המסך המפוצל

האהבות של באפי

תרגום המאמר \"פתרונה של קוטלת לפרדוקס האהבה של אריסטו\"

מאת: ישי אביאור

פורסם: 13-04-2007
165 תגובות



מה לא נכתב ונאמר על חיי האהבה של באפי? צפינו בה כמתבגרת המוצאת את אהבת חייה, כסטודנטית במערכת יחסים "סטנדרטית", כמבוגרת בדיכאון, וכחיית מין המקיימת יחסים אגרסיביים עם השנוא באויביה. לפרקים ניתן לקרוא למעשייה טיפשיים ומאוהבים, ולפרקים לבקר את מעשיה הגובלים במזוכיזם. הדיסוננס הזה, הנוצר מפרספקטיבה על התבגרותה של באפי אן-סאמרס, הוא לדעתי אחד המעניינים ביותר בסדרה. ג'וס ווידון התברך ביכולת לתאר מערכות יחסים בצורה מדויקת ואמיתית, והצליח לפרוש לנו בשבע שנות הסדרה יריעה מאלפת ומרתקת על אהבה, חברות ומה שביניהן.

את המאמר קראתי בפעם הראשונה כשיצא הספר "באפי קוטלת הערפדים ופילוסופיה, פחד ורעד בסאנידייל", בשנת 2003. הכותרת משכה אותי אליו כבר במבט ראשון. יש משהו בחיי האהבה בדמותה של באפי, שאני מאמין שכל אחד מאיתנו יכול להזדהות איתו בשלב זה או אחר של חייו. הייחוד במאמר הוא הסתכלות מפוכחת ומעניינת על מה היא אהבה הלכה למעשה, ומה הגבול בינה לבין חברות נפש - האם אחד הן? או שמא סתירה?



במהלך קריאת ותרגום המאמר הרגשתי מספר פעמים שהוא לוקה בחסר. אני חושב שייחודיות המאמר היא העלאת ת?מות ורעיונות שונים, שיאתגרו את הקורא להגיב ולדון בהם. הרשיתי לעצמי להוסיף מספר הסתייגויות והערות, שנבעו בחלקן מביקורות מוקדמות מפי זלפה ורותי קרני המקסימות - אז תודה להן.

לפני שנתחיל, חשוב לציין כמה דברים. אסור לשכוח כי הספר נכתב לאחר סיום העונה השישית, ועל כן התפתחות מערכת היחסים בין באפי וספייק, חזרתו המפתיעה של אנג'ל ונאום אחד על בצק עוגיות, לא נכללו במאמר - ולכן אין מקום לנגח אותו על השמטת מידע. המידע פשוט לא היה קיים. אנא, התחשבו בעובדה שזו עבודת התרגום הראשונה שלי. לא הייתי מפיל על עצמי את האתגר אם לא חשבתי שיש חשיבות בהבאת המאמר לעיני כל, בשפה קריאה ופשוטה, בתקווה שגם אתם תראו את היופי שבו.

קצת על כותבות המאמר (מתוך הספר)
מליסה מ. מילווק, סטודנטית באוניברסיטת ג'ון קארול הלומדת להסמכתה כמורה לאנגלית בתיכון. היא אוהבת לרקוד, בעיקר בלט, סטפס וג'ז. בלילות ניתן למצוא אותה מתאמנת בריקודי היפ-הופ שטני במיוחד.

שרון מ. קיין, עוזרת פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת ג'ון קארול. פרסמה מספר מאמרים בפילוסופיית ימי הביניים והשתתפה בכתיבת
"On Ockham" ו"On Augustine".





פתרונה של קוטלת לפרדוקס האהבה של אריסטו

"אהבה ארוטית היא מעצם מהותה מעין חברות מופלגת".
אריסטו (א"נ 11-12א1171)

אריסטו מצליח לתפוס הן את ייחודה, והן את הטרגדיה שבאהבה הארוטית בהארה בודדת ומקודדת זו. מחד, אהבה ארוטית היא סוג של חברות, וחברות היא אחת מהמעלות האנושיים הטובים ביותר. אך מאידך, אהבה ארוטית נוטה להפלגה או הפרזה, שהיא האויב האולטימטיבי לחיים מאושרים.

