תזכורת:
1. מדור זה אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 18/2/07 ליום שבת, 24/2/07.





סימפסון עונה 18, פרק 13 (שודר ביום א', 18/2/07)
"משפחת סימפסון" עשתה זאת שוב. עם פרק נוסף שיצא מהשיגרה והיה בנוי בצורה מיוחדת. הפעם קיבלנו פרק בסגנון "7 אפ", אותה סדרה תיעודית שלוקחת ילדים בני 7 ועוקבת אחריהם באינטרוולים בני 7 שנים. כך זכינו לראות אירועים נוספים מחייו של הומר כילד בן 7 וכנער בן 14, וכן להיחשף אל חייו כפי שהם היום - הומר הוא בעצם מיליונר שחי באחוזתו המפוארת. טוב, נו. זו בעצם האחוזה של מיסטר ברנז, אבל למי אכפת? פרק משעשע וחביב להפליא עם הופעת אורח מצוינת של אריק איידל ובדיחת מכונת זמן אחת נפלאה. כיף. ציון: 10.

גיבורים, עונה 1, פרק 16 (שודר ביום ב', 19/2/07)
אני לא יודע אם "גיבורים" היא הסדרה המוצלחת ביותר של עונת 2006-7, אבל היא ללא ספק מצליחה לשמור על עניין ומתח לאורך הזמן הארוך ביותר מבין הסדרות החדשות שעלו השנה. הפרק הנוכחי היה מוצלח במיוחד, בעיקר בזכות הסוף שלו, אבל לא רק. האימונים שקלוד מעביר את פיטר נשאו סוף סוף פרי, כשנראה שפיטר מצליח לשלוט בכוחותיו המתרבים. הסצנה על הגג, כשקלוד מכה אותו עם מקל, ופיטר מצליח לעצור את זה בכוח המחשבה, היתה נהדרת, אבל סצנת הסיום היתה נפלאה במיוחד, ולא רק בגלל הטרגדיה. סיילר ממשיך לפעול לפי התוכנית שלו ולחסל את בעלי הכוחות המיוחדים כשהוא נעזר במוהינדר (והמשחק של זאקרי קווינטו כסיילר פשוט מפעים בפרק הזה) וזה טראגי ומרהיב בו זמנית. בגיזרת הירו זכינו לכמה סצנות משעשעות ולכוחותיו ששבים לפעול בעת הצורך (אלא שהוא בכלל לא היה מודע לזה), כמו גם להופעת האורח הקצרצרה אך החביבה של סטן לי. ואצל קלייר ואמה העניינים מסתבכים מעט, כשרגע אחד נראה שהיא לא זוכרת כלום, רגע לאחר מכן נראה שהכל בסדר, ורגע נוסף אחר כך היא מתמוטטת. עוד רגע מעניין הגיע לקראת סיום הפרק, כשמאט והאיש הרדיואקטיבי פורצים לדירתה של משפחת בנט ודורשים תשובות. אחד הדברים שאני מאוד אוהב בסדרה הזאת הוא היכולת של יוצריה "להתעלם" כמעט לחלוטין מדמות מסוימת למשך פרק שלם (בפרק הזה לא ראינו אפילו פעם אחת את ניקי/ג'סיקה, די.אל או מייקה), ועדיין לגרום לו להיראות כחלק מהסיפור השלם, המורכב והמרתק שהוא "גיבורים". ציון: 10.

איך פגשתי את אמא, עונה 2, פרק 16 (שודר ביום ב', 19/2/07)
שני דברים בפרק שדרגו אותו לרמת ה"מעל לממוצע". האחד הוא הסיפור של טד ורובין, עם האקסים והאקסיות שהם מדמיינים (בעיקר היה מצחיק כל קטעי הבחורים שמתנהגים כמו כלבים), והשני היה המחזה ההזוי להפליא של בארני, שהתחיל עם המילה Moist, נמשך עם אקדח מים, הגיע לשיאים של יצירה עם רובוט עמוס ברגשות והסתיים (בעצם, לא ממש) עם נגינה קסומה בחליל. כל הקונספט של "לנקום" בלילי על המחזה הגרוע שלה (שהיה היסטרי בפני עצמו) היה עשוי מצוין. מעבר לשני השיאים הללו, היה פרק רגיל לחלוטין - כלומר, חביב, משעשע ונעים. ציון: 8.5.



