תזכורת:
1. מדור זה אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 25/2/07 ליום שבת, 3/3/07.





גיבורים, עונה 1, פרק 17 (שודר ביום ב', 26/2/07)
וואו, פשוט וואו. לא מעט אנשים טוענים ש"גיבורים" אמנם חביבה, אך לא באמת עמוקה ומבריקה. ובכן, הפרק הזה עשוי לגרום גם לאלה לחשוב פעמיים. מה עוד אפשר לבקש? הפרק נתן לצופים כל מה שהם רצו - הוא שפך הרבה מאוד אור על הדמויות, על עברן ועל המניעים שלהן, אבל גם יצר תעלומות חדשות ומעניינות. דווקא העיסוק בכמות מצומצמת של דמויות הפך את העסק למפוקס וחד יותר. למדנו כל כך הרבה מהפרק הזה - שמר בנט וקלוד הבלתי נראה היו פעם שותפים, שבנט ניסה להרוג אותו במצוות מפקדיו אך נכשל, שפאפא הירו בעצם שייך לארגון של פאפא בנט ויש לו חלק חשוב בו, שהאיש מהאיטי מציית לפקודות של גורם אחר, שאנחנו לא יודעים עדיין סופית מיהו ועוד ועוד. העלילה של הפרק היתה סוחפת ומעניינת. קור הרוח של מר בנט ושיתוף הפעולה הטלפתי שלו עם מאט, למשל, היו מרתקים ומפתיעים. גם ההמשך, עם הדרמה הגדולה של ההתפרצות של טד וההשלכות שלה, האומץ המדהים של קלייר לפעול כדי לעצור אותו והטוויסטים ומשחקי המוחות בין מר בנט לבין הבוס שלו היו פשוט מענגים. כה מענגים שאפשר גם להעלים עין מהעובדה שאדם בעל יכולות רדיואקטיביות התפרץ בתוך בית סגור ואף אחד לא נפגע מהקרינה שהוא יצר (מילא קלייר, אבל מה עם האחרים?). היחסים של קלייר עם אביה, שממילא היו אחד הדברים המרתקים בסדרה הגיעו לשיא מדהים בפרק הזה. אהבתי מאוד את סצנת הפלאשבק הנפלאה שבה פאפא בנט מספר לה על האימוץ, תוך כדי שהיא עוזרת לו לבחור את המשקפיים. סוג של אנקדוטה קטנה, שבעצם מסייעת לנו להבין עוד יותר עד כמה עמוק הקשר בין שתי הדמויות. אבל שיא הפרק, שהיווה גם שיא מסוים בסדרה, היה בסצנת הסיום המרגשת בין קלייר לאביה. כמה רגש ועוצמה היו שם. ככל הנראה הסצנה המיוחדת והמרגשת ביותר בסדרה. הדבר היחיד שאולי קצת פגם בהנאה הצרופה מהפרק הוא התחושה שמפה אפשר רק לרדת... ציון: 10.



ורוניקה מארס, עונה 3, פרק 15 (שודר ביום ג', 27/2/07)
החלק השני של העונה הסתיים בדיוק כפי שהתנהל לכל אורכו - בפרק טוב מאוד. לא מפיל מהכסא, לא מלהיב מדי, אבל פשוט טוב. זהותו של הרוצח לא היתה איזו הפתעה מרעישה הפעם, בסה"כ מדובר באחד החשודים הכי מרכזיים כבר מרגע שהתגלה דבר הרצח, ובכל זאת, הגילוי היה עשוי בצורה מעניינת, והפעם חסכו מאתנו את כל סיפור ה-ורוניקה-מגלה-מי-הרוצח-הוא-מאיים-לפגוע-בה-היא-מתנהגת-כמו-טיפשה-גמורה-אבל-בסוף-מגיע-הגבר-ומציל-אותה. וטוב שכך. דווקא השילוב של ורוניקה עם טים היה לא רע בכלל, אבל ברור שרוב תומאס וחבריו עשו זאת דווקא כדי להסיר ממנו חשד. מהלך נבון מצדם. מעניין היה לראות עד כמה פרופסור לאנדרי מאמין בורוניקה ומחזיק ממנה. והוא צדק, כמובן. מה חבל שהיכולות המבריקות שלה לא סייעו כדי לחלץ אותו מהסיפור, אבל הוא הביא את זה על עצמו, בטיפשותו. כמה טראגי. חוץ מזה, קית' לא ממש הבריק הפעם בתור השריף. יכול להיות שזה משהו שקשור בתפקיד ולא במי שמאייש אותו? המהלכים שלו היו די שקופים, ובתו הקדימה אותו שוב ושוב. בקצב הזה לא בטוח שהוא בכלל ימשיך בתפקיד אחרי הבחירות הקרובות. מצד שני, האינטראקציה שלו עם ורוניקה במשרד השריף מזריקה קצת רעננות בסדרה, אז כדאי מאוד שהוא יישאר שם. הרפרנס ל"בנות גילמור" היה משעשע למדי, אבל כמעט כרגיל, דמויות המשנה נעדרו (קשה לקרוא לזמן המסך של וואלאס "הופעה", ועל מק ופיז כבר אין מה לדבר). העסק בין פארקר ללוגן מתחמם. יפה מצדה שאכפת לה מורוניקה, רק חבל שלנו לא אכפת יותר מדי ממנה בינתיים. לגבי הציון - חצי נקודה שלמה יורדת רק בגלל שלאורך כל הפרק לא הזכירו את לאמב אפילו במילה. מחדל חמור. ציון: 9.

