10. "הף" היא סדרה לא קלה, שעוסקת בעיקר באנשים פגומים, בצורה זו או אחרת. קשה לי להגיד שאני "נהנה" לצפות בסדרה, כי רוב הזמן, אף אחת מהדמויות שם לא באמת "נהנית" בעצמה (מלבד ראסל, אבל גם הוא לא באמת מאושר). השבוע קיבלנו פרק טוב במיוחד, בעיקר בגלל מסע ההרס העצמי של הף, שהתרחש "בחסות" משקה ביזארי. גם ארוחת הערב החגיגית של בת' סיפקה לפחות אירוע אחד מעניין - נטלי השיכורה שמעוותת את סיפור הנשיקה בשירותים. אצל בירד העניינים הולכים ומידרדרים. הפעם הוא קשר יחד עם איליי את ג'יימס אל כיסא, איים עליו עם מצית/להביור ואף היכה אותו נמרצות, תוך שהוא צועק עליו דברים שהוא בעצם מפנה אל אביו, שעזב אותו. בירד, בעיניי, הוא אחד הדמויות המרתקות ביותר בסדרה, והתהליך שעובר עליו העונה הוא מדהים. ההפוגה הקומית בדמותו של ראסל ששר "I Will Survive" היתה מוצלחת במיוחד. פרק מצוין.

9. אחרי שלושה פרקים לא מוצלחים במיוחד, סיפקה השבוע "אמא'לה" - סוף סוף - פרק טוב ומרתק. זה התחיל עם "לודמילה" שמגלה את הצדדים הקצת פחות חיוביים בתהילה ("לודמילה זונה!"), המשיך עם היום הראשון של יואבי בגן, כשאפרת מסרבת להתנתק, נמשך בסצנה אחת משובחת - פרנקו מספר לאפרת שנגנב לו האופנוע, וכל מה שמעניין אותה זה הצרכים שלה ושל יואב, ומסתיים באותה "לודמילה" שמתפרקת מה"טראומה" שעברה עליה, באמצעות סקס לא מחייב. אפילו הקטעים עם אילנה וצביקה היו מעניינים הפעם, במפתיע.

עוד 9. "הסמויה". מי שקצת מכיר אותי (או שמע את דעתי על הסדרה הזאת) יודע שאני מעריך מאוד את הסדרה הזאת, אך לא לגמרי מצליח להתחבר אליה. חלק ניכר מהעונה הנוכחית, עוסק בבני נוער שלומדים בבית הספר, ובפרק ששודר השבוע נפתחה שנת הלימודים. כל סצנה שהתרחשה בין כותלי בית הספר היתה מופתית לטעמי. החל מפרז שלא מצליח להבין איפה באמת יושבים התלמידים שלו (עם אישורי המעבר), דרך אותו פרז שמנסה ללמד אותם - בחוסר הצלחה - קצת מתמטיקה (ובהקשר הזה, היה מרגש לראות אותו מוצא דף של תלמיד שדווקא כן הצליח להבין), וכלה בסצנת הסיום עם ההתנפלות חסרת ההסברים של תלמידה אחת על "חברתה", שהסתיימה בפינוי לבית החולים. אני רוצה עוד סצנות כאלה.



9 נוסף. "בטי" ממשיכה להיות הפתעה נעימה, והפרק ששודר אתמול היה טוב במיוחד, כשהתברר ה"End Game" של סופיה. הפרק גם היה בנוי בצורה טובה, כשבטי מנסה לספר משהו (שאנחנו כצופים עדיין לא מודעים אליו) לדניאל, אך נכשלת, ורק לאחר מכן מתברר לנו על מה היה מדובר. זו כמובן לא טכניקה סיפורית מקורית במיוחד והרבה סדרות עשו זאת בעבר, ועדיין הביצוע הנוכחי היה מוצלח במיוחד, לטעמי. היה מרתק לראות את דניאל עובר ממצב של שמחה, למצב של הלם, ומשם למצב של כעס ודיכאון - הבחור באמת הצליח להתאהב בסופיה. יופי של סדרה.

