתו הקדימה אותו שוב ושוב. בקצב הזה לא בטוח שהוא בכלל ימשיך בתפקיד אחרי הבחירות הקרובות. מצד שני, האינטראקציה שלו עם ורוניקה במשרד השריף מזריקה קצת רעננות בסדרה, אז כדאי מאוד שהוא יישאר שם. הרפרנס ל"בנות גילמור" היה משעשע למדי, אבל כמעט כרגיל, דמויות המשנה נעדרו (קשה לקרוא לזמן המסך של וואלאס "הופעה", ועל מק ופיז כבר אין מה לדבר). העסק בין פארקר ללוגן מתחמם. יפה מצדה שאכפת לה מורוניקה, רק חבל שלנו לא אכפת יותר מדי ממנה בינתיים. לגבי הציון - חצי נקודה שלמה יורדת רק בגלל שלאורך כל הפרק לא הזכירו את לאמב אפילו במילה. מחדל חמור (איתן גשם).

8.5. "האוס". החברות בין האוס לבין ווילסון היא התעלומה הבלשית הגדולה ביותר בסדרה הזאת. הם מסממים האחד את השני בסתר, מקניטים אחד את השני ולא מפסיקים להתערב האחד בחיי השני. המהלך התסריטאי שבו ראינו את האוס - בצורה אופיינית - מסמם את ווילסון ללא ידיעתו רק מתוך סקרנות - רק כדי שבסיום הפרק נגלה שווילסון עצמו סימם את האוס היה מבריק, דווקא בגלל שמווילסון פחות מצפים למהלכים כאלה, וגם מפני שזה גרם לנו הצופים להתעלם מהסימפטומים שנרמזו במהלך הפרק, בעיקר בסצנה שבה קמרון פורצת לבית של האוס. ועוד אומרים שהוא שכר את פורמן בזכות כישורי הפריצה שלו. ואם כבר פורמן - סיפור ההתפטרות שלו הפך למעניין במהלך הפרק. אהבתי במיוחד את האבחנות של צ'ייס ואת ההתלהבות שלו מעצמו בזכותן. גם השיחה של פורמן עם האוס לקראת סיום הפרק היתה מרתקת מאוד. אהבתי גם האינטראקציה שלו עם קמרון במהלך הפרק. אין ספק שהאני מתאימה להאוס, במיוחד בתקופה הזו. אחת שלא ממש אכפת לה מהמוזרויות שלו, ובעצם, לא אכפת לה מכלום. תפורה עליו. וכמובן, נראית מצוין, מה עוד הוא צריך? לא פלא שהוא הביע עניין. אשר לעלילה הראשית - אהבתי את העובדה שהתסריטאים הצליחו באמת לשכנע אותנו שהנערה עומדת למות ושלא ניתן להצילה הפעם, רק כדי להביא לפתרון המיוחל, בזכות המהלך של ווילסון וה"אושר" של האוס. שילוב יפה בין העלילה לבין פיתוח הדמויות, מה שתמיד טוב, אפילו אם זה מעט מאולץ ומעושה. חוץ מזה, ווילסון היה משעשע מאוד כשהוא היה מסומם (איתן גשם).

8. אנחנו כמעט לא מדברים (כאן באתר) על "על טבעי" והאמת היא שזה קצת חבל, כי בסדרה הזאת יש משהו שהוא קצת מעבר לעלילת ה"כל שבוע יש יצור על טבעי שצריך לגלות מה הקטע שלו ולחסל אותו בתוך 40 דקות". הפרק הנוכחי ענה לנו בצורה מעניינת על השאלה שנשאלה בסוף הפרק הקודם (ולמעשה מתחילתה של העונה הנוכחית) - מה אמר אבא של סאם ודין לדין לפני מותו? אהבתי גם את כל הסיפור על המלחמה המתקרבת, בה אמורים אותם אנשים "מיוחדים" לעבור לצד של הרעים (מזכיר טיפה את הנבואה על תפקידו של אנג'ל באפוקליפסה), את אווה שהיתה חמודה (אם כי הסוף אולי מראה לנו שהיא קצת פחות חמודה, מה שרק מוסיף עניין לסיפור הראשי) ואת גורדון ווקר שחזר עם המשימה לחסל את אותם האנשים (וגם את הצורה שבה הבעיה שלו טופלה ע"י סאם). מה שקצת פחות אהבתי זה את העובדה שסתם ככה הצליח סאם להתחמק מהפיצוץ השני (עליו לא שמע מהחיזיון של אווה. או שכן? בכל מקרה, הקטע הזה היה לא ממש ברור). פרק טוב בסדרה ממש לא רעה, שגורם לי לצפות להמשך.



