10. האמת? כבר נגמרו לי הסופרלטיבים. אם אתם מחוברים ל-yes ולא רואים "דוקטור הו", אתם פשוט מפסידים את הסדרה הטובה ביותר בטלוויזיה. הייתי אומר ש"בור השטן", הפרק ששודר השבוע, הוא הפרק הטוב בסדרה, אבל בסדרה הזאת יש כל כך הרבה פרקים מצוינים, שפשוט קשה עד בלתי אפשר לבחור. ובכל זאת - האימה בכל הנוגע לשטן והדברים שהוא אומר לכולם כדי שרוחם תיפגע, הדוקטור שמסביר לכולם שהם צריכים לחשוב יחד, ההקרבה של ג'פרסון, טובי שמסמן לעוד להיות בשקט, הנפילה של הדוקטור, הדיאלוג שלו עם הביסט והסקרנות הבלתי נגמרת שלו - אחת הסצנות החזקות בפרק, וכמובן הסיום המצוין. איזו סדרה גדולה מהחיים (ברק דיקמן).

עוד 10. איזה סוף עונה קיבלנו ב"העשב של השכן". או כמו ששיין בטח היה אומר את זה: איזה מאדר-פאקר סיום עונה קיבלנו במאדר-פאקר-ווידס! הכל היה שם: הומור, מתח, פושעים, טוויסטים, והכל היה עשוי פשוט מושלם, החל מהבדיחה על וולדמורט, דרך הקרב ההזוי בין דאג לדין, הנאום של שיין, הבריחה של קאט עם שיין, סוחרי הסמים שמחליטים לשדוד את ננסי, פיטר שככל הנראה מוצא את מותו. כמה שהפרק הזה היה עמוס-אירועים, כתוב-היטב, מרתק ונפלא. פשוט מאדר-פאקר מעולה! (ברק דיקמן).



ועוד 10. לא די בכך ש"גיבורים" לא מאכזבת מאז הפתיחה המבטיחה, אלא שהפרקים רק הולכים ומשתפרים. מה זה משתפרים? הם פשוט מעולים! הפרק הזה שפך המון אור על הדמויות, ובעיקר היה מעניין לראות את ההידרדרות המוסרית ההגיונית שבאה עם קבלת הכוחות. שלוש דמויות ביצעו מעשים בלתי מוסריים בפרק הזה. אם אצל ניקי עוד אפשר להסביר את זה באלטר-אגו המופרע שלה, אצל הירו זו סתם היכנעות ילדותית ללחץ חברתית ולקלייר אין שום תירוצים. המהלך של קלייר עם הנסיעה במכונית היה מפחיד ומרתק, ולמרות שהיה ברור מה היא עומדת לעשות, עדיין היה קשה להאמין שהיא באמת תעשה דבר כזה. וואו. ואם קלייר היתה מפחידה בפרק הזה, מה אפשר לומר על האבא שלה? מה הוא רוצה ממאט השוטר החביב ומשאר הדמויות? ומי זה הטיפוס ההוא שאיתו? שיגלו לנו כבר! הירו הראה חולשה מדאיגה בפרק הזה, אבל הקטע עם האגרוף שהירו חטף מהבריון ההוא - מעבר ללקח המוסרי שהוא העביר - היה מצחיק עד דמעות. ואם בפרקים הקודמים היתה הדמות של ניקי פחות מעניינת מהשאר, בפרק הזה למדנו עליה המון, ובפרט למדנו שגרסת ה- Badass שלה פשוט שולתת!!1. הדרך שבה היא טיפלה בבריון ההוא היתה ממש קריפית, והסקס הסוער עם ניית'ן - כן תרבנה סצנות כאלה. אבל שיא הפרק היה הסיום שלו. שוב הם הצליחו להפתיע אותנו עם משהו לגמרי לא צפוי. הירו עם חליפה, מדגמן זקן צרפתי ומדבר אנגלית שוטפת? ומהעתיד? מאיזו שנה הוא בא? מה הוא רוצה מפיטר? למה הוא בא דווקא אליו? נו, שיגיע כבר השבוע הבא, אי אפשר לחכות יותר... (איתן גשם).

