10. "הסופרנוס" (זהירות: שתי הפסקאות הקרובות עוסקות בפרק ששודר השבוע ב-yes ומכילות ספוילרים חמורים למי שטרם צפה בפרק). אחת לשנה, פחות או יותר - בדרך כלל יותר - מגיע פרק בסדרה כלשהי, שמצליח להיכנס לרשימה מצומצמת, אך איכותית, של פרקי מופת. "הסופרנוס", שכמעט כל פרק בה הוא מצוין, כבר סיפקה הרבה יותר מפרק מופת אחד לאורך שש עונותיה, ובכל זאת, בכל פעם זה מפתיע מחדש. הפרק הנוכחי - שלושה פרקים לסיום הסדרה - ייכנס לבטח לאותה רשימה אקסלוסיבית. היה ברור שדברים גדולים הולכים להתרחש, והמוות הנוכחי לא היה משהו שאי אפשר לחזות אותו מראש. אלא שלא המוות עצמו הוא שריגש כל כך. לא רק העובדה שמדובר בדמות שאנחנו אוהבים (לשנוא, או אולי דווקא לאהוב). לא רק בגלל האדם שביצע את החיסול. אלא בעיקר בגלל הדרך הפשוטה, כמעט מעליבה, שבה הרג טוני את כריס. לא ע"י אקדח, ולא ע"י רובה. לא באמצעות אחד מנתיניו, ולא ע"י אחד מאויביו. לא בגלל הסמים, ובטח שלא בגלל אורח-חייו המסוכנים ממילא. תאונת דרכים פשוטה, מכונית שמתהפכת הרבה יותר מדי פעמים, ויד אחת - גדולה ואדישה - שסוגרת את פתחי הנשימה. כל היתר כמעט לא חשוב - התגובה של כרמלה, התנחומים של ה"משפחה", האפטר-מאת' של האירוע הטראגי, הבריחה של טוני לוגאס, העובדה שהאמת תישמר - אולי לנצח - בתוך קברו של האחיין, סצנת החלום המבריקה שבה מספר טוני למלפי על מה שעשה, שכמעט גרמה לי להאמין שזה באמת קורה. פרק חזק, נדיר בעוצמתו, למרות השקט היחסי ששרר בו במשך רוב הזמן. עוד פרק מופת בשרשרת פרקי מופת שסיפקה לנו "הסופרנוס".

וגם: האמת? באופן אישי השלמתי בשקט עם העובדה ש"הסופרנוס" קפצה מעל הכריש בסוף העונה החמישית. העונה השישית הזכירה לי עד כה בעיקר את העונה השביעית של "רצח מאדום לשחור" - עדיין הטלוויזיה הכי טובה בעולם, אבל מתקיימת בצל התחושה ששיאי העבר לא ישוחזרו. ואז בא הפרק של השבוע ופוצץ לי את התאוריה ישר בפרצוף. זה היה מסוג הפרקים שנהפכים לקלאסיקה בזמן אמת. דייויד צ'ייס עשה לנו את זה שוב. אולי "שוב" היא מילה שלא מתאימה למה שקיבלנו ב"היידי וקנדי", שבו ראינו את טוני סופרנו חוצה את הקווים. במשך שנים הוא היה הדמות האהובה הכי רעה בטלוויזיה אבל אתמול הסתיימה מגמה שנמשכת מאז תחילת החלק השני של העונה, מגמה שעיקרה היה הבהרה: טוני הוא בנאדם רע ושפל. הוא רצח את כריסי בקור רוח לאחר אלפית שנייה של שקילת עובדות קרה. דקה קודם לכן, הם חוו את הרגע הכי יפה ביחסים שלהם. לא נעים לומר זאת, טוני, אבל אני שונא אותך ויודע שאתה תשלם. דיוויד צ'ייס תמיד גורם לך לשלם. ולנו נותר רק להזיל דמעה ולהתנחם בכך שמייקל אימפריולי נפרד מהסדרה בפרק הכי טוב שלה אי פעם. מה עושה אותו לכזה? לאו דווקא רגע הפיצוץ המכונן - כאלה קיבלנו למכביר לאורך השנים. הפעם הפיצוץ התרחש בסצנה מבריקה בתחילת הפרק והתחיל ריצה שמקבילה לריצת 400 מטר באולימפיאדה - ספרינט מתמשך שהגיע עד ללאס וגאס והטיח לנו בפנים שאנחנו עתידים לסיים את "הסופרנוס" ללא שום סנטימנטים של פרידה מטוני, אשתו הצבועה והתככנית, או כל אחת מהדמויות משוללות המוסר שמתרוצצות שם (Munch).

