10. משהו מוצלח במיוחד היה השבוע אצל קונאן או'בריאן, ששיאו - מערכון אחד, שהוא מסוג הדברים שברור שמישהו היה חייב לעשות מתישהו: קונאן צוחק על ארון סורקין (אסף רזון).

עוד 10. אוקיי, אז בהתחלה קצת הרמתי גבה אל מול הקורס-אובר של "מסודרים" עם "בטיפול". אבל הציניות שלי, שכבר הרימה את ראשה כשהפרק הקודם פורסם בתור "הפרק עם עלמה זק" במקום "הפרק שבו איילת חוזרת", מהר מאוד השתתקה. היה מדובר בפרק מבריק. נהדר. מלהיב. הטקסטים, מהשטויות של ברלד (והבלבול בין גמל שלמה לגמל עם שלמה) ועד ניתוחי הדמויות העמוקים יותר, היו מצוינים. והצורה שבה כל התסבוכת הבינאישית הותרה בסוף לא נראתה מאולצת, ואפילו הצליחה להאיר אור על איך בדיוק הרביעייה המוזרה הזו נהיו חברים מהרגע הראשון. פשוט משובח (BS).

ועוד 10. "המירוץ למיליון 9". "פוג'ו צ'י קו קונצ'י אווה פון קו". ככה אומרים ביפנית "איזה פרק מעולה היה השבוע!". עזבו את העובדה שזאת ללא עוררין העונה הכי טובה שהיתה ל"מירוץ למיליון" עד היום, על זה כבר כולנו מסכימים. אבל הפרק של השבוע היה כל כך טוב, באמת! היו בו את כל המרכיבים הנחוצים בשביל ליצור שעה של טלוויזיה כיפית: פילים, מסיבות תה, תאי שינה, רכבות הרים, טפיחות על הישבן וסירות פדלים. בחלק הלפני אחרון של המירוץ נסעו שלושת הצוותים הנותרים מתאינלד ליפן. דבר שהעלה את כל האמוציות אצל ההיפים, שכן השניים טיילו בעבר ביפן, וטיילר אפילו דובר יפנית שוטפת. ברגע שהם נחתו בארץ השמש העולה עברו ההיפים טרנספורמציה מלאה לתאומי הירו נקאמורה ודילגו להם כמו שני ילדים מאושרים ברחובות טוקיו. ללא ספק, חלק המירוץ של יפן עשה לחובב היפנים שהוא אני רק טוב על הלב. כמה חבל שהעונה הזאת נגמרת בשבוע הבא (עידו f. כהן).

9. "רוק 30" ממשיכה עם מגמת השיפור שאפיינה אותה בזמן האחרון, והפרק ששודר השבוע עם קונאן או'בריאן היה מצוין. כל הסצנות עם טרייסי המחורפן שרואה את היצור הכחול היו היסטריות לחלוטין, ויחד עם ג'ק שמשגע את ליזי על משהו שבכלל עומד לקרות רק בעוד מספר חודשים, הפך את כל העסק לקולח ומצחיק אף יותר, וכמובן שהופעת האורח המושלמת של קונאן עזרה לאיכותו של הפרק. בדיוק ככה אמור להיראות סיטקום מהדור החדש.

8. "האו-סי" ממשיכה לענג, והפעם בזכות פרק היקום המקביל של ריאן וטיילור. כל הפרק היה בנוי כסוג של פנטזיה לחג המולד, והיו בו הרבה דברים משעשעים - צמד הסת'ים בשני ה"יקומים" שמבינים במהירות מה בעצם קרה פה ("תמיד ידעתי שזה מה שיקרה"), הסת' שלא הכיר את ריאן נותר אותו חנון שהיה לפני כניסתו לחייו - אבל גם כמה דברים מרגשים - העובדה שמשפחת כהן היתה מתפרקת אלמלא בואו של ריאן, העובדה שמריסה היתה מתה שלוש שנים קודם לכן אלמלא הציל אותה ריאן בטיחואנה. וגם כמה דברים שהיה נחמד לגלות: ג'ולי קופר נשארת ג'ולי קופר, אם כי זו האמיתית נראית אנושית יותר. אהבתי גם את העובדה שכשריאן וטיילור מתעוררים הם לא זוכרים את הדברים שהם "סידרו" ביקום המקביל. אחלה פרק.