9.5. הצחוק הגדול הראשון שלי העונה שמור ל"איך פגשתי את אימא". במחי סצנת סגירת פרק, היה לי ברור שהקומדיה הזאת עושה דבר חשוב ומהותי שהרבה אחרות לא עושות - להצחיק. ועוד על בסיס קבוע העונה. המכתב של ברני היה בידור טהור, ובאופן שכל כך התאים לדמותו. גם שאר הפרק היה מהנה למדי, בסיפורו את עלילת הריב הראשון של רובין וטד. אני חייב להודות שאת הטוויסט בחילוף הזהויות לא צפיתי, אם כי הבחנתי שטד כתוב כברני. כמו כן, דמותה של רובין ממשיכה לקבל עומק, ובנוסף להיותה חמודה וחביבה מאוד, מגלים אצלה שכבות של פחד וחששות ממערכות יחסים. חבל שהקו של לילי ומרשל לא פותח קצת יותר, אבל כנראה שלא היתה ברירה עם הסיפור המלא השני. אציין עוד לטובה את ההערות שניתנו במסיבת המחזור של החבר'ה ממשפטים. וגם - היה נחמד לקבל עוד מבט מהעתיד לזמן ההווה, עם תוכניות גורד-השחקים של טד. נראה שהם בהחלט יודעים מה הם עושים (ER).

9. השריפים של "רינו 911" חזרו השבוע לעבודתם ואף קיבלו תוספת בדמות השוטרת החדשה קימבל. לא היה פרק יוצא מגדר הרגיל, אבל כאשר קיבלה החדשה את זכות הדיבור בסוף הפרק וניסתה להבהיר לשוטרים הקבועים שהיא לא כאן כדי לתפוס את מקומו של מישהו, ניסתה להמחיש את דבריה בהשוואה לסיטקומים אחרים, מה שיצר קטע מודע-לעצמו מעולה. היא כמו הילד ההוא ממשפחת בריידי שהגיע והוסיף לקאסט, אמרה, לא כמו זאת שבאה והחליפה את ג'אן. קלמי משיבה שהסדרה התדרדרה קשות מהרגע ההוא. ג'ונזי ניסה להציע כאנלוגיה את החמודה הקטנה ההיא ממשפחת קוסבי (אוליביה, שהייתה על תקן הילדה המתוקה אחרי שרודי כבר הייתה גדולה מכדי למלא את המשבצת). גרסיה סבר שהיא פשוט יכולה להיות כמו פרייז'ר בחופשי על הבר. נפלא.



עוד 9. תוכנית טובה סוף סוף של ארץ נהדרת. אמנם חלק ראשון מזעזע בחולשתו עם קונדליסה רייס ופאנל דבילי, אבל החלק השני הוקדש כולו למערכונים שנעו בין החמוד למעולה, בסדר שבו שודרו: ארוחת ליל הסדר עם מיומנה ודודידו, הפרטת הקיבוצים וגולת הכותרת - פרס ישראל לגבעטרון, כולל ביצוע מרטיט לבבות ל"טורו". מזכיר את הימים הטובים של "חבל שלא שכחנו" עם איחודי הלהקות.

8. עוד פרק משובח של "סטודיו 60", כשההבדל בינו לבין הפרקים הקודמים היה העלילה החזקה שעמדה במרכזו של הפרק - תקרית זכויות היוצרים והבלבול המשעשע שמסביבה. שני דברים הפכו את הסיפור למוצלח במיוחד: האחד, העובדה שדבר כזה באמת יכול לקרות ואפשר להניח שהמחשבה על גניבת זכויות יוצרים - אפילו בטעות - טורדת את מנוחתם של הכותבים בתוכניות בידור כאלה לא אחת. השני, הפתרון המקורי שמצאה ההפקה שהתבסס על פערי השעות בין מזרח למערב, נושא משעשע לכשעצמו שהופך למעניין במיוחד כשמדובר בתוכניות המשודרות בשידור חי. גם העלילה של הרייט ומט לא היתה מעצבנת מדי הפעם, והרייט אפילו עשתה אחלה חיקוי של ג'ולייט לואיס. סחתיין (איתן גשם).

