10. "טורצ'ווד" סיימה עונה ראשונה בפרק מבריק. אירועי הפרק הקודם שבהם אוון פתח את הבקע גרמו לאי יציבות כללית בעולם והביאו להגעתם של אנשים מזמנים אחרים. הפרק הכיל אירועים חזקים רבים: החל מהמגפה השחורה המצמררת, דרך העתיד של ריס כפי שהוצג במניפולטיביות לגוון, סצנת הפיטורין של אוון, דיאן שמתגלה בפניו, ליסה שמתגלה בפני יאנטו, וטוש שמקבלת מסר מאמה. מאוד אהבתי את הדרך בה ניסה ג'ק לעצור את שאר הארבעה מליפול למלכודת של ביליס, ובמיוחד את הדברים שאמר לגוון ("אם אכפת לך כל כך מריס, איך זה שאת נמצאת חצי מהזמן במיטה של אוון?"), כמו גם את כל האירועים הקשורים במותו של ריס (האזהרה המטעה, הרצח עצמו וההתפתחויות בעקבותיו). ואם כל אירועי הפרק העמוס הזה לא היו מספיקים הגיע אבדון, היצור ש"מגיח מתוך החשיכה", זה שהיה כלוא מתחת לבסיס של טורצ'ווד כל הזמן הזה, ועכשיו כולם מתים מתחת לצל שלו, רק כדי שג'ק - האיש שלא יכול למות - יצליח להיות זה שמחסל אותו, למות סופית (אחרי שכבר מת פעם אחת בפרק הזה), ואז לחזור לחיים בזכות גוון. הפינאלה של הפרק, עם ג'ק שמחכה ל"סוג הנכון של הדוקטור" שכנראה מגיע ולוקח אותו מסיבה כלשהי, חתם פרק משובח מאוד בעונה שהיתה קצת לא אחידה ברמתה.

10. הפרק של יום שלישי האחרון ב"מסכים" היה אחד החזקים בסדרה. קיבלנו בו גם את סופו של הרומן בין זוהר לדניה, בסצנה שהיתה חזקה מאין כמוה, גם בגלל המשחק המעולה וגם בגלל התסריט שהכיל דיאלוג מבריק ועוצמתי במיוחד. סופו של הסיפור, שבו אנחנו רואים מישהו אחר צופה בזוהר שרה, הוא סוג של סוף מעגלי, שמראה לנו שהסיפור שהיה לה עם דניה, יכול להיפתח שוב. מצוין. גם אצל תומס קיבלנו התפתחות מסעירה, כששוטרים מגיעים לעצור אותו, בדיוק כשהוא עומד לקחת את בנו - בניגוד מוחלט לדברים שמבקשת ממנו אשתו לשעבר - לשחק בחוץ. סצנה חזקה ונהדרת. "מסכים" ממשיכה להיות נפלאה - וזו בשורה משמחת מאוד.

10. אחד הדברים שהופכים את "דקסטר" לכל כך מוצלחת הוא היכולת שלה לשמור על רמה אחידה לגמרי כמעט לכל אורכה. הפרק הנוכחי עסק בחיפושיו של דקסטר אחר דרך לשמור על היחסים המוזרים שלו עם ריטה. מאוד מעניין שאחרי מספר כישלונות, כמו הניסיון שלו לגמול לה באותה הדרך שבה היא עינגה אותו באחד הפרקים הקודמים בעיתוי לא ממש מוצלח, הפיתרון הגיע אליו דווקא באמצעות אותו זוג אוהבים אותם הוא יהרוג רגעים ספורים לאחר מכן - "החלומות שלנו זהים". כמה דקות לאחר מכן, נוצר הרושם כאילו דקסטר אפילו מוצא את החלום המשותף שלו עם ריטה. בגזרת התקדמות העלילה - שני דברים חשובים: מציאת טביעת האצבעות החלקית והעין המסתורית שעקבה אחר דקסטר מתא המטען. לאן זה יתפתח? האם הדמות לה שייכת אותה העין היא זו שתביא בעתיד למפלתו של הרוצח חסר הלב אך המוסרי שלנו? אני כבר לא יכול להמתין לתשובה.



