"אין חפץ יפה עד כדי כך, שבכל הנסיבות, לא יהיה מכוער" (אוסקר ויילד)

בהתחלה היתה "בובה פראית". אותה טלנובלה שהעלתה את ערוץ ויוה על מפת הערוצים בארץ ובישרה את בואו של מבול הטלנובלות הגדול לארצנו. מיד עם ירידתה של ההיסטריה, אחת מאותן טלנובלות שלא איחרו לבוא היתה "אני בטי המכוערת" (Yo Soy Betty la fea). טלנובלה קולומביאנית על בטי, בחורה מכוערת מלידה, המתקבלת לעבודה בחברת אופנה גדולה ומתאהבת בבוס שלה. במהלך למעלה ממאה פרקים מספיקה בטי להיפגע מכל האנשים סביבה, להיהפך מברווזון מכוער לברבור מושך, לזכות בבוס ולהיכנס להריון. בעולם בו כל אחד רוצה להיות פוליטיקלי קורקט, הסתכלו ברחבי העולם על המודל החדש בהערצה - מי לא ירצה לצפות בבחורה מכוערת עד אימה, המדוכאת על ידי החברה ללא רחמים, מצליחה להתגבר על כל המכשולים והופכת למושא הערצתם של כל סובביה??

וכך, במשך שנים, עוד ועוד גרסאות של בטי מופיעות בעולם. הטריק פשוט למדי. בוחרים שחקנית יפיפייה ואנונימית, מסתירים מעין הציבור את מראה? האמיתי, ומכערים אותה בכל אמצעי האיפור הקיימים. ככל שהסדרה תתקדם, נפחית מכמויות האביזרים, הבגדים המוזרים והאיפור המוגזם, וכך נחשוף לקהל את הסוד - הצפרדע היא בעצם נסיכה. גם בישראל החליטו להמר על הנוסחא המנצחת. הזכיינית "קשת" קנתה את הפורמט ופיתחה את "אסתי המכוערת". לתפקיד הכונפה התורנית נבחרה ריקי בליך, האלמונית באותו העת, אותה ניסתה הזכיינית להסתיר בכל דרך אפשרית. האישור להתפרסם בכל הרשתות ניתנה רק עם איפור מלא. כמובן שצלמי הפפראצי לא נתנו לאשליה להאריך ימים ותוך שבועות התגלו לכולם פניה האמיתיות של ריקי בליך. נחשו מה, היא בכלל לא מכוערת. למעשה, היו צריכים להלביש אותה בבגדים מחרידים במיוחד כדי שבכלל תראה מלאה.



וכמו תמיד, אחרי כל העולם, נשאר הדוד סם. גם בארצות הברית ניסו לייבא את הפורמט לאמריקאים, אך זו לא היתה משימה פשוטה. האמריקאים לא אוהבים קיטש. זאת אומרת, הם מתים על קיטש, הקיטש הוא חייהם, אבל תחכומה של אמריקה לא נותן לה להכיר בכך. במשך שנים ניסו זכיינים שונים לצלם פיילוטים ולבחור שחקניות אך אף ניסיון לא הצליח. כולם טענו כי הפורמט פשוט לא יכול להצליח באומה שנונה ומצליחה כארה"ב. האישה ששינתה את הכל היתה לא אחרת מהשחקנית סלמה האייק (פרידה, טראפיק). האייק החליטה לייבא את הסדרה בכל מחיר, וכיום היא אף מפיקה אותה. רשת ABC קנתה את הרעיון, וכך התחיל פיתוחה של "בטי", הגרסא הניו-יורקית.

מגישת ערוץ האופנה: "זכרו, אנחנו גורמים לאחרים להרגיש נורא רק כדי לגרום לכם להרגיש טוב"

באותה השנה של "השטן לובשת פראדה", עוברת דמותה של בטי מעולם האופנה הקולומביאני, לעולם האופנה בניו-יורק. ברדפורד מיד (אלן דייל, כיילב מ"או-סי"), מיליארדר בעל תאגיד מגזינים, ממנה את בנו הצעיר והפלרטטן דניאל (אריק מביוס) להיות העורך הראשי והמוציא לאור של מגזין האופנה הנחשב "מוד". המינוי מעורר שערורייה, שכן היורשת הטבעית לתפקיד העורכת, לאחר שהקודמת נהרגה בתאונה מסתורית, היא וילהמינה סלאטר (ונסה וויליאמס בהופעה שטנית ומוערכת), העורכת היצירתית של המגזין. דניאל, שרגיל לשכב עם כל העוזרות שלו, מקבל עם כניסתו לתפקיד, עוזרת חדשה שבהוראת אביו אסור לו לפטר - בטי סווארז (אמריקה פררה).

בטי היא בת למהגרים מכסיקנית ומתגוררת בקווינס יחד עם אביה איגנסיו (טוני פלאנה), אחותה ה?ילדה (אנה אורטיז) ובן אחותה ג'סטין (מארק אינדליקטו). היא לא מבינה באופנה, לא מתעניינת במראה חיצוני ובכלל שייכת לצד הלא זוהר של התפוח הגדול. מיד עם הגעתה לחברה היא נתקלת בעובדים שמתנכלים, אורבים ומציקים לה. אבל כמו בכל סדרה אמריקאית, היא מצליחה להתחבב על כמות מצומצמת אך איכותית של אנשים, ולהציל שוב ושוב את המצב. נשמע פשוט ודבילי? לא ממש.

