10. "סקינס" היא סדרת דרמה מצוינת על בני נוער, והפרק של השבוע אפילו התעלה על קודמיו. קודם כל, כי הוא שם במרכז את סיד - הדמות הכי מעניינת בסדרה, שמגולמת ע"י שחקן צעיר ומצוין. אהבתי במיוחד את המשחק המעוות שמשחק טוני עם הסו-קולד חברים שלו. רמות הרשעות של הדמות הזאת מרקיעות שחקים, במיוחד אל מול החזות המקסימה שהוא משדר ("אם רק היית יכול להיות כמו...", אומרים הוריו של סיד ולא משלימים את המשפט, אבל ברור למי הם מתכוונים. שניהם פשוט מוקסמים מטוני). הסצנה המשולבת של גילוי המזימה של טוני עם ניסיון ההתאבדות של קאסי, שבולעת כדורים באמצעות אקדח מים, היתה מרתקת ומשובחת. גם רגעים קומיים לא חסרים בסדרה המצוינת הזאת - למשל עם העבודה שצריך סיד להגיש - "לך ולאנסה היה פולני, ורוסיה היתה מעצמת-על". נפלא, פשוט נפלא.

10. כבר מזמן לא נהניתי כל כך מפרק של "האוס". קודם כל, בגלל כל הקטעים הקשורים לנגינה על הפסנתר, שפשוט היו מצוינים. החל מהפתיחה של "Don't Like Mondays" (ומחיאת הכפיים של האוס), דרך הקטע שהאוס הלחין בעבר ופטריק המשיך בטבעיות מקסימה, וכלה בהחלטה העצובה בסיום הפרק (קונספט שאני עדיין מתקשה לתפוס, אגב. אני מבין את הצורך שבאקט הזה, אבל קשה לי עם הויתור הזה על המוזיקה). במישור השני של הפרק, הצליח "התעלול הקטן" של האוס להביא לכמה מהסצנות היותר חזקות העונה - קמרון המנשקת אותו והעובדה שהאוס נישק בחזרה; ווילסון שמת מצחוק על האירוניה; צ'ייס שמחבק את האוס; ההשכמה של קאדי באמצע הלילה והחיבוק איתה - ברגעים מסוימים זה היה כל כך מצחיק, ברגעים אחרים היה לי מאוד קשה עם המחשבה שהאוס עומד אולי למות (אם כי, אני מניח שבאיזשהו מקום הבנתי שהיוצרים לא באמת יכולים לעשות את זה), ועדיין - הפרק כולו היה נהדר, לטעמי. בין הפרקים החזקים בעונה. וגם: פרק משובח היה השבוע ב"האוס", אבל יש תחושה שמשהו חרק. הרמז המטרים מהפרק הקודם לכך שהאוס מנסה לפתור את הבעיה שלו בדרכים לא קונוונציונליות, עקומות ובאותה נשימה גם תקדימיות, התפוצץ הפעם בגדול. אם בפעם הקודמת וילסון הניא אותו מלהחליט החלטה שהוא לא כשיר לקבל וגרם לו להודות בכך בפניו - הפעם הוא זה שדחף אותו לצעד הקטן שנעשה בסוף הפרק לאחר שהאוס נאלץ להתוודות (בדרכו שלו אמנם) בפני כולם. קיבלנו גם התקדמות מסוימת בגזרת קאדי, כשהאוס קיבל ממנה משהו ("מישוש קטן לאדם, תחת ענק לאנושות") ששוב נכנעה לו יותר מדי בקלות. כאילו מה, להוציא למישהו חצי מוח היא החלטה שכל כך קל לקבל? "האוס" היא סדרה גדולה שלא מפסיקה לתעתע בצופים ולגרום להם להרהר בין אם באמצעות דיאלוגים דו משמעיים, השקפת העולם של האוס והדילמות האתיות שעומדות בפניי הצוות. ברוב המקרים היא לא מספקת לנו את המובן מאליו. ועד שסוף סוף קיבלו חובבי הקיטש את הנשיקה המיוחלת בין האוס לקמרון, הגיעה המחט מהכיס של קמרון, שעשתה מעשה שמראה פעם נוספת שהיא לא בדיוק מיס סאנשיין קטנה ותמימה. לפחות צ'ייס זכה לרגע הדרמטי החזק שכלל חיבוק והזלת דמעה. ופורמן? הוא ממשיך לקבל מהאוס כמה הוא בדיוק כמו הבוס שלו. אבל אל תדאגו לו, באיזשהו מקום הוא יודע את זה וישלים עם זה, אלא אם כן הוא יבין שהוא צריך לוותר על משהו (גיא פרקש).



