ברוכים הבאים לפרק הפתיחה של העונה השניה של "תנועת הצופים". נזכיר שוב:

1. המדור אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב עד ליום שבת, 29/9/07. מכיוון שהעונה החדשה נפתחה בשבוע שעבר עם ים של פרקים חדשים בסדרות ותיקות, וכן בפרקים ראשונים בסדרות חדשות לחלוטין, ואף אחד מאיתנו לא צפה בהכל, המדור לא עוסק - מן הסתם - בכל מה ששודר. אם ראיתם משהו שאתם משתוקקים עליו והוא שודר עד ל-29/9 (כולל), ולא כתבנו עליו כאן, אתם בהחלט יכולים לעשות זאת בתגובות. אם מדובר בפרק ששודר לאחר מכן, אתם מוזמנים לכתוב על כך ולשלוח אלינו באמצעות הדואר האלקטרוני. אנחנו מבטיחים לפרסם כל דיעה (גם אם אינה תואמת לשלנו) ובלבד שתהיה כתובה בצורה טובה.

קריאה נעימה ועונת טלוויזיה משובחת לכולנו.





האוס, עונה 4, פרק 1 (שודר ביום ג', 25/9/07)
זה היה יופי של פרק פתיחת עונה, מכמה סיבות: 1. סאגת חטיפת הגיטרה של האוס, שהיתה היסטרית להפליא, אליה האוס הגיב בחטיפת חולה של ווילסון. 2. סצנת הפיצוץ שהדהימה אותי לגמרי. 3. קאדי שמנסה למנוע מכל מי שהיא יכולה לעזור להאוס להתייעץ, אבל נשברת פעם אחר פעם, והקטע המבריק עם המזכרים שנשלחו. 4. השרת, הלא הוא ד"ר באפר המשעשע. 5. סצנת הסיום בה עושה האוס אודישנים למחליפים שהוא בכלל לא רצה מלכתחילה, ומה שקאדי אמרה שגרם לו להשתכנע. אחד הדברים שהכי אהבתי בפרק: ההיפוך המעניין אצל ד"ר גרגורי "כולם משקרים" האוס, שאומר לבעל שמבין שאשתו היתה מתה כל הזמן הזה (טוויסט מדהים, אגב, אחד הטובים בסדרה) שהיא "מעולם לא שיקרה לו" - משפט שמנוגד כמעט לכל מה שהוא האוס, כשבפועל ראינו בסצנת הפתיחה שהיא דווקא כן שיקרה לו בעבר - אמנם במשהו זניח, יחסית, האהבה שלה ל"מלחמת הכוכבים", אבל עדיין, היא אכן שיקרה לו. פתיחה מצוינת. בואו נקווה ששאר העונה תשמור על הרמה. ציון: 10.



איש משפחה, עונה 6, פרק 1 (שודר ביום א', 23/9/07)
הפרק הראשון לעונה השישית של "איש משפחה" היה אחד הפרקים המוצלחים ביותר של הסדרה - בגלל מרכיב אחד שהיה לו וחסר ברוב הפרקים: עלילה אמיתית וקוהרנטית. אפילו אם הם היו צריכים לגנוב / להשאיל / להשתמש באחת של לוקאס. עם שילוב של בדיחות מבוססות סטארוורס, ובדיחות חסרות קשר (אחרי הכל, זה "איש משפחה"), הפרק הצליח להגיע כמעט לציון 10 עגול. ואז בא דיאלוג הרובוט צ'יקן הגאוני בסוף והביא את הפרק אל הציון הזה. ציון: 10 (שלמקו GRAS, דעה הפוכה בהמשך)