9. ב"מדיום" קיבלנו השבוע פרק גאוני. שתי העלילות המקבילות שבו היו מצוינות. זו עם דיוויד קראדין (בתפקיד אורח) היתה מסתורית ומפתיעה, וכל הסיפור עם הספרים של דניאל והסופרת שכותבת את ספרה הרביעי דרך ברידג'ט היה פשוט מקסים. בעונתה השנייה מצליחה "מדיום" לנסוק אל על וזה מאוד משמח.



עוד 9. "הכל דבש" נפתחה השבוע בפרק טוב מאוד, אם כי לפחות ע"פ הפרק הזה, קשה לי להבין את הבחירה של יעל פוליאקוב לכתוב את הסדרה דווקא על עצמה ועל אביה ולא על דמויות פיקטיביות. לא היתה שום משמעות בפרק הזה לעובדה שמדובר ביעל או בפולי והאירועים היה יכולים לעבוד היטב גם עם "סתם" אנשים. אהבתי את דמותו של אלירן המעצבן (חמאווי התגלה כשחקן לא רע בכלל), אם כי סיפור הטחורים היה קצת דוחה. העובדה שהוא לא ממש עומד להיות נאמן ליעל היתה די צפויה, אבל הכתיבה היתה מספיק מעניינת כדי לחפות על כך. היו רגעים קטנים בפרק שמאוד אהבתי, דוגמא אחת לכך היא סצנת הסיום בה כל המשפחה יחד, ואחיה של יעל (איתי תורג'מן הנהדר) שר לה "ילצ'י הסתומה", וברור שלמרות כל הצעקות והירידות ההדדיות, מדובר במשפחה שאוהבת אחד את השני, ובסדרה רגישה שכתובה מצוין.

8.5. "רוק 30" שוב שיחקה אותה עם פרק מצחיק, שתמרן היטב בין שלושה קווים לא קשורים זה לזה: ההצטרפות של קנת' לפמליה של טרייסי, המשא ומתן והראיונות של ג'נה (או אולי יש לומר - הטמטום של ג'נה). הראיון ההיסטרי של ג'נה לטלוויזיה בו היא מאחלת הצלחה לאוסאמה בבחירות 2008 היה משעשע, ההתעללות של ג'ק ביריביו עם כל "משחק הכיסאות" היתה עשויה היטב, אבל קו העלילה המוצלח ביותר היה זה שבו קנת' לא ממש הבין את החוקים אותם צריך לקיים כשמתפקדים כחלק מהפמליה של טרייסי, במיוחד בגלל הסיום - שני החברים האחרים בפמליה מצילים את טרייסי מזעם הקהל לצלילי שירתם של קנת' וטרייסי את השיר מתוך "שומר הראש". "תודה שהצלת אותנו, טרייסי", מודים לו ה"חברים" שלו. מצוין.