טבעה הסותר של האהבה הארוטית מעלה פרדוקס, המוכר עד כאב לאלה השוכבים שבורי-לב משך לילות שלמים. האם אנו בוחרים באהבה הארוטית, או שמא היא בוחרת בנו? במילים אחרות, האם אנו מחפשים את האהבה הארוטית באופן מכוון או האם היא משתלטת עלינו מבלי שנבחין בכך? גם לאחר התעמקות, התשובה אינה ברורה. נדמה כי הכרחי שאהבה ארוטית תהיה פרי בחירה, משום שהמעשים והפעולות המובילים אליה הם התנדבותיים. בה בעת, נדמה כי הכרחי שאהבה ארוטית אינה פרי בחירה, משום שהסיבות לבחירה בה מעולם לא ברורות לגמרי.

על אף החידה, או אולי בגללה, התרבות העכשווית אינה מראה חוסר עניין באהבה הארוטית. "באפי קוטלת הערפדים" חייבת הרבה מהאהדה אליה להפיכת האהבה הארוטית לנושא מרכזי בפרקיה. במבט חטוף, נדמה כי זו אופרת סבון לכל דבר - עם השחקנים שבורי הלב והמתח המיני. אף על פי כן, המסגרת העל-טבעית של הסדרה מאפשרת לה לחקור את מערכות היחסים של הטבע האנושי ברבדים עמוקים במיוחד. במאמר זה אנו מעוניינים למתוח קו מקשר בין אריסטו ל"באפי". ניתוחו של אריסטו לחברו?ת מהווה מערכת שימושית לניתוח חיי האהבה של באפי, ובה בעת חיי האהבה של באפי מהווים פתרון לפרדוקס האהבה של אריסטו.



מסגרת העבודה וההנחות האריסטואיות
לפי אריסטו, קיימות שלוש רמות שונות של חברות. השטחית ביותר, "חברות תועלתנית", היא מערכת יחסים המבוססת על תועלת או רווח הדדיים, תוך התעלמות מההנאה שמפיקים הצדדים זה מחברתו של זה. חברויות תועלתניות נבחרות באופן מכוון מסיבות ספציפיות. אריסטו מביא דוגמא של המפליגים ביחד, שותפים עסקיים וחיילים המחפשים יתרון במלחמה (א"נ 16א1160). בכל אחד מהמקרים, האינדיבידואל יוצר לעצמו מערכת יחסים כדי להשיג מטרה מודעת.

הרמה הבאה היא "חברות מענגת", מערכת יחסים המבוססת על הנאה הדדית, תוך התעלמות מהרווח אותו מפיקים הצדדים ממערכת היחסים, אם בכלל. חברויות עונג מונעות על ידי תשוקות וצרכים בלתי מודעים, עליהם לבני האדם שליטה מועטה. אריסטו מספק דוגמאות של אגודות דתיות וחברתיות (א"נ 19א1160). בשתי הדוגמאות, חברי הקבוצות נפגשים כדי להיכנע לתשוקות ולברוח מהעול של חיי היום-יום.

לבסוף, הרמה הגבוהה ביותר, "חברות ש??ל?מ?ה", טומנת בחובה הן את התועלת והן את העונג, אך לא מתקיימת למען אף אחד מהם. בחברות שלמה, כל אחד מהצדדים מעריך את שותפו לטובתו שלו או שלה. חברות שלמה היא דבר נדיר עד כדי כך שלאריסטו חסרות דוגמאות לסוג הקשר הזה. אנו טוענים כי מערכות היחסים של באפי עם ריילי, ספייק ואנג'ל, מדגימות את כל אחת מרמות החברות של אריסטו, בהתאמה.

ריילי והחברות התועלתנית
על אף שריילי אינו דמות על-טבעית, מעורבותו ביוזמה מציבה אותו מעבר להגדרתו כ"נער אוכל תירס מאיווה" (בפרק "Doomed", "אבודים"). באמצעות היוזמה, מתכננת פרופסור וולש להשתלט על העולם ובוחרת בריילי כבן חסותה, בעיקר בשל הדרך הטובה בה הוא ממלא אחר פקודות. היא שותלת שבב בחזו של ריילי כדי לקרב את נאמנותו הטבעית לגבול הרובוטיקה. משימתו ההרסנית של ריילי היא לשקם את העולם מטיפשות, רגשנות וחולשה ("כוח קדמון"). בעזרתה של באפי, ריילי שורד את התקרית המתוכננת, אך דווקא עזרה זו חושפת את הפגם בדמותו של ריילי - שיהפוך בהמשך לפגם במערכת היחסים עם באפי. על פני השטח, באפי וריילי הם הזיווג המושלם. הם חולקים מטרה משותפת, המלחמה ברוע, והם נלחמים למענה יחד. אך ריילי הוא "מר ג'ו הרגיש" ("ירח חדש עולה"), ובאפי נוטה לדחות את קול ההיגיון שהוא מגלם ומייצג.