10. "המשרד" ממשיכה להיות הסדרה המצחיקה ביותר על המרקע. הדברים שהצחיקו במיוחד הפעם: ה"ניסוי" שעורך ג'ים על דוויט בתחילת הפרק באמצעות סאונד הכיבוי של המחשב שלו (הדקה הגאונית ביותר בטלוויזיה מזה הרבה מאוד זמן); דוויט מנסה לאתר את הפולשים לחתונה ומביא להיעלמותו של הדוד; קווין מודיע על הדוד הנעלם בנימה של רצינות שהופכת במהרה לפתיחת הקטע האומנותי עם הלהקה שלו - גרסאות כיסוי משעשעות במיוחד לשיריהם של להקת "Police"; מייקל רוטן על כך שאבי הכלה "מצא לו זמן נוח במיוחד" לקום מכיסא הגלגלים; מייקל מצטט במהלך הנאום שלו את "הנסיכה הקסומה". בגזרת ג'ים ופאם קיבלנו סוג מסוים של טוויסט כשהאלמנטים שפיליס גנבה מהחתונה שלא קרתה הביאו לחיבור מחודש של פאם עם רוי, מה שכמובן מסבך את העניינים המסובכים ממילא. פשוט סדרה ענקית.

10. "דקסטר" של השבוע היה הפרק הטוב ביותר עד כה. כל קווי העלילה היו מעניינים ועשויים בצורה מושלמת, כשבראש מובילה עלילת הפסיכיאטר. דקסטר שנאלץ ללכת לטיפול אצל פסיכיאטר כדי לגלות מה גורם לשלוש בחורות להתאבד, הדרך המקורית של מריה כדי לגרום לניל פרי להתוודות שהוא לא הרוצח, וגם העלילה עם ריטה היתה מעניינת. אני פשוט מרחם על דקסטר שצריך לעבור את כל הסיפור הזה עם פול הנדחף, אבל בסופו של דבר הוא כרגיל שיחק אותה והצליח לעבוד על ריטה - כשלמעשה התשובה היתה בגוף השאלה. ריטה עד כדי כך פגומה, שלמרות שדקסטר לא רוצה שהיא תבריא כי אז היא תבין מיהו באמת, היא פשוט בחיים לא תצליח להבריא. אבל מה שעשה את הפרק הזה לפרק הטוב ביותר היה כמובן הסיום המפתיע - החבר של דב הוא הרוצח. אני הייתי בטוח שזה יהיה מישהו שאנחנו לא מכירים ושזה יתגלה רק בסיום, אבל כרגע אני סומך על הכותבים שהם עושים מה שהם עושים בשביל להמשיך להביא לנו פרקים כל כך נפלאים של יצירת מופת טלוויזיונית (ג'וני). וגם: כבר הרבה זמן לא חוויתי כזאת טלטלה נפשית כמו שקרה לי כשצפיתי בדקה האחרונה של הפרק. מדהים, פשוט מדהים. דקות ארוכות אחרי סיום הפרק פשוט לא הצלחתי להירגע. אז נכון, היו אנשים שהעלו את התיאוריה שהרופא הוא "רוצח משאית הקרח", וגם אני בשלבים שונים במהלך הפרקים האחרונים אמרתי לעצמי שאוטוטו יבוא הגילוי, אבל הצורה בה "סיפרו" לנו על כך, קצת אחרי סצנת הסקס/אהבה בינו לבין אחותו של דקסטר, שממש הצליחה לעשות אותי מאושר על כך שהיא מצאה אהבת אמת, פשוט גרמה אצלי לאפקט אדיר של "וואו" שהפכה את חווית הצפייה בפרק הזה לאחת מחוויות הצפייה הגדולות ביותר בזמן האחרון. הסדרה הזאת לא מפסיקה להדהים אותי, לרגש אותי ולהסעיר אותי, וזה עוד מבלי להזכיר את המפגשים עם הפסיכולוג שקרא את דקסטר כמו ספר פתוח. זו סדרה פשוט מושלמת.