8. כדי שסדרת דרמה על יחסים בין דמויות תעבוד, צריך קודם כל שקווי העלילה בה יהיו מעניינים. ברגע שזה קורה, קל יותר להתחבר לדמויות. ואז, ככל שמספר הפרקים יגדל, קשה יותר לעזוב את הסדרה, לצאת מהמשפחה אם תרצו. נראה כי ב"אחים ואחיות" הפנימו את זה, כי קווי העלילה בעשרת הפרקים הראשונים של הסדרה, מצליחים לשמור על עניין גבוה. גם בפרק הנוכחי הצליחו שני קווי העלילה הראשיים לעניין - הניסיון לעבוד על הולי עם מכירת הקרקע והניסיון של ג'סטין לדחות את חזרתו לצבא. קו העלילה עם הקרקע היה טוב, אבל את הסיום שלו קצת פחות אהבתי. מדוע הם נכנעים לדרישות של הולי? מהצד השני, השיחה בין נורה להולי היתה מפתיעה ומרגשת במידה מסוימת. גם הדיון בבית המשפט לגבי החזרה לעירק היה מעניין, אם כי הניסיון של הצבא להציג את שירותו הצבאי של ג'סטין ככזה שעזר לו (ההימנעות מסמים בגלל המשמעת) הוא קצת מגוחך לטעמי. מעבר לזה, נחמדה ההתייחסות לישראל וליהדות, והצגת שני החגים - חג החנוכה וחג המולד - משולבים זה בזה היתה יפה. מזכיר קצת כמה מהרגעים היותר מוצלחים של "האו-סי". נחמד. קו עלילה שלישי, משני, שלא כל כך עבד: כל הקטע עם וורן והפיטורים. ורק הערה כללית קטנה: בעוד קל לי להתייחס אל שרה כאל שרה ולא כאל ברנדה מ"עמוק באדמה", ואפילו הסתדרתי עם העובדה שקיטי היא כבר לא אלי מקביל, הרי שכמעט על כל משפט שסול אומר אני עדיין מנסה לנסות להבין אם סלואן הוא עדיין מהרעים או שהוא "חזר בתשובה". כן, אפילו כשהוא מברך בעברית על הדלקת הנר, או שר ביידיש.



עוד 8. קצת קשה לי להסביר את זה, אבל אני עדיין שבוי בקסמה של "אבודים". אני מת לדעת מה הקטע עם האחרים, אני מת לדעת את התשובות לכל אלפי השאלות שהסדרה פתחה, אני משתגע כשנותנים לי עוד רמז, עוד חלקיק של תשובה שפותח מייד עשרות שאלות נוספות. הפרק הנוכחי כמובן לא שפך אור על כמעט כלום, ורק העלה עוד ועוד סוגיות: מה הקטע עם השטיפת מוח ההזויה הזאת (הקטע החזק בפרק לטעמי)? מה הם מנסים להשיג שם בדיוק? מה עושה שם מק מ"פילדלפיה זורחת"? אהבתי גם את הקונספט של הפרק - פלאשבקים של מישהי מ"האחרים". קיבלנו את נסיבות הגעתה אל האי, גילינו שגם היא - בעצם - סוג של אסירה שם. קיבלנו כמה רמזים לא ברורים על מהות מעשיהם של "האחרים". אבל השאלה הגדולה מכולן - מה קורה שם לעזאזל? - נותרה בעינה. דבר אחד שקצת הרגיז אותי: האוטובוס. אז נכון, לא לגמרי ראיתי את זה בא, למרות שמשהו באחורי המוח שלי צעק כשהיא דיברה על כך שהדרך היחידה שבה היא תוכל לנסוע תהיה אם הוא יידרס על ידי אוטובוס. אבל תסבירו לי משהו קטן: מי יורד לכביש ולא ממש מסתכל לעברו חוץ מדמויות שצריכות להידרס ע"י אוטובוס? ועדיין, הפרק היה טוב.

ועוד 8. "האנטומיה של גריי". האמת? הופתעתי לטובה. בדיוק כשחשבתי שאם אני אראה עוד פרק עם ג'ורג' המיוסר הזה... רגע - בעצם ראיתי פרק עם ג'ורג' המיוסר, ולא סבלתי. מדהים. הפרק הזה הבריק ב-3 נקודות: 1. אליס גריי - כל כך הרבה כבר נאמר על הדמות הנוכחת/נסתרת הזאת שאי אפשר היה שלא לפתח ציפיות גבוהות לגבי איך היא באמת. ואחרי כל כך הרבה פעמים לאחרונה בהן התייחסו אליה בעיקר כאל המאהבת של ריצ'רד באמת שכחתי שבמקור היא נחשבה לאדם קשה ביותר. ואכן, ההופעה הפתאומית שלה - כעצמה - כאילו עשתה Reset לכמה מהדמויות: לריצ'רד, למקדרימי, למרדית' ובמיוחד לכריסטינה. היה מרתק לראות את הסצנות איתן, כשתי מנתחות שהולכות עם המקצוע עד הסוף. 2. ואם בסצנות עסקינן, אז הסצנה שבה מרדית' מתפרקת מול אליס (כשהיא מסבירה לה מדוע היא אדם כל כך רגיל) היתה מבריקה. משחק מעולה, דיאלוג כתוב היטב. פשוט עונג צרוף ומפתיע. 3. סצנת החלפות המנתחים בניתוח היתה מצוינת, מותחת ומרעננת. בדיוק כששכחתי מה זה מתח. לא יודע למה, אבל היא הזכירה לי את הטירונות (אולי זה בגלל הריצות). ועוד אחת בקטנה - האם יש מישהו שעדיין חושב שד"ר ביילי היא לא הרופאה הטובה ביותר בכל סדרת טלוויזיה שמשודרת כרגע? (Cletus the Slack-Jawed Yokel).