עוד 8. זה לא ש"עקרות בית נואשות" הפסיקה להיות אופרת סבון. המרובע הרומנטי של אידי-מייק-סוזן-הבריטי הזה, למשל, היה טלנובלי עד רמת האמנזיה של מייק. אבל הרחוב השקט של ויסטריה ליין חוזר לאיטו לרמת הביזאר והמגניבות של העונה הראשונה. זה מתחיל בגבי וקרלוס, שמפגינים מאבק גירושין קלישאי, אבל עם טוויסט משטרתי. זה ממשיך עם לינט, שמתוך אהבה לילדיה מסתבכת עמוק יותר ויותר. וזה נגמר עם ברי הודג', ששוב נותנת לחוש המוסר שלה לפתוח לה את הפה, ולשיאו של הפרק - ברי שמסרבת להבין מה אנדרו עשה על מנת לשרוד ברחוב (ואז פשוט קופאת). אבל בסופו של דבר, מה שהכי מוצלח בפרק הוא החזרה לצוות הבסיסי, פחות או יותר, שהופיע בעונה הראשונה ונעלם במהלך העונה השנייה. אנדרו חזר, ממזר מאי פעם. האמא המעצבנת של בתו הבלתי חוקית של בעלה של לינט (אופרת סבון או לא אופרת סבון?) נעלמה, לילד למשפחת סוליס אין רמז, אפילו זכרונו של מייק חזר לתקופה הטובה ההיא (שלמקו GRAS).



7. מזמן לא נתקלתי בתוכנית אירוח/בידור כל כך לא אחידה ברמתה כמו זו החדשה של "מה קשור?". אחרי שבוע ראשון קל מאוד להניח את האצבע על מה שעובד בתוכנית ועל מה שלא. הרגעים החלשים הם המונולוג העבש והשיר המיותר בתחילת כל תוכנית, וכן הראיונות המבוימים המטופשים עם דמויות שהם עצמם מגלמים. לעומת זאת, טיב הראיונות האמיתיים הוא בהתאם למרואיין התורן. אסי כהן למשל סיפק אחלה תוצאות. הדינמיקה החברית של השלושה איתו הפיקה כמה רגעים שופכים מצחוק, וזו הייתה הפעם היחידה שבה המשפט המעצבן שחזר על עצמו בכל תוכנית, "קבלו את האורח הבא וחבר טוב שלנו", המחיש באופן מובהק את היתרונות שבפמיליאריות. מאידך גיסא, בראיונות עם יעל בר זוהר ושלומי שבת הפכה ההיכרות המוקדמת לחרב פיפיות, ונראתה כמו חזרה מאולצת על דברים שכולם כבר אמרו אחד לשני. אחד מהיתרונות בתוכנית הוא השיר החותם את התוכנית, ששרה השלישיה יחד עם האמן האורח א-לה "לילה גוב" וברוב המקרים מנפיקה תוצרת מקסימה ומעלה. הקלף הכי חזק הוא מערכוני המוקומנטרי בבימויו של איתן צור המשובצים בכל תוכנית ומציגים את השלישיה ברגעים מחייהם ומאחורי הקלעים כביכול. ברוב המקרים הם מבריקים וגורמים לי לרצות לייעץ להם לזנוח את התוכנית ולעשות את הגרסה שלהם ל"תרגיע". זה היה יכול להיות רעיון נחמד אילולא כל שחקן שני בארץ היה עושה כזה דבר בשנה האחרונה, כך שמערכון בתוכנית נראה בכל זאת כבחירה הנכונה. הבעיה היא שנכון לעכשיו דומה כי הקטעים האלה הם היהלום בכתר מפלסטיק. המעבר בין הטוב לרע פשוט חד מדי.

5. זה לא אני, זה אתם. אחרי ארבעה פרקים אני כבר מתחיל לראות את הסוף המתקרב של "גיבורים", לפחות אצלי. לא נעים שכולם כל כך חולים על הסדרה הזאת ורק אני מת משעמום בינתיים. העלילה כל כך איטית, יש רק עוד ועוד שאלות ודברים לא ברורים. האמת היא, שכנראה ש"אבודים" השאירה אותי באיזה לחץ פוסט-טראומטי, כי אני לא מסוגל כבר לסבול עוד סדרות מלאות בשאלות ושאלות ושאלות שלעולם לא נפתרות. וב"גיבורים" אנחנו עוד סך הכל בפרק הרביעי! הפרק האחרון, במיוחד, היה מבחינתי כדור הרדמה חזק. הוא לא זרם, הוא היה איטי ונמרח ולא מעניין ברובו (חוץ מהקטע שבו ניקי מתפשטת). ניתן לה עוד שני ניסיונות ואז... פרישה מוקדמת, כנראה (ג'וני).

