10. "מסכים" סיימה עונה ראשונה ומוצלחת במיוחד. כל אחד משמונת הסיפורים הכיל כמה דברים מדהימים, כמה סצנות חזקות, כמה דיאלוגים מוצלחים. הסיפורים שהסתיימו השבוע עשו זאת בצורה נפלאה, עם הזהות המפתיעה של ההאקר, עם הסיומת המרגשת לסיפור ה"דובים", עם הגילוי הלא-צפוי בסיפור ה"אינסומניה" ועם הטרגדיה של אוזי ולורנצו. אמרנו את זה כמה פעמים בעבר, וחשוב להגיד את זה שוב - "מסכים" הציגה תסריטים מצוינים, משחק מעולה והמון המון רגעים חזקים והיא ללא ספק הסדרה הישראלית הטובה ביותר ששודרה כאן השנה.

10. "המשרד". כבר בשלב הפרומו, כשג'וס ווידון, שביים את הפרק, אמר שלדעתו במאי צריך להיות אנונימי, במיוחד בסוג כזה של סדרות, כך שזו לא תהיה "הגרסה של ג'וס ווידון למשרד", כשברקע נראה עטלף מתעופף במשרד, היה ברור שהפרק הזה הולך להיות נהדר. והציפייה אכן הגשימה את עצמה. ג'ים שעובד על דוויט שהוא הופך לערפד, כל הסצנות עם העטלף ובמיוחד הלכידה שלו וקווין שמתפאר ש"אני גיבור", כמו גם הסצנות בקו העלילה השני, עם מייקל וריאן - מייקל שקורע את הדפים מהספר, האזכור של "ריאן גרם לשריפה", שלב השאלות של הסטודנטים - הכל היה נהדר ונפלא. בגזרת פאם זכינו לראות את היצירות שלה מוצגות בתערוכה, את רוי ואותה מתקרבים עוד יותר (כמה עצוב), ואת ג'ים נפקד (דאבל עצוב). איזה פרק מעולה.

10. עוד פרק מבריק של "סקינס", הפעם בזכות הטיול ההזוי של כל הכיתה לרוסיה, המדריכה ההזויה עוד יותר שלהם (רנסקובקייה, או איך שלא קראו לה) והבחורה שלמדה אנגלית מ"הסדרה הכי טובה בהיסטוריה של הטלוויזיה". כל האיזכורים המשעשעים עד דמעות הללו ל"חברים" היוו חלק נכבד מהשיאים של הפרק ("הוא תמיד יהיה שם לצידך כשהגשם יתחיל לרדת?", "?Can it be any harder", "האו יו דואין?", "We were on a break"). אהבתי גם את היחסים בין אנואר למקס, שממש נעלב ובצדק, מהיחס של אנואר לעובדת היותו הומו. טוני ממשיך להיות חלאה, ובפרק הזה הוא התנהג ממש מוזר. פרק נהדר, שהכיל הרבה רגעים קומיים נפלאים (הבעל של הצעירה מגלה את סיד במיטה, למשל), לצד כמה רגעים דרמטיים משובחים. איזה כיף שיש פתאום סדרה שמעולם לא שמעת עליה, ולגלות שהיא כל כך מצוינת.

9.5. "אורות ליל שישי" ממשיכה לעשות מה שהיא יודעת לעשות מצוין: דיאלוגים אמינים, דמויות שקל להתאהב בהן ועלילה מעניינת. מה שאפיין את הפרק הנוכחי היה חזרתו של אביו של מאט מעירק. הניגודיות בין הצורה שבה מאט קפץ עליו מרוב שמחה כשהגיע (השחקן הזה פשוט יודע לרגש), לבין הצורה הכל כך כואבת שבה הוא נפגע והתאכזב ממנו בהמשך, בגלל היחס אל הסבתא המפוזרת (דבר שהשפיע ישירות על המשחק שלו), היתה אחד הדברים המרגשים ביותר בפרק הזה. אהבתי גם את הסיפורים הנוספים בפרק: ריגינס שצריך ללמוד, ומקבל כחונך את לנדרי, שממשיך לגלות אופי קשוח, ומסרב להיכנע לטים, שמתחיל את הפרק כשהוא בטוח שכולם יעשו בשבילו הכל, אך מקבל שיעור מציאות זריז ומוצלח מלנדרי. סיפור הנכות המתמשך של ג'ייסון קיבל מימד נוסף עם חזרתו הביתה והיה אחראי לכמה רגעים מוצלחים - הקטע עם הדיסק של נירוונה, וכל הנושא של קיום יחסי המין. יפה לראות שהסדרה ממשיכה לשמור על רמה גבוהה.

