תזכורת:
1. מדור זה אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 4/3/07 ליום שבת, 10/3/07.





האוס, עונה 3, פרק 15 (שודר ביום ג', 6/3/07)
כבר מזמן לא נהניתי כל כך מפרק של "האוס". קודם כל, בגלל כל הקטעים הקשורים לנגינה על הפסנתר, שפשוט היו מצוינים. החל מהפתיחה של "Don't Like Mondays" (ומחיאת הכפיים של האוס), דרך הקטע שהאוס הלחין בעבר ופטריק המשיך בטבעיות מקסימה, וכלה בהחלטה העצובה בסיום הפרק (קונספט שאני עדיין מתקשה לתפוס, אגב. אני מבין את הצורך שבאקט הזה, אבל קשה לי עם הויתור הזה על המוזיקה). במישור השני של הפרק, הצליח "התעלול הקטן" של האוס להביא לכמה מהסצנות היותר חזקות העונה - קמרון המנשקת אותו והעובדה שהאוס נישק בחזרה; ווילסון שמת מצחוק על האירוניה; צ'ייס שמחבק את האוס; ההשכמה של קאדי באמצע הלילה והחיבוק איתה - ברגעים מסוימים זה היה כל כך מצחיק, ברגעים אחרים היה לי מאוד קשה עם המחשבה שהאוס עומד אולי למות (אם כי, אני מניח שבאיזשהו מקום הבנתי שהיוצרים לא באמת יכולים לעשות את זה), ועדיין - הפרק כולו היה נהדר, לטעמי. בין הפרקים החזקים בעונה. ציון: 10.

גיבורים, עונה 1, פרק 18 (שודר ביום ב', 5/3/07)
אולי זה לא סופר-מבריק כמו הפרק שלפניו, אבל פרק השבוע של "גיבורים" בהחלט סיפק את הסחורה, רגע לפני היציאה לפגרה האחרונה של העונה. הפרק היה קצבי, כתוב היטב ועמוס בטוויסטים מפתיעים באמת. הגילוי שמאמא פטרלי היא המוח שמאחורי האיש מהאיטי היה לחלוטין לא צפוי, ובכל זאת הוא הרגיש איכשהו נכון וראוי. סחתיין לכותבים על הברקה גדולה. אהבתי גם את התרגיל שקלייר עשתה לאיש מהאיטי. הילדה הזאת לא פראיירית בכלל. הדמות החדשה של מחליפת הצורה/תודעה היתה אמנם מתבקשת בסדרה כזו, אבל הטיימינג שבו הופיעה היה מושלם, וגם היא סייעה ליצור כמה טוויסטים מוצלחים (סימון בחיים? אבל היא מעצבנת! אה, תודה לאל - זו לא היא. וכמובן הטוויסט המצוין עם האמא של קלייר). פאפא בנט האחד והיחיד שוב התגלה כטיפוס ערמומי וחכם, ואהבתי איך שהסדרה לא נטשה את קו העלילה הזה לאנחות והסתערה עליו בלי לחכות רגע. הדמות של לינדרמן מוסיפה מסתורין ואפלוליות מתבקשים (ויופי של ליהוק עם מלקולם מקדואל המצוין), והסצנה שלו עם ניית'ן והאקדח היתה טעונה (תרתי משמע, כמובן) ומעניינת. מה יעשה ניית'ן עכשיו? והסיילר הזה, אני לא מבין אותו. כל כך הרבה אנשים הוא הרג, ורק את מוהינדר הוא לא מסוגל להרוג? למה, בן אדם? אם כי, למען האמת, הסצנות בהן התעלל מוהינדר בסיילר היו אולי המוצלחות ביותר שלו בסדרה. ואפילו שהיה צפוי שסיילר לא ימות, היה מגניב לראות איך הוא השתחרר מהכסא. סיילר מצליח כל הזמן לנוע על הקו בין מפחיד מאוד (דווקא העובדה שלא מראים לנו כיצד הוא הורג את קורבנותיו יוצרת אפקט מפחיד יותר) לבין אדם די אומלל ופתטי. כל הכבוד. מה שפחות אהבתי זה את העניין עם ניקי. קשה לי להבין כיצד היא פתאום היתה זו שהשתלטה על ג'סיקה. הרי ראינו אותה תקועה במראה. הסדרה לא ייצרה איזה מנגנון הגיוני שיסביר את התנודות האלה, וזו טעות, לטעמי, כי זה יוצר חוסר אמינות משווע. סצנת הסיום יצרה קליף האנגר לא רע, אם כי די ברור שפיטר לא ימות, בזכות הכוחות של קלייר שטמונים בו (ובגלל החזון שלו שצריך להתגשם), אבל בכל זאת היה די מלהיב לראות "שואודאון" בינו לבין סיילר כבר עכשיו. סיום הולם לישורת השניה של העונה, שהיתה פשוט משובחת. ציון: 9.5 (איתן גשם).