הישרדות, עונה 14, פרק 3 (שודר ביום ה', 22/2/07)
לפי שלושת פרקי הפתיחה, ישנו סיכוי טוב לעונה מעניינת ואיכותית ב"הישרדות". בעונה הנוכחית, שצולמה באיי פיג'י, לא חלו שינויים דרסטים בבסיס המשחק (פרט להוספת אליל חסינות חבוי נוסף) וניכר שההפקה התאמצה מעט יותר בסינון המועמדים, רובם ראויים (הישג בהשוואה לעונה הקודמת). מכיוון ששבט "מוטו" דורס (נכון לעכשיו) את שבט "ראבו", רוב זמן המסך מוקדש לחברי השבט האחרון, ובין מבטי האומללות ניתן לסמן את ג'יימס (המכונה "רוקי" בשל הדמיון המדהים ביניהם) כסוג של פייבוריט. בפינת הביזאר ניתן למצא את יאו-מן המשונה (מזכיר לי את נגיד בנק ישראל) ואת משבצת הכוסית האקזוטית תופסת מישל. חבל רק שהם נפטרו מסילביה הארכיטקטית כל כך מהר, היה לה פוטנציאל. קדימה, לתכך! ציון: 8.5 (okok4).

נמלטים, עונה 2, פרק 17 (שודר ביום ב', 19/2/07)
אחרי שורה של פרקים די מאכזבים, קיבלנו סוף סוף פרק שהזכיר את הימים הטובים, ומלבד הקידום המתבקש של העלילה, היה גם ממש פיתוח של הדמויות (!). רק שלא יערפו שם ראשים או משהו. אבל נתחיל ממה שחשוב באמת – הפופ חזר!!! לא סגנון המוסיקה, הוא כבר מת. מנהל הכלא! היה ברור שמתישהו הוא יחזור, כדי לסגור את הסיפור שלו עם מייקל. היה ברור שהוא יכעס אבל בסוף חוש המוסר שלו יגבר עליו. היה צפוי שהוא יסכן את עצמו לשם כך, אבל למרות שהכל היה ברור וצפוי כל כך, זה עדיין היה מוצלח. אולי מפני שהדמות פשוט טובה, והשחקן הזה (בעל השם הנשי משהו סטייסי קיץ') פשוט מעולה. אהבתי גם ששרה סגרה לקלרמן את הדלת בפרצוף – וויי טו גו שרה! אני ממש אוהב אותה העונה. מה שפחות אהבתי זה את העובדה שקלרמן לא ירה בביל קים. איך? איך? איך זה יכול להיות שהוא יוותר על ההזדמנות? הוא לא ראה את קיל ביל? נקווה בשבילו שתהיה לו הזדמנות לראות את החלק השני. גם הדמויות האחרות, לשם שינוי, קיבלו עומק ונפח. סוף סוף הסיפור של טי באג קיבל איזה כיוון ומשמעות. עד עכשיו ממש לא הבנתי מה הם רוצים איתו. בפרק הזה לפחות הבנו מה הוא עבר בילדות (הסצינה שבה הוא מסתכל על השיחה שלו עם אביו הייתה מצוינת) ומה מניע את הדמות. העובדה שהוא ויתר לסוזן וילדיה כשהבין את חומרת מעשיו, והבכי שלו, היו יותר מעניינים ממה שהדמות עברה במשך כל העונה. אפילו הסיפור של סי-נוט קיבל קצת עומק. במהלך הפרק סוף סוף הרגשתי בשבילו את תחושת המחנק וחוסר הברירה שלו, ולכן היה ברור שהוא יסגיר את עצמו בשביל הילדה. אהבתי את ההשוואה של הילד של מאהון ואת הרמזים שנשתלו בפרק לקראת הויתור שלו בסוף ("יש לך ילדים?" הוא שואל את הבלשית קרת הרוח). מעניין מה עוד יקרה איתו בהמשך העונה, עם מאהון. וסוקרה החמוד השיג את הבחורה. היה צפוי שהנהג שנתן לו טרמפ יתגלה כאיש בטחון, אבל עדיין היה נחמד לראות אותו עם מארי-קרוז ביחד. עכשיו נראה מה הוא יעשה, כי ברור שהם לא יחיו באושר ובעושר, אחרת יהיה משעמם. בפרק הייתה תמה אחת שליוותה אותו לכל אורכו: ויתור. פופ מוותר על ההזדמנות לנקום במייקל בשביל הצדק. טי באג מוותר לסוזאן ולילדים, בגלל שהוא מבין איזו מפלצת נהייתה ממנו, מאהון מוותר לסי נוט בגלל הילדה. וסוקרה? הוא לא ויתר על מארי קרוז שלו, אף פעם. ובגלל זה הוא השיג אותה. ציון: 8.5 (איתן גשם).

