10. ההיי-לייט של השבוע שלי: "דוקטור הו", שמצליחה להמציא את עצמה כמעט בכל שבוע מחדש: והפעם בזכות ההגעה ל"כוכב שלא ייתכן", הקירבה לחור השחור, והמגע עם מי שנראה כמו השטן, שעומד להגיח. כל הפרק היה עשוי נפלא, גם בחלקים המשעשעים שלו, וגם באלו המפחידים - והיו די הרבה כאלה, במיוחד כל אלה הקשורים לכיתוב בשפה הלא מוכרת. אלמנט איבוד הטארדיס הוסיף אף הוא לאיכות הפרק, וכל הדברים הללו הפכו את הפרק לכל כך מוצלח ואת הפרק הבא לדבר שאני הכי מצפה לו בשבוע שמתחיל היום. איזה כיף.

9.5. "24" הציגה השבוע פרק חזק במיוחד, לטעמי. קודם כל, בגלל האכזריות הקיצונית במיוחד של ה"רעים". האכזריות של אבו-פיאד, שיעשה הכל כדי להפוך את מזוודות האטום שלו לפעילות, הגיעה לשיאים חדשים הפרק: רצח בדם קר (וסוג של צדק פואטי) של ריטה והעינויים שהעביר את מוריס כדי שיעשה מה שהוא צריך ממנו, שכללו שימוש מחריד במיוחד עם מקדחה. סצנות היסטריות לחלוטין. גם מפלס האקשן היה גבוה מהרגיל, והיה עשוי טוב - כפי שאנחנו רגילים מהסדרה ה"מופרעת" הזאת. גם בגזרת הנשיא פאלמר העניינים ממש לא רגועים עם הדבר-הבלתי-שגרתי ההוא שמתכננים לעשות לו החברים של פיטר (מקניקול). מה זה יהיה? חטיפה? פגיעה פיזית? רצח? אני כבר לא יכול לחכות.



9. אהבתי את הפינאלה של "מרחק נגיעה". למרות הרצון שזוריק ורוחל'ה יהיו ביחד, היה חשוב לסיפור האהבה המקסים הזה, ל"רומיאו ויוליה" הישראלים, שהסוף לא יהיה מתקתק, והפיתרון המהיר של השידוך לבחור החוזר בתשובה, ה"פגום", היה עשוי בדיוק כמו שהוא היה צריך להיות - כמו כל הסדרה הזאת, למעשה - מרגש, עצוב ויפהפה. מאוד אהבתי את הסצנה (שלצערי כיכבה בכל פרומו רענן) שבה זוריק דופק על דלתה של אהובתו ומציע לה "לבוא איתו עכשיו", כשהוריה מונעים זאת משניהם - שילוב של משחק נהדר ותסריט קורע-לב. כמה טוב שצפויה לנו עונה שניה.

עוד 9. אחרי פרק מאכזב שהוריד אולי משהו מרמת הציפיות הגבוהה מהסדרה, חזרה "סטודיו 60" עם פרק טוב מאוד שהחזיר את התקווה לכך שבכל זאת מדובר בסדרה משובחת. הפרק חשף מידע מעניין על הדמויות, כמו המקור ליחסים המתוחים בין מט לבין ריקי ורון, השדים בארונה של ג'ורדן והקשיים שעוד צפויים לה בעתיד (סוף סוף רואים קצת פגמים בדמות שלה) ובעיקר למדנו עד כמה דני ומט מכירים אחד את השני היטב, כשהשיא היה בסצינת ההיאבקות בחול שהיתה כתובה היטב, שוחקה מצוין ובעיקר היתה מצחיקה מאוד. מעבר לזה, החקיין של טום קרוז, ניקולס קייג' ובן סטילר היה מוצלח (תשאירו אותו!) וייתכן שקיבלנו רמז מעניין לגבי דמותו של סיימון. חבל רק שלא רואים קצת יותר מהמערכונים עצמם במקום מונטאז'ים מוסיקליים מניפולטיביים, אבל בסך הכל יופי של פרק ובחירה נפלאה של שיר לסיום. למרבה האירוניה והצער, בניגוד לרייטינג הגבוה של תוכנית המערכונים "סטודיו 60", הרייטינג של הסדרה "סטודיו 60" בינתיים לא מזהיר (איתן גשם).