9 אחרון. "נמלטים". אין לי ספק שמדובר באחד מפרקי המפתח של הסדרה הזאת. עזבו את קווי העלילה המשניים, שגם הם היו מעניינים - בליק תופס את סוקרה, שגורם לו לתקוות מחודשות בנוגע לכסף; סי-נוט שמלשין על מאהון; מאהון שעושה לשרה תרגיל כדי שתוביל אותו למייקל - אני מדבר בעיקר על המפגש המהפנט של מייקל עם ביל קים הדוחה ועל המפגש המיוחל עם קרוליין, שחשף סוף סוף - גם בפנינו - את תוכן הקלטת הלוהטת. וכאן למעשה הגיעה נקודת המפנה של הסדרה. אם קרוליין היתה מעניקה חנינה ללינקולן ולמייקל, העסק היה נגמר, ואפילו היינו מקבלים סוף טוב. מכיוון שמדובר בפרק ה-19 בעונה השנייה, מתברר לנו שהסיפור לא כל כך פשוט, ושיש עוד אנשים שיודעים על תוכן הקלטת ויכולים לחשוף אותה כרצונם, מה שהופך חזרה את היוצרות, ומחזיר את ה"נמלטים" שלנו למצבם הטבעי. ועכשיו - הם חייבים להיעלם. לנצח. וזה טוויסט יפה, שמתאים לרוח של הסדרה.

8. "האו-סי" סיפקה השבוע פרק פשוט מענג. כל הסיפור של ריאן המאוהב בטיילור מרענן, דווקא בגלל חוסר ההיגיון שבו ובגלל החלומות בהקיץ המשעשעים של ריאן, והצורה בה הוא מתנהג במהלך הפרק. הסיפור של סאמר וסת' המבקרים האחד אצל השניה היה עשוי בצורה כל כך חמודה, שאפשר היה להתעלם מהעובדה שזה היה צפוי לגמרי. צ'ה שהשאיר לסת' קטע וידאו שבו הוא מספר שהוא ירד למחתרת היה חביב ומשעשע, כמו ההופעה שלו פתאום על מפתן ביתה של סאמר, האזיקים וסת' שדוחף את שניהם לבריכה בלי משים. עוד אלמנט משעשע: האודישנים של קירסטן וסנדי לתפקיד "סת' החדש". גם בגזרת קייטלין קיבלנו סיפור טוב עם המסיבה המקבילה, שנעשתה על מנת ללמד לקח את "מלכת הכיתה". הדבר היחיד שלא אהבתי בפרק היה את גורדון בוליט המעצבן. אבל בסך הכל, פרק כיפי שמחזיר את הסדרה לימיה הטובים.

עוד 8. עוד פרק טוב של "גיבורים", אם כי הפעם קצת פחות טוב מקודמיו. קצת יותר מדי דגש על הדמות של ניקי (מהפחות טובות בסדרה) ובעלה DL, והיעדרות תמוהה של השוטר מאט, למשל (מה קרה לו, לעזאזל?), מה גם שהטוויסט עם עדן היה אחד היותר צפויים שנראו מזה זמן רב. מצד שני, הטוויסט בו מגלה אבא של קלייר על כך שצריך "להציל את המעודדת", והגילוי שהוא שכר את ה"הורים הביולוגיים" היו מוצלחים. בכלל, הסיפור של קלייר ואבא שלה מוצלח ומעניין מאוד, והדמות שלה הצליחה להתחבב עליי. הירו שוב היה חמוד להפליא, והדרך שבה הוא לקח ללב את העובדה שהוא לא עזר לאותו אדם עלום היתה מרגשת ומקסימה. יחד עם זאת, קצת משונה שעם כל הכוחות שלו לעצור את הזמן הוא לא השתמש בהם כדי לברוח מאותם אנשים שרצו שהוא ירוויח בשבילם את הכסף, לא? האם הוא כל כך טיפש או שזה פשוט היה קצת יותר מדי נוח לתסריטאים? אבל למרות הבעיות, הפרק היה טוב, במיוחד הגילוי על הכוחות של DL, והמעברים הבלתי צפויים מניקי גרסה 1.1 לניקי גרסה 1.2 שהיו עשויים היטב (איתן גשם. וגם:). היו שני דברים בפרק הזה של "גיבורים" שגרמו לי להעריך את הסדרה הזאת מחדש ולתפוס אותה אולי בצורה קצת שונה. בחמשת הפרקים הראשונים של הסדרה לא קלטתי את הרמזים, אם היו בכלל, שבעצם אבא של קלייר ומי שעובד איתו, לא נמצאים בסיפור הזה לבד ויש להם "שליחים" מסביב כל הגיבורים האהובים שלנו. למרות שכרגע גילינו רק את עדן, אני בטוח שיש עוד כמה הפתעות בדרך. גם ההורים-הבילוגיים-המתחזים היו קצת לא צפויים, אבל סביר להניח שמעכשיו אני כבר אהיה עם עין פתוחה לכל איש חשוד. עוד דבר שגרם לי לשמוח - הייתי בטוח שהיוצרים ימרחו את הסיפור של ניקי, אלא שכבר בפרק הנוכחי DL גילה את האמת, והשאיר אותנו עם קליפהאנגר לא רע (אפילו שברור שלא יקרה לה כלום, נכון?). כן, כן, זאת הפוסט-לוסט טראומה (ג'וני).