9. "ורוניקה מארס". Right Here! Right Now - הרבה מאוד דברים היו Right בפרק הזה. מעט דברים היו Wrong, ובסה"כ הפרק עשה עבודה מצוינת בסגירת התעלומה הראשונה של העונה. הפרק נפתח באופן קצבי ומושך לצפייה - ורוניקה רצה לצלילי המוסיקה במסיבה רק כדי למצוא עצמה בסוף הסצנה מול רגליו של אדם זר. וזה מביא אותנו לחלק ה-Wrong של הפרק - ההתנהגות של ורוניקה. שוב היא מוצאת עצמה במצוקה ושוב נוהגת בטיפשות ופזיזות. אז נ-כון שלוגן אמר בתחילת הפרק שהיא שונאת לבקש עזרה. ונ-כון שגם בפרקים קודמים היא נהגה בטיפשות באופן דומה להחריד, אבל העקביות הזאת בחוסר העקביות הזה אינה הופכת את העניין ליותר אמין - למה ורוניקה לא הזעיקה עזרה לפני שהתחזתה לאותה תלמידה? טלפון לקית'? ללוגן? ומה לגבי פיז שנשאר איתה במסיבה ויכול היה לעזור? ומה פתאום היא קוראת לוואלס ופיז בחדר שלהם כשהיא יודעת שהם לא שם? היא לא היתה מסוממת באותו רגע. לפחות הפעם חל איזשהו שיפור בגזרה שלה והיא גילתה תושיה דווקא כשהיתה מסוממת - הטלפון לקית' (למה הוא לא עונה כשצריך אותו?), הפגיעה ברגל של מרסר וכמובן השריקה. אולי צריך לערפל לה את החושים כדי תתנהג באופן נורמלי? אבל למעט החלק הזה - שאר הפרק היה עשוי מצוין. בפרט הגילוי על זהות האנס הסדרתי - מרסר והשותף שלו לפשע מו. מה שהיה מוצלח במיוחד בפתרון הזה הוא השימוש שהוא עושה בעובדה שמבחינת הצופים מרסר כבר הוסר מרשימת החשודים, אבל כל הסיבות להסרה הזו (ויצרו לנו לא מעט כאלה!) הפכו ללא רלוונטיות, הן לאור הגילוי שחלק ממעשי האונס זויפו ע"י הבנות והן לאור האליבי ששיתוף הפעולה הנכלולי עם מו סיפק למרסר. גם נסיבות המפגש של מו ומרסר היו עשויות בצורה חכמה מאוד - הרמזים הדקים על המעורבות שלהם בניסוי הפסיכולוגי של הכלא, האמירה של מו בעבר על כך ש"הניסוי הזה שינה אותו לגמרי" ומערכת היחסים המעוותת שלהם שמזכירה מאוד את זו של הורשק והבחור השני. מדובר ברמזים עדינים מאוד, אך מתוחכמים להפליא. גם הדרך שבה גילתה ורוניקה על כך שמרסר הוא האנס היתה עשויה באופן עדין ומרומז מאוד וזה הפך את העניין למוצלח יותר, לטעמי. אמנם היה קצת קשה להבין ברגע הראשון, אבל במבט לאחור זה היה הגיוני. הפרידה של ורוניקה ולוגן אמנם עצובה וכואבת אבל נבנתה באופן נבון ואמין לאורך העונה ונראית כבר בלתי נמנעת. המהלך של לוגן בסיום הפרק היה כל כך מדהים - להכניס את עצמו לכלא כדי שיוכל להתעמת עם שני המנוולים הללו זה מהלך שמאוד מתאים לדמות. כל כך פסיכוטי ונוגע ללב בו זמנית. פשוט נהדר! והיה מעניין לראות איך בנו את התעלומה הבאה במהלך הפרק - לאורך כל הפרק הדיקן היה מעורב מאוד, ולמעשה, הפרק יצר מספר "מניעים" לגורמים שונים לפגוע בדיקן - אותו אדם מסתורי שגרם לו לשנות את דעתו לטובת בית היוונים (יש לו מניע להעלים את הדיקן שלא יגלה על המעורבות שלו), הבנות שזועמות על ההחלטה שלו, וויביל (שהוא עבריין מוכר והיה במקום בשעת האירוע) וכמובן המרצה של ורוניקה. בקיצור, יהיה מעניין. אה, כן - ומאק הופיעה! איזה כיף! עכשיו שרק ייתנו לה גם כמה שורות טובות והכל יהיה אפילו טוב יותר! (איתן גשם)