המשרד, עונה 4, פרק 1 (שודר ביום ה', 27/9/07)
פרק טוב, שכל כך הרבה דברים בו עבדו מצוין - כל הסיפור של מייקל שדורס את מרדית' (הקורבן הקבוע והמתבקש) היה גאוני, החל מהפתיח שלווה מנקודת המבט של מייקל, הדרך (ההיסטרית) שבה הוא סיפר להם על התאונה והחדשות העצובות שמרדית' נאבקה ונאבקה ובסוף... היא בסדר, הדרך שבה הוא החליט שהיום הזה הוא "נאחס" (בהתחלה המחשב נפל עם כל הפורנו), השיחה ההזויה על אמונות של אנשים והשיא בביקור בביה"ח, התגובה של מרדית' והחיבוק ה"אמיץ" של מייקל. ענק. אהבתי גם את השילוב של הכלבת והאזכור של פרק העטלף שהיה מתבקש וחכם. ההמשך עם המרוץ וכל מה שנלווה לו היה מבדח, אם כי נמרח קצת יותר מדי. הכי אהבתי את ההתפרקות של מייקל על הרצפה והגילוי (הויזואלי בלבד) שהוא נמצא כמה מטרים מקו הסיום - זו טלוויזיה מתוחכמת שלא מזלזלת בצופים שלה. ג'ים ופאם כאלה מתוקים ביחד! אהבתי את הכימיה שלהם, את קווין שמנסה לגלות על הזוגיות (הצפויה) שלהם, את הגילוי של צוות הצילום ובמיוחד את ההתערבות הבלתי צפויה שלהם בתוך הסיפור שממש הפתיעה אותי ותרמה לעלילה. ועוד יותר מזה אהבתי את הפרטים הקטנים שרק נרמזים כמו העובדה שפתאום השיער של פאם מפוזר, ההתפרצות של ג'ן על פאם וכו'. דווקא את דווייט אהבתי פחות בפרק הזה. ההתנהגות שלו היתה קצת אובר דה טופ, אפילו בשבילו. הוא לא ממש הצחיק אותי הפעם. אנג'לה דווקא היתה מצוינת, ואנג'לה קינסלי מתגלה אולי כאחת השחקניות הפחות מוערכות בטלוויזיה. הסיום, עם הנאום הפומפוזי הצפוי של מייקל על רקע התמונות הפתטיות שלו היה פשט קלאסי לסדרה הזאת. שאפו לכותבים על עבודה מצוינת. ציון: 9.5 (איתן גשם).

K-Ville, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ב', 17/9/07)
פרק פתיחה לא רע בסדרת משטרה שמתארת את קורותיהם של שוטרים בניו אורלינס אחרי האסון שפקד אותם לפני שנתיים. פחדתי מקווי עלילה קלישאיים, מהרבה מאוד קיטש, אבל קיבלתי כמה דברים מאוד מעניינים, כשברקע מועדוני ג'אז על כל חמישה מטרים, מה רע? אני אתחיל דווקא עם הדבר הרע: סיפורו של צ'ארלי, השוטר שהודח בעקבות בריחתו מזירת האסון לפני שנתיים, כתוב לא טוב, ובאופן צפוי מדי. החדשות הטובות: זה בערך הדבר היחיד הגרוע בפרק הפתיחה. אהבתי מאוד את האווירה, את הצילום המעט-תזזיתי, את הדיאלוגים, את בדיחת ה-CSI החביבה, וגם כמה מהסצנות - למשל, האירוע בביתו של מרלין, עם בתו שצריכה שוב להתמודד עם הטראומה שלה; סצנת החקירה של מרלין, בה הוא מסיים זה שמזיע, במקום הפושע הנחקר; הסצנה עם האקדח מתחת לשני הגשרים. עוד דבר שאהבתי היה העובדה שטרבר, השוטר החדש, הוא לא "השוטר החדש הטיפוסי" שמגיע לכוח המשטרה רק על תקן האיש החדש ההוא שמגיע כדי להסביר לצופים את מהלך העניינים. לטרבר יש סיפור רקע מעניין (הוא היה פושע, ובזמן השטפונות הוא היה כלוא, וכמעט מת בטביעה בבית הסוהר, ולאחר מכן הפך לחייל), אופי חזק ומעניין וגם הפתיח התברר להיות לא מה שחשבתי במהלך הפרק (טרבר לא נתקע בכיס אוויר במכונית בה כמעט טבע צ'ארלי כשהיא עפה למים). ציון: 9.



