"הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן..." (בראשית, פרק ו', פסוק ד')

הרמב"ן פירש את הפסוק הנ"ל בטענה כי הנפילים היו בני תערובת, שאבותיהם הם יצורים שמימיים ואמותיהם בנות אדם. הנפילים היו מאופיינים בחוזק, חוכמה ולעיתים אף מבנה פיזיולוגי שונה מזה של אנשים רגילים. אותם נפילים ניצלו את היתרון הטבעי שלהם והשחיתו את הארץ. כדי לנצח את הנפילים אז היה צורך בהתערבות אלוהית, מי ישמור עלינו מפניהם עכשיו?



עד היום, לא זכה ז'אנר המד"ב לייצוג הולם בטלוויזיה בישראל. ואם כבר הופקו הפקות בז'אנר הנ"ל, לרוב היה מדובר במדיום אלטרנטיבי כלשהו, או בפרודיה לילדים (ע"ע "הסופגנייה המעופפת"). התפיסה לפיה מד"ב הוא דבר רציני ובעל פוטנציאל זהה לזה של אחיו הגדולים דרמה וקומדיה לא השתרשה בארץ, אפילו שעדויות לכוחו של הז'אנר קיימות כבר שנים בבסיסי המעריצים של תוכניות מהסוג הזה, מעריצי "תיקים באפלה" בעבר, מעריצי "גיבורים" בהווה ומעריצי "באפי" לנצח.

במשך שנים ניסו חברות ההפקה בישראל לאמץ בחום את מיטב הז'אנרים המוכרים לצופי הטלוויזיה מאמריקה, השנה זה אפילו הלך להם לא רע. אחרי שעשועונים מוזרים כמו "אחד נגד מאה", תוכניות ריאליטי סטייל ה"סופר נני", ואחרי שקיבלנו את "תרגיע" הישראלית ("בשורות טובות"), את "הפמליה" הישראלית ("מסודרים") ואת "הסופרנוס" הישראלית ("הבורר") הגיע הזמן להתקדם לשלב הבא באבולוציית הגניבה האומנותית ולנסות לעבד ז'אנר חדש לשפה העברית - המדע הבדיוני.

רובי דואניס, שהתחיל את דרכו ב"קומדי סטור" ומאז פרש אל מאחורי הקלעים והפך לבמאי ויוצר של כמה וכמה הפקות ישראליות, החליט להרים את הכפפה ולהיות זה שיפרוץ עם ז'אנר המד"ב לתוך היצירה הישראלית. דואניס, חובב מד"ב בעצמו, יצר ביחד עם חן קליימן את מה שהם מקווים שיוכל להיות התשובה של המדינה ל"גיבורים" (ועל פי התרשמות מהפרק הראשון אולי גם טיפ טיפה ל"סטארגייט").

"... וילדו להם המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם" (בראשית, פרק ו', פסוק ד')

עלילת הסדרה עוקבת אחרי צורי ברלב בן ה-17 (בגילומו של אלון לוי שלא ממש מצליח להסתיר את העובדה שהוא בן 23) שנאלץ לעזוב את הבית נגד רצונו בעקבות מישרת הוראה שמוצא אביו האלמן (סמי הורי שנראה ממש שונה מבדרך כלל) במקום ליד דימונה שנקרא הכמ"ג, כפר מחקר גרעיני, אותו כור סודי שהשלטון מסתיר בצורה לא אפקטיבית מידיעת הציבור. בהגיעם למתחם הכמ"ג מגלים האב ובנו הסורר כי מדובר בגן עדן טכנולוגי בו מושקעים מיטב הכספים בפיתוח טכנולוגיות שיוכלו לשמש אותנו רק בעוד יובל או שניים.



אבל את צורי הטכנולוגיה לא מעניינת. מה שמעניין אותו אלו אותם חלומות מוזרים שהוא חולם בתקופה האחרונה על מערות שבתוכן יש שערים לעולמות אחרים. נשמע מוכר? חכו. אותם חלומות מנבאים בעצם את גילוי קיומם של הנפילים, אנשים יוצאי דופן בעלי יכולות על טבעיות שעדויות לקיומם משתרשות עוד לימי התנ"ך. נשמע מוכר? חכו עוד קצת. אותם נפילים לא מראים כוונות טובות לגבי המין האנושי, ולתמונה נכנס צורי, שגם הוא מגלה כוחות על טבעיים משל עצמו. הבעיה היחידה היא שצורי לא ממש רוצה להיות מושיע האנושות. כנראה שלא משנה כמה כוחות-על יש לך אם אתה לא יכול להשתמש בהם כדי לגרום לילדה היפה בכיתה להתאהב בך. חלומות על כוחות-על, מערות סודיות וטינאייג'רים שנועדו להציל את העולם ולא ממש משתפים פעולה - כל זה לא נשמע לכם מוכר?