4. אחרי שלושה פרקים של "שארק" ששמרו פחות או יותר על אותה הרמה, הגיע הפרק הרביעי ואכזב אותי מעט. זה קצת מפתיע, בהתחשב בעובדה שדווקא בפרק הזה שלמדנו קצת יותר פרטים על העבר של סטארק, מה שעיבה קצת את הדמות המסקרנת-ממילא שלו (והמגולמת נפלא, כאמור, ע"י ג'יימס וודס), אלא שמשהו בפרק לא זרם, והיו בו יותר מדי רגעים מתים ו/או לא מספיק מעניינים. במיוחד קו העלילה המיותר והלא-מספיק-מפותח של בתו היוצאת לדייט עם השותף ללימודים שלה. דבר אחד נחמד בפרק בכל זאת: המעבר היפה בין החקירה בחדר המיוחד בביתו של סטארק, לחקירת העד על הדוכן בבית המשפט האמיתי. אני מאוד מקווה שהמשך הסדרה ייראה יותר כמו שלושת הפרקים הראשונים ופחות כמו הפרק הרביעי (ברק דיקמן).

1. כשבשבוע שעבר התחילו הבאנרים ל"אלופה" לא אמרנו כלום, כי הבאנר נעלם מיד עם היעלמותו של פס המידע, שניות מועטות לאחר הופעתו. כששבוע לפני פתיחתה, קיבלנו באנר של מספר שניות על הדקות שנותרו לפרק הפתיחה בעונה החדשה של "24", התלוננו על כך, אבל נדמה שהפעם נשבר שיא שלילי חדש: "אחים ואחיות" מגיעה לערוץ Xtra HOT ב-12/4/07, וכבר ב-25/3/07, יותר משבועיים וחצי לפני כן, החלו להופיע באנרים גדולים למדי בפינה השמאלית העליונה של "אחים ואחיות - בקרוב" בכל פתיחת פרק שמשודר ב-Xtra HOT (למשך כ-20 שניות), ובכל סיום פרק (הבאנר מופיע כחצי דקה לפני סיום הפרק, כלומר בזמן שאירועי הפרק עדיין מתרחשים). כמה מעצבנים אתם יכולים להיות, קברניטי Xtra לא יקרים בכלל? בשביל מה יש לכם את הבאנר (המיותר לכשעצמו) על כתוביות הסיום? למה לא להסתפק בעשרות הפרומואים (הארוכים, המושקעים והיפים, אגב) לסדרה? למה להעיק? כמה טמטום (ברק דיקמן).







משפט השבוע

פרק סיום העונה השניה של "העשב של השכן" הכיל המון דיאלוגים מצוינים. הנה אחד מהם:
איזבלה: אבא, אתה זוכר את ספרי "הארי פוטר" שהיינו קוראים?
דין: אהבתי אותם, אני אוהב את "הארי פוטר"
איזבלה: אמא היא וולדמורט. אתה לא יודע את זה? (ברק דיקמן).

ועוד אחד, מ"ניצבים":
אנדי לכריס מרטין (קולפליי) שמציע לבוא להתארח בסיטקום שלו: "אני לא יודע. זה יהיה מוזר אם מפורסמים יופיעו פתאום בסיטקומים" (ברק דיקמן).






בשולי הממיר

בפרק השבוע של "בניחוש חוקר" הופיעו קורטווד סמית (רד פורמן ב"מופע שנות ה-70") ואשלי ויליאמס (שהיתה אליסה ב"האף" וגם ויקטוריה ב"איך פגשתי את אמא שלך") (אסף רזון).


ב"הלוחשת לרוחות" הופיע שון מאהר (סיימון טאם מ"פיירפליי) (אסף רזון).

ב"סטודיו 60" הגיחה כריסטין לאטי ("שיקגו הופ", "ג'ק ובובי") כמרת'ה אודל, הכתבת שנשלחת לסקר את תוכנית המערכונים (ברק דיקמן).