תזכורת:

1. המדור אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 7/10/07 עד ליום שבת, 13/10/07. אם ראיתם משהו שאתם משתוקקים עליו והוא שודר עד לתאריך זה, ולא כתבנו עליו כאן, אתם בהחלט יכולים לעשות זאת בתגובות. אם מדובר בפרק ששודר לאחר מכן, אתם מוזמנים לכתוב על כך ולשלוח אלינו באמצעות הדואר האלקטרוני. אנחנו מבטיחים לפרסם כל דיעה (גם אם אינה תואמת לשלנו) ובלבד שתהיה כתובה בצורה טובה.





Pushing Daisies, עונה 1, פרק 2 (שודר ביום ד', 10/10/07)
אחרי פיילוט כל כך מושלם, ניגשתי לצפייה בפרק השני בחשש. האם יצליחו לשחזר את הכתיבה המתוחכמת? את אווירת האגדה המתוקה? החשש התנפץ במהרה, כשהסתבר שהפרק השני ממשיך בדיוק בקו של הפרק הראשון, ובחלקים מסוימים אפילו הצליח להתעלות עליו. אחד החלקים היה השיר של אוליב, שהיה אחד הרגעים המענגים ביותר שראיתי בזמן האחרון, הן מבחינת משחק, הן מבחינת השירה עצמה, הן מבחינת צילום / כוריאוגרפיה, הן מבחינת הקשר לעלילה - בקיצור, רגע טלוויזיוני מושלם ומקסים. הפרק היה עמוס סצנות מצוינות: ג'נין אוכלת את העוגה מאחורי המכונית המסתובבת, האולם המלא בגופות, וכמובן - הדרכים המקוריות והמקסימות שמצאו יוצרי הסדרה לגרום לנד וצ'אק לגעת זה בזו, פעם בתוך השקיות האטומות (ואז כמובן קיבלנו את סצנת הנשיקה השניה ביניהם) ופעם באמצעות ההתקן החדש באוטו של נד, בסוף הפרק. בהחלט מעודד לראות שהסדרה ממשיכה לעשות את זה כמו שצריך. ציון: 10.

האוס, עונה 4, פרק 3 (שודר ביום ג', 9/10/07)
וואו, איזה פרק. איזו פתיחה של העונה הרביעית! כמעט הכל היה מצוין בפרק הזה - החל מהאוס שרואה בחולה השבועי כמשחק נחמד לבדוק את המתמודדים שלו (ולומד לקח בסיום), דרך חלוקת הקבוצות והאינטריגות והפחדים של כולם, וכלה בתעלומה השבועית והסוף המצוין שלה. אהבתי את המתמודדים עצמם: אמבר האמביציוזית שלא מוותרת לרגע (ובמיוחד את הנימוק שלה מדוע היא רוצה להצטרף לקבוצת ה"בנים"), קוטנר החביב, הרופא המבוגר הנהדר וכמובן "מספר 13" שמסתמנת כדמות מסתורית למדי מחד, אך גם אנושית וחביבה מנגד. עכשיו היא חוותה משהו דומה למה שחווה בזמנו צ'ייס (והתגובה של האוס היתה אמנם צפויה, אך מתאימה) ויהיה מעניין לראות כיצד תגיב לכך. ואם בצ'ייס עסקינן - איך הוא ענה להאוס כמו ילד גדול! נהדר! קמרון צדקה - זה כיף לראות אותו ככה (אבל פחות כיף לראות אותה, היא היתה די אנמית בפרק). גם העלילה של פורמן לא שעממה אותי בכלל. להפך. היה מרתק לראות שהוא למד מהאוס ללכת עם האינסטינקטים שלו ולשים את החולה תמיד בראש, אבל למרות ההצלחה שלו הוא שילם על כך במשרתו. האם זה מפני שלהאוס פשוט "יש את זה" (מוניטין, כריזמה) ולו אין? או שאולי אפשר ללמוד מכך דווקא על גדולתה של קאדי - "קול ההיגיון והשפיות" - שמאפשרת להאוס, בסופו של יום, לעשות כאוות נפשו, כי גם היא בעצמה מבינה שהחולה חשוב יותר מכל? מעניין. כמה אירוני שדווקא במקרה הזה הגישה הסלחנית (מדי?) של קאדי כלפי האוס עלתה בחיי החולה, באופן נדיר למדי. אבל לפחות היא נמצאת שם כדי להטיח בפני האוס את האמת, והוא ידע היטב שהיא צודקת ושהוא האחראי האמיתי. בכלל, במבט לאחור נראה שפורמן תפקד הרבה יותר טוב מהאוס והיה יותר "האוסי" ממנו הפעם - הוא הפך כל אבן ועשה הכל למען החולה, מה שהאוס לא בדיוק עשה. מה שאולי מסמן על התקדמות חשובה של הדמות של פורמן (עכשיו הוא בטח יחזור). הקטע המוצלח ביותר היה קטע ה"הישרדות" של האוס שהיה משעשע במיוחד. מנגד, מה שפחות עבד היה סיפור "חוויית המוות" של האוס, שהיה קצת מאולץ, ולא בטוח שתואם את הדמות ואת עברה (הוא לא חווה כבר חוויות כאלה בעבר?), אבל גם הוא לא היה נורא ולימד אותנו משהו על הדמות ועל יצר הסקרנות שלה, ובסך הכל לא פגע בכלל ברמת ההנאה בפרק הכל כך משובח הזה. ציון: 10 (איתן גשם).