8 נוסף. צירוף של נסיבות גרם לי לצפות בשלושת הפרקים האחרונים ששודרו בסדרה "הסמויה" בסוג של מרתון. אותן נסיבות לא ממש חשובות, אבל מה שכן חשוב זה שנוכחתי לגלות שצפייה מרתונית בסדרה הזאת עושה עמה חסד רב מבחינתי. כמה דברים שאהבתי לאורך שלושת הפרקים הללו: פרז מציג שאלה במתמטיקה על הלוח וזוכה לתשובה הנכונה מהסיבה הלא נכונה (ריכוז רב מדי של גיר ליד האות שמייצגת את התשובה הנכונה); קרקטי מבקש מהשוטרים להתנהג כרגיל, הם מפסיקים לעיין בתיקי חקירה ועוברים לקרוא מגזינים. "ככה נראה היום שלכם?", שואל אותם קרקטי. "אם תהיה גופה, הוא ייראה אחרת", מגיעה התשובה המתבקשת; פרז מבין שהדבר החשוב ביותר הוא תוצאות המבחנים ותופס שזה כמעט כמו מה שהיה לו בתפקיד הקודם שלו כשוטר, "לשחק עם המספרים"; כל הסיפור עם באבס והביריון שמרביץ לו, בפרט הקטע שהוא מתקשר להארק, שמתעלם ממנו, ואחר כך (נדמה לי שאפילו בפרק שלאחר מכן) נמצא אצל הבוס שלו ולא יכול לענות לו. באבס רואה ניידת, מתעמת עם אויבו, וחוטף ממנו מכות; ניימונד נתפס עם סמים, מפחד להיכנס לבית המעצר, ונלקח אל ביתו של "באני". "הסמויה" היא סדרה טובה, וקווי העלילה של העונה הנוכחית מוצלחים, בפרט כל הסיפור עם הכיתה המיוחדת (הסצנה במסעדה היתה נהדרת), אבל זו עדיין לא סדרה שאני מרגיש שאני אוהב אותה (ובמאמר מוסגר אני חייב לציין שהעובדה שלג'ימי מקנולטי יש משמעותית פחות נפח העונה קצת מאכזבת).

7.5. טלי שרון היא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לעונת הקיץ של קשת. הבייב, שזכורה לטובה מ"טלנובלה בע"מ" הזכורה - בדרכה - לטובה, היא בלי ספק הבחירה הנכונה. קצת כמו "פלורנטין" בזמנה, "ה-X המיתולוגי" לוקחת אותנו למסע בלתי נלאה במחוזות המילים הנשפכות והרגשות המבעבעים, הוא, כתמיד, עולם הדייטינג והדלתות המסתובבות. לא ממש מרעישה את עולמנו ובכל זאת, "האקס" מזכירה לנו כמה כיף להיות צעיר ומתוח בתל-אביב, ואפילו יש איתי-טיראן ברקע לרפואה צהובה, ודיבורים סופיסטיכוסים על "הרצלים", "היטלרים" ושכטרים למיניהם (שגיא אישה). וגם: אחרי שלא ממש התלהבתי מפרק הפתיחה, אפשר בהחלט להצביע על מגמת שיפור בפרק השני. האקס עצמו (עפר שכטר) היה כבר מעניין בהרבה; הסיפור של הנקמה, למרות שהיה צפוי כמעט בכל פיתול שלו, היה חמוד להפליא, וגם השירים עצמם היו משעשעים עד מאוד.

