תזכורת:

1. המדור אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 30/9/07, עד ליום שבת, 6/10/07. אם ראיתם משהו שאתם משתוקקים עליו והוא שודר עד לתאריך זה, ולא כתבנו עליו כאן, אתם בהחלט יכולים לעשות זאת בתגובות. אם מדובר בפרק ששודר לאחר מכן, אתם מוזמנים לכתוב על כך ולשלוח אלינו באמצעות הדואר האלקטרוני. אנחנו מבטיחים לפרסם כל דיעה (גם אם אינה תואמת לשלנו) ובלבד שתהיה כתובה בצורה טובה.





Pushing Daisies, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ד', 3/10/07)
פרק פתיחה פשוט מושלם, שפותח פתח לאיזון בין עלילות שבועיות רוטיניות לעלילה מרכזית רציפה וארוכה. הכל היה מצוין: כתיבה שנונה וחכמה, משחק מצוין של כולם, שילוב מנצח של קומדיה מוצלחת עם דרמה מרגשת, דמויות צבעוניות, אווירה מיוחדת וכימיה טובה בין כולם. וסיפור האהבה המרכזי של הסדרה מסתמן כאחד המוצלחים יותר והנוגעים יותר ללב שראיתי בטלוויזיה. אם יש פגם אחד קטן בפרק הפתיחה, הרי זו הקריינות. היא אמנם חביבה ותורמת להצגת הדמויות, אבל ספק אם יהיה לה מקום להמשך. ציון: 10 (איתן גשם).

האוס, עונה 4, פרק 2 (שודר ביום ג', 2/10/07)
פרק ענק - אחרי פתיחת עונה מוצלחת שבה ראינו איך האוס מנסה להתמודד עם עזיבת הצוות שלו, הגיע שלב מבחני הקבלה של המועמדים. והכל היה כתוב פשוט מבריק ועשוי מצוין. החלוקה של המועמדים למספרים היתה לא רק משעשעת אלא גם הרחיקה אותנו הצופים כמעט מכל מידע על הזהות של האנשים, מלבד רסיסי מידע שקיבלנו עליהם (גם הסתרת הזהות של החולה "אוסאמה" התכתבה עם העניין הזה). הדמויות החדשות היו מעניינות ושונות האחת מרעותה, והזריקו דם חדש לסדרה. מעניין מי יהיו שלוש/ת המאושרים/ות. מי שתפסו את עיני, ובאופן לא מפתיע הושארו ע"י האוס היו הבלונדינית האסרטיבית שלא בחלה בשום אמצעי כדי להשיג את המטרות שלה - והאוס בטח אהב את זה (בקרדיטים קראו לה "אמבר"), מספר 6/9 (אהבתי!) שגם הוא לא ויתר ונראה שהאוס מחבב אותו, מספר 13 שנראתה אינטליגנטית וחריפה מאוד, הבחור המורמוני (שגולם ע"י שחקן די גרוע, לטעמי, וחבל) והבחור המבוגר (עוד מעט נגיע אליו). האינטראקציה בין המתחרים (שהזכירה קצת את "הישרדות" שאף זכתה לאזכור במהלך הפרק) היתה מצוינת, החל משטיפת המכוניות והתרגיל המבריק של אותה "אמבר", דרך ההצתה של החולה והניסיון של מספר 6/9 להציל את המצב, האינטראקציה עם הרופא המבוגר, האוס שמתבכיין שהפריעו לו באמצע "השופטת ג'ודי", הדרך שבה האוס עולה על המלשין שגילה את זהות החולה, ובעצם הכל. ווילסון הוא בינתיים הדמות החביבה עליי בעונה החדשה. ההתעללות שלו בהאוס והתחכום שלו פשוט מצוינים. גם קאדי היתה נפלאה, כהרגלה. מדהים עד כמה היא סומכת על האינסטינקטים של האוס ומוכנה לסכן את עצמה בשל כך. אהבתי במיוחד את השיחה שבה הוא הסביר לה שעכשיו כדאי לה לא לדעת כלום, יופי של אינטראקציה בין הדמויות, שתיהן במיטבן. את הקטע עם צ'ייס וקמרון והעובדה שזה לא חלום דווקא ניחשתי בקלות, אבל אהבתי איך שהטעו אותנו עם פורמן (האם הוא באמת ראה אותו או שזה האלכוהול?) והכניסה של צ'ייס עם הגילוי היתה מושלמת. פחות אהבתי את קמרון ואת הסצנה שלה עם האוס בסוף, אבל כן אהבתי את השקר של האוס ואת העובדה שהוא לא ידע מה לענות לקמרון כשהיא אמרה לו שהוא פשוט לא רצה שהחולה תוותר על החלום שלה. כל כך מתאים לדמות המורכבת הזאת. גם הצעת העבודה ל"רופא המבוגר" שהתגלה כלא רופא ולא נעליים התאימה להאוס. הוא הבין שדווקא בעובדה שהאיש לא רופא יש יתרון והוא יכול לספק לו פרפסקטיבה שונה ולאתגר אותו, כמו שהוא כל כך אוהב. נהדר. העונה הזאת נראית בינתיים טוב מאוד, והשינוי עשה רק טוב לסדרה. נקווה שהם ימשיכו ככה, ומעניין מה יעשו עם קמרון, צ'ייס ופורמן בהמשך. ציון: 10 (איתן גשם).