7. ב"מחשבות פליליות" קיבלנו השבוע פרק מעורר מחשבה, על שלוש נערות שמצאו את עצמן במצב בלתי אפשרי, כשמישהו חוטף אותן ומאלץ אותן לבחור מי מביניהן תמות, ואז גם מאלץ אותן להרוג אותה בעצמן. סוג של ניסוי פסיכולוגי מעוות, מטריד ומזעזע, אך מרתק. הסצנה שבה מוצאים הסוכנים את שתי הנערות שנותרו בחיים מחוץ לתחנת המשטרה היתה מצמררת ממש. זו סדרה בלי יותר מדי תחכום, אבל אופי הפשעים שהצופה נחשף אליהם בסדרה, הוא מעניין ועשוי בצורה טובה.

5. משהו לא טוב עובר על ג'ק באוור וחבריו, כי גם הפרק של השבוע לא ממש שכנע. נכון, קיבלנו בידור לא רע, ו"24" מעולם לא היתה סדרה שהתגאתה בריאליזם שלה, אבל משבוע לשבוע המופרכות הולכת ומתגברת ומקשה על הצופים לשמור על ארשת פנים רצינית. השיא הפעם הוא "ניסיון ההשתלטות" של ג'ק על הקונסוליה הרוסית. זה מופרך בכל כך הרבה רמות, שפשוט לא יכולתי להסתיר את הגיחוך: א) ג'ק לא למד כבר על בשרו שחושבים טוב טוב לפני שנכנסים לקונסוליה של מדינה זרה? המהירות שבה הוא ארגן את העניין היתה פשוט בלתי מתקבלת על הדעת, אפילו עבורו. הוא לא אדם פזיז. ולא, העובדה שביל ביוקנן הזכיר את זה במהלך הפרק אינה הופכת את העניין להגיוני יותר. ב) הבן אדם נכנס לשם לבד, בלי שום גיבוי, בלי שום תוכנית ובאמצעות עזרה של אדם אחד בלבד, וגם היא ישבה רחוק והפעילה מחשב. ג) מילא אם היו נותנים לנו תחושה שמדובר בצעד נואש של "אין ברירה", אבל אפשר היה לחשוב על דרכים אחרות לטפל בעניין (לנסות להאזין לשיחות של הקונסול, לשלוח לשם שוב את לוגן עם מסר מאיים יותר וכן הלאה). ד) כל המהלך הזה מבוצע כשג'ק יודע שהיה ניסיון התנקשות בנשיא ארה"ב אחרי שפצצה גרעינית כבר התפוצצה בלוס אנג'לס, כשכל המערכת במערבולת - בקיצור, אם הוא ייתפס הדבר יכול לגרום לארה"ב לאסון דיפלומטי, דווקא ברגע של היעדר מנהיגות. גם שאר הפרק לא היה מעניין מדי. אז הנשיא נפגע, וסגן הנשיא האופרטוניסט המגעיל לקח את העניינים לידיים. ביג דיל. לפחות קרן הייז חוזרת, והביסקוויט למד לקח מוסרי חשוב. למי באמת אכפת? (איתן גשם).