צ'אק, עונה 1, פרק 3 (שודר ביום ב', 8/10/07)
אחלה פרק, עם הרבה פאן. הכל עבד - עלילה קולחת, אקשן מבוים כמו בסרט, הומור מוצלח, דרמה חזקה, רגעים יפים של הדמויות. מה עוד אפשר לבקש? קפטן Awesome הוא פשוט... Awesome! הקטע עם הטנגו היה הרגע הכי מוצלח של הסדרה בינתיים, והרעיון שהוא לימד את צ'אק את הצד של הבחורה היה פשוט היסטרי. בכלל, אני אוהב את מערכת היחסים שלו עם צ'אק. גם הקירבה בין אלי לצ'אק והעובדה שהיא רק רוצה לדעת אם הוא באמת מחבב את שרה היתה נפלאה, ועבדה היטב. שרה היתה במיטבה בפרק הזה ואפשר היה לראות עליה היטב את החיבה שלה לצ'אק, אבל היא שוב נתנה לצד המקצועני שלה לנצח, ואיזה קרב מכות משובח עם המרשעת ההיא! מאז סידני בריסטו נגד אנה אספינוזה לא נראה כזה במחוזותינו. העלילה המרכזית היתה לא רעה בכלל. הטוויסט עם סוכן שירות הוד מלכותה היה נחמד מאוד, אפילו שהגילוי שהבחורה עמה רקד צ'אק היא האויב האמיתי נצפה מקילומטר - ועדיין זה עבד. אדם בולדווין היה הרבה יותר מוצלח הפעם מאשר בפרק הקודם, ונדמה שהוא מתחיל למצוא את מקומו בסדרה. הסצנה שלו עם צ'אק, בה הוא "ניחם" אותו בהפוך על הפוך היתה מאוד מצחיקה. גם בגזרת החבר'ה שעובדים עם צ'אק ב"קנו יותר" היה כיף הפרק, במיוחד עם הפחד ממחשבים ישנים, וההתגייסות שלהם לעזור לבוס שלהם. יופי של פרק, שימשיכו ככה. ציון: 9.5 (איתן גשם).