רוק 30, עונה 2, פרק 1 (שודר ביום ה', 4/10/07)
ג'רי סיינפלד חזר לטלוויזיה. אמנם מדובר אך ורק על תפקיד אורח, ועוד אחד כזה שנועד, גם, לקדם סרט בהשתתפותו, אבל התפקיד הזה היה כל כך מוצלח, שלמי אכפת? נתחיל מהחלק הפחות טוב דווקא - קו העלילה הבנאלי והקצת מעצבן של טרייסי. שוב יש לו צרות בבית, שוב קנת' מתפקד כמחליף לאישה. בו-רינג. שני קווי עלילה נוספים היו סבירים, ואפילו מעט משעשעים - ג'נה והעיבוד הבימתי ל"מיסטיק פיצה" ועלילותיה של ליז עם שמלת הכלה. אבל מה שבאמת היה היסטרי בפרק, היה פחות או יותר כל שניה בה היה ג'רי סיינפלד על המסך. החל מקנת' שמפזם את המוזיקה של "סיינפלד" במעלית, וג'רי ששואל אותו "ברצינות?", דרך ג'ק דונגהי (ענק, היסטרי, מעולה לחלוטין) והסיינפלד-וויז'ן המופלא שלו (גאוני), דרך הדיאלוגים המופתיים של ג'ק עם ג'רי (המדינה לעשירים באירופה, הבדיחה על קניית NBC, המחווה ההיסטרית ל"אבודים"), וכלה בחיקוי ("זה לא חיקוי! אני בוכה!") הנהדר של ליז לג'רי. תענוג אמיתי, כששיא קומי פשוט רדף שיא קומי בקצב מטורף. ציון: 10 (אבל רק כי הרגעים המופתיים הצליחו להתעלות על הקטעים הפחות מוצלחים עם טרייסי ולקזז אותם).



