10. אני הראשון להודות שהעונה השלישית של "אבודים" לא אחידה ברמתה. לצד כמה פרקים ממש טובים, קיבלנו גם כמה די משעממים. ההחלטה מצד אחד לתת את הפוקוס בעונה הזאת ל"אחרים" ומהצד השני לפצל את ה"ניצולים" לכל מיני מקומות נפרדים יחד עם עלילות נפרדות וייעודים שונים, גרמה לעונה הזאת להיראות קצת מוזרה. הפרק הנוכחי פיצה ובענק על חוסר האחידות הזאת. הדמות החדשה שהוצגה לנו לשבריר שניה היא הדבר הקריפי ביותר מאז "ההנהלה" ב"קרניבל" ולצד כמה שאלות חדשות שנפתחו, קיבלנו גם כמה תשובות מאוד מעניינות לגבי הדברים שהתרחשו על האי לפני שנים רבות. הסיפור על הגעתו של בן לאי היה מרתק, כמו גם הצורה שבה הוא הרג למעשה את כל הכפר. המניעים המדויקים למעשה הזה אמנם לא לגמרי ברורים, אבל הסיפור הזה חזק ומצמרר. ומה יקרה עכשיו? האם לוק אכן ימות? או שג'ייקוב המיסתורי הזה אכן יציל אותו? ולמה ג'ייקוב ביקש עזרה מלוק? פרק נהדר, עמוס ברגעים מוצלחים - כמו השיחה של בן עם ג'ייקוב לנגד עיניו הלא מאמינות של לוק. אני כבר לא יכול לחכות לפרקי סוף העונה.

10. "החוק של עיר החטאים", הסדרה החדשה של ז'אן זבייר דה-לאסטרד (הקודמת שלו, "המדרגות" שודרה אף היא ביס דוקו) לפתה ורתקה אותי מהרגע הראשון כמו שמעט סדרות - דוקומנטריות או מתוסרטות - הצליחו. הסדרה מחולקת לשמונה חלקים בה כל צמד פרקים מתחקה אחר מקרה פלילי מראשית הפשע ועד מתן גזר הדין. כמו בכל סדרת בית משפט גם כאן יש שופט חמור סבר, עורכי דין להוטים, נאשמים אכזריים ו-Objection הכרחי, כאשר ברקע מבצבצת העיר הנוצצת לאס וגאס, זירת ההתרחשויות שנופיה האורבנים הראוותניים מהווים ניגוד מוחלט לקיתונות הרוע המצמרר הבוקע כמעט מכל סצנה. אנחנו לומדים את הקייס ביחד עם עורכי הדין, נוברים בראיות ובנבכי הפרקטיקה המשפטית הפנים-אמריקאית, ובו בזמן נחשפים לדמויות מפתח בעלילה ובמניעים שדרדרו אותם לביצוע הפשע (כשבדרך כלל הנאשמים היו קורבנות פשע בעצמם). התוצאה הישירה מטלטלת ומדכאת בו זמנית. בסיום צמד הפרקים הראשון, נגזר הדין במשפטם של אח ואחות שרצחו ילדה קטנה והפכו את אחותה למשותקת בשל סכסוכי סמים בשכונת קראוונים. הוא נשלח לתא הנידונים למוות, היא למאסר עולם. למרות שכל נתיבי העלילה הובילו להחלטת מושבעים צפויה מראש, עם פרסומה נעתי וזעתי בכורסה באי נוחות וזעזוע. ניסתי לחשוב מדוע, בעצם. הרי מקרים שכאלה מתפרסמים לעיתים קרובות במהדורות החדשות והגודש הטלויזיוני (המתוסרט, אמנם) לו אני נחשף אמור לדכא ולהקהות השפעות מזן זה על נפשי האיתנה. והנה נרעשתי וסערתי. כנראה שהכפפת הנרטיב הדוקומנטרי למסגרת המתוסרטת (מהבחינה הצורנית בלבד) שבר אצלי טאבו טלוויזיוני, תפס אותי לא מוכן. רוצחים לי, על אמת, את הדמויות הראשיות - מהן אני סולד ונגעל - ואני מגיב כפי שמעטות הסדרות אחריהן עקבתי גרמו לי להגיב. התחוור לי להפתעתי הרבה שבאמת אכפת לי ממה שהתרחש מול עיניי. נותר לי רק להלל את היוצרים על החוויה ולקוות שהפרקים הבאים ישמרו על הרמה הגבוהה (okok4).



