10. אחרי פרק פתיחה לא רע אבל קצת "חלבי", הפגיזה "קוראים לי ארל" בפרק פשוט אדיר. קטלינה לא הופיעה כלל בפרק שעבר, אבל הפעם היא לא סתם היתה שם, אלא אפילו שיחקה בו - סוף כל סוף - תפקיד משמעותי, ולניידין ולאסקז (השחקנית שמגלמת אותה) ניתנה הזדמנות להראות מה היא שווה (וכמה שהיא שווה). עד כה השתמשו בה התסריטאים - ספק ברישול ספק בהתרסה מכוונת כלפי השימוש שהוליווד עושה בדמויות נשיות - ככלי מיני בלבד. הפעם עשו התסריטאים שימוש מושכל בדמות, כשמחד המשיכו להציג את הדמות באופן דומה, אבל מנגד פיתחו את הדמות במהלך הפרק ואפשרו לצופים ללמוד עליה ועל תכונות האופי שלה. במחי פרק אחד למדו הצופים על הדמות יותר ממה שלמדו עליה במהלך כל העונה הראשונה. מסתבר שקטלינה היא לא פראיירית, היא לא עושה חשבון לג'וי והיא מנצלת את עמדת הכוח שלה כדי להתגרות בה. מסתבר שיש לה לב טוב ושהיא חברה טובה שמוכנה לעשות גם דברים שהיא פחות רוצה לעשות בשביל אדם כמו ארל. אבל גולת הכותרת של הפרק (אוקיי, מלבד יכולת הריקוד הסקסית להפליא של הגברת ולאסקז), היתה הנוכחות של רנדי שהיה היסטרי לחלוטין. כל הפרק היה רנדי בשיאו, ושיא השיאים הגיע עם ה"לופים" שהמוח שלו עשה בזמן שנזכר בקפיצות של קטלינה. הדמות הופכת לקריקטורה מרגע לרגע, אבל קריקטורה מוצלחת מאוד. ואית'ן סופלי פשוט אליל. (איתן גשם).

עוד 10. כל עונה זה קורה. כולם מדברים על סדרה אחת שהיא השוס של העונה, ותמיד יוצא שאני חושב שהכל שטויות. לפני שנתיים, כשל-yes עוד לא היה הרבה מה להציע, כולם המליצו על "מגרש ביתי", אבל "או.סי" - שעליה בקושי שמעתי - היתה הממתק האמיתי. שנה אחרי זה "נמלטים" שיעממה אותי ולעומת זאת ל"אנטומיה של גריי" דווקא התמכרתי. השנה הגורל נפל על שתי סדרות - "גיבורים", שהיא סדרת המתח שכולם מדברים עליה העונה (ממש כמו "נמלטים" ו"אבודים" בשנים קודמות שיצרו הייפ אדיר), ו"סטודיו 60" הכושלת (לפחות מבחינת הרייטינג). הפרק הראשון היווה פיילוט טוב, אבל היו לו גם כמה חסרונות, אבל הפרק של השבוע, שבו בעצם מתחיל הסיפור האמיתי והגיע הזמן לעשות תוכנית קומית, היה מעולה מכל בחינה. מצאתי את עצמי מרותק למסך, ופתאום, משהו כמו 10 דקות אחרי שהפרק התחיל, הוא כבר נגמר (כשבפועל חלפו להן 42 דקות תמימות). רק שימשיך ככה. אם כי, לפי מה שאני מבין כרגע, לא לזמן רב, לצערי. (ג'וני. ושתי דעות המנוגדות לזו, בהמשך)

10 אחרון להפעם. "גיבורים". וואו! אמנם בשבוע שעבר כתבתי שהפרק הראשון המאכזב הוא תוצר של חבלי לידה קשים, אבל לא שיערתי שהבום יגיע כל כך מהר, והוא הגיע בעיקר בזכות סיפורו של הירו היפני והסוף המדהים של הפרק: מתברר שהקפיצה שלו לניו יורק דילגה לו על חמישה שבועות תמימים, והוא הגיע כנראה בדיוק למסיבת סוף ניו-יורק שאותה צייר אייזק (או היסק, כלשונו). אז לא רק שיש לנו תאריך יעד לארמגדון, 8 בנובמבר, אלא שעכשיו על הירו למצוא מישהו שיקשיב לו, להזהיר אותו, ועל כל הגיבורים להתאחד איכשהו עד אז או לפחות לדחות את המאורע. כיף. עוד קווים מצוינים: גרג גרונברג השוטר קורא המחשבות שכוחו קם עליו, וקלייר שאביה החורג כנראה לא בוחל באמצעים גם אם מדובר בבתו וגם אם זה שובר את לבו (yaddo).