המשרד, עונה 4, פרק 2 (שודר ביום ג', 2/10/07)
עוד פרק מצוין של הסדרה שנראה שהולכת ומשתבחת מרגע לרגע. אהבתי את האינטראקציה של ריאן עם כל הדמויות - קלי שהיתה ענקית בפרק הזה, בעיקר בגלל ההיריון המומצא שהיה גאוני ומתאים (מגיע לו, הוא התנהג אליה כמו מניאק אמיתי), קריד עם השיער הצבוע גנב את ההצגה לגמרי, פאם - באמת חשבתי לרגע שהוא התעניין בעבודות שלה אבל התברר שהוא רק רצה להתחיל איתה (טוב שהיא השביתה אותו), וג'ים! "כנראה שהוא אף פעם לא מקבל את הבחורות שהוא רוצה". יופי של משפט. מייקל שוב השתלט על הפרק מתחילתו, ושוב היה במיטבו - החל מהיחס שלו לריאן בהיעדר מודעות עצמית מוחלט ("נכון שהוא התפרץ עליי, אבל אנחנו חברים"), דרך ההבנה שהקדמה מסכנת את מעמדו וש"צריך לעשות משהו" ועד לרעיון של שקיות הממתקים המגוחכות. משם, העסק כבר קיבל חיים משל לעצמו, עד שבשלב מסוים זה התחיל טיפה לשעמם, אבל אז בא הקטע ההזוי וההיסטרי עם הנסיעה לתוך האגם, כשדווייט נאבק לחלץ את מייקל מהמים ואח"כ כשמייקל והוא חוזרים כדי לחלץ את השקיות. היה גם נחמד לראות את מערכת היחסים המלבבת בין ג'ים לפאם, במיוחד בקטע שבו הם מדברים על דוויט ואנג'לה, שנפרדו בפרק הזה (מי היה מאמין?). ציון: 9.5 (איתן גשם).

דקסטר, עונה 2, פרק 1 (שודר ביום א', 30/9/07)
לצפייה בפרק פתיחת העונה השנייה של "דקסטר" ניגשתי בחשש עצום: האם הסדרה המדהימה הזאת תצליח לשמור על כוחה גם אחרי הפינאלה של העונה הראשונה? הדקות הראשונות עם דוקס שעקב אחרי דקסטר והבדיחה "הלילה זה הלילה. הלילה הולכים לשחק באולינג" היו חביבות, אבל עדיין לא מבריקות. ההברקות הגיעו מאוחר יותר, כשדקסטר לא הצליח להרוג את הקורבן הבא שלו, ולאחר מכן, בטוח שלא תהיה לו בעיה לחסל את אותו חלאה, שלידו אפילו דוקס נראה קטנצ'יק, הוא נכשל שוב, גורם לסכנה אמיתית על החיים שלו. אבל כל הבעיות הללו התגמדו לגמרי, כשכמה צוללנים גילו לפחות 30 שקיות של גופות, מה שטומן בחובו סכנות גדולות אפילו יותר לסגנון החיים הלא שגרתי של דקסטר. מרתק. מאוד. גם התהליך הפסיכולוגי שעובר עליו, שמונע ממנו לבצע רצח, וגם המצב הבעייתי בו הוא נתון כרגע. במישורים אחרים, דב עדיין לא התאוששה ממה שעשה לה ארוסה, ולמרות שכלפי חוץ היא משדרת כאילו הכל סבבה, פתאום היא תוקפת מישהי בבאר. מעניין לאן יקחו את זה; ריטה מתעלמת מהנעל שהיא מוצאת, אבל אז פול מת - מעניין אם זה מה שיגרום לה לעשות משהו עם החשד שפול עורר בה; ואצל המפקדת החדשה גילינו כמה בעיות בחיי הזוגיות - לפחות בינתיים, זה היה החלק החלש בפרק. בסופו של פרק, אפשר בהחלט לומר שפתיחת העונה ענתה על הציפיות הגבוהות. ציון: 9.