9.5. "סקרבס". אחרי פרק פתיחה שהיה קצת פחות מצחיק מהרגיל, אבל היה מלא בנשמה טובה, הפגיזה הפעם "סקראבס" בפרק מצחיק עד דמעות. ג'ודי רייס נתנה הופעת משחק משובחת במיוחד בפרק הזה. אפשר היה להרגיש את הפחד והכאבים שלה עוברים דרך המסך. כל הסיפור של מסע התלאות שהם עוברים היה בנוי היטב. במיוחד אהבתי את העובדה שלמרות המוניטין המאיים שלה קרלה מפחדת מאוד מהלידה ומהתסכול של טרק שהוא לא מצליח לעזור לה כשהיא צריכה אותו. הריקוד של טרק בתחילת הפרק והדרך שבה הוא מחכה לתינוק היו כל כך מגניבים ומצחיקים. דונלד פייזון הוא אחד השחקנים הכי אנדרייטד היום בטלוויזיה. גם הקטע עם ה"תפילה" שלהם, הכלב והגורל של התיק של קרלה היה מצחיק מאוד. הקטע שטרק נתקע במכונת הקרח אמנם כבר בוצע בעבר, אבל למי אכפת. זה היה כל כך מצחיק. במיוחד - כמו תמיד - השרת. הקטע שבו הוא איים לחתוך לטרק את היד וטרק מסרב ("!He's Being unreasonable") איים ברצינות על שלמות הבטן שלי. גם הקטע שבו קית' בודק את המרחק מקרלה, רק כדי להיחטף בסוף, היה קורע. הסיפור של ד"ר קוקס וה"חינוך" שהוא נתן לג'ק היה מוצלח גם הוא. זה באמת מאוד מתאים לדמות לחשוב שהילד צריך לדעת הכל, וטוב שג'ורדן העמידה אותו קצת במקום. לא פלא שהילד הופך להיות שובב גדול. ובכל זאת, עדיין היה מצחיק נורא לראות את זה ("מה זה? זאת ואגינה של אישה לטינית בת 35". ע-נ-ק). אבל הסיפור המעניין של הפרק הוא העיסוק שלו בסוגיית ההפלות - סוגייה שמרבית הסדרות מפחדות לגעת בה, לא כל שכן סדרות קומיות. והנה, "סקרבס" לא רק נגעה, אלא הזכירה את המילה במפורש במהלך הפרק, וג'ורדן אפילו התוודתה ברגע מרגש ומצוין על הפלה שעשתה. למרבה הצער, הסוף היה די צפוי. מישהו באמת חשב שג'יי די וקים לא יחליטו שהם חייבים ללכת על הלידה ברגע שהם יראו את התינוקת? ואגב, מאוד משונה היה הקטע עם "סכנת החיים" של התינוקת שנפתר בתוך מספר שניות. או שהיה שם קטע שנחתך בעריכה ברגע האחרון, או שלא היה להם זמן לפתח את זה. זה הרגיש מיותר ומאולץ ופגע קצת בטעם הטוב מהפרק (איתן גשם).

9. פרק מצוין נוסף של "הפמליה", שנע הפעם בשלושה מישורים מקבילים לחלוטין, וכל אחד מהם היה משובח בזכות עצמו. באחד ראינו איך אי מתבייש לספר לוינס שהוא לא רוצה שיצטרף אליו לסופ"ש עם סלואן. היה מעניין לראות שם את השינוי שעובר אי משמחה על כך שהוא עשה "תרגיל" לוינס, לחשש מסוים לקראת הדאבל דייט עם לינדסי, דרך הניסיונות לגרום לסלואן לא להתחבר אל לינדסי, ההסכמה עם החיבור בין השתיים, ועד לסיום שבו סלואן מספרת לוינס את האמת, ועוברת בעצמה לכעס מוצדק עליו. במישור השני של הפרק ניסו דרמה וטרטל להיכנס למיטתן של שתי בחורות דרך הכלבה שלהן. היה משעשע למדי לראות את הניסיונות של דרמה להיראות מתחשב, ואת שיחות המוטיבציה שערך לטרטל. במישור השלישי, ואולי המעניין מכולם, ראינו שארי הוא לא רק כסף, כסף וכסף, ושבעצם כן אכפת לו מלויד. אהבתי את הסצנה בה הוא צועק את ה"לויד!" המפורסם שלו במועדון הגייז, ואת המשפט שלו לג'יי: "אנחנו אולי זונות בסוכנות שלי, אבל אנחנו לא סרסורים!". יופי של פרק.