7. אחרי שפרקי השבוע שעבר אצל "בנות גילמור" עוררו בעיקר הרבה מאוד ביקורת שלילית על איכות העונה, הגיעו אירועי פרקי השבוע ועשו דווקא כמה דברים מעניינים. נתחיל עם השלילי: המהלך להחזיר את דמותו של לוגאן המתחשב והתומך (כפי שהיה כשריצ'ארד היה בבית החולים) לימי חוסר ההתחשבות שלו, כשהשתכר לאחר הפאשלה שעשה, והעדיף לנסוע לווגאס מאשר ללכת עם רורי למסיבה, היה מהלך קצת מעצבן. מה הסדרה מנסה להגיד לנו, שלוגאן הוא טיפוס מעצבן כשהוא לא עשיר? שדמותו לא התפתחה והשתפרה בעקבות מערכת היחסים עם רורי? לא אמין. מזל שאחר כך הוא "יצא מזה" וחזר להיות אותו לוגאן "נורמלי". הפרקים שלאחר מכן כבר היו מוצלחים יותר: רורי, לורליי ואמילי שנוסעות יחד לחתונה הסבתא האלטרנטיבית של רורי היה נחמד, המבוך מחציר היה בעיקר יפה ויזואלית, והסצנה שבה פריס מתקבלת לכל מה שהיא רוצה (וגם למה שלא) היתה סצנה מקסימה, והובילה קו עלילה מוצלח מאוד, שכלל היסטריה, פרידה ושיחה אחת יפהפייה עם רורי על ויתורים והעדפות. גם הסיום שבו אנו מגלים שרורי לא מתקבלת למשרה שרצתה יותר מהכל, היה מרגש, עצוב ויפה. רק עוד שלושה פרקים נותרו לסיום הסדרה.

6. פרק סיום העונה השישית של "סמולוויל" היה, כמו כל פרק סיום עונה של "סמולוויל", עמוס באירועים מוצלחים, לצד כל אותם דיאלוגים משמימים שהסדרה מתמחית בהם. ובכל זאת, כמה אירועים משמחים: א. לאנה מתה. ווהו! ותנו לי רגע לחזור על זה: לאנה מתה. איזה כיף! אם דמותה לא היתה מאוד מעצבנת בשלוש העונות הראשונות (נגיד), הרי שבאו שלוש העונות שאחרי זה, וגרמו לי לסבול מנוכחותה יותר ממה שדמותה של מריסה עצבנה ב"האו-סי". במהלך תסריטאי הזוי משהו הפכה קלואי מ"סמולוויל" לליאו מ"מכושפות". נחמד, בעיקר כי קלואי היא דמות חביבה, שעכשיו נוסף לה מימד חדש. הסיום עם יצירתו של "קלארק השחור" חתם פרק סיום טוב, שעושה חשק לצפות בפרק פתיחת העונה השביעית.

1. אני לא יודע אם זה מהלך מכוון, או סתם תקלה טכנית, אבל במהלך הפרק של השבוע בקומדיה החביבה "המדריך להורים המתחילים", עלו שקופיות ה"התוכנית הבאה: שקר כלשהו" וה"לא הבנתם? פספסתם משהו? אתם מטומטמים? כל הפרקים של CSI עכשיו ב-VOD", והסתירו למשך כ-15 שניות את החלק התחתון של המסך ב-Xtra HOT, המוקדש לתרגום. העובדה שהכתוביות עלו במהלך סצנה בה לא היו כלל שורות תרגום (הדמויות לא דיברו) גורמת לי לחשוד שמדובר במהלך מכוון ולא בתקלה טכנית, אבל העובדה הזאת לא פוטרת את אנשי הערוץ מציון לגנאי: זה לא משנה שאין שם כתובית תרגום שמוסתרת, משנה שתשומת הלב מההתרחשויות על המסך מוסטת לטובת שקופיות שרוב צופי הערוץ קראו כבר 3829 פעמים. אישית, לא הצלחתי להתרכז באירועי הפרק (הלא מאוד מתוחכמים לכשעצמם, כן?) במשך כחצי דקה אחרי שהטקסט המפריע נעלם. מעצבן.