גיבורים, עונה 2, פרק 2 (שודר ביום ב', 1/10/07)
גם הפרק השני של העונה השנייה היה מהנה למדיי והמשיך את הקו של קודמו. הסיפור של הירו וסארק חביב, אם כי צפוי. או כך לפחות חשבתי עד הטוויסט (המצוין) על היכולת של סארק. האם הוא בעצם אבי אבות אבותיה של קלייר? לא פלא שהוא בלונדיני. ואם כבר קלייר - העלילה שלה היתה יבשה יותר הפעם, אבל הקטע עם האצבע ש"נוצרת מחדש" היה שווה הכל - מבחיל, דוחה ומגניב בו זמנית. ומעניין מה רוצה ממנה הבחור המעופף הצעיר. הסיפור על האיש מהאיטי ומוהינדר היה דווקא די מעניין והטוויסט עם מחיקת הזכרון של מוהינדר היה מוצלח, במיוחד בזכות הדרך שבה הוא נעשה והגילוי על התכנון של החברים ושיתוף הפעולה המחודש בין פאפא בנט לאיש מהאיטי. אשר לסיפור של פיטר - דומה כי הוא עדיין בחיתוליו וקשה להביע דעה, למעט העובדה שהמבטא של הבריטית הזו קצת מעצבן, ושלא ברור למה פיטר מקבל את ההוראות של הנודניק ההוא ולא מכסח לו את הצורה. הגילוי על האח והאחות וההסבר למה היא חייבת אותו לידה היה עשוי היטב והוסיף קצת עומק גם לעלילה וגם לדמויות האלה, למרות שהם עדיין די משעממים. מה תקף את אמא פאטרלי? למה פיטר לא זוכר מיהו? מה עובר על ניית'ן? מיהו המחזר המסתורי של קלייר? האם מוהינדר נהיה מעניין? תשובות לכל השאלות האלה אולי נקבל רק בפרקים הבאים. יופי של בניית מתח להמשך. ציון: 8.5 (איתן גשם).

Reaper, עונה 1, פרק 2 (שודר ביום ג', 2/10/07)
הפרק השני המשיך את הקו הברור של הפרק הראשון: כיף, צחוקים ו... גם קצת עלילה. אבל האמת היא שהיה פה יתר מזה. נכון שהעלילה היתה די טיפשית (ודומה שאפשר לצפות לזה בערך מדי שבוע), אבל הכותבים, בחכמה, אפשרו לנו ללומד לא מעט על הדמות של סאם ומה מניע אותה - הפחד מפני המשימות שמסכנות את חייו, הרצון לתרום לאנושות ולמנוע מוות של חפים מפשע, הרצון שלו לשמור על אמו בהסתרת המידע על הג'וב שלו מפניה מול הרצון שלו ליצור עמה מערכת יחסים אמיתית, הדאגה שלו לחבריו שמסכנים את עצמם למענו, המיאוס שלו מהעבודה שלו והבוז העמוק שהוא רוחש לבוס שלו, החיבה העזה שלו לאנדי, ידידתו החמודה, הטיפשות הרגעית הקלה שלו ("אני צייד ראשים מטעם השטן ובאתי ללכוד אותך". למה לא שלחת פשוט מברק לפני שבאת?) ולבסוף, האומץ והתעוזה שלו כשהוא מחליט לעמוד פנים אל פנים מול הרע השבועי. קצת משונה שלשטן אכפת מסאם - הוא רוצה שיילך לו עם אנדי, הוא רוצה שיפסיק לשקר לאמא שלו. מדוע? האם זו חלק ממזימה שטנית (תרתי משמע)? או שמא הוא באמת דואג לעובדים שלו, אפילו שזה לא ממש תואם את האופי של השטן? מי שאוהב טלוויזיה קלילה ומשעשעת ולא מחפש יותר מדי מחשבה ייהנה מהסדרה הזו. ציון: 8.5 (איתן גשם).



על טבעי, עונה 3, פרק 1 (שודר ביום ה', 4/10/07)
אהבתי את הכיוון שהסדרה הלכה אליו - מאות שדים נתעבים ברחו מהגיהינום, ועכשיו צריך לטפל בהם; מישהי יפה ומיסתורית באה לסייע ברגע הכי קשה, ומחסלת שלושה שדים באמצעות סכין רגילה למראה. אהבתי גם את העלילה הפרקית - שבעה שדים המייצגים את שבעת החטאים. הפרק היה גם מלא הומור, כרגיל, ונחמד לראות את דין משוחרר ופורק עול בעקבות הידיעה שנותרה לו שנה לחיות. הדבר היחיד שקצת מטריד אותי, זה מה יקרה כשתסתיים השנה הזאת, ואיך יתמודדו קברניטי הסדרה עם המצב הזה, והאם לא נקבל איזשהו פיתרון מרגיז ולא הגיוני לדברים שאנחנו יודעים כרגע. בסך הכל, פרק פתיחה לא רע, ואפילו מהנה, עם סצנה מזוויעה אחת (השתייה בפאב). ציון: 8.