8.5. פרק מוזר ביותר, שלא לומר בינוני בבינוניותו, ב"האוס". אבל ב"האוס" כמו ב"האוס", אין פרקים רעים, יש רק פרקים שמשאירים פחות מקום להרהורים עצמיים וטעם של עוד. אז הרופא שלנו קיבל הפעם עוד סיבה להיפרד מהוויקודין. אם קודם היה רק ההסבר של "להיות מכור זה לא טוב כי אתה משתעבד לתרופה", אז הפעם היכתה תופעת לוואי מאוד מעיקה של חוסר יכולת להשתין שנפתרה, וסביר להניח שלא בעונג רב, רק באמצעות קטטר. כבר כמה פרקים שהסדרה נעה סביב נושא ההתמכרות של האוס ומשדרת כל פעם מחדש שהוא צריך להתגבר על הכאבים שלו ללא הכדורים המאוד מסוימים שהוא נוטל, והוא עצמו גם הבין את זה וניסה למתן את הכאבים מספר פעמים בדרך-לא-דרך. יאללה, רוצים לראות התקדמות, לא לחזור אחורנית. חוץ מזה זכינו לעוד נאום "לא" מנומס וחינני מליסה "סופרטנק אס" קאדי ששוב מעלה על השולחן את האובססיה שיש להאוס כלפיה ("אני תמיד כאן" בפייד אאוט של החלום: חלום, מקלחת, בי"ח, הפרעות באמצע הלילה, ניסיונות לטרפוד דייטים). המקרה הרפואי בפני עצמו לא היה מרתק במיוחד, לא משהו שהיה נשאר בזיכרון לאורך זמן אילולא התברר הקשר לקאדי, בטח לא ברמה של הפרקים מאז סיום סאגת טריטר. גם ההקשר הזה לא כל כך משכנע: הפרש של כמה שנים, ריקוד אחד צולע בגיחה קצרה לנשף - או שאפשר וצריך לצפות למשהו יותר גדול כדי שייצרב עד כדי כך בתת-מודע של האוס כדי שהוא יחלום עליו ובאותה נשימה לא יזהה אותו, או שהוא אובססיבי ברמות מטורפות על הבוסית שלו והוא אפילו לא מודע לזה. צ'ייס ובעיקר קמרון היו אחראים לרגעים המצחיקים של הפרק, בין אם במרובעות החביבה של צ'ייס ובין אם בגלל ה"לא, פורמן, אתה תעשה את האוס ואת וילסון לפני שאני את צ'ייס" של קמרון. מלכה, מלכה, מלכה. פחות התחסדות, יותר להשלים עם הצד המניאק של העולם - ויש לנו בובה של דמות שהתפתחה יפה מאוד מהתחלת הסדרה (גיא פרקש).

8. "חיים על מאדים" פתחה עונה שניה השבוע עם פרק לא רע, וכמה אירועים מצוינים שבלטו על כל השאר. בראש ובראשונה, היפוך התפקידים בכל הנוגע ל"ללכת על פי הספר", כשסאם עצמו שובר את כל הכללים שהוא עצמו התעקש עליהם, בכל הנוגע ללכידתו ולמעצרו של טוני קריין, בעוד הבוס שלו דווקא מתעקש לעשות את זה לפי הספר. עוד דבר שאהבתי - השילוב בין טוני מהעתיד וטוני מההווה / עבר, והטלפון עם הקול המיסתורי שהוא מקבל מהעתיד, כשהפעם הוא ממש מצליח לדבר איתו. עוד סצנה משובחת: טוני מתעקש על כך שסאם משוגע, כי הוא טוען שהוא הגיע מהעתיד. זו בעצם הפעם הראשונה שסודו של סאם נחשף בפני מישהו שהוא לא אנני. פרק טוב.



6.5. "אבודים". פרק קצת מאכזב, אם כי לא ממש רע, בסך הכל. העובדה שלא היו פלאשבקים אמיתיים דווקא יצרה אינטנסיביות רבה יותר, וזה בהחלט תרם לפרק. עבורי, ה"סיפור" שלוק מכר לסויר על בן היה צפוי מאוד, והיה ברור מההתחלה שהוא שולח אותו לטפל באבא שלו, שהקשר בינו לבין סויר נרמז באופן מספיק עבה כדי שניתן יהיה לעלות עליו בקלות - מה שקצת פגם בהנאה מהפרק. למרות זאת, היו בסיפור הזה שני מרכיבים מעניינים: האחד, ההבדל המהותי בין לוק לבין סויר, כשלוק אינו מסוגל להרוג את אביו גם בשיא הכעס והתסכול ומצליח למצוא דרך לשלוט על עצמו, בעוד סויר נכנע ליצר שלו והורג את פאפא לוק בהתקף זעם. השני, התחושה שהפרק אולי נטע בצופים כאילו לוק הוא אדם מוסרי יותר מסויר. אך האם לשלוח אדם אחר "ללכלך את הידיים" עבורך, תוך ניצול החולשה שלו הופך את לוק למוסרי יותר? ואולי דווקא למוסרי פחות? לוק תמיד היה מניפולטור לא רע, וסויר הוא בהחלט קורבן קל. מנגד, היה מעניין לראות שלוק כן רוצה לעזור לניצולים, למרות האג'נדה האישית, כשהוא מוסר לסויר את ההקלטה של ג'ולייט. מעניין מה סויר יעשה איתה. מדהים לראות שהחבורה איבדה אמון בג'ק כמנהיג כל כך מהר, אבל אי אפשר להתעלם מהטיפשות של קייט שרצה לגלות לו את הסוד ככה סתם ליד ג'ולייט. אם את לא סומכת עליה, למה את באה אליו כשהיא לידו? לא ברור. האם הניצולים שלנו באמת מצויים בשלב שבין חיים למוות? נראה שזה סתם טריק תסריטאי לגרום לנו לחשוב כך, זה יהיה קל מדי. ולסיום, משהו שמשך את תשומת לבי בזמן הפרק - למה דניאל רוסו מחפשת חומר נפץ? זה נעשה באופן די שגרתי, אבל יש לי הרגשה שנגלה בקרוב שיש לה אג'נדה מעניינת משל עצמה (איתן גשם).

