9. זה היה שבוע לא מוצלח במיוחד מבחינה טלוויזיונית, ואולי מה שמעיד על כך בצורה הטובה ביותר הוא הדבר שמקבל את הציון הגבוה ביותר השבוע: הפרומו החדש ל"כוכב נולד 5". שילוב של אנימציה יפה עם מוזיקה קסומה למדי (וקצת אנשים אלמונים ששרים), שמעורר אצלי ציפיות גבוהות.

8. אולי זה שילוב של הציפיות שקטנו יחד עם פרק טוב מהרגיל, אבל זה רק אני או ש"סטודיו 60" הביאה את הפרק הכי טוב שלה מאז הפיילוט? נראה לי שכבר הבנו כי הקווים המקבילים לאגף המערבי לא הולכים לשום מקום, וגם הפעם כל העניין הזה הזכיר את טובי, ג'וש ודונה בדרכים אחרי שפספסו את ההסעה הביתה-הלבנה, אבל מה, זה היה טוב. קומדיה משעשעת של טעויות ומקריות, אמנם עם נשיפות בעורף של המאמר ההומופובי של הרייט (עד מתי?), גבהות המצח של התוכנית כלפי נוצרים טובים כמו ג'ון גודמן וכיו"ב, אבל עם יותר קלות דעת שנישבה שם. ככה זה צריך להיראות, רבאק (yaddo. וגם:) פרק נחמד מאוד של "סטודיו 60" הפעם. נכון, הפרק היה רחוק מלהיות חף מפגמים - העלילה והקצב הזכירו באופן חשוד דברים שסורקין כבר עשה ב"הבית הלבן", הבנייה של הסיפור לא תמיד היתה מעניינת (למה טום לבש את המעיל של סיימון? כי היה לו קר! גאוני!), והחיבור בין כל האירועים הרגיש לפעמים מאולץ במקרה הטוב (במקרה הבת של המשקיע היא מעריצה דווקא של טום שבמקרה נעצר באותו יום וכו'). חוץ מזה, הפרק שוב המשיך לעסוק ביחסי שמרנים-ליברלים, וזה מתחיל כבר להעיק. יש מספיק נושאים אחרים שהסדרה יכולה לדעת בהם. אבל כל החסרונות האלה לא פגעו בהנאה שלי מהפרק, פשוט כי הוא עבד איכשהו. אולי זה בזכות היציאה מהאולפן לשטח, שעשתה לסדרה טוב. אולי זה בזכות ההופעה העסיסית של ג'ון גודמן המצוין כתמיד. אולי כי העובדה שהקצב והכתיבה הזכירו את "הבית הלבן" היא דווקא סימן טוב. ואולי זה בזכות סטיבן וובר שפשוט עושה עבודה פנומנלית וגונב את ההצגה בקלילות. בכלל, הדמות של ג'ק הופכת לאט לאט להיות החביבה עליי בסדרה. במיוחד אהבתי את השיחה שלו עם דני שבה התברר שהוא לא כזה שמוק כמו שהוא נראה, ושהוא אפילו מחבב את ג'ורדן ונותן לה יותר גיבוי ממה שחשבנו, ודווקא היא זאת שמזלזלת בו ומתנשאת כלפיו. זה היה עשוי מצוין, ויהיה מעניין לראות אם מה שג'ק אמר על העתיד הלא מבטיח של ג'ורדן יתגשם. עכשיו נותר רק לראות כיצד טום והחברים ייצאו מהתסבוכת הזאת והאם מט יצטרך באמת לכתוב תוכנית שלמה בכמה שעות מחדש (אה... הוא חשב על הרעיון המטורף פשוט להחליף חלק מהשחקנים במערכונים הכתובים?) (איתן גשם).