The Black Donnellys, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ב', 26/2/07)
יחד עם שותפו לזכיה באוסקר על התסריט של "התרסקות" בשנה שעברה, רוברט מורסקו, כתב פול האגיס את הפיילוט של "הדונליז השחורים", על אודות ארבעה אחים אירים פרחחיים בשכונת הל'ס קיצ'ן הניו-יורקית הידועה לשמצה שהנסיבות גוררות אותם לפשע המאורגן המקומי. יש שם ממש הכל, בפיילוט הזה, היד המכוונת מאוד דומיננטית וניכר שיודעת מה היא עושה. הוא מחולק פחות או יותר לארבעה חלקים - הראשון סוחף ומצחיק, השלישי דרמטי ואילו השני והרביעי אינטנסיביים ואלימים. יחד מדובר באחד הפיילוטים היותר טובים שראיתי השנה. מהקאסט הקבוע הפרצוף המוכר ביותר לא שייך לאחד האחים אלא לקירק אסוודו, שהיה מיגל אלברז ב"אוז". החוליה הנשית ששוברת את טהרת (או טומאת) הקאסט הגברי היא אוליביה וויילד, שהיתה אלכס המתלסבסת (= הפכה לחובבת נשים, עכשיו המצאתי) ב"האו-סי". לקח לי זמן לזהות איזו דמות היא גילמה, אבל היה לי ברור שמשם אני מכיר אותה - כאן היא שחורת שיער ושם היתה בלונדה. שדרוג נאה מבחינתה, תפקיד ראשי תחת שרביטו של יוצר מוערך זוכה אוסקר, אבל נראה לי שהיא פשוט יפה מדי בשביל התפקיד הזה. עם פנים כאלה היא מזמן היתה יכולה למצוא את דרכה אל מחוץ לשכונה הבעייתית. ציון: 9 (yaddo).



נמלטים, עונה 2, פרק 18 (שודר ביום ב', 26/2/07)
מגמת השיפור נמשכת עם פרק מוצלח שני ברציפות. הישג די נדיר בעונה הזאת. נתחיל עם סי-נוט. הסיפור שלו העונה היה ממש לא מעניין, אבל בפרק הזה הוא הגיע לשיא, וקשה היה שלא להרגיש את מה שהדמות מרגישה, עם הסוף הכל כך טראגי, והבלתי נמנע (אלא אם הם יילכו על טוויסט קיטשי ומאכזב בפרק הבא וחייו יינצלו). סוף מוצלח לסיפור לא הכי מוצלח. טי באג שוב מצליח להיראות כמו האסיר המתוחכם מכולם. אפילו מייקל מחוויר לידו. כמה חבל בשבילו שהמזל שלו הושיב אותו באותו מטוס עם בליק. אהבתי את הטוויסט הזה, ואני מודה שלא ראיתי אותו בא. אז מה, סוקרה הגיע למנוחה ולנחלה? הוא היה מת. אפשר לנחש שבקרוב דוד בליק יבוא לבקר, והוא לא יביא לו צ'ק לחתונה. הביקור של קלרמן אצל אחותו היה צפוי, מצד אחד (אחרי שהזכיר אותה בפרק קודם), אבל בכל זאת היה מעניין. והמהלך הבא שלו ממש מעניין. האם הוא יוכל לתקוע כדור בראש של האישה שהוא כה אוהב ומעריץ? קשה להאמין. אבל עדיין קל יותר להאמין לזה מאשר להאמין שנזכה לראות את זיו פניה של קרוליין ריינולדס, הנשיאה הכי פחות תקשורתית בהיסטוריה של ארה"ב. סיפור הקלטת והמתחזה היה עשוי היטב, ושוב ראינו כמה מייקל חכם וזהיר. ותודה לאל שהחבר האמיתי של האב לא התגלה כמשת"פ של המושחתים, כי זה כבר באמת היה יוצא מכל החורים. מאהון הזה באמת חכם, אבל עושה רושם שגם הוא מגלה סדקים, וסביר להניח שבשלב מסוים גם הוא יצטרף כדי לסייע לאחים לבית הכלא. הפרק הזכיר את העונה הראשונה בקצב המהיר, הטוויסטים המפתיעים והמוצלחים והבידור המוצלח שהוא סיפק. ציון: 8.5.