המשרד, עונה 4, פרק 3 (שודר ביום ה', 11/10/07)
אחת למספר פרקים, מצליחה "המשרד" לעשות בפתיח משהו כל כך גאוני, כל כך מצחיק, שהוא מצליח א. לשים את הפתיחים הקודמים בכיס הקטן, ו-ב. להיות כל כך מבריק שהוא מצליח להאפיל כמעט על כל שאר הפרק. הפתיח הנוכחי היה כל כך מצחיק, כל כך היסטרי, כל כך גאוני וכל כך מעולה, שגם אחרי הצפייה החמישית בקטע, לא יכולתי שלא לפרוץ בצחוק עז. בהשוואה אליו, היו שאר אירועי הפרק חיוורים-משהו, אבל זה לא אומר שהם לא היו מצחיקים. מאוד. בדיוק כמו שהסדרה עושה כל כך נהדר. ועדיין, משהו אחד קטן קצת הפריע לי: השליח החטוף. כמה ש"המשרד" מוטרפת, כמה שהדמויות בה עושות דברים קיצוניים (מייקל כמעט קופץ מהגג, למשל), היא כמעט אף פעם לא עשתה משהו חסר היגיון לחלוטין. הפעם, דומה שהגבול נפרץ. מייקל ודוויט לקחו נער בן ערובה. זה קצת העיב על איכות הפרק מבחינתי, למרות שרובו ככולו, גם הקטעים עם אותו שליח פיצה מסכן, היה כאמור מצחיק מאוד מאוד. ציון: 9.5.

גיבורים, עונה 2, פרק 3 (שודר ביום ב', 8/10/07)
את העונה הראשונה של "גיבורים" אפשר לתמצת במשפט: "הצל את המעודדת מפני סיילר, הצל את ניו יורק". כך העונה ההיא נבנתה מההתחלה, כך נפרשה עבורנו העלילה, בצורה איטית משהו, תוך הצגת הדמויות והיכולות שלהן, וכך היא גם הסתיימה. משלושת הפרקים הראשונים של העונה השניה, עדיין אי אפשר להגיד בבירור לאן הולכת העונה הזאת, אבל אפשר להצביע על כמה התפתחויות מעניינות למדי: סיילר חי ובשלב הזה הוא נטול-כוחות, אבל הוא לחלוטין לא איבד את הנטיות הרצחניות שלו. גם פיטר חי, כוחותיו על-טבעיים כבעבר, אבל הוא לא זוכר מי הוא. הירו מצוי בעבר, במעין מסע הזוי וקצת מוזר להשבת ההיסטוריה כפי שהוא מכיר אותה על כנה. קלייר בעיר חדשה, מנסה להסתיר את כוחותיה, ומתחילה להתאהב בנער עם כוחות על משל עצמו. בין לבין קיבלנו הצצה לצמד אחים מכסיקנים שמנסים לרפא את יכולותיה הקטלניות למדי של האחות. היו עוד דברים בשלושת הפרקים הללו, אבל אין ספק שאלו העובדות העיקריות, ולפחות עד כה, ההצגה של נתונים אלה, בניית הסיפור של העונה הזאת והמידע שנחשפנו אליו עד כה, הוצג בצורה הטובה ביותר בפרק הנוכחי. ראשית, זו הפעם הראשונה שנתקלנו בסיילר, והחלק הזה בפרק היה אחד המרתקים בו. שנית, עודדנו את פיטר במלחמת הקיום שלו מול כמה פושעים אירים, וגם החלקים הללו בפרק היו סוחפים ומעניינים. הירו הצליח גם לעשות משהו חיובי עבור הגיבור שלו וגם ליידע את אנדו בדרך חמודה למדי. בגזרת קלייר קיבלנו סצנה מתוקה של ריחוף. ואצל מאיה גילינו שהיא לא בוחלת באמצעים כדי לשחרר את אחיה מהכלא, ולקדם את המסע אל אותו רופא באמריקה שהוא "היחיד שיכול לעזור לה" (האוס?). סך הכל, פרק טוב מאוד, עמוס באירועים מעניינים, ובהתפתחות - אמנם איטית מאוד, עדיין - של העלילה המרכזית של העונה, אבל אני עדיין מחכה לאירוע המכונן של העונה הזאת, ל"הצל את המעודדת, הצל את העולם" התורן, שיבוא ויגיד לנו לאן הולכים מכאן. ציון: 9.