נמלטים, עונה 2, פרק 19 (שודר ביום ב', 5/3/07)
אין לי ספק שמדובר באחד מפרקי המפתח של הסדרה הזאת. עזבו את קווי העלילה המשניים, שגם הם היו מעניינים - בליק תופס את סוקרה, שגורם לו לתקוות מחודשות בנוגע לכסף; סי-נוט שמלשין על מאהון; מאהון שעושה לשרה תרגיל כדי שתוביל אותו למייקל - אני מדבר בעיקר על המפגש המהפנט של מייקל עם ביל קים הדוחה ועל המפגש המיוחל עם קרוליין, שחשף סוף סוף - גם בפנינו - את תוכן הקלטת הלוהטת. וכאן למעשה הגיעה נקודת המפנה של הסדרה. אם קרוליין היתה מעניקה חנינה ללינקולן ולמייקל, העסק היה נגמר, ואפילו היינו מקבלים סוף טוב. מכיוון שמדובר בפרק ה-19 בעונה השנייה, מתברר לנו שהסיפור לא כל כך פשוט, ושיש עוד אנשים שיודעים על תוכן הקלטת ויכולים לחשוף אותה כרצונם, מה שהופך חזרה את היוצרות, ומחזיר את ה"נמלטים" שלנו למצבם הטבעי. ועכשיו - הם חייבים להיעלם. לנצח. וזה טוויסט יפה, שמתאים לרוח של הסדרה. ציון: 9.



אבודים, עונה 3, פרק 11 (שודר ביום ד', 7/3/07)
סוף סוף פרק שמזיז את העלילה, אחת ולתמיד. חבל שזה בא על חשבון פיתוח הדמות של סעיד, שהפלאשבקים שלו היו די אנמיים בפרק הזה, אבל עדיף שזה יבוא על חשבונו מאשר על חשבון דמויות עמוקות ומורכבות יותר, כי - מה לעשות - את הדמות שלו התסריטאים הזניחו בצורה פושעת הרבה לפני הפרק הזה, ולא פלא שעכשיו הם מתקשים למצוא לו סיפורים מעניינים. מצד שני, כל הסיפור של אותו מיכאיל בארונין (או איך שלא מבטאים את שמו) היה מעניין, החל מהכדור שהוא תקע בסעיד, דרך הגילויים שלו על היחסים בין "האחרים" ל"יוזמת דארמה", הבית המוזר שלו עם הצלחת והכל, משחק השחמט נגד המחשב (הברקה יפה של התסריטאים), השותפה שלו לפשע, הקרב שהתפתח, המוות הכאילו-לא-צפוי-אבל-דווקא-צפוי, והפיצוץ בסוף. אולי זו באמת ההזדמנות לשאול - מה עובר על ג'ון לוק? האיש לא למד שלא מתעסקים עם מקשים של מחשבים? מה עוד צריך לקרות כדי שהוא ילמד? יש עוד סוג של פיצוץ שהוא לא חווה על האי הזה? כמה טיפש הוא יכול להיות? הקטעים עם טניס השולחן והדרך שבה הרלי עבד על סוייר סיפקו אתנחתא קומית ראויה. אז מה, סויר לא יכול עכשיו לקרוא לאנשים בכינויים שהוא נתן להם? מזל שזה רק לשבוע. אהבתי את העובדה שהרלי זיהה את הדאגה של סויר לקייט. זה היה רגע יפה. אבל הקטע הכי גדול בפרק היה כשסויר ענה לניקי, או איך שקוראים לה "סליחה, מי את?". ענק. ציון: 8.5 (איתן גשם).

הישרדות, עונה 14, פרק 5 (שודר ביום ה', 8/3/07)
"הישרדות" היא ניסוי חברתי. הבעיה עם ניסויים היא שלפעמים הם מצליחים, ולפעמים לא. העונה הנוכחית הלכה על קונספט מקורי ומעניין - חלוקת שני השבטים ל"עשירים" ו"עניים" - אבל, לפחות לפי התוכניות ששודרו עד כה, הניסוי הזה הוא כשלון חרוץ, שהיכה בפרצופה של ההפקה בשרשרת של פצצות שיעמום. כשלשבט אחד יש יתרון כל כך ברור על האחר, מה הפלא הגדול שהם מנצחים באתגר אחרי אתגר? כששבט אחד מבלה את זמנו בהתנדנדות בערסל ושתיית קפה, מה הפלא שהם יוצרים (לא לגמרי באשמתם) רושם של חבורת אנשים דוחים שממש לא אכפת לנו מה קורה איתם? בינתיים, שבט ה"לוזרים", שבאמת נאבק על חייו, הופך לספק הבלעדי של דרמות, אבל האווירה שם, בצדק, היא כל כך מעיקה שלא ממש כיף לצפות בזה. הניסיונות מצד ההפקה להזריק עניין לעונה - כמו האפשרות להחלפת מחנות (שמוטו בחרו שלא לנצל), או האתגר הבלתי פיזי בעליל (שגם בו הצליחו ראבו להפסיד) נכשלים בזה אחר זה, ואחרי חמישה פרקים הדבר הכי דומה ל"גיבור" שיש לעונה הזאת להציע הוא רוקי האולטרה-עצבני. נקווה לשיפור רציני בהמשך, כי בינתיים זו אחת העונות הגרועות ביותר של "הישרדות" מעולם. ציון: 5 (רד פיש).