"הנפילים" שואבת מתוכה לא מעט מאפיינים מיצירות מד"ב ופנטזיה אחרות. בין אם עלילתיים, כמו סיפורים על חבורות של אנשים בעלי כוחות יוצאי דופן או מחקרים סודיים במסווה של כור גרעיני בדימונה, או חזותיים כמו מערות עתיקות עם שערים בין מימדיים בדומה למערות המפורסמות של קלארק קנט ב"סמולוויל" - אין רעיון אחד ב"נפילים" שלא ראיתם קודם.

טוב, אז מקורית היא לא, אבל גם שימוש בכל הכלים הקלאסיים המוכרים בסגנון יכול להיות מצוין אם עושים בו שימוש נכון. שוב, "גיבורים" היא דוגמה טובה למצב כזה. היא לא מתיימרת לחדש בנושא בו היא עוסקת אבל היא מחווה לז'אנר בצורה הנכונה. גם "הנפילים" משתדלת להיות כזאת, כשגם היא, בדרכה שלה, נותנת למאפיינים קלאסיים של הז'אנר נקודת מבט ישראלית. כנראה שבשבילנו האמת אכן נמצאת אי שם בדימונה.

אך הפן המד"בי אינו היחיד שמורגש בסדרה. שכן צורי, על שלל כוחותיו, הוא עדיין בן נוער לכל דבר, וככזה עליו להתמודד עם קשיים רגילים לחלוטין, כמו להסתדר בבית ספר חדש, לשמור על עצמו מפני הבריון המקומי (ג'ייסון דנינו הולט שעושה עבודה יותר משכנעת בתור ערס צעיר) ולגרום לבחורה היפה (הילה ערן) לשים לב אליו תוך כדי שהוא מתעלם לחלוטין מהשכנה שלו שחולה לו על התחת (ליטל רוזנצוייג). אה, ויש גם את סגן מנהל הכפר, נוח ליטני (דביר בנדק), שעושה רושם שהוא יודע יותר ממה שהוא מוכן לגלות.

בעוד שחברי הקאסט המשני מורכבים מכמה וכמה פרצופים מוכרים (סמי הורי, ימית סול, יעל גולדמן ויניב פולישוק) דווקא חברי הקאסט הראשי, צורי וחבריו לספסל הלימודים, אלמוניים למדי. על אלון לוי כבר הכריזו כמחליפו של רן דנקר, מה שזה לא אומר. שאר השחקנים שמרכיבים את בני כיתתו של צורי נכנסים כעת לישורת האחרונה לפני שדרוגם למיני סלבז ותחילת רומן עם מדורי הרכילות של העיתונים, כאשר ג'ייסון דנינו הולט הוא יוצא הדופן בחבורה.



הרבה משקל נח על כתפייה של "הנפילים" בתור הסדרה היומית של ערוץ yes ישראלי. בעוד שהקודמות בנעליה ("השיר שלנו" המוזיקלית ו"אולי הפעם" הרומנטית) הצליחו למשוך את תשומת לב הצופים והמבקרים, לסדרה מסוגה של "הנפילים" יש מבחן הרבה יותר קשה לעבור, כי הרי זה דבר ידוע שהקהל הכי ביקורתי בעולם הטלוויזיה הוא עולם החנונים חובבי המד"ב. נראה כי צורי יצטרך להילחם בשתי חזיתות בו זמנית בשביל להציל את העולם שלו.

מהתבססות על פרק ראשון (שהוא בהחלט לא מדגם מייצג) נראה כי יש בסדרה המון פוטנציאל שמחכה לפרוץ ולהיות מנוצל. מצד אחד יש פה סיפור שאפשר לשלב בתוכו גם אקשן, גם דרמה ואפילו קומדיה. מצד שני, נראה כי העובדה שמדובר בהפקה מקומית רק פוגעת בה וביכולות הטכניות שלה. או במילים אחרות, כל האפקטים שבעולם לא יעזרו לפתור את הבעיה הנפוצה של מצלמה רועדת. אפשר רק לקוות שמעט הליקויים הטכניים ייעלמו עם התקדמות הפרקים וכי "הנפילים" תענה על המצופה ממנה.

אז ככה הסדרה מזגזגת בין היותה סבוניית נעורים רבת לבטים על אחראיות והקושי בלהיות נער מתבגר (ועוד אחד שגר בדימונה!) ובין אותה תדמית סדרת המד"ב מרובת האפקטים. ראוי גם לציין שבהחלט נראה כי הושם דגש רב בהשקעה באפקטים בסדרה, עד כדי כך שנראה כאילו סצנות מסוימות נכתבו אך ורק לטובת האופציה להפגין איזו טלפורטציה מגניבה. לסדרה יש 50 פרקים, כשהקשת העלילתית מובילה בין שלל טוויסטים, גילויים מפתיעים, בגידות, קצת אהבת נעורים ואפקטים בדרך לקרב שמצפה לצורי בהצלת העולם מפני פלישת הנפילים.

"ותשחת הארץ לפני האלהים, ותמלא הארץ חמס." (בראשית, פרק ו', פסוק י"א)





"הנפילים", החל מהערב בימים א'-ה', ערוץ yes ישראלי, בשעה 20:30.