אורות ליל שישי, עונה 2, פרק 2 (שודר ביום ו', 12/10/07)
פרק טוב בסך הכל, אבל למה כולם נראים כל כך מדוכאים ואומללים? בעצם, כפי שהוכח בעונה שעברה - אולי זו הדרך הטובה לשמירה על האיכות, אז אני בעד. נתחיל מהטוב: קודם כל, צריך להזכיר שאות הפתיחה נראה אפילו מרגש ומפעים יותר מאשר בעונה שעברה. לא חשבתי שזה אפילו אפשרי. תמי בינתיים מעניינת אותי במיוחד. אין ספק שהדמות עוברת משבר והמשחק של קוני בריטון כל כך משובח. החיבור שלה עם הדמות של אותו מורה חביב שתחילה סבל קשות מההורמונים שלה נראה בעל פוטנציאל מעניין לעתיד. הסצנה שלה עם ג'ייסון היתה נפלאה ומרגשת, ושיקפה בדיוק מה שאני אוהב בסדרה הזאת. גם הוידוי הכן שלה על כך שהיא לא יודעת למה בחרה לחיות בנפרד מאריק היה מפעים. בגזרת אריק נראה שמתחילים להיזרע הזרעים לקראת חזרתו. הוא דווקא תפקד היטב כשהצליח לגרום לשחקן היהיר לקבל קצת שכל והציל אותו מעונש כבד, אבל המשפט שהמאמן זרק לו בסוף הפרק מוכיח שהמקום של אריק הוא עם בני נוער, כמחנך לא פחות מאשר מאמן, ופחות בקולג', שם העסק כבר הרבה יותר ציני וקשה לשליטה. קשה לי לראות את ג'ולי בינתיים. מחד, אפשר להבין אותה - היא בסה"כ נערה שמתבגרת, נדלקת על מישהו חתיך ורוצה להשתחרר ולברוח ממחויבות. מנגד, חבל שהיא מוותרת בכזאת קלות על בחור כמו מאט. למאט יש כל סיבה בעולם לכעוס עליה, וטוב היה לראות אותו מאבד סוף סוף (אבל רק קצת) משלוות הנפש שלו. מעניין האם הוא ימצא נחמה, כצפוי, אצל האחות החדשה והסקסית של סבתא שלו. ההתקרבות המחודשת בין ליילה לטים מעניינת ומטרידה בו זמנית. לכאורה, אין להם הרבה במשותף. היא בחרה להשתנות לכיוון שרחוק מטים כמו שאריק רחוק מתמי (גם פיזית וגם רוחנית), והאופי שלהם שונה מאוד, ובכל זאת נראה שהם נמשכים האחד לשניה ולהפך. יהיה מעניין בגזרה הזו. גם הסיפור של באדי בינתיים מוצלח, ויפה לראות איך הדמות שהיתה מן אתנחתא קומית ומוקד ללעג הופכת אט אט למורכבת וטראגית משהו. מי שחסר לי בינתיים בעונה הזו זה סמאש. האם התסריטאים לא מצאו לו סיפור מעניין או שזה סתם צירוף מקרים? אשר ללאנדרי וטיירה - אני חצוי. מחד, אני לא מת על קו העלילה הזה. אני לא חושב שהם מתאימים כזוג ושבמציאות אחת כמו טיירה היתה יוצאת עם מישהו כמו לאנדרי. מנגד, היו להם כמה סצנות מצוינות, המשחק של שניהם נהדר, והנשיקה בסוף הרגישה יותר כמו רחמים מצד טיירה מאשר תשוקה אמיתית, וזה באמת נראה מעניין מאוד. ובכל זאת, הייתי מעדיף שקו העלילה הזה ייפתר כמה שיותר מהר כבר. ציון: 9 (איתן גשם).