8. פרק סיום העונה של "האנטומיה של גריי" היה טוב יחסית לשאר העונה העגומה הזאת. אני לא יכול להגיד שלא נהניתי מהעונה, אבל היא היתה ללא ספק החלשה מבין השלוש. זאת כמובן בעזרת טרילוגיית הפרקים המשמימה והפרק הכפול הנוראי של אדיסון. אבל סוף העונה הציל אותה במעט, או לפחות נתן לה סגירת מעגל מצוינת. העובדה שלא היה ממש קליף-האנגר רציני תעזור מאוד לעונה הבאה, כדי לפתוח עם דף חלק, נקי ובתקווה - טוב יותר. כולנו מודעים לכך שמספר שחקנים עוזבים את הסדרה בעונה הבאה, וגם זה חלק מהדברים שאולי יעזרו לסדרה לחזור לרמה שלה בשתי העונות הראשונות. בפרק: ה"פרידה" (סוג-של) של כריסטינה וברק היתה דווקא קצת עצובה, למרות שהם לא בדיוק היו זוג שאהבתי במיוחד. גם אלכס קרב קיבל את המכה שלו, ולמרות שכמעט כולם שנאו את אווה, אני דווקא הייתי עצוב כי אהבתי את הכימיה בינה לבין אלכס. עוד בגזרת הדברים העצובים: ביילי לא קיבלה את תפקיד המתמחה הראשית. ובינינו, כולם יודעים שהתפקיד הגיע לה ולא למה-שמה, נכון? את תפקיד הצ'יף קיבל מי אם לא - הצ'יף בעצמו, וזה דווקא נראה לי הוגן כי לאף אחד מהמתמודדים התפקיד לא באמת הגיע. גם החזרה המשמחת של הצ'יף עם אדל היתה משמחת, יחד עם העובדה שהעובר של אדל היה של הצ'יף. סוף טוב, הכל טוב. חוץ ממה שרע - איזי וג'ורג'. האם העובדה שג'ורג' לא התקבל להמשך התוכנית אולי תציל את הדמות הזאת משיממון בלתי סופי? נקווה. ואחרונים חביבים היו המטפסים שדווקא בפרק הלפני אחרון יצרו עניין (במיוחד עם הסיום בו מגיע המטפס הרביעי עם גרזן בראש) אבל בסופו של דבר בפרק הזה הם היו פשוט מיותרים. ואני דווקא כן אחכה לעונה הבאה (ג'וני).