באפי מכירה בתועלת שבבילוי הזמן עם ריילי כשהיא מפטרלת ברחבות ובבתי הקברות בסאנידייל. עם זאת, כבר מראשית הקשר ביניהם, באפי מבינה כי "משהו חסר" ביחסיה עם ריילי ("משהו כחול"). ככל שבאפי וריילי מתקרבים ברמה הפיזית, הם מתרחקים ומתנתקים ברמה רגשית. הדבר מיוצג בצורה סמלית ב"ארץ הדברים הפראיים" כשרוחות רפאים מעצימות את המרחק הפיזי בין ריילי ובאפי. על אף שהיא עטופה בחיבוקו של ריילי, באפי מרגישה מנותקת לחלוטין, ואומרת "אתה רחוק ממני מדי. אתה... חייב... להמשיך לגעת בי".



ב"באפי נגד דרקולה" אנו למדים את הסיבה לריחוק בין השניים. בהיותה הקוטלת, באפי מחוברת באופן עמוק לעולם העל-טבעי. החיבור ממלא אותה בצרכים וברצונות שריילי לעולם לא יבין. ע"פ אן מילארד דוארטי, זה ברור כי "היא אינה מסופקת לחלוטין על ידי ריילי. כשהוא ישן במיטה (סביר להניח שרוי באושר שלאחר יחסי מין), היא חומקת לפטרול. רק לאחר צייד וקטל של ערפד היא יכולה להתכרבל בזרועותיו של ריילי ולהירדם". מבטה המרוחק של באפי אינו נסתר מעיניו של ריילי. למרות אהבתו אליה, הוא מרגיש מבודד רגשית ממנה ומהחלטותיה, "היא לא אוהבת אותי" ("המחליף").

הבעיה היא שבאפי בוחרת במכוון בריילי, כשמטרה ברורה בראשה: למצוא חבר "נורמלי" (בפרק "אבודים"). הוא חבר תועלתני בשבילה. חברויות תועלתניות לא מתאימות באופן אידיאלי לאהבה ארוטית בשל מערכות היחסים הנוקשות עליהן הן נבנות. זה נעשה ברור כשמתבוננים בבעיות עם ריילי דרך סדרת פרקים הנוגעת לרובוטים.

ב"נוצרתי כדי לאהוב אותך", וורן בונה את הרובוט אפריל כדי שתהיה בת-זוגו. הוא מתכנת אותה כך שתעשה ותגיד כל דבר שירצה, בדיוק בדרך בה יבחר. באפי מטיחה בוורן שבנה את אפריל כדי שתהווה אובייקט נוח לסקס. מטרתו של וורן לעומת זאת, אידיאליסטית יותר: "יצרתי אותה כדי שתאהב אותי. אכפת לה מהדברים שלי אכפת מהם, והיא רוצה להיות איתי. היא מקשיבה לי ותומכת בי. לא יצרתי צעצוע. יצרתי בת-זוג".

מאחר שוורן מצליח ליצור את אפריל בדיוק לפי רצונותיו הספציפיים, הוא מאמין שיתאהב בה. אך במהלך האינטראקציה עם אפריל, מגלה וורן שאינו חש כך. יחד עם ההכרה כי היא מושלמת, הוא אומר "אני לא יודע. אני... אני משער שזה היה קל מדי. וצפוי. את יודעת, היא נעשתה משעממת. היא בדיוק מה שרציתי, אבל אני לא רוצה אותה".