9.5. איזו עונה נהדרת של "ורוניקה מארס" בינתיים. לא די בכך שהפרק הנוכחי לא הכזיב, הוא היה אחד המוצלחים שבפרקי העונה. כל העלילות עבדו מצוין. עלילת שוד הקזינו עבדה בעיקר מפני ששוב הצליחו למצוא דרך יפה לגרום למעורבות אישית של ורוניקה בעניין, גם בגלל השרשרת של לילי וגם בגלל וויביל. הטוויסט המוצלח באמת לא היה הגילוי על משטרת הקמפוס אלא הדרך שבה ורוניקה הפילה את אותו טמבל בפח. נהדר. מעניין לראות שלמרות שהיא סייעה לו בכל יכולתה למצוא עבודה ולנסות לחזור לנורמליות, עדיין האינסטינקט של ורוניקה הוא לראות בוויביל כעבריין. ומה שהכי יפה בעניין הוא שזה באמת מתאים לדמות שלה, ומאוד הגיוני. מעניין לראות אם הוא יזכור לה את זה בעתיד. גם העלילה עם הדיקן וקית' היתה נחמדה. במיוחד אהבתי את קליף שהיה ממש במיטבו בפרק הזה. גם הדרך שבה קית' פתר את העניין הייתה מוצלחת. וריצ'ארד גריקו? מאיפה רוב תומאס מביא את ה-Has Beens האלה? היה משעשע לראות אותו. וואלאס מסתבך בצרות, מעניין לאן הם ייקחו את הסיפור. זה לא נראה טוב. וזה טוב. שריף לאמב היה גדול, במיוחד בחיקוי הרובוט שלו בתחנה שממש שעשע אותי. חבל רק שלא היה מספיק לוגן בפרק, הנוכחות שלו הרגישה קצת מאולצת (ואיפה פיז? הוא לא אמור להיות השותף לחדר של וואלאס? ולאן מק נעלמה?), אבל גם זה לא פגע כהוא זה באיכות הפרק, שהיה עמוס בדיאלוגים שנונים, כתיבה קולחת והרבה הרבה כיף. כמו בימים הטובים (איתן גשם).

9. "הישרדות: פיג'י" הסתיימה בשערורייה - שינוי מרענן לנוכח העונות האחרונות בהן היה ברור פחות או יותר למי יוענק המיליון. תקציר המאורעות: יאו מן - מתמודד כחוש ומבוגר, מהסוג שמנופה די מהר בדרך כלל - מצליח לזכות בחסינויות, מתקדם יפה במשחק ואפילו שומר על יחסי ידידות עם שאר החבר'ה על האי. במשימת הפרס, יאו מן זוכה במכונית אך מייד מציע לדרמיז, בריון טיפשון ממשפחה הרוסה ומדריך מעודדות במקצועו, הצעה מעניינת: יאו מן ימסור בו במקום את מכוניתו היקרה לדרימז, והלז יעניק לו את שרשרת החסינות במידה ויזכה בה בשלב ארבעת האחרונים. דרימז מסכים, מקבל את המכונית ובהמשך גם זוכה בחסינות החשובה, אך ברגע האמת בוחר לדבוק בחסינות וגורם להדחתו המבישה של יאו מן. לאורך כל העונה דרימז היה שנוא במיוחד וכלל לא היה לו סיכוי לקבל רוב בהצבעת המושבעים הסופית והמכרעת. ומה הוא חשב, שאחרי שבגד בצורה מכוערת ביאו מן המושבעים יעניקו לו פתאום מיליון דולר? כמובן שלא. ואכן, דרימז זכה לקיתונות של בוז והפרס הגדול הוענק לארל. בסופו של דבר יאו מן יצא קירח מכאן ומכאן, לא רק שהפסיד את רכבו היקר, הוא בעצם גם מסר אותו לאדם בוגדני, שבמחי החלטה שפלה לקח ממנו מיליון דולר (הרי ברור שיאו היה זוכה במיליון מול קסנדרה וארל בגמר). מקומם, מאוד מקומם (okok4).

9. פרק סיום העונה של "מחשבות פליליות" היה חזק, במיוחד בגלל שני דברים: הראשון, חזרתו של פרנק וקור הרוח שבו הוא רוצח את הדייט של גדעון, והצורה שבה זה משפיע עליו. השני, בגלל הבחירה של פרנק בקורבנות החדשים שלו: ניצולים מחקירות קודמות. כמה נורא זה עבור ניצולה לחשוב שהמושיע שלה בא לבקר אותה, ולגלות שהיא מותקפת שוב - הפעם כדי להירצח בצורה אכזרית במיוחד. כל כך חזק, כל כך נוראי, כל כך מצמרר. "מחשבות פליליות" היא, לטעמי, סדרה שלא מספיק מוערכת.

8. ב"סמולוויל" החליטו לעשות פרק שהוא סוג של "נורמל אגן" ובאופן מפתיע, הצליחו לעשות את זה לא רע בכלל. קודם כל, ראוי לציון מיוחד הפסקול של הפרק, אותו ליווה לכל אורך המציאות הדימיונית, צליל שלא נפסק, והוסיף לאווירה המיוחדת של הפרק. מאוד אהבתי שההסבר למציאות החלופית הזאת היה מוצלח, ובאופן כללי את ההתרחשויות במציאות הזאת - מותה של קלואי, איבוד הכוחות, לאנה שמנסה לשכנע אותו שזו המציאות ושהיא עדיין מאוהבת בו, לקס בכיסא הגלגלים מכיוון שקלארק הוא זה שגרם לאותה תאונה שפתחה את הסדרה, וגם את הצורה שבה ניסו לגרום לקלארק להאמין לכך שהוא המציא הכל (כשלחפצים בחדר יש את כל השמות המשמעותיים בעולמו), שהזכירה סוף של סרט מסוים. אז כן, היו בפרק את כל החולשות הרגילות שיש ב"סמולוויל", אבל למי אכפת?