Carpoolers, עונה 1, פרק 2 (שודר ביום ג', 9/10/07)
הפרק השני אפילו היה חמוד יותר מהראשון. שתי העלילות הראשיות של הפרק עבדו מצוין: הסיפור של ליירד שמנסה להשיג בחורה שמוכנה לצאת רק עם בחורים נשואים, הוביל לכמה בדיחות חמודות, ולרגע אחד מצוין: מרמדוק בטוח שליירד הוא בעצם אביו ותוהה איזה מין שם זה דאשר. קו העלילה השני, זה שהתייחס לעשרות הילדים של אוברי, היה אף הוא חמוד, גם בגלל דרך הגילוי של דאגי (והעובדה שהוא נדרס בדרך. פעמיים), גם בגלל הניסיון שלו עם אשתו לבדוק איך מרגיש ה"Me time" וגם בגלל ההתפכחות לקראת סיום, בכל הנוגע ל"מדוע אוברי מעדיף לבלות לבד את החופשה שלו?" הפרק נפתח ונחתם עם שני קטעים חביבים מאוד שלא היו קשורים לאירועי הפרק (השיר "Come On Eileen"), אבל היו מהנים והותירו אותי בסיום הצפייה עם חיוך על הפנים. ציון: 9.

משפחת סימפסון, עונה 19, פרק 3 (שודר ביום א', 7/10/07)
העונה ה-19 התחילה. סוף סוף פרק טוב, שהיה הרבה יותר מצחיק משני הראשונים בעונה. אהבתי את הסצנות המשעשעות בהם הכוח עולה להומר לראש ואת הסיפור בכללותו, אבל אין ספק שהשיא של הפרק (ושל העונה הזאת בינתיים) הגיע לקראת הסיום כשמגי יוצאת רכובה על סנטה למסע להצלת אביה, ומוכיחה once again כמה שהיא דמות גאונית. ציון: 8.5.

האישה הביונית, עונה 1, פרק 3 (שודר ביום ד', 10/10/07)
הפרק השלישי היה בהחלט שיפור ניכר מהפרק השני, אבל עדיין לא הכל היה טוב. קו העלילה של שרה קורביס החולה התחיל טוב, שעמם בהמשך, נהיה ממש רע בשלב מסוים (בקטע עם הסמים) אבל הוא כיוון סביר בסך הכל לסדרה. סיפור הילדה המעצבנת שג'יימי היתה צריכה לשמור עליה, Heaven, הניב כמה אירועים משעשעים, ולמרות היותו צפוי לחלוטין, והסיום שהיה קיטשי ומטופש ("אבא, אני אוהבת אותך", כנראה שכל מה שצריך כדי לשנות התנהגות מקצה אחד למשנהו, זה סכנת חיים קטנה), הרי שסצנת הקרב עם הסרבים ושרה שממשיכה לשבת שם חסרת-מעש היתה נהדרת. עוד דברים טובים בפרק: הסצנה הקצרה בפתיחה עם האיש שהיה צריך "לעכב", חלק מהאימונים של ג'יימי, שהיו נחמדים, וכן סצנת הסיום המצוינת עם סכנת החיים האמיתית לאחותה של ג'יימי. היו גם כמה דברים פחות טובים, כמו אבא של וויל, שמסתובב חופשי אחרי שברח מהכלא - די ברור שמנסים להפוך אותו לסלואן של הסדרה, אבל הצורה קצת מגושמת. באופן כללי, פרק טוב בהרבה מהזוועה שקיבלנו בפרק השני. ניכר היה שהוא כתוב עם קצת יותר הומור, שזה תמיד דבר טוב, ולגבי סטארבק - כלומר, שרה - בחלק מהסצנות בפרק היא היתה פשוט מעולה. ציון: 8.