ורוניקה מארס עונה 3, פרק 14 (שודר ביום ג', 20/2/07)
אנחנו כבר באמצע העונה, והסדרה מתקדמת אל סיום תעלומת הדיקן, התעלומה הארוכה האחרונה בעונה (וסביר להניח שגם בסדרה). הרבה נאמר על התעלומה הזאת, אבל לטעמי היא לא מאוד מעניינת ומתגמדת לעומת תעלומת האנס המצוינת שקדמה לה. הפרק הספציפי הזה רק המשיך לסבך את התעלומה בתוך עצמה, בפיתולים שאמנם היו מעניינים אבל גם קצת קשים למעקב.
התעלומה סובלת משתי בעיות עיקריות: הראשונה - מחסור בחשודים, והשניה - העובדה שלא ממש מעניין מי רצח אותו. לא הכרנו את הדמות מספיק זמן כדי להיקשר אליה, והרצח שלו היה יותר מתאים לתעלומה שבועית. ואם ברצח עסקנו, כאן מגיע הבום הגדול של הפרק - שריף. לאמב. איז. דד! במוות שללא ספק היה אחת ההחלטות התסריטאיות הגרועות בתולדות הסדרה לקחו לנו את השריף, שמלבד היותו דמות מצוינת, עזר לשמור על מאפייני הפילם נואר שכל כך מזוהים עם הסדרה ובראשם השלטון המושחת שמאלץ את הגיבורים לפעול בעצמם להשגת הצדק. איך בדיוק הגיבורים שלנו יעשו את זה עכשיו, כשהם בעצמם השלטון? ואם כבר הורגים את לאמב, למה בכזה מוות עלוב וחסר רגש? למען האמת, למה לא הרגו אותו כבר בפרק התשיעי של העונה והפכו את הרצח שלו לתעלומה השניה? סביר להניח שהיה אכפת לנו יותר מדמות שהכרנו 3 שנים. כל הדברים האלה הם בעצם סימפטומים של הבעיה הגדולה ביותר של הסדרה בעונה הזאת - היא "התמסחרה". יוצרי הסדרה כל כך רוצים להישאר באוויר ולמשוך צופים חדשים, שלאט לאט הם מוותרים על כל מה שאפיין את הסדרה מיומה הראשון. זה התחיל מהתעלומה העונתית שהפכה לשלוש (שינוי שדווקא כן עבד), המשיך מהרעיון המגוחך לוותר בכלל על התעלומות המתמשכות, והגיע עד ויתור על דמויות ותיקות לטובת דמויות חדשות יותר שאמורות להרים את הסדרה. אחרי כל השינויים האלה נשאלת השאלה - לא עדיף כבר לסיים את זה? ציון: 8 (FirstEvil).

ומוסיף איתן גשם: אח, יא לאמב, יא לאמב, איך הלכת יא לאמב? שריף אמיץ, נועז, נטול מורא, לוחם צדק אמיתי, איש עבודה מסור, בעל אופי נוח ופשוט נחמד... טוב, לא ממש. לאמב היה עצלן, מפונק, יהיר, נפוח מחשיבות עצמית, חצוף ורחוק מלהבריק. אבל איכשהו הוא קנה את ליבם של צופים רבים, כולל אותי, הרבה בזכות רוח החיים שהדמות שלו הכניסה לסדרה והצחוקים הרבים שהיא הביאה עמה, וגם מפני שבסופו של יום, הבן אדם בסך הכל בא לעשות את העבודה שלו, ושירת את הציבור, גם אם לא הכי טוב. האמת? קשה לי לגבש דעה ברורה לגבי המוות הזה. מצד אחד, הוא היה מפתיע ומעניין והוא פותח אפשרויות חדשות עכשיו שקית' הוא השריף. מצד שני, עניין המוות היה "טבעי" מדי. הלו, מדובר בדמות חשובה שנהרגה בזמן מילוי תפקידה. קצת כבוד, אולי? אפשר היה לצפות שיראו איזה סימן של אבל במשרד השריף, אבל כל מה שהראו לנו זה את קית' השריף, וזהו. מצד שלישי, קשה שלא לחשוב שאם כבר בחרו להרוג את הדמות של לאמב, אולי היו הכותבים מיטיבים לעשות אם היו הופכים את הרצח שלו למיני-תעלומה עונתית. עם כל הכבוד לדיקן או'דל, הצופים היו מחוברים קצת יותר לדמות של לאמב, וסיפור כזה היה מסייע לנו ללמוד קצת יותר על הדמות (אולי שהוא לא היה כל כך נורא כפי שהוצג לפעמים), ונותן לקית' אמביציה מיוחדת לפתור את התעלומה, דווקא כשריף, כג'סטה לתפקיד ולקודמו ויורשו. ציון: 9.5 (איתן גשם)