9. נתחיל דווקא מהסוף: אחד הדברים שהופכים את הצפייה ב"איך פגשתי את אמא" לכל כך מענגת היא היכולת שלהם לקחת את הסיפורים שמאחורי הזוגות בסדרה לכיוונים כל כך מעניינים. עצם העובדה שהעניינים בין לילי למרשל - אחרי תשע שנות חברות - רחוקים מלהיות פשוטים בעקבות אירועי הקיץ, הפכה את העסק לאמין ומרגש. מעבר לזה, הפרק היה פשוט מצחיק: לילי מספרת את סיפוריה המפוברקים על מעשיה בקיץ - היה ברור לחלוטין שהיא ממציאה הכל, אבל היה כיף לראות מה בדיוק היא ממציאה ומה באמת קרה; הקסמים המגניבים של בארני היו אחד משיאי הפרק; ומשפט המחץ של הפרק היה - בלי שום צל של ספק: There is no would in sex. נפלא. פרק חמוד לאללה, באחד הסיטקומים הבודדים בעת האחרונה, שממש מצליחים להצחיק אותי (ותוך כדי כך גם לרגש אותי).

8. "בניחוש חוקר" ממשיכה לשמור על רמה אחידה וגבוהה למדי, ומבחינתי היא אחת ההפתעות המרעננות בטלוויזיה. מדובר בסדרה קלילה, עם המון הומור, שממש לא לוקחת את עצמה ברצינות. המקרים מצליחים להיות צפויים ברוב המקרים, אבל מה שחשוב זה לא הסיפור עצמו, אלא דרך הצגתו. וזה כיפי, חמוד ומגניב לאללה. הסיפור של השבוע, עם הבחור שחושב שרוחות רפאים נטפלות אליו, היה נחמד במיוחד, בעיקר בגלל שון שבכלל לא רצה לקחת את המקרה, בגלל ה-SMSים המשעשעים שהוחלפו בין שון לבין גאס, ובגלל פיצול האישיות של "קורבן" רוח הרפאים. אני מת גם על דמותו של לסיטר שממש בנויה בצורה קריקטורית.

7. הפרק של השבוע ב"האנטומיה של גריי" כבר הציג שיפור ניכר מהפרק שעבר. אולי זה בגלל המקרה הרפואי המרכזי של הפרק ("אני עץ") ואולי זה בגלל סיבות אחרות, אבל לפחות בינתיים אני ממשיך עם הסדרה הזאת, שבגדול אפשר להגיד עליה שהיא די בינונית, ולא ממש ברור לי מה כולם מוצאים בה.



6. הפרק השני של "סטודיו 60" לא התעלה, למרבה הצער, לרמתו של קודמו. לא שהפרק היה רע. היו בבסיסו כמה רעיונות מוצלחים ומעניינים, כמו השעון שסופר לאחור את הזמן עד לתוכנית ומפחיד את מט, אבל היו גם יותר מדי דברים לא ממש מוצלחים בפרק, ובראש ובראשונה ההתמקדות המוגזמת במערכת היחסים של מט והרייט שפשוט משעממת אותי רצח (הרייט היא דמות מעיקה. נקודה). ג'ורדן היתה שוב "מושלמת" מדי. בנוסף, המערכון שהגה מט עם התזמורת פשוט לא היה מצחיק ולא הרגיש כמו ה"משהו הגדול" שרצו שהצופים יחושו בו. עוד עניין בעייתי - הפרק לא סיפק פרספקטיבה על העבודה על התוכנית ועל המערכונים. קיבלנו את מט לחוץ שלושה ימים לפני שידור התוכנית ראינו אותו הוגה איזה מערכון גרנדיוזי, ופתאום אנחנו כבר ביום של תוכנית הבכורה. מה קרה בין לבין? מה לגבי יתר המערכונים? האם המערכון על "הנוצרים המשוגעים" שודר בסוף? למה לא זכינו לראות אותו? בקיצור, היה די מאכזב, יחסית לפיילוט המבטיח, אבל עדיין עשוי היטב (איתן גשם. וגם:). יום שני. סי ג'יי בעוד מסיבת עיתונאים. זה עובר פחות או יותר בסדר, היא אפילו מצליחה לעבור משוכה בצורת פליטת פה של ג'וש בנוגע לסמים, ואז היא מקבלת ימנית: השאלה האחרונה היא מעיתונאית של מגזין נוצרי פופולארי ורב תהודה שלא אוהב כיוון מסוים שאליו נלקחים הדברים. איך הם יצאו מזה? היו עמנו. אכן, לעתים קרובות מדי נראית "סטודיו 60" בדיוק כמו הבית הלבן, רק עם שמות אחרים. סורקין חייב להתנער מחשיבות היתר שאפפה את הסדרה הקודמת שלו, כי עם כל הכבוד לקדחתנות שבוודאי קיימת, כאן לא חורצים את גורלו של העולם. הפרק השני היה פחות טוב מקודמו בעיקר בגלל אותו כובד ראש שלא פג גם עם הניימדרופינג התלוש של ג'וש - סליחה, דני - (קניה, פו פייטרס, סטון טמפל פיילוטס וכו') ובשל כל סצינה שכללה את הרייט, ובראשן העימות הכתוב-רע-להפליא שלה עם מאט. איזו דמות אנמית ושחקנית מעצבנת. ממש כנגדה ניצב ג'ק רודולוף (סטיבן וובר), דמות של מניאק אמיתי וציני שתורם להרחקת הסדרה מהאגף המערבי. ויחד עם זאת, קשה לי להעלות על הדעת מישהו מלבד סורקין שיכול לעשות בילד-אפ מטורף במשך פרק שלם על איכות התוכנית הראשונה של "סטודיו 60" ואז לעמוד בה כמו גדול עם שיר מקסים, משעשע ומנוגד לכל הפלצנות שקדמה לו (yaddo).