עוד 9. "גיבורים". הולי ש...! כמה פעמים חולפות בראשי המילים האלה במהלך הצפייה בסדרה הזאת? הרבה מאוד. גם הפרק השלישי לא אכזב, כשהדמויות לא מפסיקות לעניין והפיתולים בעלילה הופכים למרתקים מרגע לרגע. מעניין במיוחד היה הגילוי על בעלה ה"רוצח" של ניקי. האם יהיה זה מטורף להניח שהוא, בעצם, משלם מחיר בגין פשע שדווקא היא עשתה ושהוא הקריב את עצמו למענה? דמותו של מט, השוטר קורא המחשבות בינתיים ממש מגניבה. הקושי שלו להתמודד עם הרצונות של אשתו, החיבור שלו עם הילדה הקטנה, הקרב עם אותה דמות מסתורית שפשוט קמה כאילו כלום לא קרה ובמיוחד הוואקום המוחלט שהוא גילה בניסיון לקרוא את מחשבותיו של האיש המסתורי בבר - הכל היה כל כך מסעיר ועוצר נשימה. ומה נאמר על הירו? איזה איש חמוד. היחסים שלו עם החבר שלו, התיאום המדהים בין אירועי הקומיקס למעשים שלו וההתלהבות הילדותית שלו אחרי שהציל את הנערה - יו אר מיי הירו! גם הסיפור של פיטר פטרלי - הניסיונות הכושלים שלו לעוף (והילד עם הגלימה האדומה שבוהה בו בתדהמה היה פשוט היסטרי!), הוידוי המפתיע על אהבתו, הסכין שתקע בגבו אחיו (טוב, פוליטיקאי, למה הוא ציפה) והתגובה שלו, הציגו את הדמות - שעד כה היתה יחסית פחות טובה מהאחרות - באור שונה, מוצלח יותר. ולסיום, קלייר. אם בפרק הפיילוט לא חיבבתי אותה, בפרק הזה כבר ממש התחלתי להתחבר אל הדמות. הסצנות שלה עם אביה הקריפי היו מצמררות וסצינת האונס היתה עשויה היטב ומפחידה, אבל שום דבר לא הכין אותי לסצנת הסיום, שהרעיון שלה אולי לא היה כזה מפתיע, אבל הדרך שבה הוא בוצע היה פשוט מבריק ומבהיל. וואו (איתן גשם).



8. הפרק השלישי בעונה של "האנטומיה של גריי" היה, מבחינתי, שיפור מסוים לעומת הפרקים הקודמים שפשוט די שיעממו אותי. מעבר למשחק הבנאלי שהיה בשני הפרקים האלה והשתפר משמעותית בפרק השלישי, הדבר שעשה אותו הרבה יותר טוב היה זה שגורם לסדרה להיקרא " האנטומיה של גריי", ולא רק "גריי". הרי, בואו נודה בזה, ההבדל היחידי בין זו ל"מגרש ביתי" הוא העובדה שב"אנטומיה" כל הדרמה מתרחשת במקביל/בהשראה/בעקבות אירועים רפואיים שמתרחשים בפרק. הפרק הראשון בעונה כמעט שלא היה קשור בבית חולים (חוץ מהמגיפה, שגם זה נעשה בצורה ממש משעממת), בפרק השני היה איש-העץ, אבל זה לא קיבל מספיק פוקוס ודרמה בשביל לעניין, ואילו בפרק הזה קיבלנו מקרה של ילדה שלא מרגישה בכלל בכאב (השחקנית המקסימה ששיחקה גם את הילדה ב"ליטל מיס סאנשיין"), איש שעומד לעבור ניתוח בו המוח שלו נחצה לשניים - וזה לא מוצא חן בעיניי אישתו בכלל, ואצן מרתונים שעומד לעבור ניתוח אורטופדי רביעי בשנה זו שלא מבין שהוא הורס לעצמו את החיים. וכך נבנה פרק מעולה שמורכב גם מרפואה וגם מדרמה אישית, כשהיחסים בין ג'ורג' לדוקטור טורס באים לידי ביטוי דרך אצן המרתונים כשהם מתווכחים מה לעשות איתו, ההתנהגות של כריסטינה כלפי ברק המשתקם מהניתוח משתנה בעקבות החולה שעומד לעבור את הניתוח במוח, ואפשר לומר שכולם במידה מסוימת מושפעים מהילדה הקטנה שרצה ברחבי בית החולים ומבקשת שיתנו לה אגרופים בבטן. כן, ככה עושים את זה ב"אנטומיה של גריי" שכולנו אוהבים - רגעי השיא מגיעים דרך החולים, ולא דרך העניינים האישיים של הרופאים, שאמנם מעניינים באותה המידה ויותר - אבל מבוצעים בצורה הרבה יותר טובה כשמחלות, ניתוחים ובלאגנים רפואיים אחרים בשטח. וגברת אדיסון שפרד אחת שבוכה על בעלה, על המתמחה, על המאהב, ועל התחתונים. נקודה אחת לרעה: למרות שהסיפור של איזי בפרק היה עצוב מאוד, כבר מתחיל להימאס מכל הסיפור עם דני. נכון, קשה, עצוב, אבל מספיק למתוח אותנו. תחזירו את איזי לעבודה (ג'וני).