אבודים, עונה 3, פרק 10 (שודר ביום ד', 28/2/07)
כפי שלמדנו בעבר, פרקים שסובבים סביב דמותו של הרלי הם בד"כ מצחיקים ומבדרים במיוחד. מה שחשוב הוא שגם לדמויות האחרות היה הפעם חלק בעניין. במיוחד הצחיקה האינטראקציה של סויר עם יתר הדמויות, ובפרט עם ג'ין. הדרך שבה הוא מלמד אותו אנגלית היתה משעשעת מאד (במיוחד המשפטים שנשים אוהבות לשמוע). היה נחמד לראות את החיבוק שהרלי נתן לו, ואת השמות בהם מכנה סויר את הרלי. אז מה, מיס סאנשיין הקטנה גם היתה על הטיסה שלהם? כי קשה למצוא הסבר אחר לדמיון המדהים בין השימוש בפולסווגן שלא מתניעה, ורק באמצעות שיתוף פעולה ודחיפה חזקה אפשר להניע אותה. בעצם, אפשר למצוא הסבר אחר - זו פשוט מחווה של התסריטאים לפשטות וליופי של המטאפורה הזאת. ועם כל הצחוקיה, קשה שלא לרחם על הרלי. די מבאס לגלות שיש עליך קללה, ושלמרות זכייתך בפרס ענק אתה גורם רק נזק לאנשים. אבל אפילו יותר מבאס לגלות שצ'יץ' (מצ'יץ' וצ'ונג) הוא אבא שלך. פלא שהוא יצר לעצמו חבר דמיוני? הסצנה ליד הקבר של ליבי היתה מרגשת, וטוב לראות שלא שכחו את הדמות שלה לגמרי ואת הקשר בין השניים. בגזרת קייט - אהבתי לראות את קייט הנחושה והאסרטיבית. זה מאד הגיוני שהיא מרגישה חייבת לג'ק ושהיא הלכה לדניאל רוסו. והכי חשוב - סוף סוף רוסו גילתה על אלכס! אולי זה כבר יזיז קצת את העלילה. גם הפרק הזה לא ממש קידם את העלילה, למרות שטוב שכך, כי זה היה פרק קלאסי לפיתוח דמות, ופחות לעלילה, וטוב שהכניסו איזושהי התקדמות מעניינת בסיום כדי להשאיר טעם של עוד. ציון: 8.

24, עונה 6, פרק 11 (שודר ביום ב', 26/2/07)
פרק מצ'עמם. כל כך מצ'עמם שאפילו פילוס ומשפחתו יותר מעניינים. כל השבוע חיכיתי ללוגן, וזה מה שקיבלתי? לא קרה כלום בגזרה שלו, פשוט משכו זמן. אוקיי, גרגורי איצין שוב נתן הופעה מבריקה, והצליח להמציא את לוגן בפעם המי יודע כמה מחדש. כבר ראינו את לוגן ההססן, חסר הניסיון והפחדן, את לוגן הפזיז והיהיר, את לוגן הערמומי והמרושע, את לוגן הבובה הצייתנית והכנועה, את לוגן הבוגד הנכלולי, ועכשיו... לוגן החדש. זה שמבקש מחילה ומחפש גאולה. וכל זה שנתיים אחרי שפישל בענק. ממש כמו בפוליטיקה שלנו. סיפור ניסיון הרצח של הנשיא פשוט לא עבד. אולי זה מפני שכבר ניסו לעשות כאלה דברים בעבר על אחיו. אולי זה מפני שכל הקטע שאסד מגלה את המטען ומציל כנראה את חיי הנשיא אך מת בעצמו היה צפוי כל כך. ואולי זה משום שהדמויות שמסביב, כולל הנשיא עצמו, פשוט לא מעניינות מספיק. מה עוד היה לנו? אה, כן. מוריס הוא אלכהוליסט משוקם. ו... זהו. אתם מבינים? יש שלוש פצצות גרעיניות חופשיות, והדבר הכי מעניין שקורה ב-CTU זה שיש שם אלכוהוליסט משוקם. מה קורה, אנשים? קחו את עצמכם בידיים! ציון: 4.