איך פגשתי את אמא, עונה 3, פרק 1 (שודר ביום ב', 24/9/07)
פרק פתיחה עונה חביב. הפרידה של טד ורובין החזירה קצת את האנרגיות מהעונה הראשונה, במיוחד במה שנוגע לאינטראקציה של טד עם בארני והניסיונות של בארני לגרור את טד לכל מיני הרפתקאות עם בנות המין השני שהיו די משעשעים. הסיפור עם הדמות של מנדי מור היה קצת צפוי (הבחור המבואס והמתוסכל מוצא נחמה עם בחורה פרועה ומרדנית וכל זה), אבל אהבתי איך שהיא השביתה את בארני בבאר וגם החלק עם הקעקוע היה די משעשע. דמותו של אנריקה איגלסיאס גם היתה קצת קלישאתית, אבל איכשהו הסיפור עבד, בעיקר בזכות מרשל שנקרע בין המחויבות שלו לחברו הטוב ביותר לבין המסאז'ים של גא-אל באופן אמין ומשעשע (בכלל, ג'ייסון סיגל הוא השחקן החביב עליי בקאסט). סיום הפרק היה החלק החזק בו - עם השיחה של טד ורובין והדרך שבה היא גרמה לו להבין שהוא "ניצח בפרידה שלהם" (רעיון חביב ומוצלח מאוד), הבחורה עם המטריה הצהובה שעוברת ברחוב (אותה מטריה שראינו בתחילת הפרק כחלק מסיפור ה"אמא" האמיתית) והשיא - הקטע המסיים עם מרשל ובארני (אהבתי במיוחד איך שצילמו את מרשל בחושך, מפחיד) ואתר האינטרנט (האמיתי, אגב) שסופר את הדקות לכאפה הבאה. ענק! ציון: 9 (איתן גשם).

Kid Nation, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ד', 19/9/07)
אני לא אוהב ריאליטי. אני מניח שמי שגולש כאן כבר זמן מה, יודע את זה. אבל משהו ב"קיד ניישן" גרם לי לרצות לצפות בזה. מדובר בקונספט מגניב לחלוטין. חבורה של 40 ילדים צריכה לחיות בלי עזרת מבוגרים כלל, ולנהל את חייה בעצמה. יותר משזו סדרת ריאליטי, זה ניסוי פסיכולוגי מרתק: החלוקה למעמדות, צורת ההתנהגות של הילדים בכל מיני מצבים (בולט בעיקר: ההתנהגות לפני הגילוי על אותו כוכב מזהב ששווה עשרים אלף דולר, וההתנהגות לאחר מכן). אז נכון, יש שם גם רגעים שנראים לגמרי מבויימים (נותרו עוד 14 שניות על השעון. יה, רייט), אבל זה לא הופך את הניסוי הפסיכולוגי הזה, את בניית הציוויליזציה הזאת (ע"י ילדים), את בניית העולם הזאת, אם תרצו, לפחות מרתקת לצפייה. הילדים, גם אם הם מוכשרים יותר מ"סתם ילדים רגילים", באו לשם כדי לנסות להוכיח לכולם ש"גם ילדים יכולים". הילדים גם נוחים להתרשם יותר (במיוחד כשהם רואים את מכשיר הטלוויזיה) ממבוגרים, וזה מצטלם טוב יותר, והם גם יכולים להמציא טיעונים יצירתיים במיוחד ("אם תהיה טורנדו, איך נדע?", מנסה אחת הילדות בתקווה). דווקא ברגעים בהם "קיד ניישן" נראית קצת יותר כמו תוכנית ריאליטי (המשחק לקביעת חלוקת המעמדות למשל) היא קצת פחות מוצלחת. קונספט מעניין, גם הביצוע. אני רק מקווה שרמת העניין תישאר עד היום האחרון. ציון: 8.5.