9.5. "האוס". יופי של פרק! כל כך הרבה דברים מעניינים - החל מהדמות המרתקת של אמה הצלמת, ההתמודדות המחודשת של הסדרה עם סוגיית חיי אם כנגד חיי עובר מזווית חדשה ומקורית, היחסים בין הדמויות, הדגש על קאדי וההתנהגות שלה ועוד ועוד. נתחיל מאמה. אפשר היה לראות שלהאוס יש יחס קצת שונה כלפיה מאשר ליתר החולים. עושה רושם שהוא מחבב ומעריך אותה קצת יותר מהאחרים. אולי זה בגלל שהיא חדת אבחנה כמותו? אשר לדילמת האם מול העובר - הסדרה כבר דנה בסוגיה הזו בעבר, אבל הפעם הסיטואציה שונה, והדילמה נראית הרבה יותר קלה. הפעם גם האם וגם העובר עלולים למות. אבל מסתבר שהדילמה לא כזו פשוטה ורגשות אימהיים גוברים על ההיגיון, או לפחות היגיון לכאורה. מעניין לראות שינוי קל בגישה של האוס, שבעבר לא היה מוכן לשמוע על הקרבה מצד אם למען התינוק, והפעם שחרר אמירה שממנה משתמעת הבנה להקרבה של אם עבור חיי עובר, וזה מראה על התפתחות והתקדמות מצד הדמות. מרתק. צ'ייס וקמרון - הו, צ'ייס המסכן. הוא כל כך דלוק עליה, וכל כך ברור שהיא לא שמה עליו קצוץ. היי, זה עונשו של מי שנמשך לנשים מעצבנות. החלק העיקרי של הפרק, מבחינתי - קאדי. בפרק הזה היא פשוט "התחפשה" להאוס. כל ההתנהלות שלה היתה האוסית טיפוסית, והיא אפילו העירה ש"עכשיו היא מבינה אותו כשהוא מנסה להוכיח את האבחנות שלו". בהחלט אמירה מעניינת. בהקשר הזה היה כיף לראות את ווילסון מתפקד כ"קאדי" שלה, וכמו הקאדי של האוס זוכה להתעלמות מופגנת ממנה. בסופו של דבר, בדיוק כמו האוס, הרגש ותחושות הבטן שלה התבררו כמוצדקים, והיה משעשע לראות אותו מסביר לה שהיה לה סתם מזל מקרי. כן, בטח. המתח המיני ביניהם ממשיך להתגבש, והגיע הזמן שיממשו כבר משהו שם, כי אני כבר לא יכול לחכות (איתן גשם. וגם:). שני דברים מצאו חן בעיניי הפעם. האחד, ההקבלות של הצלמת החולה לשני הרופאים הבכירים שלה: זאת הגלויה לקאדי, גם היא אשת קריירה מצליחה בשנות ה-40 לחייה שרוצה ילד למרות המחסור בבעל. החולה היא למעשה התקווה של קאדי שאפשר לעשות את זה אחרת, וזה מה שהניע את קאדי לרדת מהפסים בהמשך; וזאת הסמויה יותר להאוס, שני בעלי מקצוע שיודעים לקרוא אנשים בצורות שונות לצרכי העבודה שלהם, ובסופו של דבר ה?פ??יק שלהם בעבודה מגיע אחרי שהם מצליחים לראות מעבר למחסומים שמוצבים בפניהם- האוס ניצב בפני שקרים ועבר מעורפל, הצלמת בפני העמדות פנים של "הכל סבבה" ומחסומים שטבועים בנו באופן טבעי ומחכה לרגע אחד של משהו אמיתי שמתפרץ. פרט לאנלוגיות זכינו כאן למשחק תפקידים בין האוס לקאדי. כשהאוס הרים ידיים, דבר לא כל כך טיפוסי עבורו, נכנסה לנעליים שלו קאדי שבמהלכים האוסיים לא טיפוסיים עבורה חתרה לריפוי האם. כמובן שזה גרר את גרג חזרה פנימה, אבל התהילה כאן כולה שלה גם בעקבות מה שקרה בחדר הניתוח. אי אפשר שלא להזכיר גם את החיפושים של האוס אחרי אתרים לחופשה שאפשרו קצת לנוח ולצחוק, ובאותה נשימה גם לתהות: למה חופשה דווקא עכשיו? בסוף הפרק, שהיה דווקא בסימן קאדי, קיבלנו חרטה וקריעת כרטיסי הטיסה שקיבל מקאדי וסימן שאלה נוסף - מה קרה? (גיא פרקש).