8. השבוע נאלצו מתמודדות "הטופ מודל הבאה" לצלוח שלל משימות. בראשונה הוצג לפנינו מעצב בשם גולד משהו, שהבגדים שלו תוארו ע"י טיירה כ"אוונגרד". אם אוונגרד זה לעצב שמלות של זונות מזרח אירופאיות במאה ה-18, אז כן, הוא אוונגרד. נאמר למתמודדות שדוגמנית אמיתית צריכה להיות דרוכה ומזומנה תמידית בפני אתגרי ההליכה על מסלול ולא משנה אילו אביזרים בוחר המעצב לתלות על גופה הצנום. בשלב הזה הציג המעצב גולד את האקססורי שלו - מקק ענקי וחי (ברור, מדובר בפריט מאוד נפוץ בערוץ האופנה). גם המקק המסכן לא הצליח לחמוק מאימת המעצב ועל כנפיו הודבקו פאייטים ונצנצים (WTF). את המקק קשרו בשרשרת (קורבן אופנה עד הסוף) לדש הבגד. במשימה הבאה, משימת הצילום, השליכו המתמודדות עצמן לרצפה בשביל ליצור אפקט הנקרא "דוגמנית נופלת באמצע תצוגת אופנה" (טיירה הוסיפה שדוגמנית צרכה לשמור על חזות מאופקת אפילו בזמן נפילה ממסלול. תודה על הטיפ טיירה). במשימה השלישית והאחרונה נאלצו הבנות לנעול נעלי דראג קווין ולהדס בביטחון מול חבר השופטים. חצי מהן כשלו ומעדו לרצפה (דניאל אפילו נקעה את הזרת ונזקקה לקביים), בזמן שהשופטים מצחקקים בקול ונועצים בהן מבטי רחמים. בכלל לא אכפת לי מי עפה ומי נשארת, כולן כעורות במידה שווה, מה שחשוב הוא שהתוכניות משעשעת ומבדרת. ובעצם גם די מותחת - האם בשבוע הבא נצפה במשימה "דוגמנית נאכלת ע"י תנין אבל נשארת פוטוגנית"? לא יכול לחכות (okok4).

7. "קייל XY" רחוקה מלהיות סדרה טובה. היא כתובה בצורה שפונה לקהל "משפחתי" יותר ולכן יש בה רגעים מאוד בנאליים, אבל למרות זה היו בפרק הפתיחה שלה כמה רגעים יפים: ההבנה המוטעית של קייל, שמכיוון שהוא נולד "גדול", הרי שמתישהו יגיע השלב הזה שבו הוא יהיה קטן ו"אמו" תחזיק אותו בזרועותיה; כל הרגשות של קייל, שהועברו בצורה יפה ע"י המחשבות שלו, שהוא בעצם לא ממש מבין מה קורה סביבו; הסצנה מול השוטר בבריכה וסיומה כשקייל נושא בזרועותיו את אחותו החדשה. קצת פחות אהבתי את סצנת הסיום, שדווקא התחילה יפה, אבל נמתחה לקצה גבול סיבולת הקיטש שלי.

7. "האוס". "שלום, אני דייויד שור ואני אהיה המרצה שלכם היום בסדנה על איך כותבים פרק לסדרת טלוויזיה. מכירים את הקטע הזה שיש שגרה ופעם בעונה צריך לשבור אותה עם איזה פרק מיוחד ויוצא דופן? אז החלטתי שהגיע הרגע הזה בעונה השלישית, ולקחתי על עצמי את המשימה לכתוב את הפרק עצמו. אז מה יש לי להגיד על הפרק? שיו לורי היה מעפן. הוא תמיד כזה. אבל איך שיחקנו אותה עם הליהוק של איב, הא? ראיתם איך הכימיה של שני אלה חרכה את המסך ממש? והיא היתה כל כך מעניינת. טוב, נו, היא לא היתה משהו. אבל באמת השתדלנו. הפרק נועד לשרת את הרעיון שבעצם חלק מהאופי של האוס כפי שהוא כיום נגזר מההתעללות שעבר ע"י אביו בגיל צעיר. איזה רעיון מקורי, נכון? מי בכלל חשב על רעיון כזה אי פעם בסדרת טלוויזיה? והכי חשוב - אי אפשר ליפול לשום קלישאה! האין זה מגניב? לגבי שאר הדמויות, ישבנו בחדר הכותבים וחשבנו לעצמנו, במי כדאי להתמקד? בצ'ייס? הוא כבר קיבל כמה דקות חשובות באחד הפרקים הקודמים. פורמן? הוא הופיע קצת בתחילת העונה, אין צורך. קאדי? בחורה טובה. ווילסון? הוא תמיד ברקע. מי נשארה? קמרון! היא באמת לא קיבלה מספיק זמן מסך! ואיך התעלמנו כל הזמן הזה מהסיפור שהיה לה פעם בעל שהיא טיפלה לו וכל זה? זה לא בסדר, חייבים לטפל בזה אחת ולתמיד! הרי הקהל יישב פשוט מרותק, כי כולם מתים על קמרון ועל הערכים ותחושת הצדק שלה. הכי כיף היה לכתוב את קמרון. מה יכול להיות יותר כיף מזה? בסך הכל, רציתי להעביר רעיון חשוב, ובעצם, תובנה חדשה על הדמות של האוס. אז מה אם זה קצת התפקשש בדרך? הכוונות היו טובות" (איתן גשם).



