10. פרק סיום העונה הראשונה של "דקסטר" חתם עונה מדהימה, רבת תהפוכות ועוצמתית, בסדרה, שלפחות מבחינתי היא ההפתעה הנעימה ביותר של השנה. כתיבה מבריקה שממגנטת אותך למסך בנשימה עצורה לכל אורכם של 12 פרקיה. פרק הסיום עשה את זה בענק עם העימות המתבקש (שטרם הסתיים, אגב) בין דקסטר לבין דוקס שיודע שמשהו לגמרי לא בסדר איתו, עם העימות המופלא בין דקסטר לבין מי שהתברר כאחיו הביולוגי, שבסך הכל ניסה לשתף אותו באחת הפעולות שהוא הכי נהנה לעשות. תוך כדי כך קיבלנו הסבר לאופי הרצחני הן של דקסטר והן של ה-ITK, אופי שקיבלנו לגביו רמזים בפרקים הקודמים בסדרה. אחד הקטעים החזקים בפרק קרה כשדקסטר עבד על רודי כדי ללכוד ולחסל אותו, והותיר אותו במצב שגרם לשוטרים להסיק שהוא בעצם התאבד. היה מרגש לראות את דב המסכנה גמורה לגמרי מהגילוי על אופיו האמיתי של האדם שהיא התאהבה בו ועמדה להתחתן איתו, השבירה שלה מול דקסטר היתה אחד הרגעים החזקים בסדרה (יחד עם קפיצות ההתרגשות שלה מהשבוע שעבר). עוד רגע חזק היה סצנת הסיום של הפרק, בו דקסטר מפנטז על אהבת הציבור, תוך שהוא מאמין שמעשי הרצח שהוא עושה הם באמת חיוביים. מה שלמעשה הותיר אותנו עם שאלה קיומית ועם הרבה מחשבות מאוד מעניינות.

9.5. "התוכנית של שרה סילברמן" נפתחה אצלנו ביום חמישי. אני מודה ששלל הביקורות המחמיאות העלו אצלי את הציפיות בצורה מסוכנת, אבל הפרק שפתח את הסדרה התעלה אפילו עליהן. תראו לי עוד סדרה קומית אחת שבה תראו בחורה (יהודייה, כנראה) עושה סקס עם אלוהים שחור? מזמן לא ראיתי דמות כל כך חצופה, כל כך משעשעת, כל כך אנרגטית על מסך הטלוויזיה שלי. מאוד אהבתי את השיר שקיבלנו כך סתם פתאום באמצע החיים (שיר ה-"I Wish", קונספט מעולה, ביצוע מבריק), ואת הבדיחה על ההודעה במכשיר הקשר של השוטרים ("אני חוזרת, לא מדובר בגבר שחור, אלא באישה לבנה"). מצוין.



9.5. פרק נהדר ב"האוס" תודות לקונפליקט הגדול בין פורמן לחולה שלו. והיא היתה "שלו" יותר משל כל אחד אחר - הוא היה הדומיננטי בטיפול בה, בעימות מולה ולבסוף גם היה זה שנתן את האבחנה הסופית השגויה שקיבלה את ה"יס" מהאוס. שניהם הגיעו "מלמטה", רק שהיא נשארה שם, עשתה מה שצריך כדי שתוכל לחיות מקצבת אבטלה, לא ניסתה להתקדם הרבה קדימה - ופורמן קלט את זה מהשניה הראשונה. הוא נשבר מנטלית כשגילה שלמעשה הרג אותה בטיפול הכל כך מובן מאליו שהציע, נקשר אליה עד כדי כך שמנע מהאוס לבצע את הבדיקה הכואבת שתפתור את הפאזל עד לאחרי המוות. הוא היה איתה עד שנפחה את נשמתה, סיפר לה על הרגע שבו עזב את הבית, על השאפתנות והדרך למעלה, ואז על ההשקפה משם על החדרים הקטנים כשחזר הביתה. די דומה באספקטים מסוימים לפרק על הנאנסת שחשף מעט מהעבר של האוס. בסוף הפרק הוא בא והתוודה בפני אימו אותה לא ראה במשך 8 שנים על החטא - והיא כבר לא זכרה אותו בגלל מחלתה. הפרק היה ענק גם בגלל הקשר בין האוס לאקסית של ווילסון, שחשפה בפניו איך חברו מפיל ברשתו נשים ולאחר מכן עוזב אותן. אלא שבסופו של דבר הוא היה זה שפתר לה ולווילסון את בעיית הכלב (גיא פרקש).