8 נוסף. אחרי פרק או שניים קצת פחות טובים מהרגיל, חזרה השבוע "קוראים לי ארל" בפרק מוצלח, עם הופעת אורח פגזית של מישהי שנראית כאילו נולדה להופיע בסדרה - רוזאן. כבר שכחתי עד כמה רוזאן קומיקאית מוכשרת ומגוונת. הפרק אפשר לה להביא את היכולות האלה לידי ביטוי, במיוחד במעברים בין ההתנהגות הגועלית והמרושעת ממש לקטעים שבהם היא שיחקה נזירה טובת לב. והיא באמת עשתה את זה באופן מרשים וללא מאמץ. סיום הפרק אמנם היה די צפוי, במיוחד בכל הקטע של רנדי וארל וה"אני אוהב אותך", אבל זה לא פגם בחוויית הצפיה. ורנדי שוב היה במיטבו, במיוחד בקטעים עם הצב של דארנל (שגם הוא היה חמוד ומצחיק מאוד). אחלה פרק, גם אם היו טובים ממנו. שימשיכו ככה (איתן גשם). ותוספת קטנה: קטעים שהצחיקו אותי באופן מיוחד: קטע ההתחזות לאלוהים ("וביום השביעי - נחנו"), כל ההתעסקות של רנדי עם הצב ("להתפנות מהשיריון שלו?" ו"אני אוהב אותך מיסטר טרטל"), והניסיונות ההיסטריים שלהם לייצר ניסים (ass). אכן פרק מוצלח.

8 אחרון. קשה לומר שציפיתי לפיילוט של "אחים ואחיות" אפילו קצת, אבל הוא הצליח להוות הפתעה נעימה. קליסטה פלוקהרט ורייצ'ל גריפיתס (ברנדה מ"עמוק באדמה") הן שתיים מהאחיות במשפחה שאמה היא סאלי פילד ואביה טום סקריט, אם כי לא לאורך זמן. עוד שלושה אחים משלימים את ההרכב, ומה שמתחיל משעמם ומעייף הופך לדרמת יחסים מעניינת + סוד בעסק המשפחתי. בעולם הדרמות הטלוויזיוניות של היום, המורכב בעיקר מסדרות פשע, מסתורין או סבוניות, חסרה סדרת דרמה שכתובה טוב בלי מיני רוח וצלצולים. חלק מהשמות שמאחורי הקלעים מבטיחים: גרג ברלנטי (יוצר "אברווד") ומרטי נוקסון, שאולי סוף סוף תיישם קצת ממה שלמדה בעבר. עד לפרויקט הבא של מרשל הרשקוביץ / אד זוויק, על פי הפרק הראשון "אחים ואחיות" בהחלט עשויה לספק את הסחורה (yaddo).



7. "מדיום". זאת כנראה הפעם הראשונה שאני מצליח לעלות על הטוויסטים בסדרה הרבה לפני שאליסון עולה עליהם. זה קרה פעם אחת כששמתי לב שהבחור שאורב לבחורה בבית בכלל לא מצולם (כלומר, לא רואים אותו), מה שגרם לי להבין שזה כנראה לא קלייד, החשוד העיקרי שלהם, ובפעם השניה זה קרה קצת לפני שאליסון אמרה ש"היא עם אותם הבגדים" מהחלום שלה, כשניחשתי שכנראה הבחורה עליה קלייד מדבר היא הבחורה מהחלום. לקח הפעם לאליסון הרבה יותר מדי זמן לעשות את הקישורים ההכרחיים כדי להציל אותה (לא שבסוף היא לא ניצלה). ועדיין - למרות העובדה הזאת, הפרק היה מעניין למדי. אהבתי גם את הצער האמיתי וההלם שאליסון הביעה על קלייד שנפגע בתאונת הדרכים בגללם. את העובדה שהוא ברח מהם כי הוא חשב שמדובר באותו אקס אלים, ולא כי הוא פחד מהמשטרה, דווקא לא הצלחתי לנחש.

