לא קל להיות אשתו של העומד בראש הפשע המאורגן. לאורך כל עונות הסדרה, דמותה של כרמלה סופרנו (המשוחקת בצורה נפלאה על ידי אידי פאלקו) מציגה בפנינו את הדילמות הקשות איתן צריכה להתמודד על בסיס יום-יומי אשתו של ראש המשפחה. במישור המיידי, "הסופרנוס" אמנם מציגה בפנינו כמה קשה להיות חלק אינטגראלי ממשפחת הפשע בכלל, וראש המשפחה בפרט ("אויויו, כואב לי בחזה", "אויויו, אני צריך פסיכולוג"), אך דווקא דרך דמויות המשפחות "האמיתיות" השונות, אנו נחשפים לצד רגיש יותר של הקשיים והדילמות המוסריות עימם מתמודדים גיבורינו.

דמותה של כרמלה מציגה בפנינו במהלך העונות את הקושי לקבל את הדברים שהיא יודעת, ההתנהגויות עמם היא צריכה להתמודד והדיסוננס עמו היא צריכה לחיות. האם קל לחיות עם הידיעה שהבית המפואר שבו את גרה ומגדלת את שני ילדיך נבנה מכספי פשע, אלימות וסמים? האם קל להתמודד עם החשד שהריח הנשי הזר שאת מריחה מבגדיו של בעלך לעיתים תכופות מדי אינו שלך? וכמה אפשר להחליק את הידיעה שהכתמים האדומים על חולצותיו של בעלך אינם כתמי פיצה?

הקשיים בקבלה ובהתמודדות הזו, וכן נקודות השבירה השונות משתקפות בצורה עקיפה, מצוינת וחכמה באמצעות כרמלה סופרנו.

הסיפור לכאורה הוא פשוט. בחור פוגש בחורה, בחור מתלהב מבחורה, בחור מחזר אחרי בחורה. הם מתחתנים. העיסוק של בעלך נראה לך חוקי ומכניס - העוסק בזבל אמור להיות מתוגמל כראוי. בערך. למעשה, אנו לא מקבלים מידע על ההיסטוריה של היחסים בין כרמלה וטוני. בעונה הראשונה אנחנו נכנסים למצב הנתון בו טוני וכרמלה נשואים לא פחות מכעשרים שנים, יש להם שני ילדים בגיל העשרה, לטוני יש עבודה מכניסה וכרמלה עקרת בית. הסדרה ככלל ממעיטה בפלאשבקים לעבר, ובפרט אנחנו לא מתוודעים לפרטים שקדמו למצב המשפחתי הנתון לנו.



עם זאת, כבר בעונה הראשונה מתקבל הרושם שכרמלה מודעת היטב לעיסוקיו השונים של טוני. יחסיה עם הכומר משקפים היטב את התסכול בו היא נתונה והמאבק המוסרי עימו היא חיה יום יום בהתחשב בעובדה שהיא יודעת מאיפה מגיע הכסף שמממן את הבית המגורים המפואר שלה ושל משפחתה.

אפשר אולי להניח שכרמלה לא היתה מודעת בדיוק למה היא נכנסה כאשר התחתנה עם טוני, ואפשר אולי להתעקש על הספק, אבל במצב הנתון לנו בתחילת הסדרה די ברור שהיא יודעת מה הוא עושה ושהיא מתמודדת בדרך קבע עם הדיסוננס הקוגניטיבי של שיתוף הפעולה מחד והקשיים המוסריים מאידך.

לדמותה של כרמלה תפקיד מכריע בעיני, ולא בכדי היא מהווה דמות ראשית בסדרה. באמצעות המאבקים הפנימיים של כרמלה אנחנו עוצרים לפעמים מ"לרחם" על טוני ועל הצרות והקשיים המלווים אותו כראש המאפיה, וחושבים קצת על הצד השני, שנפגע מהבחירה להיות קרוב אליו.

כרמלה היא אשה חזקה, מאורגנת, דעתנית, חכמה ובעלת תושיה. בין אם הבחירה להתחתן עם טוני היתה מתוך אהבה ללא מעצורים ובין אם מתוך הנוחות הכלכלית המלווה את הבחירה הזו, כרמלה לא תקבל ותעבור בשתיקה על כל התנהגות של טוני. היא תציב לו גבולות, היא תענה לו, היא לא תהסס להרים עליו את הקול והיא לא תפחד ממנו. בעונה הרביעית אנחנו עדים לתרחיש של "מה יקרה כשטוני יעבור את הגבול". כרמלה לא מוותרת, היא תופסת את טוני במקומות הרגישים לו והיא עושה לו סוג של בית ספר.

ניתן להתווכח על התגובות של כרמלה ולומר שהיא למעשה לא כל-כך חזקה. ניתן לומר שהיא היתה יכולה לעזוב אותו בשנייה שהיא גילתה מה הוא באמת עושה. ניתן להגיד שזו צביעות שהיא מוכנה לסלוח על גניבות, רציחות, אלימות - אבל בגידה אחת יותר מדי היא זו שגורמת לה להישבר ולהחליט לעזוב את טוני. מאוד קל להגיד הרבה דברים בגנות הדמות, אבל בעיני כרמלה מציגה לנו דמות של אישה חכמה ופיקחית שנקלעה לסיטואציה בעייתית, והדרכים שלה להתמודד איתה ראויות להערצה. אחרי הכל, בעלה הוא ראש המאפיה. זה לא כזה קל כמו שרואים בסרטים.


חזרה אל הספיישל