9. "סקינס" ממשיכה להיות הדבר הכי מרענן בטלוויזיה, והפעם מישל קיבלה סוף סוף שכל וזרקה את טוני. דברים שאהבתי במיוחד בפרק: טוני מקבל מכות מהאנשים שלכאורה הכי אוהבים אותו - מישל וסיד; הביקור אצל קאסי; מישל נפגעת מטוני שוב (טריק התמונות בטלפון הסלולארי), הפעם כשהוא מצליח לדפוק לה התחלה של קשר שנראה מבטיח, ולמרות הפיתוי לחזור אליו ("אני אוהב אותך, הכל יהיה בסדר, בלה בלה בלה") עומדת על שלה ולא חוזרת אל הנער שפשוט מתנהג כלפיה בצורה נבזית. "סקינס" מציגה את חייהם של בני הנוער בבריטניה כמו שאף סדרה אחרת לפניה (בטח לא האמריקאיות) לא עשתה את זה, וזה פשוט מבריק.

8.5. "סקרבס". אז רגע, ד"ר קוקס הוא בעצם האוס? מה הם ניסו להגיד, שהוא רופא מבריק, יהיר וגאוותן שאין לו סבלנות לשמוע את האנשים מסביבו שכמהים להערכתו? שהוא אוהב לריב עם הממונה עליו ולשים ללעג את חוקי בית החולים? מאיפה הביאו התסריטאים את הרעיון הזה? מכל מקום, הפרק היה טוב, ודי עמד בציפיות. מה שהיה מוצלח במיוחד היה העובדה שעל אף שהפרק הסווה את עצמו כפארודיה/מחווה על "האוס", הוא בעצם השתמש בקריצה הזו כקטליזטור שיקדם את הרעיון המרכזי של הפרק: החיים מלאי תעלומות ואנשים הם תעלומות. לפעמים אנו פותרים תעלומות קשות, ולפעמים אנו מתעלמים ממה שקורה מתחת לאפנו. אחרי פתיחה קצת חלשה הפרק צבר תאוצה, והבדיחות היו מוצלחות. מה שפחות היה מוצלח היה הסיפור המשעמם של אליוט, וגם קים לא ממש עניינה, למרות שג'יי די היה חמוד בניסיונותיו הפתטיים להיות החבר המושלם, רק כדי לחטוף, כצפוי, את השטוזה בסוף. חבל שהם לא יודעים לשמור שם את הדמויות הנשיות האורחות ליותר משלושה פרקים. והכי חשוב - בזמן הצפייה בפרק הרגשתי קצת אכזבה מהגילוי על קרלה בסוף. מסדרה שהפתיעה אותי בטוויסטים מהממים בעבר חשבתי שאפשר לצפות ליותר. אבל במחשבה נוספת פתאום הבנתי שהעובדה שהדיכאון של קרלה היה כל כך שקוף עבור הצופים דווקא הופכת את הסיום לכל כך הרבה יותר ראוי ונכון - כי זה בא להראות עד כמה התעלמו כולם מהמובן מאליו, ואולי לרמוז לנו, שהחברים דווקא שמו לב, אך העדיפו לטמון את ראשם בחול ולהתעלם מהבעיה. דיכאון שאחרי לידה כעלילה מרכזית בסדרה קומית? יש רק סדרה אחת שיש לה את הביצים לקחת נושא כה רציני ולטפל בו. הבה נקווה שהם יעשו זאת כדרכם בתבונה וברגישות, עם שילוב של הומור קל, ולא יהפכו את הסוגיה למצחיקה מדי או מדכאת מדי. (איתן גשם).