6. "הצילו" חתמה עונה בפרק סטנדרטי למדי עם סיום לא סטנדרטי וקליף-האנגר, שלטעמי היה עשוי קצת רע. נכון, יש משהו מעניין-רעיונית בעובדה שטומי מוצא את עצמו חסר אונים בתוך שריפה שהוא לא יכול לכבות, כשהוא מטושטש מכדורים, אבל כל ההתנהגות של שילה היתה לא הגיונית. למרות שמדובר בדמות לא לחלוטין נורמלית, שאפשר להאמין עליה שלא תדע מה לעשות במצבים כמו זה אליהם הכניסה את עצמה, הרי שבאירועים הספציפיים הללו היה משהו שהיה קצת לא אמין. אבל למרות סוף עונה קצת מעצבן, "הצילו" היתה ועודנה אחת הסדרת הטובות בטלוויזיה ואני מחכה בקוצר רוח לעונה הבאה.

5. הפרק האחרון בהחלט של "סטודיו 60" מתחלק לשני חלקים: לאחד מגיע ציון 0 ולשני ציון 10. החלק הראשון של הפרק מסתיים ברגע שג'ורדן מתעוררת, והוא היה פשוט מזעזע. בעצם, היה מדובר בחלק 3.5 בטרילוגיית "K&R", שחשבנו שהסתיימה בשבוע שעבר. התוספת הזאת לא קידמה בכלום את העלילה, היא לא חידשה דבר ולא היתה סיבה אמיתית לקיומה. אבל אז הגיע החצי השנה, בו גם לא היו פלאשבקים, וטוב שכך, כי הם הפכו להיות מעיקים נורא. חוץ מזה, החלק הזה באמת הרגיש כמו סיום. ואפילו לא רק סיום עונה, אלא סיום סדרה. חששתי מאוד שהסדרה תיגמר בסימן שאלה ובקליף האנגר מטורף, אבל לא. הכל נסגר בפרק - אחיו של טום חי, ג'ורדן חיה ונושמת, דני הוא אבא ומאט (שוב) עם הריאט. האמת שלא נותר לי עוד מה לומר, מלבד להזיל דמעה על סדרה, שבניגוד לרוב האנשים, דווקא אהבתי מאוד. "סטודיו 60", יהי זכרך ברוך (וב-DVD ננוחם) (ג'וני).

4. "יריחו". זו כבר לא תופעה חולפת וחד-פעמית. מדובר במגמה: "יריחו" לא מצליחה לעניין. הסיפור המרכזי של הסדרה - התקפה גרעינית על ארה"ב - הוא מדהים ועוכר שלווה, אבל העובדה שאנחנו מקבלים מעט מאוד בכל פעם מהסיפור הזה הופכת את כל הסדרה הזאת לסדרה נוספת על יחסים בין דמויות (לא שזה דבר רע לכשעצמו) על רקע אותו סיפור מרכזי. וזה פשוט לא עובד. אז כן, קיבלנו עוד פירור של מידע על גורלן של ניו יורק ושל וושינגטון, מה שהיה בהחלט מעניין, אבל מצד שני - לגמרי לא אכפת לי מגורלו של האב החולה (הוא התמוטט, הוא הולך למות, הוא שוב בסדר - למי אכפת?), או מהמאבק בין האנשים ה"רעים" לאנשים הטובים והסכמים כאלה או אחרים שעורכים איתם על מנת לשרוד. אם הסדרה לא תציג שיפור ממשי בקרוב - כלומר, או קצת יותר מידע על מה שמתרחש, או קצת יותר התעסקות בעולם שאחרי אותה התקפה - לא נראה לי שיהיה לי חשק להמשיך ולצפות בה. הדמויות הראשיות פשוט לא מספיק מעניינות.