אורות ליל שישי, עונה 2, פרק 1 (שודר ביום ו', 5/10/07)
מכירים את הקטע הזה שפרק שנראה טוב לרוב אורכו, מקבל פתאום תפנית מפתיעה ומשאיר לכם טעם רע בפה עד שהורס את כל ההנאה שהייתה קודם? אם לא - כנראה שלא צפיתם בפרק פתיחת העונה השנייה של FNL. הפרק עצמו היה טוב ברובו. לא, לא הכל היה טוב. היו דברים קצת מעצבנים, כמו הפתיח רווי ההורמונים - לא שזה רע בעקרון, אבל לא בסדרה הזאת, לא זו הסיבה שנפלתי שדוד לרגליה. חוץ מזה, לא אהבתי את העובדה שהכותבים נפלו לפח הקלישאה השחוקה של "המאמן שמחליף את טיילור הוא מניאק אמיתי וכולם מתגעגעים לאריק". נו, באמת. אי אפשר פשוט להביא מישהו שיהיה בסדר, אבל לא טוב כמו אריק? זה לא יפגע בסיפור עצמו ויהיה יותר אמין. גם ההתנהגות של ג'ולי לאורך הפרק עברה לפעמים את הקצה, לטעמי, אבל כאן אפשר לסלוח לכותבים. למה לסלוח להם? בזכות השיחה ההיא במכונית בין ג'ולי לאריק. מסוג השיחות האלה שבהן נחשפת הגדולה של הסדרה - האמוציות, הכעס, האכזבה ההדדית, האהבה האמיתית, והגילוי של ג'ולי שהיא מפחדת להפוך להורים שלה ובגלל זה היא מתרחקת ממאט - הכל שם בעצמה אדירה. יופי של סצנה. יופי של משחק. ויש גם את הסצנות הקטנות ומחממות הלב, כמו זו בסופרמרקט בין אריק לסבתא סורסן ומאט, וכיף לראות שפתאום אריק נותן עצות למאט ושהוא מרגיש "בעדו". עוד סצינה מחממת לב היתה בפתיחה עם התינוקת שנולדת ואריק מקבל אותה למשפחה. מקסים. הסצנה של באדי גאריטי שמתנפל על בן הזוג של אשתו היתה חזקה מאוד - טעונה, רוויית אמוציות ומשוחקת כל כך טוב. הסדרה במיטבה. עוד רגע גדול בפרק היה הבכי של תמי (איך, איך, איך קוני בריטון לא קיבלה מועמדות לאמי?) שחשה שהיא לא יכולה עוד להחזיק את המשפחה שלה. כמה עצוב שאפילו בחופש שלו אריק נקרא לדגל, ויהיה מעניין לראות אם יהיו לכך השלכות לעתיד על יחסי בני הזוג הכי מוצלחים בטלוויזיה. גם השינוי שליילה עוברת עם ההתקרבות לדת מעניין, והפגישה שלה עם ריגינס חשפה את הניגוד והריחוק ביניהם היום, רק שנה אחרי שהם מצאו עצמם מתחברים האחד לשניה. החיבור של לאנדרי וקיירה מעניין, ויפה היה לראות איך הוא מתעסק בלחשוב איך ומתי להתחיל איתה בזמן שהיא רק מחפשת את חברתו וקרבתו. הגיוני ועשוי יפה. אבל אחרי כל הדברים הטובים בא הקטע לפני הסוף - לאנדרי והמוות, ומפרק מוצלח של FNL קיבלנו פתאום פארודיה על סרטי האחים כהן. הסיפור הזה מרגיש כמו "הנחתה" של מפיקי הרשת. כמו ניסיון זול למשוך קהל וליצור עלילה מותחת, רק שעלילה כזו מנוגדת לרוח הסדרה ומכרסמת בתכונה הטובה ביותר של הסדרה - הריאליזם שלה. אני אופתע מאוד אם קו העלילה הזה יצליח להימנע מליפול לקלישאות רגילות וצפויות. מנגד, לפחות סיום הפרק היה קצת יותר מעודד - סצינה מקסימה על רקע המוסיקה היפהפיה. ציון: 7.5. בעיקר בגלל הסצנה המעצבנת ההיא (איתן גשם).