Women's Murder Club, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ו', 12/10/07)
את הפרק אפשר לחלק לשני חלקים. החלק הראשון נמשך כ-40 דקות, במהלכן למדנו להכיר את הדמויות הראשיות ואת דרך תיאור האירועים בסדרה. ראינו כבר די הרבה דברים כאלה בעבר: קבוצה של אנשים משלבת בין עבודה ומשוחחת על עניינים אישיים בין לבין, פשוט כאן מדובר בנשים שעובדות על תיק רצח. סתם שלוש חברות טובות שעובדות יחד על אותו מקרה, שבין לבין מספרות זו לזו על חייהן האישיים. זה אמור להיות נורא מגניב, אבל בפועל זה קצת משעמם. סתם עוד סדרה, שמשלבת בין דרמה (מקרה הרצח) לקצת אלמנטים קומיים, והפרק הראשון לא הצליח לעשות את זה בצורה מעניינת או יוצאת דופן במיוחד. פרק בסדר כזה, עם כמה רגעים חביבים ותו לא. ואז הגיע החלק השני - שתי הדקות האחרונות, והציג לנו משהו שבקלות יכול להפוך לחקירה עונתית מאוד מרתקת ומאוד עוצמתית, כך שההרגשה עמה יצאתי בסיום הצפייה היתה מעורבת. אילולא אותן שתי דקות, רוב הסיכויים שלא הייתי ממשיך לצפות בסדרה. לנוכח ההתרחשות בסיום (והצורה המצוינת בה הוצג לנו כל העסק), קצת קשה לי לוותר. ציון: 7.5.

ריפר, עונה 1, פרק 3 (שודר ביום ג', 9/10/07)
אחרי שני פרקים ראשונים מוצלחים למדי (בפרט הראשון), הפרק השלישי היה מעט פחות טוב, אם כי עדיין מהנה. קצת קשה לחבב פרק שמופיעים בו כל כך הרבה חרקים ובכל כך הרבה הזדמנויות. לא, זה לא היה החלק הכיפי. גם הטוויסט של הפרק עם החרקים שמקבלים את צורת האישה לא עבד מי יודע מה, אולי גם מפני שהדמות עצמה לא היתה מעניינת. ובכל זאת, היו לא מעט דברים טובים - סוק גונב את ההצגה ומצחיק אותי, סצינות חמודות כמו זו שבה סוק מאכיל את סם בתפוח, השטן שוב היה במיטבו ושוב דאג לסאם באופן משונה ומעניין. הכימיה בין סאם לאנדי עובדת היטב, והסצנה שלהם בסיום הפרק היתה מחממת לב. אני אוהב גם את האינטראקציה בין סוק לבין האקסית שלו, והקטע שבו היא הביך את עצמו בטירוף מולה רק כדי להרוויח עוד כמה שניות בשביל סאם היה נהדר. אה, כן - "מצטער, זה אני בטקס האמי". השורה של הפרק. ריי ווייז פשוט ענק. הבעיה הגדולה של הסדרה היא שמרוב שהם מחפשים הומור וכיף, קטעי האקשן נראים לא הכי מותחים ומרגשים, וחבל. נקווה שזה ישתפר בהמשך. ציון: 7 (איתן גשם. ודעה קצת פחות מחמיאה, בהמשך).