ב"התערבות", ספייק, הערפד הנמרץ, לומד את אותו הלקח. מאחר שבאפי דוחה את הפגנות החיבה וחיזוריו, ומסרבת לקיים איתו מערכת יחסים, ספייק דוחק בוורן ליצור רובוט מקביל לבאפי, אך שיאהב אותו. הוא מסיק כי "אהבה מוזרה עדיפה על חוסר אהבה... טוב יותר מהדבר האמיתי". אך כשספייק שוכב עם הבאפיבוט, הוא מוצא את החוויה מטרידה:

Spike: You're mine, Buffy.a
Buffybot: Should I start this program over?a
Spike: Shh! No programs. Don’t use that word. Just be Buffy.a



מאחר שמטרתו של ספייק היא באפי משתפת פעולה המשיבה לו חיבה, ומאחר שהבאפיבוט עונה לדרישות אלה בדיוק, יהיה הגיוני להניח שהוא יאהב אותה - רובוטית ומתוכנתת. אך ספייק לא מתאהב בבאפיבוט. כשהוא מכיר בכך שרגשות אינם יכולים להיות מתוכנתים, ספייק, כמו וורן לפניו, מסכם כי "רובוט הוא צפוי, משעמם" ("מיקוח", חלק א').

בגלל שבאפי וריילי אינם מתקשרים ברמה הרגשית, מערכת היחסים ביניהם היא בהכרח רובוטית. ספייק רומז על כך ב"לתוך היערות", כשהוא אומר לריילי "הבחורה צריכה קצת מפלצת בגבר שלה... וזה לא בטבע שלך". כשהוא מנבא את חוויותיו עם הבאפיבוט, ספייק ממשיך ואומר "לפעמים אני מקנא בך עד כדי חנק, ולפעמים אני חושב שקיבלתי את העסקה הטובה יותר. להיות כה קרוב אליה ושהיא לא תהיה שלי. להיות כה בודד אפילו כשאתה מחבק אותה. להרגיש אותה, להרגיש אותה תחתיך. מקיפה אותך. הריח... לא, אתה קיבלת את העסקה הטובה". ספייק יגלה בקרוב שהדבר אינו נכון. אם נשווה את מערכת היחסים בין ספייק והבאפיבוט לזו של ריילי ובאפי האמיתית, אנו מבינים כי אף אחד מהם לא קיבל את העסקה הטובה, כי שניהם למעשה קבילו את אותה העסקה, מסוכלת על ידי מחסור בתשוקה.

באפי וריילי מדגימים את החברות התועלתנית, מבוססת על רציונאליות. מערכת היחסים ביניהם הגיונית, ורווחית לכל אחד מהם, ועל כן הפרידה ביניהם היא באמת שברון לב. בתחילה באפי מחליטה להניח לריילי, ואז משכנעת עצמה שהיא יכולה לנסות חזק יותר לאהוב אותו. אך היא אינה מספיקה לתפוס אותו, וכנראה שזה עדיף. אהבה ארוטית אינה יכולה להיות מבוססת על ההיגיון לבדו.

ספייק והחברות המענגת
באפי וספייק נופלים למערכת יחסים המתוארת כהלכה על ידי אנג'ל בפרק "תשוקה": "תשוקה. היא נמצאת בכולנו. ישנה, מחכה. ועל אף שאינה רצויה, בלתי מבוקשת, היא תנוע, תפתח מלתעותיה ותיילל. היא מדברת אלינו. מנחה אותנו. תשוקה שולטת בכולנו, ואנו מצייתים".

כשספייק הגיע לסאנידייל בראשונה, באפי לעולם לא דמיינה שתחוש אי פעם דבר מה חיובי כלפיו. למעשה, באפי מתעבת את ספייק ומטרתה העיקרית היא להרוג אותו. כשהיוזמה שותלת בראשו של ספייק שבב המונע ממנו לפגוע בחפים מפשע, באפי מסכימה במרירות לחוס על חייו. הדברים משתנים לעומת זאת, לאחר שבאפי מתה, ומוחזרת לחיים על ידי הסקובי גאנג. כשהיא מרגישה שהיא מתהלכת בין רגשות הקטילה, ומתהלכת כמתוך שינה בחייה, באפי פונה לספייק ברגע של מצוקה. על אף שבאפי מודעת לכך שהיא מפותה על ידי האפלה, "הכניעה אליה ושחרור פראי לחלוטין" עוזרים לה להתמודד עם הצער והסבל שבחזרה לעולם ("מנופצת").