7. "ורוניקה מארס". פרק מבלבל, שהותיר אותי ברגשות לגמרי מעורבים - מצד אחד, הפרק היה עשוי מצוין, הדיאלוגים היו מעולים, האירועים היו מעניינים ומפתיעים והיו הרבה רגעים מבדרים. מצד שני, כמות הרפרנסים בפרק עברה כל גבול אפשרי והעלילה היתה כל כך מהירה ופתלתלה שכבר הסתובב לי הראש. יכול להיות שקווין וויליאמסון כתב את הפרק תחת השם הבדוי "דיאן רוג'יירו"? לגבי הרפרנסים - היו כמה קצרים ומגניבים (מישהי קוראת לורוניקה "באפי", ורוניקה משווה את העוזר של המיליונר לסמית'רס) והיו כמה ארוכים ולפעמים מגניבים אך גם קצת מעיקים (לפי מה שהבנתי אחת הסצנות היתה שחזור מילה במילה של סצנה מ"ביג ליבובסקי"). חוץ מזה, גם הליהוק היה מכוון לרפרנס - פאטי הרסט הנכדה של איל העיתונות הנודע הרסט שנחטפה לפני שנים רבות שיחקה את אשת המיליונר ששמה הרסט שנחטפה. מי ששיחק את מקסוול שפילד המיליונר ב"נני" שיחק את... המיליונר, ואפילו בחירת השמות ("באד רוז" - רפרנס ל"רוזבאד" המפורסם מהסרט "האזרח קיין" שעסק בסבא של פאטי הרסט וכו'). זה נחמד כשעושים את זה פעם אחת, אבל זה התחיל להעיק כשזה בא בצרורות, מה גם שגם הרסט וגם מיסטר שפילד שחקנים איומים (מזל שלא הביאו גם את פראן דרשר). מה שכן היה נחמד זו האינטראקציה בין ורוניקה לקית' כשהם נכנסו יחד לאחוזה, של ורוניקה ודיק בקפיטריה וכל הקטע של ורוניקה עובדת על לאמב כדי לקבל מידע וקית' עולה על הקו והורס לה הכל. זה היה היסטרי ומתבקש. למרבה הצער, נראה שהסיפור בין ורוניקה ללוגן מתקרב לסוף הטראגי הבלתי נמנע. סוף הפרק היה כואב במיוחד - הפנים של בסצנה הזו פשוט שברו את הלב. מסכן. הגיע הזמן שמישהו ילמד אותו את מילות השיר האלמותי של הזמר קוקו "את מסננת אותי". אה, ורק הערה לסיום - מישהו יכול להסביר לי מה בדיוק קרה בתעלומה המרכזית? נדמה לי שאיבדתי אותם כשהם הגיעו לקטע עם הלסביות (איתן גשם).

6. הבעיה העיקרית שלי עם "יריחו" היא העובדה שיוצריה זורקים לנו עצם קטנה אחת לכמה זמן ומצפים שזה יספיק לנו. הפעם ה"עצם" הזאת הגיעה אלינו בדמותם של המצנחים שהעניקו לתושבי "יריחו" סיוע באוכל, תרופות וגנרטור שעשו את העבודה, ובעצם העצימו את התעלומה האופפת את אירועי הסדרה הזאת. מה מתרחש בעולם? מי תקף את ארה"ב? וכל שאר השאלות הגדולות שעולות מאז הפרק הראשון בסדרה. אין לי בעיה עם סדרות שמגלות מעט בכל פעם (ועובדה שאני עדיין מאוהב ב"אבודים"), אבל התוכן שנותנים לנו בין גילוי אחד למשנהו חייב להיות מעניין, וב"יריחו" זה פשוט לא עובד. וואו, שוב עימות בין התושבים ה"טובים" לאלו שנמצאים עם ג'ונה (אבא של דקסטר הוא שחקן עסוק העונה); עוד התפתחות משמימה כזאת או אחרת בנישואיהם הכושלים של אריק ואפריל; שוב עיסוק בבריאות של ראש העיר ובמנהיגות שלו - זה פשוט לא מעניין. תעברו הלאה. האירוע המשמעותי הכמעט יחיד בפרק הגיע בסיומו, עם התקיפה של גרייסי.

5. "צה!ב" נפתחה השבוע ואולי אפשר להגדיר אותה כ"ניפ/טאק" של עולם הצהובונים. זו סדרה שהאווירה בה מנוכרת, אפלולית-משהו, חלולה. גם הדמויות משדרות ריחוק וניכור. אם זו לוסי (קורטני קוקס), עורכת שני שבועונים שמחפשת בכל אירוע נוצץ אליו היא מוזמנת את קורבן הפפרצי הבא שלה, או דון, הצלם הסכיזופרן שלה, דמות שמצליחה בעיקר לעצבן, או הולט, בן הזוג של כוכבת הקולנוע הנוצצת שמוכר את חברתה בדרכו אל הצמרת ומקבל הצעה להשתתף בסרט של דיוויד פינצ'ר עם ג'ורג' קלוני, רק כדי שהמידע שמסר על קירה (שאנין סוסאמון בהופעת אורח) מביא למותה בטרם עת, ולביטול הסרט המתוכנן. זו סדרה של סקס, סודות, שקרים, הלשנות, צילומים לא מחמיאים של סלבריטאים, ויש בה כמה רגעים מעצבנים במיוחד (הקטע עם החתול המת של דון הוא אחד המגעילים שראיתי בטלוויזיה מזה זמן רב), אבל לא מדובר בסדרה הגרועה ביותר בעולם, ואת דעתי הכללית על הסדרה עדיין לא גיבשתי. בסך הכל, לא ממש נהניתי מהפרק הראשון, והוא לא גרם לי לרצות לראות את ההמשך.