עוד 7.5. פרק לא רע ב"גיבורים", אם כי לא ממש מסעיר. אמא של קלייר התגלתה כחובבת בצע תחמנית, וניית'ן דווקא התגלה כפוליטיקאי עם מצפון. מסוים. שיחליף מקצוע, ומהר. הסיפור של הירו ואנדו והאישה ההיא היה די טיפשי, ושוב הציג את האישה באור שלילי ופתייני. חוץ מזה שהיה די צפוי. הסיפור של מאט וג'סיקה דווקא היה מגניב. טוב, כי ג'סיקה מגניבה ומאט חמוד. מדהים איך שהוא היה מוכן לסכן את עצמו בשביל האיש המגעיל ההוא. וקצת מטופש. אבל מצד שני, הוא קיבל יהלומים על זה, אז כנראה שהוא ידע מה הוא עושה. הקטעים של ניקי שמתגלה במראה היו עשויים נחמד הפעם. שתישאר שם, ככה היא לא מעצבנת יותר מדי. וסיילר עם מוהינדר היה די קריפי, אבל גם קצת מעצבן. למה אתה לא הורג אותו כבר, אלוהים ישמור? איזה מן ביג באד אתה? יאללה, בן אדם, אז מה אם אתה צריך ממנו מידע, זה תירוץ מספיק טוב כדי להשאיר אותו חי? ומסכנה אמא של קלייר. כל המשחקים האלה עם המוח שלה דפקו לה אותו לגמרי. הנה לקח שלא למדו ב"באפי". הטוויסט בסוף היה אמנם קצת צפוי, אבל עדיין מגניב, ומבטיח רבות. ובכל זאת, היה משהו אחד חסר בפרק הזה. הדמות שהזריקה חיים לסדרה בפרקים הקודמים - קלוד (איתן גשם).



7. "הישרדות". מגמת השיפור בעונה הצולעת-במקצת הזו נמשכת. אחרי הערבוב והפתטיות של אנתוני נגד הבהמיות של רוקי במועצת השבט, הפרק הזה המשיך לספק קצת עניין בעיקר משני כיוונים: יאו מאן ו... הבהמיות של רוקי. נתחיל מיאו מאן - מדובר באדם בן 12 בגוף של בן 60. איזו התרגשות במציאת האליל! בהחלט הרבה יותר כיף לצפיה מה"אממ... מגניב" של יול בעונה שעברה. ואחר כך, עם האליל המזויף - זה נאיבי לחשוב שמישהו באמת יקנה את זה, אבל זה עדיין היה קטע משעשע ברמות. ולמרות שזה לא יקרה, רק עצם המחשבה שמישהו ימצא את זה ובאחת המועצות ייתן את זה לג'ף פשוט היסטרית. זה ללא ספק יהיה הרגע הכי טוב בהיסטוריה של "הישרדות". יאו-מאן וארל נראים כברית מאוד חזקה, נכון לעכשיו. בצד השני - רוקי עף! ברוך שפטרנו מעונשו של זה. מוטו זה אולי שבט של אידיוטים (למעט אלכס), אבל לפחות השבוע הם עשו את ההחלטה הנכונה. והערה קטנה לסיום: יש משהו יותר חמוד ממישל בעולם הזה? אם מישהו מוצא דבר כזה, שישלח לי תמונה באימייל. היא היתה מקסימה באתגר החסינות (שהיה מצחיק מאוד באופן כללי), ואני רוצה עוד ממנה! (MooTzk).

6.5. עוד שעשועון נפתח השבוע, "מסדר זיהוי", בהנחיית שלמה בראבא. כתוכנית בידור קלילה לימי הקיץ הקלילים, "מסדר" בהחלט עושה את העבודה. מעניין לנחש במה עוסק האיש-עם-הגיטרה או מה התחביב של הבחורה שנראית כמו תלמידת תיכון, ושלמה בראבא מצליח להיות לא מעצבן במיוחד, ומנחה את הכל בצורה קלילה וחביבה. סתם תוכנית אוורירית ולא מזיקה, שניתן לצפות בה, אבל ממש לא חייבים.