4. "מסכים" היא סדרה ישראלית נפלאה, שכתובה, משוחקת, מבוימת ומצולמת ברמה גבוהה. הבעיה היחידה היא (והיא לא בעיה של הסדרה, אלא בעיה של הערוץ המשדר אותה), שבגלל אופי הצילום, יש בה מספר גדול של סצנות, שעוצמתן נפגעת משמעותית בגלל הלוגו היחסית גדול שמופיע בחלק הימני העליון של המסך. אני מדבר על חלק ניכר מהסצנות שבהן המסך מחולק לשני חלקים (ובפרט בסיפור של זוהר ודניה), שם יש דקות רבות שבהן חלק די גדול מפרצוף של דמות כזו או אחרת, פשוט מוסתר ע"י הלוגו. אני יודע שלוגו של ערוץ זה סוג של דבר קדוש (למה, אגב?), אבל אולי יש מקום לחשוב על הורדת הלוגו בנקודות זמן ספציפיות במהלך פרקים כאלה או אחרים בסדרה כל כך מבריקה כמו "מסכים"?

3. שמתם לב איך לאחרונה כל פרומו לסדרה חדשה נפתח במילים "הסדרה ש..."? "הסדרה שתעשה לכם טוב בלב", "הסדרה שתעשה לעולם הרופאים מה שאף סדרה אחרת מעולם לא עשתה", "הסדרה שכל המדינה תתמכר אליה". אולי אפשר לבקש גם את "הסדרה שתעשה לכם פן בשיער", "הסדרה שתכתוב עבורכם ממירים" ו"הסדרה שתנשום בשבילכם"? או שאולי יש אפשרות לקצת יותר מקוריות בפרומואים?

2. ואם כבר ענייני פרומואים, אי אפשר בלי הפרומו השקרי שאומר ש"אם באפי היתה הולכת עד הסוף, היא היתה Hex", שמוכיח, ככל הנראה, שמי שעשה אותו לא ראה פרק של "באפי" מימיו.

2. במהלך פרקי "האנטומיה של גריי" בהם צפינו עד כה, היו ללא ספק כמה פרקים ממש גרועים. חלק היו משעממים, חלק היו מטומטמים, חלק היו מאכזבים וחלק היו סתמיים. ולמרות כל אלה, משהו בפרק הנוכחי של "האנטומיה של גריי" הפך אותו לפי דעתי לגרוע מבין כולם. וכן, יש לזה את כל הקשר עם העובדה שהפרק היווה פיילוט לסדרת הבת "Private Practice". בתור התחלה, אם זה באמת היה אמור להיות פיילוט, אז לא ברור לי איך החליטו לעשות באמת סדרה מהשטות הזאת. אני אישית הרגשתי כאילו פספסתי 200 פרקים של "האנטומיה", שום דבר לא היה ברור, שום דבר לא היה אפילו מעניין, ואם הרעיון עצמו של לעשות ספין-אוף על הדמות של אדיסון נראה לי תמוה (כי זו עדיין סוג-של סדרת בית חולים), אז הפרק הזה בטח שלא שיפר את דעתי - למרות שאני באמת חולה על הג'ינג'ית הזאת. בתור התחלה, אם העובדה שזו "מרפאה פרטית" כשבצוות פסיכיאטרית ורופא אלטרנטיבי היתה אמורה לצאת בקריאה "זו לא האנטומיה של גריי", אז כל מה שאני שמעתי מהקריאה הזאת היה "זו האנטומיה של אדיסון". הרבה אני לא יכול להגיד מעבר לזה כי אנחנו לא באמת יודעים איך תהיה הסדרה עצמה - הרבה מקרים שקשורים בהריון וגניקולוגיה, ומי יודע, אולי אפילו זה באמת יהיה הרבה יותר טוב, אבל הפרק הזה היה פשוט גרוע. כמובן שהעלילה השנייה - שמתרחשת בסיאטל - לא תרמה הרבה. היה ברור שמה שניסו לעשות בפרק היה לתת את הדגש המלא על אדיסון, וזה פשוט הרס את העלילה בסיאטל ואת השתלשלות האירועים היפה מאוד מהפרקים האחרונים. פרק באמת מאכזב (ג'וני).

1. אני מסכים לחלוטין עם הטענה שלשדר סדרות בצורה יומית זה דבר לא טוב. הסיבה היחידה שאני מצליח לעקוב בצורה סדירה אחרי "מסכים" היא כי מדובר בסדרה כל כך טובה (ובזכות ה-MAX, כמובן), אבל למה לשדר סדרה כמו "שוגר אהובתי" או "באטלסטאר גלקטיקה" בצורה כזאת? שידור יומי זה משהו שטוב לשידורים חוזרים של סדרות שכולם כבר ראו, ואז אין בעיה ליפול על פרק פה פרק שם, אבל בסדרות חדשות, שרצף הצפייה בפרקיהן חשוב - זה רעיון רע מאוד. חבל. גם על הסדרות ובעיקר על הצופים.