9. הנה כמה מהדברים שנכתבו בטורי "תנועת הצופים" על פרקי "בנות גילמור" של השבוע: אז מה, חתונה? כל כך מהר? מאיפה זה בא? טוב, בעצם, היחסים בין לורליי לכריס תמיד התאפיינו בחוסר רציונאליות וספונטאניות, וכנראה שחתונה מהירה די מתאימה להם. או לכל הפחות לכריס, כי לפי הפנים של לורליי בסיום הפרק (של יום שלישי), לא בטוח שהיא משוכנעת שהיא עשתה מהלך נכון. הסצנה של לוק ולורליי בבית החולים (בפרק של רביעי) היתה טובה מאוד - במיוחד הדרך בה לוק גילה על הנישואים הטריים של לורליי והעלבון שכרוך בכך, כשכל זה בא דווקא אחרי שלורליי הפגינה חברות אמיתית כלפיו. אפשר להניח שזה הפך את העניין לאפילו כואב עוד יותר. בפרק האחרון של השבוע קיבלנו דרך מקורית לבסס פרק סביב "פסטיבל בעיירה" - ושוב הזכירו לנו שאפשר להציג את העיירה כצבעונית ומשונה, אבל באופן חביב ולא מזיק או באופן מאוס (כפי שהוצגה פעמים רבות מדי בעונות האחרונות). אמילי היתה נפלאה כהרגלה, ואהבתי במיוחד איך שהיא למדה להפוך את המנהג של לורליי שלא להודיע לה על אירוסין/נישואין לכלי ניגוח גם בפן ההומוריסטי ולא רק הרגשי/פולני. היה ענק. הסיפור של כריסטופר וקשיי ההתאקלמות שלו בסטארס הולו היה הגיוני ומתבקש. בסה"כ כל העיירה כבר ראתה את לורליי מתחתנת עם לוק ופתאום היא מביאה איזה בחור עשיר שלא שייך. ובגזרת לוק: אחרי עונה וחצי לפחות שהפכו את הדמות לרכיכה, אחרי שהאנה הזאת הפכה אותו לשק החבטות שלו ודאגה להזכיר כל הזמן שהיא האמא ושרק היא קובעת כי היא לא היה באזור במשך כל השנים, פתאום הוא נזכר שבעצם היא זאת שלא סיפרה לו כלום ומנעה ממנו להיות שם ושגם לו יש זכויות. הללויה, בן אדם. אז נכון שאפריל מעצבנת, ובאופן אישי לא רק שלא הייתי נלחם בשבילה, אבל טוב לראות שהרוח חזרה למפרשיו של האיש עם כובע הבייסבול ההפוך. האם עכשיו הוא גם ייזכר להילחם על לורליי? יש לי הרגשה שזה הכיוון שהסדרה הולכת אליו (איתן גשם).

8.5. יופי של פרק של "ורוניקה מארס". התעלומה השבועית היא בעצם תעלומה דו-שבועית? נהדר! והטוויסט בסיום הפרק באמת היה בלתי צפוי והשאיר טעם של עוד, למרות שלא ברור בדיוק איך עוגיה חילצה אדם מכלא, אבל אפשר לנחש שנקבל תשובה בפרק הבא. אח, כשלוגן וורוניקה לא ביחד הם כל כך הרבה יותר טובים. הסיפור של לוגן והילדה הקטנה אמנם הריח כמו תכסיס תסריטאי שקוף כבר מתחילת הפרק, והיה ברור שהנוכחות של הילדה תוציא אותו מהדיכאון בסיום הפרק, אבל זה עדיין איכשהו עבד. בעיקר כי הילדה היתה באמת מתוקה, והכימיה ביניהם היתה טובה. והסצנה במעלית? נפלאה. גם הטוויסט עם הגילוי על הדיכאונות שלה, שגרם ללוגן לחשוב מחדש על ההתנהגות שלה לידו היה חכם. אפשר להבין את ורוניקה שלא רוצה לסלוח לו. היא אמנם יצאה קצת אכזרית בפרק, אבל היא צודקת. העיקר שהוא חשב להיות הלוגן הישן והטוב בסיום הפרק. ודיק היה שוב ענק. העובדה שהוא מסדר ללוגן את הילדה הקטנה, הנסיעה לוגאס וכל השיחות שלו עם לוגן משם, החתונה, והדרך שבה הרומן שלו הסתיים - הכל היה מוצלח. במיוחד אהבתי את העובדה שהוא הודה שחלק מהעניין שהוא תקע את לוגן עם הילדה היה נקמה בו על ששכב עם מדיסון. זה היה ממש מתבקש והסביר יפה את הסיפור, בלי לפגוע באמינות של הדמות. העלילה הבלשית היתה די מעניינת. הדמות של ג'וש מסקרנת, כמו גם היחס של ורוניקה אליו. והעיקר שגילינו רמזים חדשים על התעלומה של דין א'ודל. חוץ מזה, אהבתי את מכתב ההמלצה המרגש שלו, אפילו שזה נשמע קצת מוגזם (כמה הוא כבר הכיר את ורוניקה?). לפחות זה שוב נותן לה (ולנו) סיבה להשקיע אמוציונלית בפתרון התעלומה, שעד כה הרגישה די מרוחקת (איתן גשם).