באפי חושפת את רצונה הבלתי מודע להיות עם ספייק כשהיא שרה, "זה לא אמיתי, אך אני רק רוצה להרגיש" ("מההתחלה, עם רגש"). אך היא מתכחשת לזה ומנסה כמיטב יכולתה לגרום לרצונה להיעלם. היא מדברת איתו בהיגיון: "אין לך נשמה! אתה לא יכול להרגיש דבר אמיתי! לעולם לא אוכל להיות... הבחורה שלך". היא מדברת בהיגיון עם עצמה: "הוא כל מה שאני שונאת, כל הדברים אליהם אני מתנגדת". אך כל ההיגיון לא מצליח להרחיק את באפי מהסוד אותו היא חולקת עם ספייק בחשכה ("דברים מתים").

באפי לא מסוגלת לעמוד בפני ספייק משום שהוא מפלצת: מפלצות הן רוע, רוע הוא סכנה, וסכנה היא ריגוש. ספייק הוא ההפך מריילי המרגיע והאמין. ספייק הוא היחיד שיודע ש"באפי מעדיפה את זה קשוח" ("משקל העולם"). הוא מסוגל להעניק לה את שהיא מעדיפה, משום שהוא מעדיף את אותו הדבר. אז אם באפי וספייק נהנים כל כך זה בחברת זו, מדוע לא להמשיך עם הקשר?

הבעיה היא, שאותה הסכנה ממנה באפי נהנית במערכת היחסים, הופכת אותה לבעייתית. ניכר כי באפי מוצאת עצמה בלתי מסוגלת לחלוטין לספר לחבריה על מאהבה? החדש. היא לא מסוגלת לספר להם משום שהיא מתביישת בהעמדת עצמה, חבריה ועבודת חייה בסכנה. באפי יודעת כי "לפעול על פי רצונות יכול להיות הדבר הלא נכון" ("הפתעה"). מאחר והיחסים עם ספייק פוגעים ביעילות השגת מטרותיה המקודשות, זהו רומן בלתי רציונאלי לגמרי.

לאחר ששכבה עם ספייק פעמים רבות, באפי מתעשתת לבסוף ב"כפי שהיית":

Buffy: It's over.a
Spike: I've memorized this tune, luv. Think I have the sheet music. Doesn't change what you want.a
Buffy: I know that. I do want you. Being with you makes things simpler. For a little while.a
Spike: I don't call five hours straight a little while.a
Buffy: I'm using you. I can't love you. I'm just ... being weak, and selfish...a
Spike: Really not complaining here.a
Buffy: ...and it's killing me.a


באפי מכירה בכך שספייק הוא לא יותר מאשר חבר-מענג בשבילה. חברויות מענגות אינן מותאמות באופן אידיאלי לאהבה ארוטית, משום שהן מונעות על ידי צרכים ותשוקות, עליהם יש לנו שליטה מועטה.

בעוד שלמערכת היחסים הזו יש בבירור השפעה שלילית על באפי, נדמה שישנה השפעה חיובית על ספייק. במהלך השנים, מטרתו הייתה להרוג את באפי. ב"יוצא מדעתי" לעומת זאת, הוא נהיה מודע ליצריו הבלתי מודעים לגביה, במהלך חלום. השהייה במחיצת באפי הופכת את ספייק לפגיע וסימפטי בהדרגה. הצופה נוטה להאמין לספייק כשהוא אומר לבאפי: "משהו קורה לי. הדרך בה אני מרגיש כלפייך.. זה אמיתי" ("אנטרופיה"). בריאן וול ומייקל זרייד טוענים כי "ספייק, מונע על ידי אהבה ארוטית כלפיי באפי, פיתח נשמה, ובכך מציע תפיסה פיזית לעומת מטפיזית לגבי אתיקה אנושית: טוב ליבו נבנה, לא ניתן".