איך פגשתי את אמא, עונה 3, פרק 2 (שודר ביום ב', 1/10/07)
לא פרק רע, אבל הרבה פחות טוב מקודמו, לטעמי. הסיפור של טד ובארני וההתחזות לתיירים היה סתמי ומשעמם. ברור שכל הסיפור הזה נבנה בשביל הבדיחה בסוף על טד שלא מוכן לשמוע שהבחורות הן מניו ג'רסי ודופק את כל העסק, אבל בדיחה אחת, גם אם היא מוצלחת (והיא לא היתה כזו מוצלחת) לא מצדיקה בניית סיפור שלם סביבה. גם הסיפור של רובין והגילוי העצמי שלה לא הכי הבריק, אבל כאן לפחות למדנו משהו על הדמות והיא כן התפתחה. חוץ מזה, היו גם רגעים טובים כמו ההשוואה של מה שעבד בארגנטינה לעומת מה שלא עובד אצלה בבית (עקב אובססיית השליטה שלה) וכמובן סצנת החלום המשעשעת שלא יכולה שלא לעבוד מבחינתי (לראות את שתי הנשים הכי יפות בטלוויזיה כמעט מתנשקות, מה רע?). את הסיפור של מרשל ולילי אהבתי יותר. גם כי הוא נגע חזק בדמויות, גם בזכות רגעים קטנים ומקסימים ("היי, זה הריב הראשון שלנו כזוג נשוי". חיבוק... טריקת דלת זועמת), גם בזכות יצירתיות (כמו בקטעים שמרשל ולילי כותבים את המכתבים ורואים את הבבואה שלהם באופן משעשע) ובעיקר בזכות הדרך שבה הם סגרו את העניין. הקטע בסיום היה קצת מיותר, לדעתי, אבל עדיין היה חביב. ציון: 7 (איתן גשם).

Aliens In America, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ב', 1/10/07)
פרק פיילוט חביב, שנועד בעיקר לבנות את סיפור המסגרת הבסיסי - תלמיד פקיסטני מגיע למשפחה אמריקאית במסגרת תוכנית לחילופי תלמידים - וקשה מאוד להעריך מה יקרה בהמשך, אבל נראה כי לסדרה יש פוטנציאל לא רע. הצגת הדמויות ואפיונן היתה חביבה ואפקטיבית, ובדקות הראשונות יש לא מעט רגעים משעשעים. פייץ גונבת את ההצגה ופשוט מצוינת (שחקנית אדירה, אני כבר מאוהב בה). הדרך שבה מתוארת האכזריות של החברה האמריקנית ושנאת הזרים היתה מעניינת ועוררה סקרנות להמשך. מצד שני, לא כל הבדיחות היו מוצלחות, קצת יותר מדי רגעים "מתים" בשביל סדרה קומית, הרעיון הבסיסי של הסדרה קצת ממוחזר ושקוף, והכי גרוע - המבטא של קאליאן מזכיר לי יותר מדי את מוהינדר מ"גיבורים". ציון: 7 (איתן גשם).