7. "בניחוש חוקר" ממשיכה להפתיע לטובה, והפעם בזכות כנס המדע בידיוני שהשתתפו בו שון ו"מג'יק הד" והופעת האורח המרנינה של ג'ורג' טקיי (סולו מ"סטאר טרק") בתפקיד עצמו. כמו תמיד, גם הפעם העלילה עצמה לא היתה מתוחכמת מדי, אבל מה שהיה חשוב בפרק הזה בפרט ובסדרה בכלל, זה הדגש על הרגעים הקומיים שלה, שהיו עשויים פשוט מצוין.

6. "עד המוות" ממשיכה להציג הומור משעשע וסיפורים, שלמרות היותם צפויים, מצליחים להיות כתובים בצורה לא רעה בכלל - תופעה די נדירה במחוזות "הסיטקום הקלאסי". מה שאהבתי בפרק של השבוע היה שיוצרי הסדרה שילבו גם בתוך הפרק משהו שהרגיש אמיתי ואפילו קצת עצוב בהתבוננות במערכת היחסים של הזוג שנשוי כבר 20 שנה. יפה.

5. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי, אבל גם בשישי האחרון נהניתי הרבה יותר מ"מועדון לילה" מאשר מ"ארץ נהדרת". יכול להיות שזה עניין אישי שלי, אבל לטעמי הבדיחות של אורי גוטליב, עפר שכטר, ושאר החברים (והפעם גם דן כנר שהתארח), מצחיקות אותי יותר משלל החיקויים המתחלפים של חברי ה"נהדרת". ולא שטל פרידמן וחבריו לא היו מוצלחים הפעם - אהבתי את החיקוי לדרור קשטן ואת הקטעים עם יוסי בניון, ובכל זאת היו דברים שעבדו בצורה פחות מוצלחת, כמו מערכון ה"זה סוכר" שחוזר על עצמו ולא ממש משעשע.

4. "אמא'לה" ממשיכה בשלה. מצד אחד, הדייטים של אפרת עשויים בצורה מצוינת (בשבוע שעבר אדיר מילר, הפעם יואב צפיר), במיוחד כשהדייט הנוכחי שלה מגלה שהיא לא פירטה בכרטיס האינטרנטי שלה על הילד בן השנה שלה. אבל מהצד השני, יש לנו את קו העלילה של אילנה, אמה של אפרת, שנפתח הפרק וכבר התחיל בצורה בנאלית ומשעממת, עם מושא האהבה החדש שלה, צביקה (אלי גורנשטיין). חוסר האחידות הזאת בין קווי העלילה הוא הפגם הגדול ביותר של הסדרה הזאת, וחבל.



אין 3.

2. ב"מגרש ביתי" השבוע, התעלם המתרגם מתוכן האימייל שנשלח וכן מהכיתוב על מגן ההוקרה לניית'ן. מה יש? הצופים שלא יודעים אנגלית לא צריכים לדעת מה כתוב במייל ועל המגן?

1. אבל עושה רושם שהבעיה הגדולה ביותר של yes, לפחות בכל הנוגע לצד הטכני של כתוביות התרגום, לא נפתרה מעולם. גם היום יש פרקים שבהם לוקח לכתוביות התרגום פרק זמן מסוים (לעיתים עד דקה וחצי מפתיחת הפרק!) להתחיל להופיע בצורה מסודרת. כך קרה למשל בשידור הראשון של הפרק ב"סטודיו 60" של השבוע. וזו רק דוגמא למצב שבו הכתוביות התמהמהו במשך יותר מדקה. כמעט בכל פרק שמשודר יש השהייה כלשהי - אם זה של שניות ואם זה של עשרות שניות. כל היתרונות של "תרגום שלא צרוב על הפרקים עצמם" מתגמדים כשתקלות כאלה קורות ובתדירות כל כך גבוהה. במיוחד כשמדובר בתופעה שמוכרת לאנשים הטכניים של החברה כבר כל כך הרבה זמן.

משפט השבוע
מועדון לילה, עפר שכטר שואל אוהד אנגלי בהתייחסות לאוהד ממושקף שעומד על ידו: "אתה יכול להשיג לי חתימה מהבחור שעומד לידך? הארי פוטר?"

בשולי הממיר
ב"הף" הופיעה השבוע מיסי קריידר כנטלי. לפני כשבועיים היא הגיחה גם כריטה ב"24" (ואף היתה שם אמש).

ב"30 רוק" התארחה סטפני מארץ' (אלכסנדרה קאבוט מ"חוק וסדר מדור מיוחד") כגרטשן תומס, הבליינד דייט של ליז.

ב"שארק" התארח פטריק פאביאן (גאווין פרייס מ"ג'ואן מארקדיה") כד"ר בנדר.

ב"מחשבות פליליות" התארחה ניקי אייקוקס כ"אמבר". היא היתה מג בעונה הראשונה של "על טבעי" וגם סטלה ב"אד".

ב"בטי" של אמש התארחה מרת'ה סטיוארט בתפקיד עצמה, ועשתה תפקיד משעשע למדי בפרק חג ההודיה שהיה מוצלח במיוחד.