Jericho, עונה 1, פרק 12 (שודר ביום ד', 21/2/07)
אז "יריחו" שבה מהחופשה ועשתה מה שכל סדרה-שחוזרת-מחופשה-ומכבדת-את-עצמה עושה: פרק פלאשבק. אני לא אומר שלא היה נחמד לראות מה היו האירועים שקדמו לפצצות האטום, ובהחלט היה מעניין לגלות שרוב כנראה משתייך לקבוצת הטרוריסטים (או מה שהם לא היו) שאחראית לפצצות (ובאופן כללי אפשר להגיד שכל הסיפור איתו היה עשוי בצורה מעניינת ומרתקת), אלא ששאר הסיפורים בפרק (כמו זה של ג'ייק, או הרומן של אחיו) היו לא מספיק מעניינים, בדיוק כמו רוב קווי העלילה שלא קשורים לפצצות עצמן לאורכה של כל הסדרה הזאת. כך שאם קיוויתי שהחזרה מהחופשה תעלה את הרמה בצורה משמעותית, הרי שהתבדיתי. לא שהיה נוראי, כאמור, אלא שיחסית לפוטנציאל שלה, "יריחו" פשוט לא מצליחה להמריא, וחבל. ציון: 7.

24, עונה 6, פרק 10 (שודר ביום ב', 19/2/07)
כן, בטח. אתם מצפים שנאמין לכם שאבא של ג'ק יוותר על ההזדמנות להרוג אותו, אחרי שהוא רצח בדם קר את בנו השני, איים ברצח הנכד שלו, ושלח אנשים להרוג את ג'ק כבר 527 פעמים? אתם באמת חושבים שנקנה את זה שהוא גידל פתאום חוש מוסר או משהו? כן, הא? בשביל שנקנה את זה, תצטרכו לתת לנו משהו גדול. כמו... אני לא יודע, עוד פצצה שהורגת 20 אלף איש? דמות חשובה שתמות? או להחזיר איזו דמות מרתקת מהעבר, כמו, לא יודע, צ'רלס לוגן. אה, רגע, זה בדיוק מה שהם עשו! לוגן חזר! ווהו! זה באמת הולך להיות מעניין. האם הוא יעזור לג'ק? למה לו? מה הוא ירצה בתמורה? חנינה? האם ג'ק יסכים? כמה פעמים הוא יגיד לו כמה שהוא מתעב אותו ויסרב לקרוא מיסטר פרזידנט? והכי חשוב - האם הם ימצאו דרך להחזיר גם את מרתה לתמונה? אני מתגעגע אל שני אלה (ואגב, יהיה מעניין לגלות אם לוגן ידע שה"גרהם" שמפעיל אותו הוא בעצם אח של ג'ק או לא). אה, כן, והיו גם כמה דברים אחרים, שוליים. מוריס, למשל. אז מה? אלכהוליסט? היה נורא קשה לנחש את הכיוון שהם הולכים אליו עם ה"יציאה" שלו החוצה באמצע היום. לא ממש עבד, לטעמי, אבל לפחות הם משתדלים. דווקא אהבתי את תחושת הנחיתות של מוריס ה"פחדן" מול מיילו ה"גיבור". ואהבתי את קלואי, אבל זה באמת לא חדש. העסק עם ניסיון ההתנקשות בנשיא הולך ומסתבך. עכשיו גם הביסקוויט חטף אגרוף לפרצוף, אבל למי אכפת (למה זה לא קרה לפני שש שנים?). אפשר לנחש שהניסיון יקרה בזמן מסיבת העיתונאים ושאיכשהו אסד יקריב את עצמו למען הנשיא, או שימנע בעצמו את ההתנקשות או משהו כזה. הרי חייבים לאזן ולהראות שיש גם ערבים טובים, לא? אז היה שישו ושמחו, ועכשיו נראה שהולך להיות סופר מעניין. יאללה, לוגן, תחזיר לסדרה קצת את הצבע ללחיים, היא צריכה אותך, כי העונה הזו בינתיים לא מלהיבה מדי. הגילוי על לוגן בשניות האחרונות מוסיף לפרק עוד נקודה שלמה בציון, כי זה באמת אירוע חשוב. ציון: 7 (איתן גשם).