אם ספייק אכן מסוגל לטרנספורמציה, מדוע באפי מסרבת לתת לו הזדמנות? התשובה לשאלה זו מתגלה בשיחה כנה בין באפי וספייק ב"אדום בעיניים":

Spike: Because you love me.a
Buffy: No. I don't.a
Spike: Why do you keep lying to yourself?a
Buffy: I'm not saying I don't have feelings for you. I do. But it's not love. I could never trust you enough for it to become that.a
Spike: Trust is for old marrieds, Buffy. Great love is wild and passionate and dangerous. It burns and consumes.a
Buffy: Until there's nothing left. That kind of love doesn't last.a


הקסם במערכת היחסים היא הריגוש, והריגוש בנוי על הסכנה. כשהסכנה נעלמת, כך גם הקסם. באפי שמה עצמה במקום המעוות של הערכת מישהו על פי האפלה שבו. המשך מערכת היחסים היה מתפרש למעשה כהתנגדות להשתפרותו.

באפי וספייק מדגימים חברות מענגת, המבוססת על חוסר היגיון. השניים חולקים כימיה חזקה. למעשה, נראה כי היו יכולים להתחיל את מערכת היחסים מההתחלה בנסיבות אחרות. אך באפי פקחית מספיק כדי לחסל את מערכת היחסים במתכונתה הנוכחית. אהבה ארוטית לא יכולה להתקיים על תשוקה בלבד.

אנג'ל והחברות השלמה
עד לחלק זה של המאמר, ראינו כיצד שתי רמות החברות השונות של אריסטו אינן מהוות בסיס אידיאלי לאהבה ארוטית: חברות תועלתנית זונחת את הרגשות וחברות התענוג את ההיגיון. על פי פילוסופיית אריסטו, הרגש וההיגיון הם שני הכוחות המניעים את הנשמה. כשהוא משתמש בהיגיון כבעל אוריינטציה לתועלת וברגש כבעל אוריינטציה לעונג, קשה להבין כיצד יכול אריסטו לפתח אמת מידה שלישית להערכת בן-אדם אחר.

אך אחרי אריסטו, פילוסופים בני ימי הביניים החלו לתהות האם קיים כוח מניע שלישי לנשמה, בנוסף לשניים של אריסטו. אגוסטין הקדוש היה הראשון שזיהה את המרכיב החסר כרצון. באחד מהדיאלוגים הפילוסופים שלו, שואל אגוסטין את חברו אבודיוס "האם יש לך רצון?". כשאבודיוס מתקשה לענות, אגוסטין מוכיח כי יש לו רצון על ידי הטענה שללא קיומו של זה, הוא לא היה יכול להפגין רצון טוב כלפיי אחרים. על אף שאגוסטין מעולם לא חיבר את רעיונותיו עם אלו של אריסטו, פילוסופים אחרים בימי הביניים עשו כן מאוחר יותר. וויליאם מ?אוקהאם היה גדול התיאורטיים בנושא רצון בימי הביניים. כשהוא מסביר כיצד הרצון משתלב עם מבנה הנשמה של אריסטו, הוא כותב כי הרצון "מצווה על הכוחות הנחותים, ביניהם היגיון, וממתן את תשוקתו של פלוני". מאחר שהרצון חזק מההיגיון או הרגש, הרי שלא יעריך דברים למען תועלתם או העונג שבהם. הרצון חופשי להעריך דברים על פי ערכם ולטובתם ועל כן הוא מהווה את הבסיס לחברות השלמה.

מערכת היחסים בין באפי ואנג'ל מדגימה חברות שלמה. אנג'ל הוא הדמות המסובכת מכל משום שהוא נקרע בין העולם הטבעי והעל-טבעי. בדומה לריילי, יש לו נשמה; בדומה לספייק, הוא ערפד. כל עוד אנג'ל שולט לגמרי בנשמתו, מערכת היחסים בין באפי ובינו היא גם בעלת תועלת וגם מהנה. אנג'ל עוזר לבאפי במטרתה להגן על סאנידייל ובאפי מספקת לאנג'ל השראה לכפר על מעשי הרשע שביצע בעבר. רחוקה מלהשתעמם בחברת אנג'ל במהלך יחסיהם, באפי חוששת שהוא ישתעמם ממנה. אנג'ל מרגיע לעומת זאת שאין לה כל סיבה לחשוש: "באפי, לעולם לא תוכלי לשעמם, גם אם תנסי" ("חסרת ישע").