"בטי" מצליחה לפתח עלילה מרתקת, משעשעת וממכרת, על אף גלישה לפסים נדושים לפרקים. הכותבים עושים עבודה טובה בכתיבה שנונה ומלאת רפרנסים. בדיוק כמו "השיר שלנו" ו"טלנובלה בע"מ", גם האמריקאים גילו את סוד ההומור הפנימי. אי אפשר שלא לצחוק על ז'אנר הטלנובלות הלטיניות, ועל כן אחת לכמה פרקים אנו מקבלים הצצה לטלנובלה הטיפשית בעולם המוצגת בבית משפחת סווארז. מלבד הטלנובלה, קשה להתעלם מהדמיון בין הסדרה לבין הסרט "השטן לובשת פראדה", וכך כבר בפרק השני קיים הדיאלוג המשעשע בין בטי לאחיינה:

ג'סטין: איבדת את ה-ספר?!
בטי: איך אתה יודע מה זה ה-ספר?!
ג'סטין: הלו? ראיתי "פראדה" משהו כמו 7 פעמים!

מה שמייחד את "בטי" מרוב הגרסאות האחרות הוא הפורמט. בניגוד לטלנובלות ול"דרמות יומיות", "בטי" היא סדרה שבועית. כל פרק בן 40 דקות מציג סיפור מעולמן של הדמויות, ובמהלכו נבנה גם סיפור עלילתי מרתק וממכר. את הדמויות הסטראטיפיות מחליטים לפרק כבר לאחר ארבעה פרקים. העוזר ההומו (מארק, מייקל יורי) מתגלה כבחור נסבל לעתים, העוזרת הבלונדינית (אמנדה, בקי ניוטון) מתגלה כאדם נוירוטי בעל רגשות, ואפילו הבוס הקשוח והמסוקס נחשף כבעל צלם אנוש. נדמה כי היוצרים לא רצו ליצור סדרה סביב דמות אחת בלבד. הם רצו לומר הרבה מעבר, והם מצליחים לעשות זאת בהמון חן והומור.



פררה, המשחקת כאמור את הגיבורה, הספיקה לזכות בגלובוס הזהב על תפקידה בסדרה. השחקנית המוכרת למדי בארה"ב, לא ניחנה מעולם במבנה גוף של דוגמנית. היא שמנמונת, מצחיקה, וכלל לא מזכירה את אותן היפיפיות שנאלצו "להתכער" למען התפקיד. היא לא נהיית יפה יותר מפרק לפרק, היא פשוט היא, וטוב לה ככה. אבל אל תעלו את אמריקה על נס על עבודתה למען מכוערות ארצם. גם פה ברור לכולם שסיטואציה דומה לא באמת תתרחש לעולם. אישה ללא חוש "סטייל" לא תתקבל בכזו קלות לעולם האופנה המנוכר, מקסימה ככל שתהיה. אבל זו הטלוויזיה.

מאוד קל לשלול את האמירה שמאחורי הסדרה. בת המיעוטים, מכוערת ולא אופנתית, היא בעצם בעלת לב הזהב בעולם אכזרי. כלל עובדי עולם האופנה הניו-יורקי מרושעים ושרויים בדיאטה בלתי נגמרת. אבל קבלו המלצה כנה - אל תתייאשו כל כך מהר. בניגוד לגרסאות אחרות קל מאוד להתאהב ב"בטי". אמריקה פררה המקסימה בנתה דמות שאי אפשר שלא לרצות לחבק. בכל אחת מהדמויות (פרט לוולטר, אבל זו דעה אישית), מוצאים את הצדדים המצחיקים והטובים ביותר, הרבה מעבר לסטריאוטיפים או לביגוד. אלו 40 דקות של צחוק, חום וזריקת אופטימיות לא צפויה.

"בטי" היא לא סדרה על כיעור, על סטיגמות או אפילו על אידיאל היופי בעולם מעוות. זו סדרה על אנשים. אנשים שנלחמים בשביל להיות אופטימיים, שחיים בעולם של אשליות שונות. סדרה על משפחה, חברים, אהבה, דיאטה ופונצ'ו. אפשר לחכות לרגע שבו הסדרה תהפוך ליצירת מופת, דבר שאתוודה ואגלה שלא קרה נכון לעכשיו באמריקה, ואפשר פשוט להתענג עליה פעמיים בשבוע, ולחייך מאוזן לאוזן. גם אם מרגישים את הגשר שנשאר איתנו מאז חטיבת הביניים.

ולסיכום - מה לא נאמר על השיבוץ הנוראי של ערוץ 10? שהוא לא הוגן כלפי הסדרה המצוינת וכלפי הצופים, שהוא מונע מרוב האוכלוסייה לצפות בסדרה הנהדרת הזאת, שאין שום סיכוי שאנשים יעבירו את "ארץ נהדרת" ו"מועדון לילה" בשביל עוד טלנובלה. הכל נכון. אני חושב שערוץ 10 נלחמים בשיניים בשביל לקבל את תואר "המטלעדים" התורנים, וחבל. תעשו לעצמכם נעים ותוותרו על כמה מערכונים יבשושיים ב"ארץ נהדרת", או כמה בדיחות ב"מועדון". לא תצטערו.





"בטי", שישי ושבת, 22:15, ערוץ 10.