לקראת סיום, ארבע דעות שונות על פרק הסיום של "גיבורים" ששודר השבוע (כפי שפורסמו ב"תנועת הצופים")

דעה ראשונה: אני בעיקר איש של קולנוע. אני כמעט שלא רואה טלוויזיה; הטלוויזיה שלי מזמן לא מחוברת לא ל-yes ולא ל-HOT, וגם מבחינת האפשרות ההגיונית יותר של הצפיה דרך הרשת, יש מספר קטן מאוד של סדרות שבהן אני צופה בקביעות. היום נזכרתי למה זה המצב, ולמה לא סביר שזה ישתנה בקרוב. חברים המליצו לי על "גיבורים". אמרו שזאת סדרה שאני חייב לראות. אז בניגוד למנהגי, ראיתי. והם צדקו: אהבתי, מאוד אפילו, והמשכתי לצפות באדיקות. היו דמויות מגניבות, כל פרק הביא הפתעות חדשות, היתה עלילה מתוחכמת ואינטליגנטית והרגשה שיש יד מכוונת מאחורי הכל, שהסדרה לא מאלתרת מרגע לרגע אלא בנויה על סיפור קוהרנטי עם התחלה וסוף. לא כל הפרקים היו גאוניים, אבל באמצע, היו שני פרקים מופתיים ממש, שנתנו את ההרגשה שהסדרה הזאת היא באמת יצירה יוצאת דופן. ואז בא פרק סיום העונה. זוכרים את "מטריקס רילודד"? זוכרים את "מלחמת הכוכבים, פרק 1"? זה כלום לעומת רמת האכזבה שלי מהצורה הקלישאתית, הזולה, האיומה, הכתובה רע, המשוחקת איום, המזלזלת בצופים, שבה "גיבורים" סיימה עונה. גם שני הפרקים הקודמים היו גרועים (לא, לא סתם טובים פחות מהרגיל - גרועים), אבל, אמרתי לעצמי, אף סדרה לא יכולה להיות מצוינת כל הזמן. בסיום העונה הם בטח יביאו אותה בפיצוץ, תרתי משמע. ואז מה? האיחוד הגדול של כל הדמויות, שלקראתו נבנתה העונה כולה, התגלה כקרב אגרופים עלוב ברחוב, בזמן שרוב הדמויות עומדות בצד ולא עושות שום דבר. המאבק המפומפם בין הירו לסיילר? האנטי-קליימקס הגדול בהיסטוריה: הוא הגיע, הוא תקע בו חרב, הוא הלך. העתיד שראינו באחד הפרקים הקודמים? לא רלוונטי יותר, ולעזאזל הפרדוקסים. נאומים קיטשיים זוועתיים? בשפע, כאילו כולם הפכו פתאום למוהינדר. איך עוצרים אדם מתפוצץ? מביאים את אחיו, כדי שיעיף אותו משם. מכיוון שהוא כנראה שכח שהוא יודע לעוף בעצמו. או שהוא יכול לרפא את עצמו, לכן אפשר לתקוע לו כדור בראש ולהוציא אותו במועד מאוחר יותר. או שיש שם יפני קטן ששולט במרחב ובזמן, ושיכול לשלוח אותו ללב האוקיינוס או אל עידן הדינוזאורים. או כל אחד ממיליון פתרונות אחרים, כולם עלובים פחות ממה שקיבלנו. סרטים יכולים להיות טובים או גרועים, אבל סרט גרוע ייקח לך, גג, שלוש שעות מהחיים, ותמיד אפשר לצאת באמצע. אבל להשקיע שוב עשרות שעות במעקב אחרי עשרות דמויות, להשקיע בהם אנרגיה רגשית, לחשוב על מה-יקרה-הלאה, רק בשביל לקבל בסוף יריקה כזאת בפרצוף? אני לא בטוח שיש לי כוח לעבור את כל זה שוב. סיום העונה של "גיבורים" לא רק גמל אותי (כנראה) מהסדרה הזאת, יכול להיות שהוא גמל אותי לחלוטין מטלוויזיה. תודה רבה, באמת. ציון: 3 (רד פיש).