6. פרק הפיילוט של "תשעה" הציג קונספט מעניין למדי, אבל משהו בביצוע פשוט לא היה מושך מספיק. הדקות הראשונות של הפרק היו אינטנסיביות ומעניינות. הן לימדו את הצופים לא מעט על הדמויות, והציגו את האירועים שהובילו לשוד הבנק המהווה את האירוע המחולל של הסדרה. אלא שהמשך הפרק היה הרבה פחות מעניין, והיתה תחושה שהתנופה שהוא הצליח לייצר בתחילתו פשוט הולכת לאיבוד. נראה ששורש הבעיה בפיילוט נעוץ דווקא בקונספט המקורי של הסדרה. יוצרי הסדרה בחרו להציג לצופים כבר באמצע הפרק מה שקורה בתום אותן 52 שעות אינטנסיביות. המהלך הזה אולי נועז מבחינה תסריטאית, אולם הוא מציב בפני היוצרים רף גבוה מאוד, שכן אם הצופים יודעים מראש מה קורה בסופם של דברים, הרי שעל התסריט לאתגר את הצופים באופן שבו ניתן יהיה להפתיע אותם בהמשך, והכי חשוב - לגרום להם לחוש הזדהות ועניין בדמויות. וכאן החולשה הגדולה של הסדרה, כפי שהתגלה בפרק - הדמויות פשוט לא הרגישו מספיק מעניינות (למעט הדמות של קים רייבר - הפרקליטה שגרמה לנו לחוש לאורך הפרק שהיא מסתירה משהו). גם הקונפליקטים והתפניות שנרמז לגביהן בפרק לא ממש עשו את העבודה, למעט הטוויסט בסיום הפרק שהיה באמת בלתי צפוי, אבל לא היה מספיק כדי להפיל מהכסא. "תשעה" מצטיירת כמו סדרה שעשויה היטב והקאסט נראה מרשים, אבל חסר לה את ה"משהו" הזה כדי לגרום לה להיות באמת גדולה. אבל מי יודע? אולי ההמשך יהיה טוב יותר (איתן גשם).

4. אם נדמה היה ש"סטודיו 60" תופסת איזושהי תאוצה חיובית הרי שלאחרונה הסדרה שוב מקרטעת. החלק הראשון של הפרק הכפול היה מאכזב וצפוי עד אימה. למרבה הצער, ההמשך שלו לא היה הרבה יותר טוב. שוב התעסקות בלתי פוסקת בריבים הלא מעניינים של מאט והארייט. שוב העימות המשמים בין סיימון לדריוס, ודני וג'ורדן על הגג? אל תגרמו לי להתחיל... הסיפור היחידי שהיה נסבל היה זה של קים, בתו של איל ההון היפני, אבל שוב, חלק גדול מזה היה בזכות הנוכחות הנפלאה של ג'ק (אם כי, גם הסיפור הזה נסגר בצורה צפויה ונוחה מדי). הסיפורים שנפתחו בפרק הקודם נסגרו בצורה נוחה וצפויה מדי - טום ולוסי השלימו, דריוס וסיימון הגיעו להסכמה, דני וג'ורדן פתאום גילו האחת את השניה, עניין הנחשים נפתר איכשהו (והיה משעמם לחלוטין) ומאט והארייט שוב נפרדו, או משהו. שום הפתעות, שום יצירתיות. פשוט מאכזב. מה שהכעיס במיוחד היה ההתנהגות של ג'ורדן. הקטע עם הפתק שהיא השאירה אצל דני אולי היה רומנטי ומגניב, ויכול היה להתקבל בצורה טובה בנסיבות אחרות, אבל... הלו? הבן אדם הטריד אותך תקופה לא קצרה, ואת באמת לא נראית מעוניינת, פתאום את "משוגעת עליו"? נכון שהאהבה מוזרה, ושאנשים אוהבים לשחק משחקים, מה גם שיש נטייה להציג נשים בטלוויזיה ככאלה שלא ממש יודעות מה הן רוצות, אבל זה נראה מוגזם לגמרי. וחבל, כי לזוג הזה יש פוטנציאל הרבה יותר גדול מלזוג ה"ראשי" של הסדרה, והכימיה של שניהם הרבה יותר מוצלחת. לוסי שוב היתה מקסימה ומתוקה, אבל האם היא לא מיהרה מדי לסלוח לטום? ולו בגלל הטיפשות שלו, והעובדה שהוא מסתיר ממנה מידע בלי שום סיבה הגיונית. בגזרת הארייט ומאט קרה משהו חשוב, רק שלא מספיק עניין אותי כדי לשים לב במה מדובר (איתן גשם).