6. פרק פחות טוב של "סטודיו 60". יותר מדי הרייט (למרות ששרה פולסון דווקא הבריקה בקטעים הקומיים של התוכנית שבתוך הסדרה) ובעיקר יותר מדי דגש על היחסים הרייט-מט, שהם פשוט לא כאלה מעניינים. הדמות של ג'ורדן חורגת כבר מכל פרופורציה. כל הרעיון שהיא מטילה "וטו" על תוכניות לא איכותיות הוא נחמד על הנייר, אבל מרגיש לא אמין בכלל (ולמי שלא מאמין, שיקרא מה הודיעה השבוע רשת NBC לגבי משבצת השידור של השעה 20:00 בעונה הבאה - אותה רשת שמשדרת את הסדרה) והדבר בעייתי שבעתיים כשמדובר בסדרה שמתיימרת - על פניה - להציג מציאות כלשהי. למעלה מכך - טריקת הטלפון של ג'ורדן בפניו של ג'ק היא פשוט התאבדות מקצועית בעולם האמיתי. קשה להאמין שזה אפשרי. עם זאת, היה נחמד לראות את המהלך של דני עם השכנוע של הכותב ההוא. והמשחק של מתיו פרי לא מפסיק להפעים אותי. לא היה לי מושג עד כמה הוא מוכשר, עד הסדרה הזאת. והערה כפולה לסיום: החלטתי להוריד לסדרה שתי נקודות על כך שהביאה את לוריין גרהאם לתפקיד אורח, אבל לא עשתה שום דבר כדי לנצל את כישוריה. למרות זאת, החלטתי להחזיר לה נקודה אחת על כך שעשתה שימוש מקסים בסטינג בהופעת האורח שלו (איתן גשם).

5. סיום העונה של "ניצבים" המחיש שוב, בצורה מצוינת, מה אני כל כך לא אוהב בסדרה הזאת. יש שם הרבה יותר מדי רגעים מביכים, שנובעים מכך שמישהו מבקש מאנדי איזה משהו מאוד מוגזם (במקרה הזה, האמא של הילד חולה הסרטן) ואנדי מחפש את כל התירוצים בעולם כדי להתחמק מהם. גם הפעם, הדברים שהאם אמרה היו מוגזמים, והפכו את הרגעים הללו למביכים, ולא למצחיקים. כל הפרק היה עמוס ברגעים כאלה, ולמעשה הסדרה כולה בנויה על רגעים כאלה, ואני פשוט לא מצליח להתחבר לסוג כזה של הומור. מה שכן, אני מוכרח לציין שהופעת האורח הקצרצרה של רוברט דה נירו היתה מצוינת.

4. ב"24" קיבלנו השבוע פרק מצ'עמם. כל כך מצ'עמם שאפילו פילוס ומשפחתו יותר מעניינים. כל השבוע חיכיתי ללוגן, וזה מה שקיבלתי? לא קרה כלום בגזרה שלו, פשוט משכו זמן. אוקיי, גרגורי איצין שוב נתן הופעה מבריקה, והצליח להמציא את לוגן בפעם המי יודע כמה מחדש. כבר ראינו את לוגן ההססן, חסר הניסיון והפחדן, את לוגן הפזיז והיהיר, את לוגן הערמומי והמרושע, את לוגן הבובה הצייתנית והכנועה, את לוגן הבוגד הנכלולי, ועכשיו... לוגן החדש. זה שמבקש מחילה ומחפש גאולה. וכל זה שנתיים אחרי שפישל בענק. ממש כמו בפוליטיקה שלנו. סיפור ניסיון הרצח של הנשיא פשוט לא עבד. אולי זה מפני שכבר ניסו לעשות כאלה דברים בעבר על אחיו. אולי זה מפני שכל הקטע שאסד מגלה את המטען ומציל כנראה את חיי הנשיא אך מת בעצמו היה צפוי כל כך. ואולי זה משום שהדמויות שמסביב, כולל הנשיא עצמו, פשוט לא מעניינות מספיק. מה עוד היה לנו? אה, כן. מוריס הוא אלכהוליסט משוקם. ו... זהו. אתם מבינים? יש שלוש פצצות גרעיניות חופשיות, והדבר הכי מעניין שקורה ב-CTU זה שיש שם אלכוהוליסט משוקם. מה קורה, אנשים? קחו את עצמכם בידיים! (איתן גשם).