Chuck, עונה 1, פרק 2 (שודר ביום ב', 1/10/07)
אחרי פרק פתיחה מבטיח ומשעשע מאוד, הפרק השני קצת איכזב. היתרון של הסדרה היא נקודת המוצא שלה לפיה היא מסרבת לקחת את עצמה ברצינות רבה מדי. וזה מצוין כשהעלילה זורמת, אבל זה די מפריע כשהעלילה צפויה מדי כמו בפרק הזה. כל הרעיון שצ'אק מאמין תחילה לשרה שקייסי הוא סוכן כפול ואח"כ פתאום משנה את דעתו ומאמין לקייסי עד לקראת סוף הפרק היה די מעפן. הניסיון לתרץ את זה ב"מידע" שצ'אק רואה על שרה במוח שלו היה מאולץ וכפוי. גם כל הקטע עם צ'אק שמנסה להנחית את המסוק לא היה מעניין מדי. דבר אחר שהפריע לי - משהו בדמות של קייסי לא עבד לי. בניגוד לשרה שמשדרת כל הזמן את אותו קו ברור - מקצוענות מלאה עם חיבה מסוימת לצ'אק ול"קלאמזיות" שלו, אצל קייסי לא ממש ברור מה מניע את הדמות, ואדם בולדווין קצת נכשל בקטע הזה, באופן מפתיע ומאכזב משהו. מכל מקום, התחושה שקיבלתי מהפרק היתה של ניסיון להשלים את האקספוזיציה שהחלה בפרק הראשון - עכשיו הוא סומך על שני הסוכנים, המשפחה שלו שמחה בשבילו, החבר שלו ברייס מת והוא השלים עם העניין (מה שמעורר אצלי את החשד שהכותבים יילכו על תסריט ה"ברייס לא מת, כולם חושבים שהוא מת" המתבקש בהמשך) ועכשיו אפשר לצאת לדרך. מה כן היה טוב? אני מחבב את המשפחה של צ'אק ובמיוחד את אחותו (אבל יצטרכו לתת להם סיפורים משלהם ולא לגרום להם להיות פאסיביים), גם הרעיון הבסיסי של הסדרה - שילוב בין עלילות ריגול ואקשן להומור קליל וכיפי - בהחלט נשמר בפרק, גם אם פחות עבד הפעם. נקווה שבפרקים הבאים הכותבים יהיו חדים וממוקדים יותר, במיוחד בתחום ההומור, שלדעתי היה חלש הפעם. ציון 6 (איתן גשם).

האישה הביונית, עונה 1, פרק 2 (שודר ביום ד', 3/10/07)
במהלך הצפייה בפרק, קיבלתי יותר מפעם אחת תחושה שיוצרי הסדרה מנסים לייצר עוד "אליאס". יש לנו כאן בחורה, שיודעת להילחם, אבל היא לא בלתי מנוצחת (במקרה שלנו, כי אחת הידיים שלה חלשה משמעותית מהשניה), היא עובדת בשביל ארגון סודי "טוב", יש לה מפעיל, ומהצד השני עומדים אנשים ממש ממש רעים, שמנסים להשמיד את העולם. ואפילו יש לנו כאן את המשפחה שלא יודעת כלום על הזהות הבדויה שלה. מבלי להיכנס לאיכויותיה של "אליאס", אני מוכרח לציין שהפרק השני של "האישה הביונית" היה פשוט גרוע, בעיקר ברמת הכתיבה. נתחיל מזה שעד עכשיו לא ברור לנו מי היה אותו אירגון "רע", ולמה הוא רוצה לבצע פיגוע טרור כל כך משמעותי. מעבר לזה, גם אם יש כזה אירגון, ואנשיו כל כך מתועבים, איך זה שאותו חייל שנלכד חשף כל כך מהר ובקלות את מקום הימצאם (כל כך בקלות, שאפילו לא הראו לנו את זה), ואותו אירגון חוסל במחי רימון עשן אחד. מעבר לזה, לא קיבלנו הסבר הגיוני לכך שהילדה לא נפגעה, או לכך שמצאו אותה כל כך הרבה זמן אחרי המוות ההמוני, בלי שיהיה לה מושג מה בעצם קרה מסביבה. במישור אחר, לא לגמרי ברור מדוע אין עוד נשים ביוניות (או אם כבר, מדוע אי אפשר לייצר גם גברים ביוניים), ובכלל, כל העסק עשוי רע, רע מאוד. הרבה יותר גרוע מבפרק הפתיחה. הדברים היחידים שעבדו בפרק היו האימונים של ג'יימי, הקרב שלה עם אותו חייל, והתעלומה עצמה של היישוב המסכן שכל תושביו נהרגו. ציון: 4.