Reaper, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ג', 25/9/07)
פרק פתיחה מצחיק מאוד עם הומור שעבד בכל המובנים. מוריסון, כצפוי, מגלם את הבחור הטוב שבעל כורחו נגרר לכיוונים הלא רצויים ועושה זאת מצוין. לביין נראה כמו רפליקה של ג'ק בלאק וממלא את תפקיד הסייד קיק היטב, ומעל לכל - ווייז נראה כאילו נולד לגלם את השטן ועושה מטעמים מהדמות. אלא שנדמה שההומור כל כך דומיננטי שלפעמים הדרמה קצת נשכחת או שלפעמים חלק מהבדיחות הרגישו מתאמצות קצת יותר מדי. מעבר לכך, הדמיון בין לביין לבין ג'ק בלאק קצת התחיל להטריד בשלב מסוים ולעורר תהיה למה לא הביאו כבר פשוט את המקור וזהו. כמו כן, הכותבים יצטרכו להיות מאוד יצירתיים כדי שהעלילות השבועיות יעבדו באופן שיחזיק מעמד במשך מספר עונות (אם בכלל הסדרה תשרוד). ע"פ פרק הפתיחה נראית "ריפר" כסדרה כיפית ומהנה לאללה ולפחות בינתיים נראה שיש בה פוטנציאל לשילוב בין הצלחה לאיכות כתיבה לא רעה. ציון: 8.5 (איתן גשם).



Chuck, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ב', 24/9/07)
הפרק הראשון הציג שילוב טוב בין הומור לאקשן. קצב טוב של הפרק, שלא שעמם לרגע. סצנות האקשן היו מבוימות היטב, ברמה קולנועית ממש. דמויות לא רעות בכלל. סטרצחובסקי מהממת לגמרי ועשויה להוות את אחת מתגליות השנה בטלוויזיה, ובולדווין מצוין כרגיל. לוי הוא בדיוק מסוג השחקנים שנראים כמו חנונים אבל בעצם לא כאלה. והכי חשוב - הפרק שידר כיף, כיף, כיף. מצד שני, הפרק היה רחוק מלהבריק. לא כל הבדיחות עבדו. העובדה שהדמות הראשית של הסדרה היא חנון מחשבים עלולה להרתיע חלק מהקהל הרחב, וחבל. חוץ מזה, היו קצת יותר מדי דברים שהייתי צריך לסספנד בפרק הזה. כמו במקרה של "ריפר", גם "צ'אק" משדרת "Fun" טהור. ציון: 8.5 (איתן גשם).

גיבורים, עונה 2, פרק 1 (שודר ביום ב', 24/9/07)
בסך הכל, הפרק שפתח את העונה השניה היה לא רע בכלל ואף מהנה למדי. נכון, לא הכל היה מושלם, והיו לא מעט בעיות - הקריינות הטרחנית של מוהינדר (חשבתי לתומי שנגמרו להם הקלישאות. טעיתי), "טוויסטים" צפויים (כמו העובדה שהנער החדש בחייה של קלייר הוא גם בעל יכולות על-טבעיות), דמויות חדשות לא הכי מעניינות (האח והאחות האלה שהזכירו לי קצת את סיימון וריבר מ"פיירפליי" רק שלא היו מעניינים כמותם), סיפורים שקצת נמרחו (במיוחד הסיפור של הירו) - בקיצור, כל הבעיות שאפיינו כבר את פרק הפיילוט של הסדרה. אבל בדומה לפרק הפיילוט, גם כאן נרשם שיפור משמעותי בחלק השני של הפרק, ופתאום ראינו שוב את נקודות החוזק של הסדרה - דמויות נהדרות כמו קלייר (שהפכה לדמות הטובה והחשובה ביותר בסדרה) ואביה, סיפורים אנושיים חזקים, הדרך שבה הציגו את הקושי של קלייר ואביה להתמודד עם הסתרת הזהות האמיתית שלהם, הומור (במיוחד אצל הירו והאביר. ודייויד אנדרס היה, כהרגלו, מצוין), טוויסטים מוצלחים דווקא (התרגיל של מוהינדר ופאפא בנט), הפתעות אחרות (ההופעה הלא מוסברת של פיטר) וכיווני עלילה מעניינים (העיסוק בדור הקודם של הגיבורים ומה קרה שם). ציון: 8 (איתן גשם, דעה מחמיאה קצת פחות בהמשך).