24, עונה 6, פרק 12 (שודר ביום ב', 5/3/07)
משהו לא טוב עובר על ג'ק באוור וחבריו, כי גם הפרק של השבוע לא ממש שכנע. נכון, קיבלנו בידור לא רע, ו"24" מעולם לא היתה סדרה שהתגאתה בריאליזם שלה, אבל משבוע לשבוע המופרכות הולכת ומתגברת ומקשה על הצופים לשמור על ארשת פנים רצינית. השיא הפעם הוא "ניסיון ההשתלטות" של ג'ק על הקונסוליה הרוסית. זה מופרך בכל כך הרבה רמות, שפשוט לא יכולתי להסתיר את הגיחוך: א) ג'ק לא למד כבר על בשרו שחושבים טוב טוב לפני שנכנסים לקונסוליה של מדינה זרה? המהירות שבה הוא ארגן את העניין היתה פשוט בלתי מתקבלת על הדעת, אפילו עבורו. הוא לא אדם פזיז. ולא, העובדה שביל ביוקנן הזכיר את זה במהלך הפרק אינה הופכת את העניין להגיוני יותר. ב) הבן אדם נכנס לשם לבד, בלי שום גיבוי, בלי שום תוכנית ובאמצעות עזרה של אדם אחד בלבד, וגם היא ישבה רחוק והפעילה מחשב. ג) מילא אם היו נותנים לנו תחושה שמדובר בצעד נואש של "אין ברירה", אבל אפשר היה לחשוב על דרכים אחרות לטפל בעניין (לנסות להאזין לשיחות של הקונסול, לשלוח לשם שוב את לוגן עם מסר מאיים יותר וכן הלאה). ד) כל המהלך הזה מבוצע כשג'ק יודע שהיה ניסיון התנקשות בנשיא ארה"ב אחרי שפצצה גרעינית כבר התפוצצה בלוס אנג'לס, כשכל המערכת במערבולת - בקיצור, אם הוא ייתפס הדבר יכול לגרום לארה"ב לאסון דיפלומטי, דווקא ברגע של היעדר מנהיגות. גם שאר הפרק לא היה מעניין מדי. אז הנשיא נפגע, וסגן הנשיא האופרטוניסט המגעיל לקח את העניינים לידיים. ביג דיל. לפחות קרן הייז חוזרת, והביסקוויט למד לקח מוסרי חשוב. למי באמת אכפת? ציון: 5 (איתן גשם).

סקרבס, עונה 6, פרק 12 (שודר ביום ה', 8/3/07)
מגמת האכזבה בעונה הזו (למעט יוצאי דופן כמו המחזמר המופלא, כמובן) נמשכת. כן, עדיין יש דגש חזק וראוי על הדמויות, ודרמה טובה וחזקה, אבל העונה הסדרה פשוט פחות מצחיקה. חוץ מזה, כמו שקורה בסדרות רבות שמגיעות לעונות מתקדמות, משהו בשטף של הדיאלוגים ובחיבור של הדמויות מאבד מהטאץ' ומרגיש עייף. הפרק הזה לא היה שונה מקודמיו. פרייבט דנסר (בדיחה נחמדה בפעם הראשונה, אבל פחות בהמשך) הוא לא דמות מעניינת מספיק, והחיבור שלו עם אליוט נראה מלאכותי ומיותר. קרלה לא מצחיקה? באמת? זה קו עלילה? זו אקסיומה, אנשים. לפחות הקטע עם החלפת התמונה של ד"ר קוקס היה חביב, וסחט ממנו נאום ראוי, כמיטב המסורת. וכרגיל, מי שאף פעם לא מאכזב הוא השרת האחד והיחיד. נכון שהקטע שלו עם הדג היה לפעמים הזוי עד כדי מבוכה, אבל ניל פלין כזה גאון קומי, שגם השורות החלשות יותר נשמעות מצחיקות בטירוף. האיש פשוט קורע אותי. הסדרה צריכה לתפוס תאוצה, כי סה"כ יש לדמויות איזשהו קו עלילה כללי מעניין בכל עונה, ובינתיים זה פשוט לא קורה. ציון: 4 (איתן גשם).





מי שמעוניין לכתוב עבור המדורים הבאים, מוזמן לשלוח את הביקורת שלו באימייל. ביקורות שיתאימו לאתר - יפורסמו בו. בשל מיעוט הפרקים שישודרו בזמן הקרוב בארה"ב, יפורסם המדור אחת לכמה זמן (כשיצטברו במערכת ביקורות על מספיק פרקים, או סתם כשיתחשק לנו), בתקופת הסוויפס של מאי, יחזור הטור למתכונתו הרגילה