עוד 8. פרק חמוד לאללה ב"ארל". הכל היה חמוד - מניח הרעפים הנוצרי יצר יופי של דמות - ווילי המסומם. כל קטע הפלאשבק של ארל ורנדי שודדים לאט לאט את כל הבית שלו בלי שהוא שם לב הצחיק אותי נורא. גם אורח החיים של ווילי והאנשים המשונים שסביבו היו משעשעים להפליא, אבל מה שבאמת הפך את הפרק לחמוד באמת היה החזיונות המשונים של רנדי שבאו לידי ביטוי בדמויות המצוירות של האנשים שסביבו. הדמויות היו עשויות בצורה חיננית ואנושית, והפרצוף של רנדי שלא מאמין (שוב) למראה עיניו היה פרייסלס. מה שפחות עבד היה המסר שהיה הפעם שקוף במיוחד, אבל מצד שני, הפרק גם סטה מהתבנית הרגילה שלו והיה קצת ארוך מהרגיל, וזה חיפה על כך (איתן גשם).

7.5. "גיבורים". פרק עמוס בגילויים מעניינים ובהפתעות מרעישות. מה יכול להיות רע? הבחורה בדיינר גילתה יכולות חדשות ומפתיעות, ובכלל היתה מקסימה. פלא שהירו נפל בקסמיה כל כך מהר (והיא בקסמיו - אבל איך אפשר לא)? הנוכחות של סיילר בדיינר (אם זה אכן היה הוא) היתה מפחידה ומותחת והדרך שבה חיסל את אותה בחורה מבעיתה ממש. האם קלייר היא הבאה בתור? והאם היא יכולה בכלל למות? ואם כבר קלייר - סוף סוף גילינו את מניעיו האמיתיים של אביה בעל משקפי הקרן, ומתברר שהוא בסך הכל רוצה להציל את הבת שלו. הוא אפילו לא עושה שום דבר לאייזיק אלא "מתחנן בפניו" שיעזור לו. זה היה רגע מפתיע ומפעים. גם הגילוי על היכולות של עדן, שנראה שיש לה את היכולת לשכנע אנשים לפעול כרצונה, היה לא צפוי ומרתק, והעימות שלה עם אבא של קלייר נראה טעון, ודומה שיש שם זרעים שטמונים בעבר. אבל הכי מעניין היה לראות את אבא של קלייר מביט עליה מציירת, כשהוא יודע שהיא בסכנה גדולה ולא יכול להגיד כלום. סצנה טעונה ומקסימה. טוב, משהו אחד בכל זאת היה די רע - יותר מדי מוהינדר בפרק. אבל לפחות גילינו שגם לו יש יכולות כלשהן לחוות חלומות בצורה של חזיונות אמיתיים. מעניין, גם לי יש יכולת על טבעית לחוות חלומות בזמן שהוא על המרקע שלי. הירו כהרגלו שלת!!1, אבל מעניין במיוחד היה לראות את הבחירה הנחושה שלו לחזור אחורה בזמן למען אותה בחורה בדיינר, תוך שהוא מסכן את המשימה העיקרית שלו - להגיע לקלייר. מה המשמעות של התמונה שלו שהופיעה על הקיר? האם הוא חזר אחורה? ומה הוא עשה? אוף, אי אפשר לחכות לפרק של שבוע הבא. אם רק היתה לי היכולת לקפוץ קדימה לעתיד ולצפות במעלליו של הירו (איתן גשם).

7. "24". הו, כמה התגעגעתי אלייך מרת'ה לוגן. במחי פרק אחד קיבלנו יותר רגש, יותר אינטנסיביות ויותר עניין ממה קיבלנו בכל הפרקים הקודמים בעונה הזו. המשחק המשובח של ג'ין סמארט והכימיה שלה עם גרגורי איצין הזכירו נשכחות מימיה הטובים של עונה 5. כמה חבל שזה היה רק לפרק אחד ולא נזכה לכך יותר. אהבתי את הדרך שבה בנו את מערכת היחסים של מרת'ה עם ארון, ואיך שהכניסה המחודשת של לוגן לחייה מערערת את שלוותה, ומציתה בה מחדש את כל הרגשות שהיו טמונים בה כל הזמן הזה. גם היחס של לוגן אליה היה מרתק, כמו גם תפקידו של ארון כקול השפוי וההגיוני בעסק. גם הדרך שבה מרת'ה הפכה למשמעותית בכל הסיפור, בזכות הקשר הטוב שלה עם אשת הנשיא הרוסי, היתה חכמה מבחינה תסריטאית והתכתבה בצורה יפה עם העונה החמישית. הדקירה עצמה היתה מעט צפויה, אחרי הקלוז אפ הברור מדי על הסכין, ונראתה קצת "Over the Top", מה גם שעכשיו אולי לא יהיה יותר לוגן, וזה מבאס. סיפור הפריצה לקונסוליה הרוסית, לעומת זאת, היה די משעמם. מייק דויל נראה כמו קלישאה מהלכת (עלק קשוח, עלק לא עושה חשבון, עלק מקצוען. היינו שם, עשינו את זה. די), ורק הגילוי בסוף על גרדנקו גרם לי להפסיק לפהק. לרגע. חבל שאי אפשר להשתמש במרת'ה ככה כל שבוע כדי להעיר את העונה הזו מהתרדמה שהיא מצויה בה (איתן גשם).