6. "סקרבס". לא אחד הפרקים הגדולים של הסדרה, ובולט במיוחד היה חוסר האיזון שבו. מצד אחד, היו לא מעט רעיונות ורגעים מוצלחים: הפרודיה המצוינת על השורות הכל כך שחוקות מה"סיטקומים" ("מי אתה ומה עשית עם...?", "מישהו פה צריך להחליף לנטול קפאין"), ה"סמוקאצ'ינו" והילד ששתה אותו, הטוד כ"משגיח הבלתי נראה" על תהליך ההנקה של קרלה (מתבקש כל כך), הקטעים שעסקו בהיסטריית-הקפה שרמזו ל"סטארבאקס", הרעיון של השביתה של השרת ויתר העובדים, וכמובן, "בובת המאפין" הקורעת. מצד שני, הפרק לא היה קרוב להצחיק כמו קודמו, העלילה היתה קצת פחות מוצלחת מהרגיל, ההתנהגות של ג'יי די מעצבנת, סיום הפרק עם "הצעת העבודה" של קים נראה מאולץ מאוד והרגיש כמו דרך "לכתוב מחוץ לסדרה" את הדמות, והבעיה הגדולה מכולן - השיער של ד"ר קוקס. מה עובר עליו? הוא באמת נראה כמו קוקס ככה (איתן גשם).

5. השבוע סיימתי את הצפייה בפרקי העונה השלישית של "בטלסטאר גלקטיקה". אם לסכם את העונה הזאת, הרי שגם בהשוואה לשתיים הקודמות, וגם סתם כך כעומדת בפני עצמה, העונה הזאת היתה משעממת וגרועה בצורה מיוחדת. ובכל זאת, בששת הפרקים שחתמו את העונה היו כמה רגעים ראויים לציון: 1. המוות של סטארבק, שממש הגיע לי בהפתעה. לא האמנתי שזה יקרה, והצורה שבה היא קיבלה את המוות הצפוי שלה, היתה עשויה בצורה מצוינת. 2. ככלל, לא התלהבתי במיוחד (בלשון המעטה) מכל קו העלילה על המשפט של גאיוס באלטר. בגזרה הזאת ראויה לציון העדות של לי אדאמה, שהיתה כתובה היטב, והיתה הדבר היחיד שעניין. 3. עשר הדקות האחרונות של הפרק שחתם את העונה, עם גילוי זהותם של ארבעה סיילונים נוספים, ההתקפה על כל הצי, וסטארבק שחוזרת מהמתים ומכדור הארץ, כדי להבטיח שהכל יהיה בסדר ושהיא תיקח לשם את כולם. מעורר תקווה לעונה רביעית מוצלחת בהרבה.

1. גיליון "פרומו" של מעריב, יום שישי, 7/9/07: "המשרד, הסדרה הכי טובה כרגע בטלוויזיה, פותחת עונה שלישית בהוט 3". אז קודם כל, העונה השלישית נפתחה כבר די מזמן, ואפילו התחיל סבב של שידור חוזר. מה שכן מתחיל היום, זה סבב נוסף של הסדרה (מהעונה השניה). וחוץ מזה, שזה לא משודר רק בהוט 3, אלא גם ב-yes stars 3. כמה אי דיוקים במשפט מסכן אחד.


בשולי הממיר
החולה השבועי ב"האוס" היה ריילי, ששחזר את תפקידו כחייל.

בפרק הפתיחה של "חיים על מאדים" התארח מארק וורן (דני בלו ב"הנוכלים") כטוני קריין.