דמיינו לעצמכם רוצח סדרתי. מה אתם רואים לנגד עיניכם? אדם שגר לבד, עובד בעבודה שגרתית ומשעממת, ובלילות, אחת לכמה זמן, הוא משחר לטרף. הוא מאתר את הקורבן התורן שלו, לוכד אותו בדרך כזו או אחרת, לוקח אותו למקום מבודד כלשהו, ואז מחסל אותו במגוון שיטות מרגשות. עבורו.

אדם כזה מוגדר על ידי החברה כאדם רע, מרושע, שמבצע על בסיס קבוע פשעים חמורים כנגד האנושות. אבל מה אם אותו אדם בוחר את קורבנותיו בצורה מאוד מסוימת, כזו שהופכת את פשעיו לקצת פחות מתועבים? מה אם הוא רוצח אך ורק אנשים שביצעו בעצמם פשעים חמורים והצליחו להתחמק ממערכת החוק והסדר? האם זה הופך את אותו רוצח סדרתי ליותר מוסרי?

הכירו את דקסטר מורגן. דקסטר הוא אדם שגר לבד, עובד בעבודה שגרתית ומשעממת (הוא חוקר מז"פ מומחה לדם במשטרת מיאמי), ובלילות, אחת לכמה זמן, הוא משחר לטרף. אלא שהטרף שלו הוא אדם מתועב. הקורבן התורן שלו תמיד יהיה מישהו שאחראי למעשי רצח רבים, או להתנהגות אלימה באופן כללי או כלפי נשים בפרט. דקסטר ילכוד את אותו אדם בדרך כזו או אחרת, ייקח אותו למקום מבודד כלשהו, ואז יחסל אותו, לא לפני שייקח לעצמו מעט דם מהקורבן שלו, כדי לשמור אותו באוסף הפרטי המעוות שלו.



אם תשאלו את שוטרי משטרת מיאמי, דקסטר מורגן הוא האדם הנחמד ביותר בעולם, האחרון שאפשר להאמין עליו שיהיה רוצח סדרתי. אחותו, דב, עובדת אף היא במשטרת מיאמי. היא שאפתנית, נלהבת, חרוצה ומתוקה, וגם היא אוהבת עד מאוד את אחיה. מאוחר יותר נלמד שאחיה בעצם אומץ ע"י אביה בגיל מאוד צעיר. לדקסטר יש חברה חדשה יחסית בשם ריטה בנט, שגם היא, באופן לא מפתיע, אוהבת מאוד את החבר החדש והמקסים שלה. כולם פשוט מתים על דקסטר, מלבד אחד השוטרים, דוקס, שבטוח ש"יש משהו מוזר" בדקסטר, הוא רק לא יודע בדיוק מה.

מייקל סי הול, מי שהיה דיוויד פישר במשפחת הקברנים של "עמוק באדמה", עשה תפנית של 180 מעלות. מהדמות הרכה, הפחדנית משהו, המתבכיינת לפרקים של דיוויד, הוא הפך לדקסטר מורגן, הרוצח המוסרי ביותר שתפגשו בטלוויזיה. קשה להאמין שהשחקן שהיה כל כך מזוהה עם דמותו של דיוויד, נראה כל כך אחרת (לא פיזית) כאן, כדקסטר מורגן. התפקיד הנוכחי מצליח להשכיח כמעט מיד את התפקיד הקודם של הול. את ריטה, חברתו, מגלמת ג'ולי בנץ, הלא היא דרלה מ"אנג'ל". דב, אחותו, היא ג'ניפר קרפנטר, שחקנית לא מאוד מוכרת, ששיחקה במספר קטן של סרטים עד כה. לי אישית לקח קצת זמן להתחבר אל דמותה ואל המשחק שלה, אבל כשזה כבר קרה, זו היתה התחברות מאוד חזקה.

עוד משתתפים בסדרה: לורין ולז, שגילמה את ד"ר גלוריה ניית'ן ב"אוז", כלוטננט מריה לה גוארטה במשטרה, המפקדת הישירה של דקסטר ודב; דיוויד זייס, גם הוא היה ב"אוז" (אנריקה מוראלס), שמגלם בלש נוסף במשטרה, אנג'ל בטיסטה; וכן ג'יימס רמאר (ג'ונה מ"יריחו", ריצ'רד מ"סקס והעיר הגדולה") שמגלם את אביו המאמץ המנוח של דקסטר בפלאשבקים אל ילדותו ואל תהליך התבגרותו והפיכתו למה שהוא היום.



"דקסטר" מבוססת על הראשון מבין סדרת ספרים של ג'ף לינדסי, "Darkly Dreaming Dexter", שיצא בשנת 2004. הספר השני יצא ב-2005, ועליו אמורה להתבסס העונה השניה של סדרת הטלוויזיה, שצפויה לעלות בעוד כשלושה חודשים בארה"ב. העובדה שהסדרה מבוססת על ספר, הופכת את 12 פרקי העונה הראשונה למקשה סיפורית מרתקת אחת, עם עלילה מתמשכת, הרבה מאוד דם - אבל בלי יותר מדי מחזות מזוויעים במיוחד - מתח וגם קצת רומנטיקה. מדובר בסדרה מדהימה ומבריקה, לא פחות, שמלבד השאלות המוסריות שעולות ממנה, מצליחה להיות סוחפת, מהנה לצפייה ומרתקת. החיבור לדמויות קורה ברמה מיידית כמעט, ולמרות היותה של הדמות הראשית קרה ומחושבת, היא מצליחה להעביר חום במידות קטנות, ולהפוך את הצפייה בסדרה ואת ההמתנה בת השבוע לפרק הבא, למענגות.

אלמנט חשוב ב"דקסטר" הוא הקריינות האישית של הגיבור הראשי. הסדרה מוצגת לנו מנקודת המבט של דקסטר עצמו. זה הופך להיות קצת מעיק לעתים, ורוב האנשים שדיברתי איתם על הסדרה, ציינו את האלמנט הזה כמשהו שמצליח מעצבן, אבל לדעתי הקריינות לא סתם חשובה לבניית הסיפור ולהכרת דמותו של דקסטר טוב יותר, אלא לפעמים אפילו מוסיפה קורטוב של גאונות לתסריט המצוין ממילא.

מבלי לספיילר, חשוב להדגיש של"דקסטר" יש עלילה מתמשכת, שמשדרגת את כל העסק בכמה רמות, ומגיעה לפיתרון הולם בסוף העונה הראשונה. הסגנון של הסדרה, והדרך האיטית יחסית שבה נפרשת העלילה המתמשכת, הופכים את ההמתנה בסיומו של כל פרק לפרק הבא, לכדאית. נכון, לא כל תפנית עלילתית במהלך הסדרה היא משהו שאי אפשר לנחש מראש, אבל הצורה בה נפרש הסיפור לנגד עינינו, המשחק המצוין, הסיפור עצמו - כל אלה גורמים לי להכריז ש"דקסטר" היא הסדרה הטובה ביותר שעולה השנה על מסך הטלוויזיה שלכם.





"דקסטר", ימי רביעי, החל מהיום, ב-yes Stars 2, בשעה 22:20.