3. "האנטומיה של גריי". כמה אפשר למרוח את סיפור הצ'ק של איזי? כמה אפשר עם רגשות האשם של איזי? "תפקידי את זה", "אני לא יכולה", "תפקידי את זה", "לא מגיע לי", "תפקידי את זה", "עוד מעט". רבאק, די, מספיק כבר להיות כזאת קדושה מעונה. תפקידי כבר את הצ'ק וגמרנו. אבל לא. איזי הצדיקה לא מסוגלת להפקיד את הצ'ק. זה לא היא. כל כך גרוע, מציק, נמרח, לא אמין ודבילי. לפעמים הסדרה הזאת יכולה להיות כל כך מעצבנת.



2. 40 שניות. זה הזמן שלקח לערוץ 10 לצאת לפרסומות מרגע פתיחת הפרק של "בטי". 40 שניות. בשביל מה להתחיל לשדר את הפרק, אם קצת יותר מחצי דקה אחר כך אתם צריכים פרסומות? אין גבול לחוצפה.

1. אני מרחם על צופי הלווין שצפו הלילה לראשונה ב"אנג'ל". כי בזמן שערוץ 3 הקרינו את פרק סיום העונה הרביעית מיד לאחר הפרק הקודם, מאיזושהי סיבה הלווין המשיך לפרומואים כרגיל. התוצאה? נחתכו יותר מדקה וחצי (!) מתחילת הפרק, כולל Previously של עונה שלמה. הצופים המופתעים לא היו יכולים להבין מדוע הפרק מתחיל באמצע סצנה, ומה עושה פתאום ליילה המתה במשרד של "וולפראם והארט". לא ברור מי האשם בחוסר התיאום הזה בין שני גופי השידור, אבל אסור שיקרו דברים כאלה, נקודה (אסף רזון).

משפטי השבוע:
פיטר ללויס, איש משפחה: "סקס הופך סטרייטים להומואים, והומואים למקסיקנים. כולם יורדים דרגה".

ליזי לטרייסי, רוק 30: "לוויין בריידי יש שלושה פרסי אמי, לך יש פרס חביב הקהל, שגנבת מוויין בריידי!"

פרק הפיילוט של "אחים ואחיות":
קיטי (קליסטה פלוקהארט): "דיברתם עלי? מה אמרתם עלי?"
אחד האחים שלה: "אמרנו שאת שמנה".

בשולי הממיר
בריאן קרווין, רוב מאלון מ"הקרב על הרייטינג" צץ השבוע בשתי סדרות שונות. הוא היה הרווי ב"עקרות בית נואשות" ויומיים לאחר מכן הוא היה ניית'ן בראדלי ב"מדיום".

ב"איך פגשתי את אמא שלך" הפציעה ג'יין סימור בתפקיד ה"פומה" - פרופסורית טורפת גברים שהצליחה להכריע את בארני (אסף רזון). הבוס של טד היה בריאן קרנסטון, האל, אבא של "מלקולם באמצע".

ב"בניחוש חוקר" היה ריצ'ארד קיינד (מארק ב"משתגעים מאהבה", פול ב"ספין סיטי") האסטרונום (אסף רזון).

ב"דוקטור הו" התארחו עדנה דור (לילי מ"הכל אודות ג'ורג'" החביבה) ונינה סוסאניה (ג'ני מ"חדר מורים").

ב"רוק 30" התארח האסיר ריאן או'ריילי כדניס.

ואם כבר "אוז", אז ב"מגרש ביתי" התארח ריק פוקס (ג'קסון יו) כדנטה.

ב"שארק" התארח השחקן דידריך ביידר (אוזוולד מ"המופע של דרו קארי") כזי פרואיט.