Gossip Girl, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ד', 19/9/07)
פרק פתיחה חביב בסך הכל לנערה הרכלנית, עם כמה סצנות מצוינות - הגילוי הסימולטני על מה שקרה בעבר בין סרינה לנייט שהיה ערוך ומבוים לעילא, הסצנה החמודה בלובי של המלון כשדן "מזמין" את סרינה לדייט, ג'ני קוראת לאחיה לעזרה ולמרות קריאת ה"זאב, זאב" מקודם, הוא יודע שהמצב הפעם רציני ומגיע - באמצע הדייט - להציל אותה. הפרק כולו הכיל פסקול מגניב, ושידר מגניבות כללית (ואני גם קצת נדלקתי על דמותה של סרינה), ולפחות בינתיים הסדרה נראית כמו סדרת נעורים קלילה ונחמדה, שכיף להעביר איתה את הזמן. ציון: 8.

Gossip Girl, עונה 1, פרק 2 (שודר ביום ד', 26/9/07)
הפרק השני של הסדרה החדשה השלים את האקספוזיציה שבה החל הפרק הראשון. הוא המשיך באופן ברור את המאפיינים של פרק הפתיחה, הן על חסרונותיו - מחסור מדאיג בהומור (למעט האינטראקציה של חברי משפחת האמפריז שמזכירה לפעמים את החיבור של בני משפחת כהן, בימים היפים ב"האו-סי"), עלילות סבוניות להפליא ודגש חזק מדי וקצת ילדותי על קלישאת "העולמות השונים" ו"הבדלי המעמדות" ודמויות פלקטיות (נייט), חד מימדיות (צ'אק) או סתם מעצבנות (בלייר) והן על יתרונותיו - דמות ראשית מוצלחת (סרינה), דמויות של "אנדרדוג" שקל להזדהות עמן (בעיקר בני משפחת המפריז), קונפליקטים מעניינים (ג'ני שנקרעת בין חיבתה לאחיה לבין רצונה להתקבל לעולם העשירים הנוצץ), כימיה טובה (בעיקר בין סרינה לדן, אבל גם בין אבא שלו לאמא שלה) וקצת מסתורין (למה באמת עזבה סרינה, מה היה בין פאפה המפריז למאמא סרינה וכו'). הפרק עצמו היה סופר סבוני, ועל כן קצת פחות טוב מקודמו. יותר מדי קונפליקטים נוצרו מהר מדי (בעיקר הגילוי של דן על סרינה ונייט), יותר מדי צירופי מקרים והחלטה אחת תמוהה במיוחד (למה שדן יסכים ללכת למסיבה של צ'אק אחרי כל מה שהיה ביניהם? למה הוא לא התעמת עם סרינה על זה שהיא גוררת אותו לשם? זה פשוט נראה כמו אילוץ תסריטאי). אבל למרות הכל, בדיוק כמו הפרק הראשון גם הפרק הזה השאיר איזשהו טעם של עוד - בעיקר בזכות הכימיה המצוינת של דן וסרינה, בזכות ג'ני המתוקה, בזכות אביהם המקסים, הרצון הבלתי נשלט שדן וסרינה ישלימו ושצ'אק יחטוף איזו "לאטמה" לפרצוף המעצבן שלו, שבלייר תפסיק עם רגשי הנחיתות שלה ותתחיל להראות מה היא יודעת ובעיקר בזכות בלייק לייבלי שמגלמת את סרינה שהיא כל כך מוכשרת ומקסימה שפשוט אי אפשר שלא להתאהב בה. ציון: 7.5 (איתן גשם).

Bionic Woman, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ד', 26/9/07)
להוציא כמה רגעים מגוחכים (למשל, ההחלטה המהירה להביא את האישה הפצועה אנושות אל אותו מקום בו מנפקים נשים ביוניות בכזאת קלילות או הבריחה הנורא פשוטה מאותו סופר-מקסימום-סקיוריטי-פריזן), פרק הפתיחה של "האישה הביונית" היה חביב פלוס. הוא הכיל כמה סצנות אקשן טובות, בעיקר הקרב בין שתי הנשים הביוניות, הציג כמה דמויות מעניינות (בעיקר סטארבק המצוינת, אבל לא רק היא), והכיל כמה סצנות שסתם היו טובות (ג'יימי מנסה לקפץ בין גגות, כשברקע "Breathe Me" המהפנט של Sia). יהיה מעניין איזה כיוון לוקחת הסדרה, אם היא תצליח (או תרצה בכלל) למצוא לעצמה קשת עלילתית טובה, או שנקבל יותר פרקים שעומדים בפני עצמם. ציון: 7.5.