למרות שמערכת היחסים משלבת תועלת ועונג, היא אינה מתקיימת לטובתם. הדבר ברור, משום שמערכת היחסים ביניהם שרדה תחת נסיבות בלתי נתפסות שנטלו מהם הן את העונג והן את התועלת שחלקו. ב"הנשף", מתבהר כי הקללה הצוענית, הנוטלת את נשמתו של אנג'ל ברגע של אושר, היא המבחן האולטימטיבי למערכת היחסים. היא מונעת מבאפי ואנג'ל לשכב ודברים נורמליים אחרים כמו מגירות בחדר השינה ("כי זה מה שזוגות עושים, יש להם מגירות"). באפי ואנג'ל העידו פעמים רבות כי הם מוכנים לוותר על אספקטים אלמנטאריים של זוגות אחרים, אם הדבר אומר שיישארו יחד. כל אחד מהם מוכן להקריב הכל, אך באותה העת, אף אחד לא מוכן לתת לשני להקריב את אותם הדברים. הם נפרדים בסופה של העונה השלישית משום שהם מעריכים זה את זו על פי ערכם ולטובתם.

חברויות שלמות נדירות, משום שהערכת מישהו לטובתו היא דבר קשה במיוחד. אריסטו אומר כי חברות שלמה מצריכה מעלה-מוסרית. המעלה המוסרית נמצאת לפי אריסטו באופי איתן, ולפי וויליאם מאוקהאם, אופי איתן נמדד בכוח הרצון. באפי ואנג'ל הם שני אינדיבידואלים בעלי כוח רצון מופלא, המסומל בסדרה דרך הלחימה.

באפי, כקוטלת ערפדים, היא בהכרח לוחמת. אך אפילו בין קוטלות אחרות באפי ידועה בכוחותיה. הדבר מעיד על כך שכוחה אינו רק פונקציה של כוחות פיזיים ומנטליים המוענקים ל"נבחרת". לבאפי כוח פנימי מעצמה. לאחר שהביסה את "מלך" הערפדים, דרקולה בכבודו ובעצמו, היא עדיין "Chock full of free will" ("באפי נגד דרקולה").

כתוצאה מטבעו הדואלי, גם אנג'ל לוחם. טבעו כערפד מניע אותו לחשוק בדמם של חפים מפשע, בעוד נשמתו האנושית מענה אותו על עצם חשקו. ב"כפרות", אנג'ל מכנס את כוחו כדי להתאבד. באפי מונעת זאת ממנו, כשהיא מתעקשת ש"חזק זה להילחם! זה קשה, וזה כואב, וזה יום-יומי. זה הדבר שעלינו לעשות, ואנו יכולים לעשות אותו יחד".

ב"משהו כחול", באפי מזהה באופן אינטואיטיבי כי האהבה שהיא מחפשת היא מעבר לדבר עליו מתפשרים רוב האנשים: "... אני חייבת להתגבר על הקטע של הילד הרע. אין שום דבר טוב שם... אבל אני לא יכולה שלא לתהות - לא משם מגיעה האש? האם יחסים נעימים ובטוחים יכולים להיות חזקים כל כך?... חלק ממני מאמין שאהבת אמת ותשוקה הולכים יד ביד עם כאב ומאבק". שימו לב שבאפי אומרת את כל זה לפני מערכת היחסים בינה ובין ספייק. היא עוד לא למדה שהכאב והמאבק שבאהבת אמת אינם באים מה"קטע של הילד הרע". הם מגיעים מהקושי שבהערכת מישהו אחר על פי ערכו ולטובתו.

טבעי לבני האדם להעריך עצמם על פי ערכם ולטובתם, לכן אריסטו טוען שלהיות חלק מחברות שלמה היא כמו למצוא "אני שני" (נ"א 30א1166). בפרק הקרוסאובר ב"אנג'ל", "אזכור אותך", זה מכה בבאפי ואנג'ל:

Buffy: I don't know. I just know that when you're around, whether I see you or not, I feel you - inside - and it throws me.a
Buffy: Angel: Throws me, too.a


הפרידה קשה משום שהם חלק של זה מזו. כפי שאריסטו אומר "אין דבר המציין חברים באתה מידה כפי שמציינים אותם חיים בצוותא" (נ"א 20ב1157). יוצא הדופן ביחסיהם של באפי ואנג'ל, הוא שאהבתם נמשכת על אף פרידתם, ומראה כי אהבה ארוטית שורדת כששני אנשים מעריכים זה את זה לטובת עצמם.