דעה שנייה: אני חייב להודות, מראש הגעתי לפרק האחרון של גיבורים בחשש לא קטן. המתח והציפייה הלכו וגברו לאורך העונה, ופאזל עלילות המשנה נבנה לאיטו לעבר פרק סיום ענק ומרשים: גורלם של הגיבורים, הייעוד של הירו, הקרב הסופי מול סיילר, ויותר מכל, החלום של פיטר והפיצוץ הגדול שהיה צפוי להחריב את העיר ניו-יורק. ידעתי מראש שכל סוף שבו הפיצוץ נמנע יאכזב אותי. גם בגלל הסתירות של פרקי המסע בזמן שהוא ייצור (ועכשיו צפייה בהם מחדש באמת תגרום לכל אדם שפוי לכאב ראש) אבל בעיקר בגלל תחושת האנטי-קליימקס שסוף שכזה ישאיר. ואיכשהו, אמרתי לעצמי שאני מוכן לקבל סוף כזה (בכל זאת, זו NBC, זו ניו-יורק על כל המשתמע מכך עבור האמריקאים, הסיכוי שהם יפתיעו אותי עם פיצוץ שואף לאפס) וזאת בתנאי שיעשו אותו כמו שצריך. כמו ש"גיבורים" יודעים לעשות וכבר עשתה בלא מעט פרקים קודמים. באתי כמעט בלי ציפיות, ובכל זאת הצלחתי להתאכזב. משהו שם פשוט לא עבד. לא רק בסיפור. בין אם זו האווירה שהרגישה שונה, משהו בבימוי או בעריכה, קשה לשים על זה את האצבע. מה שלא קשה זה לציין את הבעיות בעלילה. הסוף היה קצר ועלוב, עם לא מעט קטעים תמוהים (סתם למשל, פתאום נדמה כי תומפסון היה האדם היחיד העובד בארגון של בנט, למעט מספר קטן של שומרים חמושים, שגם הם נעלמים לגמרי במטה קסם ברגע שניקי, מולי והשאר יוצאים מהבניין. אף אחד לא רודף אחריהם לאחר מכן), עם קרב "מדהים" שנמשך בקושי דקה, עם פיטר שמתחיל לאבד שליטה על כוחותיו ללא שום הסבר הגיוני (ואפשר היה לספק לנו עשרות הסברים שכאלה), עם פתרון למניעת הפיצוץ שליטרלי נפל מהשמיים בלי שום התחברות לעלילה, ועם סיילר שחוטף את המכה לה כל כך חיכינו מהירו בקלות מרגיזה מדי, ובנוסף על כך גם ספק אם מת בכלל (ואם הוא נשאר בחיים, הרי זה מוריד מהערך של כל המסע שהירו עבר לאורך העונה עד לנקודה ההיא וגם זה מרגיז) אם זה לא מספיק, היה הפרק עמוס בקטעים קלישאתיים באופן שמאוד לא הולם את רמת הכתיבה של הסדרה. כל מה שהיה חסר בסצנה ה"מרגשת" של האחים, לאחר שהם עפים אל השמיים, זה שקלייר תיפול על ברכיה, תביט למעלה ותזעק: "לאאאאאאאא!!!" תוך כדי שהמצלמה מתרוממת מעליה. אבל בכל זאת, יש לומר, לפעמים המסע עצמו הוא מה ששווה את זה, ומאחר ש"גיבורים" היתה מושלמת מהפרק הראשון עד כמעט סופו של האחרון, היא עדיין עבורי הסדרה הטובה ביותר בעונת השידורים האחרונה של ארה"ב. אפשר רק לקוות שהעונה השנייה תהיה כזו מתחילתה וממש עד סופה, ושלא נישאר שוב עם טעם חמצמץ בפה. ציון: 6 (Bosco).



דעה שלישית: פרק הסיום של "גיבורים" הותיר בי תחושות אמביוולנטיות - מחד, כל כך הרבה רגעים מרגשים וחזקים, ומנגד, גם הרבה רגעים מטופשים, נפוחים מחשיבות עצמית מיותרים. הדברים הטובים: קלייר קופצת מהחלון, ניית'ן מתעלה על עצמו, אמא של פיטר וניית'ן מתגלה כמושכת רצינית בחוטים, סיום דווקא מוצלח לקו עלילה שלאורך העונה היה פחות מוצלח - ניקי וג'סיקה, מולי (החמודה!) והמבט שהיא שלחה למייקה, אנדו והמשפט המגניב שהוא אמר להירו, הירו בכלל, החיבור של כל הדמויות ברגע הנכון, ניקי שמצילה את פיטר, הדרך שבה נודע לצופים שיש כוח רשע יותר מסיילר ועוד. אבל היו רגעים מביכים - הקיטש המוגזם בנאום של ניית'ן, הקרב(?) בין פיטר לסיילר (ככה בונים קליימקס של עונה שלמה? לזה חיכינו?! לא היה שם כלום), העובדה שסיילר כנראה כן חי ובעיקר הדרך שבה זה נעשה, הדרך הקלה מדי שבה הירו דקר את סיילר עם החרב (למה הוא לא עצר את הזמן?) ובעיקר, כמובן, הטרחנות המייגעת והמעצבנת של מוהינדר שהיעדר הנוכחות שלו לאורך רוב העונה היה אחת הסיבות הטובות ביותר להצלחתה. בשביל מה היה צריך את זה? סצנת הסיום היתה מעניינת, והשאירה הרבה מקום לדמיון, אבל היא לא היתה כל כך מסעירה ומעוררת ציפייה כפי שניתן היה לקוות בסדרה כזו. ציון: 7.5 (איתן גשם).