נמלטים, עונה 3, פרק 2 (שודר ביום ב', 24/9/07)
אחרי פרק פתיחה די סתמי, שהוריד את הציפיות מהעונה למינימום, הפרק השני דווקא הפתיע מעט לטובה, אם כי, יש עדיין בעיות - הדמות של "מנהיג הכלא" לא ממש מעניינת או מפחידה. רק בסוף הפרק נזכרו להראות אותו עושה משהו אלים ומפחיד. היו צריכים לעשות את זה קודם כדי שנבין למה כולם מכבדים אותו ומפחדים ממנו, מה גם שהשחקן שמגלם אותו לא ממש מבריק (בניגוד לאברוצי שגם הוא לא הפחיד מספיק, אבל לפיטר סטורמאייר שגילם אותו היתה מספיק כריזמה ויכולת כדי לחפות על כך). חוץ מזה, הניסיון להראות שלינק מתוחכם נראה די פתטי, במיוחד לנוכח המשחק העצי והגרוע של דומיניק פרעצל. בעיה אחרת היא ההרס של הדמות של בליק שנראה עלוב לגמרי. גם הסיפור של סוקרה מעורר תמיהה - למה הכותבים לא דאגו פשוט להכניס אותו לכלא כדי שיוכל לדלות מבליק את המידע על מארי קרוז? למה היה צריך את כל הסיפור הזה שהוא מגלה שהיא בריאה רק כדי לחזור אחורה? זה היה מטופש ולא אמין. מנגד, היו לא מעט דברים טובים בפרק הזה דמותו של וויסלר וכל מה שסובב סביבו ממש מעוררת סקרנות. גם המהלך של מייקל שקנה את אמונו של הבוס הגדול היה מבריק והתאים לדמות. הדמות של מאהון בינתיים מאוד מסקרנת אותי ויהיה מעניין לראות אם הוא יאחד כוחות עם מייקל או שייצא נגדו. מייקל עשה טעות כשהרחיק אותו ממנו - מאהון לא פחות חכם ומתוחכם ממנו. לגבי טי באג עוד לא גיבשתי דעה סופית, אבל יפה לראות איך הוא תמיד מצליח לשרוד ולשמור על עצמו, בהחלט מתאים לדמות. אהבתי את סיום הפרק, כשוויסלר שואל את מייקל מה עושים עכשיו ומייקל אומר לו בכנות מפתיעה ובפנים באמת מודאגות שאין לו שמץ של מושג. בנייה טובה של מתח לעתיד. ציון: 7.5 (איתן גשם).

גיבורים, עונה 2, פרק 1 (דעה נוספת)
יכול להיות שהאשמה היא בי, ושהגעתי לצפייה בפרק פתיחת העונה השניה של "גיבורים" עם ציפיות גבוהות מדי, אבל העובדות, לפחות מהצד שלי, ברורות: כל הסיפור עם קלייר, שמנסה להתחיל מחדש בעיר אחרת, היה משעמם. הוא היה כתוב בצורה גרועה (בפרט השיחה של קלייר עם אביה בפתח היום הראשון ללימודים), ומלבד העניין המועט בסיום הפרק, כשגילינו שגם לחבר החדש יש כוחות מיוחדים, היה כל קו העלילה איתה משעמם. סיפורו של סורש היה משעמם אפילו יותר, והטוויסט הקטנטן בסיום, ממש לא הצליח להפוך את כל העסק למעניין יותר. סיפורו של הירו שמוצא את עצמו במאה ה-17 הכיל כמה רגעים חביבים, אבל כסיפור שקרוב לודאי יתפתח על פני מספר פרקים, הוא לא מספיק חזק, ונוכחתו של סארק, מגניבה ככל שתהיה, לא הופכת את האירועים שם למעניינים במיוחד. גם התוספת של שתי הדמויות החדשות לא הניבה קו עלילה מוצלח - להיפך, והסצנה שבה כל נוסעי הרכב מתים היתה צפויה, בערך מהרגע הראשון שבו שני האחים עלו על אותו רכב. גם אנדו ואביו של הירו לא הצליחו להציל את המצב, והסצנה המוצלחת באמת היחידה בפרק היתה הסצנה היחידה בכיכובו של פיטר פטרלי, שמוצא את עצמו במחסן נטוש ללא כל זיכרון. פתיחת עונה צולעת במיוחד לאחת הסדרות שהכי הסתקרנתי לראות איך ייפתחו. ציון: 6.