התבוננות נוספת על הפרדוקס
כעת אנו במקום של התבוננות נוספת בפרדוקס של אריסטו. האם אהבה ארוטית היא בת בחירה או לא? מערכת היחסים של באפי וריילי מדגימה את הבעייתיות שבשכנוע העצמי כי אהבה ארוטית היא בת בחירה. כשאתה בוחר, אתה מציב מטרה כלשהי לנגד עינך, וכאשר מטרה כזו מוצבת מולך אינך מעריך את האדם הנוסף לטובתו. אתה מוצא עצמך בחברות תועלתנית, הפגומה ברציונליות מגוחכת. באותו הזמן, אם אנו חושבים כי אהבה ארוטית בוחרת אותנו, אנו נתקלים בבעיה ההפוכה, המודגמת באמצעות מערכת היחסים של באפי וספייק. כשאין לך אפשרות בחירה, אתה מאבד שליטה, ובאיבוד שליטה אינך יכול להעריך את רעך לטובתו. אתה מוצא עצמך בחברות מענגת, הפגומה בחוסר הרציונליות המבעיתה שבה. בהינתן שתי האפשרויות הללו, הפרדוקס מציע כי אהבה ארוטית בכללותה אינה מאפשרת הערכת אדם לטובתו.

ברגעיו העגומים, נדמה כי אריסטו מעיד שאהבה ארוטית מוגבלת לשתי הרמות הללו של חברות. אל לנו להגיע למסקנה זו, אם אפשרי ששני מאהבים ארוטיים יעריכו זו את זה לטובת עצמם. מערכת היחסים של באפי ואנג'ל מציעה כי הדבר אפשרי באמצעות הרצון. הרצון פותר את הפרדוקס משום שהוא א-רציונאלי, משמע, הוא לא רציונאלי באופן מובהק ולא אירציונאלי באופן מובהק. הרצון הוא פרי בחירה כל עוד הוא בשליטת פלוני, ואינו פרי בחירה כל עוד הוא מבטיח שאין לנגד עיניו מטרה ספציפית. זוהי האהבה המושלמת שבאפי ואנג'ל ישיגו, ברגע שייעלמו המכשולים הבלתי אפשריים מולם (כולל זכות הכותבים לחלוב את האהבה הבלתי אפשרית עד קצה גבול היכולת).



ניתן לטעון כי הסתכלותו של אריסטו על הנשמה ללא כוח הרצון היא ריאליסטית יותר. אחרי הכל, באפי ואנג'ל הם רק דמויות בסדרה, ואפילו הם נכשלים בהשגת האהבה האולטימטיבית. אם היגיון ורגש מספיקים כדי להסביר את מערכות היחסים האנושיות בחיים האמיתיים, הרי אין מקום להציב את הרצון. וויליאם מאוקהאם יהיה הראשון להודות בכך, משום שהוא נושא את שמו של עקרון הפשטות הידוע כ"תער של אוקהאם". על פי עיקרון זה, עלינו להעדיף תמיד את התיאוריה הפשוטה ביותר. התיאוריה של אריסטו פשוטה יותר משום שאינה מכלילה את הרצון בהסבר האהבה הארוטית.

אהבה ארוטית וחברות
אם טענתנו נכונה, אהבה ארוטית יכולה להשיג את רמת החברות השלישית של אריסטו. כדי שתהיה שלמה, אסור על האהבה הארוטית להיבחר באפן רציונאלי או להיגרם באופן אי-רציונלי, אלא להיות רצויה באפן א-רציונלי. על כן "באפי" פותרת את פרדוקס האהבה של אריסטו על ידי ההכרה בשלושת הכוחות המניעים את הנשמע: היגיון, רגש ורצון.

אם אהבה ארוטית מסובכת כל כך בתיאוריה, היא חייבת להיות מטמטמת במציאות. אין פלא שהיא מצליחה לקטול אפילו את הקוטלת בעצמה. או כפי שספייק אומר, "?Ain't love grand".





הכותבות רוצות להודות לארל ספורגים מאוניברסיטת ג'ון קארול ולפיטר אלוורד מאוניברסיטת לת'ברידג' על הערותיהם הביקורתיות לטיוטות מוקדמות של המאמר