4. פרק מאכזב ואפילו מקומם היה השבוע ב"סטודיו 60". זה לא שהכל היה רע. סצינת הפתיחה היתה מצוינת והדיאלוג של מאט עם לוריין גרהאם היה משעשע מאוד וחמוד להפליא. גם הרעיון הכללי של קו העלילה של סיימון היה מעניין, והחברות החדשה של ג'ורדן והרייט נחמדה עם פוטנציאל. אבל למרבה הצער הפרק היה רווי בחולשה הגדולה ביותר של ארון סורקין, כותב מבריק ומוכשר ככל שיהיה - אותה חשיבות עצמית מעושה ומאוסה, מלווה בפטרוניות והתנשאות סמויות, כשהתחושה שהפרק שידר היתה של "הנה אני בא ללמד אתכם שיעור, הסכיתו ושמעו". די! זה התחיל עם ה"שידוך" של אותן שלוש נשים שדני סידר למט. זה לא נאמר במפורש, אבל היה ברור שהן אמורות היו לשקף את אותו פלח באוכלוסיה שהוא ממש לא הקהל של סורקין. אלה שלא מעניינת אותו כתיבה טובה ואמירה אלא שמות גדולים והרבה רעש. הדמויות הללו נכתבו באופן מוגזם ומקומם והוצגו כמטומטמות ונבערות. אבל סורקין לא הסתפק בכך והציג בפנינו גם את ההורים של טום, שני בורים ועמי הארץ מאוהיו, שלא יודעים שום דבר על תרבות ועל הומור וכל מה שמעניין אותם זה הבן השני שנלחם למען ארצו בחו"ל, כשהם משדרים בוז כלפי הבן הליברל שעובד בטלוויזיה. האם יש גבול לסטריאוטיפים של סורקין? מסתבר שלא. כי גם העלילה של סיימון, למרות שהיתה אמורה להעביר מסר מאוד ליברלי, שולחת בדיוק את המסר ההפוך. כי כשמט וסיימון צופים במופע הסטנדאפ, הם "מתאכזבים" לגלות את הבחור שהולך על ההומור השחור "הרגיל". אבל עד מהרה, וממש ב"מקרה" תופס את עינם הבחור השחור שלא הולך על ההומור הזה, אלא דווקא על הומור יותר "לבן" ו"מתוחכם". איזה יופי. אגב, הוא באמת לא היה מצחיק. לא בתור שחור ולא בתור לבן. לפחות תכתוב אותו מצחיק, ארל'ה. העלילה של שחקן הבייסבול שהרייט יוצאת איתו היתה שקופה כמעט כמו השמלה של ג'ורדן, והגילוי של הרייט שהוא כאילו ה"אנטי-מט" היה מאולץ ונדוש. הסדרה חייבת למצוא לעצמה רומן מוצלח יותר להתמקד בו, זה פשוט לא זה. הסיפור עם אותו אדם זקן התחיל משעמם, והפך בסופו של דבר לדידקטי לא פחות מהאחרים. לפחות זה היה עשוי בצורה סנטימנטלית ומרגשת, אבל זה לא הציל את הפרק מתחושת האכזבה הקשה שהוא הותיר בי. מה חבל (איתן גשם).

1. קשה לי להבין את ההיגיון של הערוץ הראשון בכל הנוגע לשידור או אי שידור של "חוק וסדר מדור מיוחד". לפני שבועיים כשביום שני חל ליל הסדר הוחלט לשדר פרק בסדרה הזאת כרגיל. בשבוע שעבר, כשזה היה מוצאי יום השואה, הוחלט לא לשדר משום מה (ובאמת לא ברור לי למה), וגם השבוע כשמדובר בערב יום העצמאות לא ישודר פרק (שזו דווקא החלטה הגיונית, יחסית). אבל עדיין, למה בערב פסח אין שידורי חג מיוחדים, ובערב יום העצמאות יש? איפה הקו המנחה? איפה החשיבה?


משפט השבוע
דפי ליובי, אמא'לה: "שתדע לך שאתה הזיון הכי טוב... לב שהיה לי בחיים".

שימי מתחנן בפני השופטת רבקה מיכאלי, ארץ נהדרת: "אני אב לחמישה, שניים כבר נולדו"


בשולי הממיר
היה לי קצת קשה לזהות ב"שארק" את זאקרי טיי בריאן, פעם בראד מ"שפץ ביתך", והיום כסקוט, שאביו ניהל רומן עם אשתו של סטארק.

ב"טירוף בבית" הופיע איתן פיליפס, ניליקס מ"וויאג'ר" (אסף רזון).