4. השבוע ב"סמולוויל" קיבלנו עוד פעם את אותו פריק-מטאוריטים מעצבן שעושה בלאגנים אבל תמיד דואג להשאיר עשר דקות לפני סוף הפרק בשביל "ענייני הלב". הדבר היחידי שעשה את הפרק הזה לקצת יותר טוב היתה ההפתעה הגדולה: אליסון מק סוף סוף קיבלה הזדמנות לשחק! אז מסתבר שלקלואי יש כוחות, שאולי לעולם לא יתעוררו לחיים, ואולי כן, ואני דווקא מאוד אהבתי את הטוויסט הזה. קלואי היא אחת הדמויות שעושה את הסדרה הזאת קצת יותר נסבלת, ובפרק הזה הוכיחה אליסון מק שהיא גם יודעת להיות שחקנית רגש מצוינת. עכשיו נכון שכולנו רוצים שהפעם הבאה בה קלואי תבכה תהיה כשלאנה סוף סוף תמות בעזרת השם? (ג'וני)

1. את פרקי השבוע שעבר של "בטלסטאר גלקטיקה", הפרקים שחתמו את העונה השלישית, לא הספקתי לסיים לראות, מהסיבה הפשוטה ששודרו לא פחות מעשרה (בניגוד לחמישה בכל אחד מהשבועיים הקודמים). אין שום היגיון בצורת השידור התמוהה של yes. לדחוס שישה פרקים בשלושה ימים, כשלארבעת האחרונים אין אפילו שידור חוזר באותו הלילה זה שיבוץ גרוע ומטומטם. הטמטום הופך גרוע יותר, כשחושבים על זה שבעצם הכל היה מתוכנן מראש. ואם הכל היה מתוכנן מראש, אז למה לא לתכנן מראש לוח קצת הגיוני יותר - אם אתם יודעים שאתם עומדים לשדר 20 פרקים בשלושה שבועות, למה לא לפתוח עם שני פרקים ביום, לאפשר לפרקים הראשונים את השידורים החוזרים המתבקשים, ואז לעבור למתכונת של פרק ביום, כזו שתאפשר גם לפרקי סיום העונה לקבל את אותם שידורים חוזרים שכל כך היו חסרים לנו? ולא, העובדה שבעוד חודשיים תיפתח העונה מחדש בשידור שבועי עם שידורים חוזרים הגיוניים לא מורידה מהטמטום שבשיבוץ הנוכחי. מי שפספס את פרקי הסיום ייאלץ לחכות משהו כמו חצי שנה כדי למצוא את השידור הבא שלהם.

1. נכון שלצחוק על ערוץ 1 זה קצת כמו לירות בדגים שנמצאים בתוך חבית, ועדיין - במהלך השבוע משדר הערוץ את אליפות העולם באתלטיקה מיפן, אירוע ספורט גדול המתרחש פעם בשנתיים ונחשב לאחד מהשיאים של חובבי הספורט. יום שישי, 16:00, דקות לפני אחד מהגמרים המצופים ביותר באליפות כולה (הגמר ל-400 מטר), מודיעים השדרים כי השידור מסתיים. הצופים ההמומים עוד לא מספיקים לעכל את ההודעה ומייד מתחילה תוכנית של "אינטרמצו" (בשידור חוזר כמובן). ממש האופרה "לה מרמור". אז נכון שאפשר לעבור ליורוספורט (ואף רצוי) ועדיין קשה להבין מה עובר לאנשי הערוץ הראשון בראש כשהם מקבלים החלטה שכזו. עזבו את זה שהם שילמו על הזכויות לאליפות המון כסף, שהוא כמובן כסף ציבורי. אבל מה שבאמת מפריע זה הזלזול האיום במעט הצופים שעוד נותרו להם (אילן).


בשולי הממיר
ב"הפמליה" התארחה ביזי פיליפס, אודרי מ"דוסון קריק".

ב"האוס" התארח קורטווד סמית, רד פורמן מ"מופע שנות השבעים" וגם דייב מתיוס.