3. מאז שהתחילה "העונה החדשה" של "24" (כלומר, מאז שמזוודות הנפץ הגרעיניים נמצאו, והחלה העלילה השנייה, זאת עם הרוסים והסינים), אפשר להגדיר את הסדרה כשעמום אחד ארוך. לסגן הנשיא המכהן כנשיא יש רומן עם ליסה, לה יש רומן עם איזה מישהו אחר שמדליף את הסודות של ארה"ב - למי אכפת? ג'ק נכלא כי נתן את הצ'יפ ההוא לסינים - למי אכפת? נדיה היא המנהלת של ה-CTU והיא מרגישה שהיא לא מצליחה לנהל את העסק לבדה - למי לעזאזל אכפת? אודרי חוזרת במצב קטטוני ואבא שלה לא רוצה שג'ק יהיה איתה אי פעם בקשר - קצת אכפת, ואפילו עשוי קצת מעניין, אבל ממש לא בסטנדרטים שהסדרה הרגילה אותנו אליה. איפה האקשן? איפה המתח? איפה העניין? נעלם. נגוז. כל כך חבל, כי בחלק גדול מהעונה דווקא היה לה פוטנציאל ממש לא רע.



2. הציון 2 מוענק בזאת לשופט גל אוחובסקי, שהצליח אמש לעצבן אותי כפי שלא עצבן אותי מעולם (אפילו לא כששנא את "בדרך אל האושר" המופלא מהעונה שעברה). "שמעתי אותך בחזרות", הוא אומר למרינה אחרי הביצוע המדהים שלה ל"שיר אהובת הספן" של ריטה, "והיית הרבה יותר מוצלחת שם". את מי זה מעניין אם צפית בחזרות, מר אוחובסקי? אתה לא אמור לשפוט אותה בהשוואה לחזרות שלה, אלא במונחים אבסולוטיים של הופעה מול הקהל ומול המצלמות בשידור החי בתוכנית עצמה. הביקורת של גל היתה כל כך לא במקום, שניכר שאפילו חבריו בתוכנית עצמה בשידור חי לא היססו להעיר לו על כך. "מה אתה רוצה?", שואלת מרגול את גל בחוסר אמון. "אולי אנחנו צריכים לשפוט אותך", אומר לו צביקה הדר. המזל היחיד של אוחובסקי הוא שהיה לו מספיק שכל לתת לה בכל זאת את החסינות, כי לחלוטין הגיע לה.


בשולי הממיר
ב"מלך השכונה" התארחה קירסטי אלי בתפקיד עצמה וגם הפעם היא היתה אובססיבית לחלוטין בכל הנוגע לאוכל.

ב"מדיום", מלבד דיוויד קראדין, התארחו גם רבקה גייהארט (בטי ב"מתים במשרה חלקית") כג'סיקה, אחותו של קראדין, ופרדריק ליין (המרשל שרודף אחרי קייט בפתיחת "אבודים") כדיוויד.

ב"משמרת שלישית" התארחו ניל מק'דונאו (דיוויד מק'נוריס מ"בומטאון") וקלי וויליאמס (לינדסי מ"הפרקליטים"), בסוג של קרוס-אובר עם הסדרה "Medical Investigation", שלא שודרה כאן והסתיימה בארה"ב בתום עונה אחת..

ב"חוק וסדר מדור מיוחד" התארח טום סקריט בתור השופט המעצבן אוליבר טאפט. מאוחר יותר יגלם סקריט את וויליאם ווקר, אבי המשפחה ב"אחים ואחיות".