Aliens In America, עונה 1, פרק 2 (שודר ביום ב', 8/10/07)
לא אהבתי את ההתנהגות של ראג'ה בחלק הראשון של הפרק. נכון שהוא בא מתרבות אחרת, ונכון שהוא לא אמור להכיר את הסקת המסקנות המהירה של הנוער האמריקאי, אבל הדברים שהוא אמר - בכוונה טובה, נכון - לג'סטין היו מטופשים כמעט בכל קנה מידה. כן אהבתי חלק קטן מהבדיחות, וכן את הסצנה בה אחותו של ג'סטין מתעלמת ממנו, בעוד הוא, במקביל, מתעלם מראג'ה, שבעצמו מתעלם מסמול-פול, והם רודפים אחד אחרי השני במסדרונות בית הספר. בסיכום הכללי, הפרק השני היה פחות מוצלח מהראשון, אם כי אני מקווה שמדובר במעידה חד-פעמית, כי הדמויות לכשעצמן חביבות בסך הכל. ציון: 6.

איך פגשתי את אמא, עונה 3, פרק 3 (שודר ביום ב', 8/10/07)
פרק די חלש הפעם, בעיקר כי רובו פשוט לא היה מצחיק. עלילת המשנה של רובין היתה דבילית לגמרי, וממש לא מצחיקה. כל הקטע שלה בשירותים היה לא אמין ולא מעניין. נראה שעכשיו, כשהיא לא עם טד, היא יוצאת קצת מהפוקוס, ואם הכותבים לא יתעשתו מהר, הדמות עלולה "לאבד את זה", וחבל. העלילה של טד עם השלישיה גם היא לא הבריקה במיוחד. שתי הבנות היו די סטריאוטיפיות והתפקיד שלהן התמצה ב"להיות בנות שטד רוצה לשכב אתן". הניסיון לאפיין אותן פשוט לא היה מוצלח, וחבל, כי דניקה מקלר (זוכרים את וויני קופר מ"שנות הקסם"? הילדה גדלה!) יכולה לתת הרבה יותר מזה, כמו גם ביזי פיליפס ("דוסון קריק", "זרוקים ויורמים"). הדבר היחיד שבאמת עבד מצוין היה החגורה של בארני. זה היה מצחיק ועשוי היטב. לא אהבתי את כל ההתכנסות של כולם בחדר, ובמיוחד את העובדה שלילי אשכרה הציעה לטד את המיטה שלה. לא הכי נשמע לי מתאים לדמות, אבל שיהיה. הסוף היה לא רע, והעובדה שהשאירו את העניין פתוח (כן, בטח, ברור שהוא עשה את זה! הוא פשוט לא ממש יכול לספר לילדים שלו על זה) הוסיפה קצת עניין ושעשוע לפרק הלא מבריק הזה. ציון: 5 (איתן גשם).

ריפר, עונה 1, פרק 3 (דעה נוספת)
לפחות על פי שלושת הפרקים הראשונים, "ריפר" היא לא סדרה טובה. הדמויות לא מספיק מעניינות, העלילות לא מספיק מתוחכמות וההומור לא מספיק מצחיק. אם זו דמותו המעצבנת בטירוף של הבוס, אם זה בגלל סוק, שהיה מעצבן עוד ב"פלישה", ואם זו דמותו של סאם, שהיא אמנם חמודה למדי, אבל למה הו למה צריך לתת לו לסבול כל כך הרבה. אז כן, השטן הוא דמות מגניבה, אבל לא מספיק בשביל להתעלות על הרגעים המשעממים בהם סאם עורך עוד שיחת מוטיבציה עם הבוס המעצבן שלו. בגזרת העלילה, הרי שהשטאנץ של "סאם מקבל משימה, מנסה להתנער ממנה, מבין שאין לו ברירה, נכשל בניסיון הראשון ואז מצליח בניסיון השני עם הרבה מזל" מיצה את עצמו עוד לפני סיום הפרק השלישי (ושאני אפילו לא אתחיל לדבר על כל המראות המגעילים של החרקים בפרק), וההומור, שבהחלט היה קיים בפרק בפרט ובסדרה בכלל, פשוט לא מספיק מוצלח (וגם אם הוא כן מוצלח, הוא לא קיים מספיק) בשביל להחזיק את הסדרה. (עוד) פרק לא טוב במה שנראה כמו סדרה לא מספיק טובה. ציון: 4.