8. אני ממשיך ליהנות מ"רובין הוד", שמעניקה שלושת-רבעי שעה של דרמה עם נופים יפים, המון סבל של האדם הפשוט, שמתובלים בהמון פאן. דמות השריף ממשיכה להיות מענגת, למרות (וכנראה בגלל) רשעותה המוגזמת, והפרק החמישי ששודר בשבוע שעבר הכיל גם סיפור מאוד מעניין (העבודה במכרה, סחר בעבדים והניסיון של רובין הוד לפגוע בכל העוולות הללו). סדרה כיפית.

7. בעונתה האחרונה, "מלקולם באמצע" ממשיכה להפגין חוסר אחידות קצת מרגיז, ולצד פרקים מעצבנים במיוחד כמו הסיפור המוגזם-שלא-לצורך ההוא של האל עם רופא השיניים איתו הוא משחק פוקר, קיבלנו פרק גאוני שבו לויס נוקמת בארבע נערות שפוגעות בריס בצורה אנושה - מסוג הפרקים הללו שבכל פעם שאתה נזכר בו, נמרח על פניך חיוך דבילי.



6. הידעתם ש"חוקי המשחק", סיטקום חדש שנראה כמו עשרות סיטקומים לפניו, נפתח השבוע ב-Xtra HOT? לא ידעתם? זה בסדר, לא הפסדתם הרבה. צפיתם בזה? גם בסדר, היה יחסית נחמד, לא? וזו בדיוק הבעיה עם כל הסיטקומים הללו, הם נחמדים, ואפשר ליפול עליהם במקרה ואפילו לצחוק פעמיים או שלוש (במקרה הנוכחי, הרעיון של הסדרה מאוד מזכיר את "עד המוות"), אבל למה אנחנו באמת צריכים עוד ועוד סדרות פושרות כאלה?

3. אין לי בעיה עם העובדה שב-yes זנחו את שידור הסדרות הרגילות בחג לטובת כל מיני ספיישלים (למשל, המופע המלהיב של מדונה), אבל למה חוסר האחידות הזאת? למה פרק של "סקינס" משודר בשעה 21:15, אבל פרק של "אורות ליל שישי" לא משודר מיד לאחר מכן? אם אתם מחליטים על תוכניות מיוחדות לחגים - לכו עם זה עד הסוף. למה ליצור בלבול אצל הצופה?

2. השבוע החלו בערוץ 2 לשדר פרומו החדש לקראת העונה החדשה של "פספוסים" ובו מגלם יגאל שילון את דמותו של טוני סופרנו. מפיקי הקדימון לקחו את מוסיקת הפתיחה ואת סגנון הצילום ויצרו הומאז' היתולי שאמור לעורר בנו חיוך וציפייה לעונה החדשה של "פספוסים". הפרומו, ממש כמו "פספוסים" עצמה, אינו מצחיק ואינו משעשע כלל. להומאז' אמור להיות ערך מוסף, בדרך כלל בידורי, לעיתים סאטירי. "פספוסים" ו"הסופרנוס" משודרות בטלוויזיה, פרט לכך אין להן דבר במשותף בשום מישור. בשומעי את מנגינת הפתיחה של הסופרנוס, עולים במוחי כל מיני מחשבות אינטואיטיביות שהצטברו לאחר שנים של צפייה בתוכנית ונדמה שליוצרי הפרומו היה נראה משעשע לנכס קצת רסיסי גאונות לעצמם. התוצאה היא לא פחות מעלבון (okok4).

1. המסך של מנויי yes בצפון הארץ מלא בפיקסלים ו"סתם" הפרעות כבר שבוע שלם. בתחילת השבוע כלל לא ניתן היה לצפות במהדורת החדשות. ההסבר שניתן לי מהחברה הוא שהמיסוך האלקטרוני הצבאי (בשל התחממות הגזרה הסורית) הוא הגורם להפרעות והצפי לפתרון הוא בימים הקרובים. אני מבין שבטחון המדינה על הכף, אך ראוי ש-yes יפצו את המינויים שלא מקבלים תמורה מלאה לכספם (okok4).