דעה רביעית: שלושה ימים לאחר שצפיתי בפרק הסיום הזה, שודר ב-yes הפרק ה-12, בו פיטר שוב חולם על העתיד. פיטר אומר שם לניית'ן: "לקחתי את הכוח שלו. אני לא יכול לשלוט בו", כשהוא מסתכל באימה על הידיים הזוהרות שלו. ניית'ן עונה לו: "תן לי לעזור לך". "אתה לא יכול", ממשיך פיטר לזהור. "אני לא עוזב אותך", מודיע לו ניית'ן נחרצות. בדיוק כמו שבאמת קרה כשהעתיד הגיע בפרק החותם של העונה. יש משהו מאוד מעניין עם ציפיות. כשמצפים שמשהו ייראה כמו משהו מסוים ואז הוא נראה אחרת, אז קל להתאכזב. כשהגעתי לצפייה בפרק סיום העונה, הגעתי אליו עם ידיעה די ברורה שהעתיד, כפי שראינו אותו במהלך כל העונה (וגם בפרק שהקפיץ אותנו חמש שנים קדימה), לא עומד להתרחש. היה ברור לי שמשהו יקרה, שיעצור את הפיצוץ הנוראי. וזה אכן קרה, דומה מאוד לאותו חלום מהפרק ה-12. הפרק האחרון סגר את רוב העלילות שהיו מנת חלקנו ב-22 הפרקים שקדמו לו, ועשה זאת בצורה נהדרת. משוחק איום? מה בדיוק שוחק שם בצורה איומה? זלזול בצופים? איפה? טקסטים קיטשיים? הם הרי היו איתנו לאורך כל הדרך. אז למה ציפיתם? שלא נקבל מנה גדושה של קיטש בפרק הסיום? אני לחלוטין לא מסכים עם הטענה שאומרת שהפרק האחרון היה ברמה נמוכה יותר משמעותית משאר פרקי העונה. זו היתה הרמה (פחות או יותר, כמובן, ברור שגם היו פרקים מעט מוצלחים יותר על הדרך) לאורך העונה כולה. מה חשבתם - שניו יורק באמת תתפוצץ? שבאמת אי אפשר לשנות את העתיד? יש מעין גישה מוזרה כזאת שאומרת שכשמשחקים עם זמנים אז יש רק שתי אפשרויות - זו שאומרת שאי אפשר לשנות שום דבר ("12 קופים") וזו שאומרת שאפשר הכל ("בחזרה לעתיד"). מי אמר שאי אפשר לערבב בין שתי האפשרויות הללו? לאורך רוב העונה נתנו לנו לחשוב שהעתיד לא יכול להשתנות, ואילו עכשיו מסתבר שמספיק שאדם אחד ישנה את דעתו (ניית'ן) כדי לשנות את מה שהיה קורה אלמלא נתקלה דרכו בהירו, שכבר ראה איך עומד להיראות העתיד. אז זה יוצר פרדוקסים, אז מה. כאילו שיצירות משחק-בזמן אחרות לא יצרו פרדוקסים. אז אני מסכים עם כמה נקודות בודדות - הקרב הסופי היה מעט אנטי-קליימטי, הקטע עם המאה ה-17 לא מאוד מגרה, לא לגמרי ברור למה פיטר לא יכול היה לעוף משם לבד (אם כי, אני מקבל את ההסבר שחוסר השליטה על הכוח הרדיואקטיבי גורם גם לחוסר שליטה על הכוחות האחרים) - אבל שוב דבר מאלה לא באמת פגם לי את הצפייה בפינאלה של העונה, שהיתה מצוינת בעיניי. ציון: 9.





משפט השבוע
"כוכב נולד 5", מרגול לדוד דביר שחיקה אותה: "קופירייטינג, אתה יודע מה זה?! זה שכל מה שאמרת עכשיו שמור לי באקו"מ!"

בשולי הממיר
בפרק סיום העונה של "מחשבות פליליות" התארחה ג'יין אטקינסון, קרן הייז מ"24".

ב"האנטומיה של גריי" הופיעו פול אדלשטיין (פול קלרמן מ"נמלטים"), טיי דיגס ("Day Break" ו"קווין היל"), מרין דונגי (פרנסי מ"זהות בדויה"), דייויד אנדרס (סארק מ"זהות בדויה"), בקי וואלסטרום (גרייס מ"ג'ואן מארקדיה") וכריס לואל (פיז מ"ורוניקה מארס") (ג'וני)

קווין ראם (קייל, "המשפט של איימי") הופיע פעמיים השבוע בשני פרקים של זירת הפשע: ביום רביעי בניו-יורק הוא היה השף הרוצח ובשבת בלאס וגאס הוא היה החבר / שותף המתאבל (Mr. Wings).