8. "המשרד" ממשיכה להיות הדבר הכי מצחיק שמשודר בטלוויזיה כרגע - בזה אין שום חדש, אבל הסיבה לאזכור הפרק הספציפי הזה הוא החיקוי ההיסטרי והמופלא של ג'ים לדוויט. שאלה: האם זה היה הדבר המצחיק ביותר בפרק? תשובה: כן. טעות! כי הניסיון הפתטי של דוויט לחקות את ג'ים, כדי "להחזיר" לו על החיקוי מתחילת הפרק, הצליח אפילו להאפיל על החיקוי של ג'ים. מייקל!!! ציון: 8.



8. ביום רביעי האחרון, ערב שמחת תורה, נפתחה סדרה בריטית חדשה, "סודות מחדר המיטות". ובדיוק כמו שהבטיחו לנו, מדובר בדרמה קומית קצבית וחמודה להפליא. השחקנית הראשית נהדרת, במיוחד ברגעים בהם היא מסבירה דברים לנו, הצופים, ההתרחשויות במסיבת יום הנישואין, הדינמיקה בין הדמויות - הכל היה מצוין, כמו שהבריטים יודעים לעשות כל כך טוב. אבל מה שהוסיף את הטאץ' הסופי לפתיחת הסדרה הזאת היה הטוויסט הקטן והלא הצפוי ההוא, עם שחקן הקולנוע שפתאום מופיע רק לנגד עיניה של הלן, לאחר שנפצע ונכנס לקומה. אחלה פתיחה.

4.5. "סקרבס". אחרי שבירת השיגרה של השבוע שעבר (פרק המחזמר), הגיעה שבירת שגרה נוספת בדמותה של "הפרק שלו" השנתי, כשהפעם נבחרה דמותו של ד"ר קלסו. רעיון עם פוטנציאל גדול - הרי אנחנו לא באמת יודעים הרבה על הדמות - מה מניע אותה? למה הוא כל כך חמוץ כל הזמן? מה הוא באמת חושב על הדמויות האחרות? האם הוא יכול להיות באמת נחמד? אלא שרעיון לחוד, וביצוע לחוד: אחד הדברים שהיו חסרים בפרק הזה היה ההומור, שפשוט לא היה קיים. גם דמותו של ד"ר קלסו לא ממש "פוענחה" במהלך הפרק. כולם יודעים שהוא מניאק, אבל מעבר לזה לא למדנו עליו כלום בפרק. עוד דבר שלא עבד היה הויכוחים הפוליטיים. אף אחת מהדמויות האלה לא ממש מרגישה מתאימה לדבר על פוליטיקה וזה לא יצא מעניין במיוחד. פשוט פרק גרוע (איתן גשם).

1. ערוץ 10 מבקש את עזרת הציבור בחיפושיו אחר ג'ק, קייט, ג'ון וחבריהם שנעלמו בזמן שהיו על טיסה מסידני ללוס-אנג'לס. נראו לאחרונה ביום שישי בשעה 21:50 לפני שלושה שבועות. כל היודע דבר על מקום הימצאם מתבקש להפנות את תשומת לב הציבור. תודה (Mr. Wings).