6. "הף". רוב הדמויות בסדרה מסיימות את העונה הזאת - האחרונה - במצב לא טוב: בת' לא מוכנה שהף יחזור הביתה, בירד מידרדר והולך, ראסל משלם את המחיר על אורח החיים הפזיז שלו, טדי נמצא במקום הכי גרוע שבו הוא יכול להיות (אם כי, אולי החיבור החדש עם אמו עשוי להפיק משהו טוב מהטרגדיה). כסוף עונה, הסיום הזה מספק ביותר. היו בו כמה סצנות חזקות: בירד שצועק - בצדק גמור, אגב - על אביו, טדי שמנסה להרוג את אליסה. אבל כסיום של הסדרה, הסוף הזה רחוק מלספק. נו, טוב. יש עוד הרבה סדרות שהסתיימו לפני שמיצו את הפוטנציאל שלהן.



4. מאוד לא אהבתי את הקונספט של פרק סיום העונה ב"ארץ נהדרת". כפתיח בן שלוש דקות לתוכנית פתיחת העונה, זה היה בסדר, אבל כשתוכנית שלמה עסקה בהשמדת מדינת ישראל, מצאתי את עצמי זע מול המסך באי נוחות מספר רב של פעמים. כן, היו בדיחות ומערכונים שעבדו (החיקוי של נינט; המערכון עם "חסמבה", שהיה עשוי בצורה חביבה ומשעשעת, במיוחד העובדה שהביאו את שלמה ארצי, והקטעים עם המפקדת תמר), אבל שאר הדברים היו מביכים עד לא משעשעים - סתם הביאו חלק ניכר מדמויות העונה ונתנו להם לחזור על אותם שטיקים שוב ושוב (אם כי, הרעיון לתת לפואד להגיד סופסוף משהו היה טוב). חלק ניכר מהבדיחות היה פשוט לא מצחיק, והסך הכל הכללי הותיר טעם לא טוב.

1. השבוע נתבשרנו כי FOX ביטלה את "Drive", הסדרה החדשה של טים מינייר עם ניית'ן פיליון. זה לא מפתיע יותר מדי, בטח בעקבות הנתונים העלובים. ועדיין - חבל. מתוך שישה פרקים שצולמו שודרו רק ארבעה, ומהירות הביטול גורמת לי להרהר על העידן הטלוויזיוני האכזרי בו אנחנו חיים כיום, בפרט כשמדובר בסדרה עם דיאלוגים חביבים, קצב מהיר וצילום מרהיב. כמובן שזה לא הביטול המאכזב ביותר בעולם (עדיין לא התגברתי על ביטולה של ארסטד, למשל), ועדיין - קצת יותר סבלנות לא היתה הורגת אף רשת טלוויזיה (ואולי כן, לכו תדעו).


משפט השבוע
סטן לפרנסין, אבא אמריקאי: "את רואה מהיר ועצבני 2! זה אומר שראית את הראשון! אחרת איך היית מצליחה לעקוב אחרי העלילה המסובכת והמורכבת?"


בשולי הממיר
ב"בטי" התארח השחקן ביילי צ'ייס, גרהאם מילר מ"באפי", כבקס.

ב"שארק" התארח תומאס דקר, זאק מ"גיבורים", כבן צ'אנינג.