סטודיו 60, עונה 1, פרק 16 (שודר ביום ב', 19/2/07)
דווקא עכשיו כשהיא יוצאת לחופשה שבכלל לא ברור אם תחזור ממנה, קיבלנו מ"סטודיו" פרק די טוב. לא מבריק, אבל בסדר גמור. סוף סוף בחורה שלא קוראים לה הארייט בחייו של מאט. למרבה הפליאה, הכימיה שלו איתה היתה הרבה יותר טובה מאשר עם הנוצריה המעצבנת (למרות שהפעם מאט והארייט היו מעצבנים פחות מכרגיל, אולי כי היתה להם רק סצינה אחת ביחד, וגם היא היתה סבירה). הקטעים של דני עם תינוק הצעצוע היו משעשעים למדי. לא משהו שלא עשו בעבר, אבל עדיין נחמד. במיוחד משחק ה"קפד ראשו" של טום וסיימון. אבל היחסים של דני וג'ורדן די מאכזבים - זה לא ממש זה. משהו מרגיש חסר שם. וחוץ מזה, היא סלחה לו בקלות די משונה, לא? מגיע לו לחטוף על הראש, דביל. הסיפור של הארייט ולוק היה, כצפוי, משעמם, ובאופן משעמם - צפוי. אז לוק יוצא הבחור הרע, כי בעצם הוא רק מחזיק את הארייט בשביל להרחיק אותה ממאט? כמה נדוש, כמה שקוף. דווקא סיפור ההטרדה המינית, כביכול, היה די מעניין. אולי זה מפני שהוא מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש מאחורי הקלעים של "חברים" (מת'יו פרי, כאילו?) מה שהפך את העסק לקצת יותר סקסי. תרתי משמע. אם הסדרה תמשיך, היא תעשה בשכל אם תקרב את מאט לעורכת הדין השווה ומרחיקה אותו מהארייט, אבל ממילא רוב הסיכויים שהיא לא תמשיך מעבר לעונה הזו, אז כנראה שזו סתם תיוותר משאלה, ותו לא. ציון: 7 (איתן גשם).

אבודים, עונה 3, פרק 9 (שודר ביום ד', 21/2/07)
אחרי הפרק המרהיב של שבוע שעבר, היתה צפויה ירידת מתח כלשהי, והפרק הזה אכן לא אכזב. או יותר נכון - הוא כן אכזב. כל הסיפור של הפלאשבקים של ג'ק הרגיש הזוי לגמרי, וחסר פואנטה. אז יש לו קעקועים, מה המסתורין הגדול? ומה זה הקשקוש הזה על זה ש"הוא מנהיג ואיש גדול" ויאדה יאדה יאדה. הוא אפילו לא התנהג אליה יפה, למה לה להגיד עליו כאלה דברים טובים? ובעצם, מה רצינו שהיא תגיד? שהוא נודניק שמרוכז בעצמו? רק לנו מותר להגיד את זה. בכלל, כל הסיפור הרגיש מאולץ וכפוי. גם הסיפור של סויר, קייט וקארל לא הבריק. אז סויר וקייט מתווכחים אם לחזור בשביל ג'ק, זה לא כזה מעניין, מה גם שהעמדות היו צפויות. אם כל כך אכפת לך מג'ק, גברת, לכי ותחזירי אותו, ותפסיקי לבכות. לפחות סויר ריאליסט. רק חבל שהוא כזה עצבן, בגלל שהוא חושב שקייט שכבה איתו רק בגלל שחשבה שהם ממילא הולכים למות. תגיד תודה על זה, ותפסיק להתבכיין גם אתה. הסיפור במחנה "האחרים" היה היותר מעניין מבין השלושה. ג'ולייט כמעט מוצאת להורג, אבל ג'ק מציל אותה. כמה אצילי מצדו. האם הוא באמת עושה את זה כי הוא נמשך אליה, או סתם כי הוא כזה אדם טוב? לפחות השאלה הזאת מעניינת יותר מהכיתוב שעל הקעקוע שלו. ציון: 6 (איתן גשם).

ותוספת שלי: פרק רע רע רע רע, אולי הגרוע ביותר בסדרה. מכל הסיבות שפורטו מעליי, אבל בעיקר בגלל עניין הפלאשבק חסר הפואנטה. פרק נוראי. הדבר היחיד שהיה שווה משהו היה הקטע בו ג'ק התעורר בכלוב, ראה מולו את כל האנשים בוהים בו, וכל חילופי הדברים הלא ברורים שהיו שם, שמעלים את ציונו של הפרק, בעיניי, בנקודה אחת שלמה. ציון: 2.