5. שיפור חד הורגש השבוע אצל "הישראלים". מערכונים חדשים, דמויות חדשות במערכונים הישנים, התמקדות בעיקר בדמויות שעוד לא מיצו את עצמן, סאטירה ישראלית, ואפילו קצב משופר הנובע מפיצולי מערכונים שמנע הגעתם לרמת מיאוס. תוסיפו על זה בדיחות מוצלחות במיוחד כמו כלב ים ו"שי, מתת ונטל כלכלי", ובמיוחד את הוואן-ליינרים... סליחה, חדי שורה, אותם מנפק הקריין, וקיבלתם תוכנית מוצלחת מהרגיל. ועדיין, כמות השטיקים הממוחזרים גדולה מדי ומעלה חשש מפני פרקים רעים בעתיד (שלמקו GRAS).

4. אם חשבתי שהעונה השניה של "אמאל'ה" תהיה מעניינת יותר מהעונה הראשונה, או לפחות תתחיל בפרק ממש טוב, הרי שהתבדיתי. "אמאל'ה" ממשיכה לעשות בדיוק את אותם דברים שעשתה בעונה הראשונה, ובתוך כך להיות משעממת, צפויה, לא מחדשת וסתמית לחלוטין.

3. זה באמת יפה שבערוץ Xtra HOT, משדרים את ששת הפרקים הפותחים את היום השישי ב"24" במרתון רצוף לטובת אלו שפספסו, אבל למה הצופה הממוצע צריך לסבול טיקר מעצבן שרץ על כל סדרה ששודרה השבוע?

2. ואם כבר Xtra HOT, קשה לי שלא לציין לגנאי את "העונה החדשה" בערוץ. לעומת מבול הסדרות החדשות והעונות החדשות שהנחיתו עלינו בשבוע שעבר ב-yes, נראית כמות הסדרות (והעונות) החדשות בערוץ (שמתחילות בחודש הקרוב) כמו לעג לרש. מעבר לזה שהכמות מצומצמת, אם אתם כבר מכריזים על עונה חדשה, מה עם עונה חדשה של "ורוניקה מארס"? נשכחה במדף? למה אנחנו צריכים לחכות כל כך הרבה?

אין 1 השבוע.

עדכון MAX
קיבלתי את ה-MAX. ובשלושת הימים שחלפו מאז, אפשר בהחלט לומר שזה סיפור אהבה. לזכותה של yes ייאמר, שלפחות במקרה שלי (וממה שהבנתי, מדובר בשינוי כללי בגישה), נחסכה ההמתנה לשליחים של הדואר, והטכנאי עצמו מגיע עם המכשיר. כל הכבוד.

משפט השבוע
דיאלוג בין לסיטר לג'ולייט, "בניחוש חוקר"
"את לא דופקת?"
"אבל אין דלת"
"אז?"

בשולי הממיר
ב"האנטומיה של גריי" התארח פיטר פייג', אמט מ"הכי גאים שיש" כבנג'מין.

ב"נמלטים" התארחה קיילי קואקו ("שמונה כללים פשוטים", "מכושפות") כסשה, הבחורה שנתקלת בהייווייר.

ב"בטי" של יום שישי, התארחו כריסטופר גורהאם ("אודיסיאה 5", למשל, אבל ממש לא רק) כהנרי, הדייט של בטי, וג'ודית לייט (אנג'לה מ"מי הבוס") כאמו של דניאל. בפרק של שבת התארחו סלמה היאק, שגם מפיקה את הסדרה, כסופיה, דבי מזר הנפלאה ("הפמליה", בין היתר) כליה, ואנדי מילר (דין הודס מ"העשב של השכן") כעורך הדין עמו נפגשת משפחת סוארז.