"בנות גילמור", בעיני, כבר מזמן אינה סדרה המונעת ע"י הדמויות שלה, או ע"י העלילה. זוהי דרמה של מערכות יחסים, ואם נניח לרגע למערכות היחסים הזוגיות הנרקמות ונפרמות לסירוגין, אני מוצאת את מירב העניין בקשרים בין ילדים להוריהם. כל הדמויות המשמעותיות בסטארס הולו ובסביבה (וכאן אני מוציאה מן המניין את מבחר הדמויות המוזרות שנועדו לספק את הנופך הקומי לעיירה הציורית), מאופיינות יותר מכל ביחסים הסבוכים שלהן עם הוריהן או עם צאצאיהן. במסגרת סקירה קצרה זו, אנסה להצביע על סגנונות ההורות השונים הבאים לידי ביטוי במשפחות השונות, ולהציע את הפרשנות האישית שלי להשלכות הנובעות מסגנונות אלה.

ובכן, אילו סגנונות יחסים ניתן לזהות ב"בנות גילמור"?

ראשית, אנו פוגשים את היחסים הפתוחים, המגולמים, כמובן, בקשריהן של לורליי ורורי. יחסים אלה מאופיינים בקשר חם, גלוי, פתוח, ובעיקר מקבל ומאשר. לורליי היא אם חד-הורית, שמנהלת תא משפחתי קטנטן הכולל את רורי ואותה בלבד. אותה קרבה עצומה ביניהן מתבטאת בעיסוקים המשותפים, ביכולת להשלים האחת את משפטיה של השניה, ובצורך שלהן לשתף זו את זו בכל המתרחש בחייהן. יותר מכל, כל אחת מהן מהווה מראה חיובית עבור השניה, בה היא משקפת לה את כל תכונותיה הטובות ומציגה אותה באור זוהר במיוחד.

כמובן, יחסים אלה עברו עליות ומורדות במשך השנים, אך ההתנהלות שלהן במהלך משברים רק מצביעה על חוזק הקשר ביניהן. אפשר לראות זאת גם בקשר שניהלה רורי עם דין הנשוי, כשלורליי מתחה ביקורת קיצונית על רורי ונענתה בעוינות קשה, אבל בעיקר במשבר הגדול של עזיבת ייל, כשלורליי התנתקה מרורי לתקופה ארוכה. בהתנתקות זו אנו עדים גם למחסור הקשה ששתיהן מרגישות זו בהיעדרה של זו, וגם להקלה ולמיידיות שבחזרה זו לזרועותיה של זו.

הערה אישית קטנה, להלן - הא"ק: למרות שברור לי שמדובר בסוג של פנטזיה, זו מערכת היחסים בה אני מקנאה יותר מכל. זה כל מה שהייתי מאחלת לעצמי הן בקשרי עם הוריי, והן בקשרי עם ילדיי.



שנית, אנו מזהים את היחסים המזדמנים, בקשר בין רורי לאביה. יחסים המסתכמים בגישת "אני אהיה אבא שלך כשבמקרה יתאים לי. בשאר הזמן תסתדרי לבד". גם במציאות אנו מכירים מקרים של הורים המתנכרים לילדיהם בתקופות מסוימות או באופן קבוע, בעיקר במשפחות בהן ההורים חיים בנפרד (קצת קשה להתעלם מהילד שלך כשאתה פוגש אותו בארוחת הערב). דווקא בהקשר הזה נפגעת, לדעתי, האמינות ב"בנות גילמור". הייתי מצפה להרבה יותר עוינות והאשמה בקשר הזה. אמנם בעבר ניכרו סימני האכזבה שכריסטופר מנחיל לרורי מדי פעם בהיעלמויותיו, אך בעונות האחרונות רורי מקבלת בשלוות נפש גדולה מדי, לטעמי, את הופעותיו המזדמנות של אביה בחייהן, כולל הרעפת המתנות לאור ההתעשרות הפתאומית בפרקים האחרונים.

במאמר מוסגר אוסיף שאני נמנעת מלהוסיף כאן דיון פדגוגי בעניין השמת גבולות וחינוך למשמעת, כמתבקש מיחסיו של כריסטופר עם ג'יג'י. זהו נושא שניתן להרחיב עליו רבות מעבר ליריעה זו, והוא מטופל בסדרה בצורה שטחית בלבד. אסתפק רק בקריאה נרגשת: הורים, הציבו גבולות! ומי שאינם הורים - אנא תייקו זאת עד ליום בו תזדקקו לפיסת מידע זו, ואל תשכחו לשלוף אותה בזמן הנכון. זה יכול להיות קריטי לאיכות החיים שלכם.

הא"ק: זו מערכת היחסים המעוררת בי את האנטגוניזם הרב ביותר. לחלוטין לא מקובל עלי שהורה יבחר מתי לתפוס חלק פעיל בחיי ילדיו, ומתי להיעלם מהם לחלוטין.