איש משפחה, עונה 6, פרק 1 (דעה נוספת)
"איש משפחה" פתחה את העונה השישית (או השביעית, או ה-16, תלוי מי סופר) שלה בפרק כפול שהיה כולו הומאז' אחד גדול לפרק הרביעי (או הראשון, תלוי עד כמה אתם חנונים) של "מלחמת הכוכבים", לכבוד חגיגות 30 השנה ליציאתו לאקרנים. ואיזה פרק זה היה - סת' מקפרלן שחרר את חוש ההומור המושחז והמופרע שלו, אותו למדנו להכיר בשלל עונותיה ההילאריות של "איש משפחה", ונתן לנו 42 דקות של צחוק מזוקק ומשחרר, בעוד פארודיה מוצלחת מיני רבות על אחד מנכסי צאן הברזל של התרבות המערבית. רגע, מה אתם אומרים, קולות כופרים בראשי? זה לא מה שבאמת קרה? מה, מה שקיבלנו היה בסך הכל מעבר די פושר של הסרט המקורי למדיה מצויירת? וואלה? כן, כנראה שאני צריך להקשיב יותר לקולות שבראש שלי, אלו שלא מתלהבים מהייפ מיותר. ככה היו נחסכים ממני שלושה "ספיידרמן"ים, והרבה שערות מרוטות. But I digest. אז מה היו לנו פה בעצם? מקפרלן וחבריו בעצם ציירו מחדש את רוב הסרט, עם דמויות הסדרה. איזו הברקה לתת לסטואי לגלם את דארת' ויידר! כי, כאילו, שניהם רשעים, ורוצים להשתלט על העולם! איך, איך הם חושבים על הדברים האלה? בעצם, ההחלטה שלהם להיות נאמנים לעלילת הסרט הפכה את הפרק לסתמי למדי, והציגה את "איש משפחה" במערומיה. עכשיו אנחנו מבינים שבלי פלאשבקים נטולי הקשר והתפתחויות עלילתיות לא הגיוניות, "איש משפחה" היא סוג של סיטקום, עם כותבים שעדיין לא סיימו להתבגר. אבל יותר מהכל, הפרק הזה היה עבורי שילוב בין MST3K ודיבוב מחודש של הסרט, עם קצת בדיחות ויזואליות למלא את הזמן הריק. למקפרלן יש הרבה כבוד לסרט, זה ברור. היתה השקעה רבה בציור מחדש של הסצנות מהסרט ובבניית המודלים הממוחשבים של החלליות. שלא לדבר על שילובו של הפסקול הגאוני של וויליאמס בסצנות המתאימות. אבל זה לא מספיק. יותר מזה - זה פוגע. אתה לא יכול לצחוק באמת על משהו שאתה כל-כך אוהב. ואם אתם רוצים דוגמא לאיך עושים את זה כמו שצריך, פשוט תחזרו אחורה שלושה חודשים למחווה שעשו "Robot Chicken" לסאגה. ציון: 6 (Idanyd).

משפחת סימפסון, עונה 19, פרק 1 (שודר ביום א', 23/9/07)
כמה מרגיז זה לפתוח עונה חדשה של "הסימפסונז", לגלות שהפתיח מבריק בטירוף, ואז להיווכח שהפתיח הוא גם הדבר הכי טוב בפרק? ובאמת, פתיח שמתכתב בכל מיני דרכים עם הסרט שיצא לאקרנים הקיץ, ועושה זאת בצורה כל כך מוצלחת, כשמהצד השני ניצב לו הפרק עצמו ונראה חיוור לגמרי. גם בהשוואה לפתיח, בטח בהשוואה לסרט. אז כן, היו לנו כמה בדיחות חמודות (למשל, ברנז הטובע שוב ושוב), אבל באופן כללי אפשר לומר שהפרק היה רחוק מלהיות מוצלח. כה חבל. ציון: 5.