שלישית - הורות בהפתעה. לוק מגלה פתאום שהוא אב לילדה בת 12. הפתעה! נושא זה מטופל, לדעתי, בצורה מופלאה ורגישה מאוד בסדרה. מההתכחשות ההתחלתית, דרך ההכרה ההדרגתית, הניסיונות - הצולעים בתחילה וזורמים בהמשך - להתקרבות, וגם החשש לערב גורמים חיצוניים (לורליי) שעלולים לפגוע באינטימיות של הקשר החדש והמיוחד הזה. דווקא משום שלוק מעולם לא הצטייר כאדם המתחבב ומתקשר בקלות, אנו צופים בבניית הקשר המפתיע הזה עם אפריל בחשש מסוים, אולם לוק מעורר התפעלות במחויבות שלו לבתו-הפתאומית וברצון שלו להיות מעורב בחייה לאורך זמן.

אפשר היה להרחיב כאן על דחיקתה של לורליי החוצה מהקשר, אולם אני אסתפק בלציין שאני רואה במעשה זה הוקרה של הקשר החדש וחשש לאבדו, ולא זילות הקשר עם לורליי. זהו ביטוי לחוסר בטחון עצמי, ולא לחוסר בטחון בקשר ביניהם.

הא"ק: אני מקווה שלא ייכנסו לחיי הורים או ילדים בהפתעה בתקופה הקרובה, אבל אם זה היה קורה - זהו מודל התמודדות שהייתי שמחה לאמץ.

רביעית - הורות דיקטטורית. סוג זה של יחסים אנו פוגשים בעיקר אצל ליין ואמה (אם כי גם בין לוגאן לאביו). מצב בו ההורה קובע את אורח החיים ואסור לסטות ממנו לשום כיוון. במהלך העונות האחרונות מתוארות היטב התוצאות ההרסניות-משהו של מערכת יחסים כזו - מההסתרה, דרך המרד הגלוי, ועד לניתוק. ניתן לראות כאן שלט אזהרה ברור בפני הורים "משתלטים": לא ניתן לכפות על ילד, בעיקר בתקופת התבגרותו, אורח חיים שאינו מתאים לו, והתעקשות על כך תוביל רק לניכור ולנתק.

התהליך שאנו צופים בו בעונות האחרונות הוא מעניין ונוגע ללב. גב' קים מכירה בסופו של דבר בכך שהיא מאבדת את בתה, ומכיוון שהקשר ביניהן חשוב לה, היא מתקרבת לאט לאט, לא מאשרת את אורח חייה באופן גלוי, אולם מתחילה לשתף פעולה - בארגון סיבוב ההופעות בכנסיות, בהכנות לחתונה, ולבסוף בחתונה עצמה.

אי אפשר להתעלם, כמובן, מהאירוניה בפגישה עם אמה של גב' קים, כאשר אנחנו מגלים שאף היא גדלה לאם שכופה את אורח חייה על בתה, ושאף היא חיה תוך הסתרת אורח חייה האמיתי מאמה. ליין עצמה מתייחסת לכך בהומור כשהיא מציינת שבמשפחתה כולם מסתירים את חייהם מתחת לרצפה.

הא"ק: אני גדלתי במשפחה ליברלית מאוד, שאפשרה לכל אחד לחיות את חייו על פי בחירותיו. אני מקווה שיהיה לי את הכוח לתת את החופש הזה לילדי.



ולבסוף, המערכת המעניינת ביותר - היחסים המסובכים, המגולמים ביחסיה של לורליי עם הוריה. זו, עבורי, המערכת הריאלית ביותר, הקרובה ביותר למציאות, המוכרת ביותר לרובנו. המערכת שבה אנו נקרעים בין הצורך שלנו להתנתק מהורינו, למרוד בהם, להתעצבן עליהם, ובין הצורך שלנו בחיפוש אישורם לכל הווייתנו באורח תמידי. המערכת שבה הורינו נקרעים בין הצורך לבקר, להנחות, להורות את הדרך כפי שהיא נראית להם, לבין הצורך שלהם באהבתנו.

ההורים, ובעיקר אמילי, הינם התגלמות ההורות הביקורתית והבלתי מקבלת. ועם זאת, ברור לכל שהם משוועים לאהבתה של לורליי. כל התמרונים שלהם בניסיון להחזיר את ארוחות יום שישי לסדרן, לשמור על הקשר התקין, כולם באים על מנת לפצות על החוסר בקשר חם וטבעי ביניהן. סצנה נוגעת ללב זכורה בפרק הלפני האחרון של העונה השישית, כשלורליי פונה לאמה עם התובנה על חוסר המוצא ביחסיה עם לוק, וזוכה ליד מנחמת על כתפה.

לורליי, מצידה, מצהירה הצהרות עוינות, ומבטלת באופן קבוע את הצורך שלה בקשר עם הוריה, אולם היא חוזרת אליהם ללא הרף כשהיא משדרת - קבלו אותי, אהבו אותי כפי שאני.

הא"ק: זוהי מערכת היחסים הנוגעת ללב ביותר בעיני. היא נופלת לכל המלכודות האפשריות בחוסר התקשורת בין הורים לילדיהם, ובחוסר היכולת של כולנו, כהורים וכילדים כאחד, להראות את הצורך שלנו בהכרה ובאהבה.



בפרפראזה לסיפורי פוגי הזכורים לטוב, עבור כל אחד מאיתנו - אבינו ואמנו הם הורינו היחידים, דבר המשפיע עלינו לאורך כל חיינו. ולטעמי, אין מערכת סבוכה יותר של רגשות מאשר בין הורים לילדיהם. מוטל עלינו לזכור שני דברים בלבד: הורינו - מעצבנים, ביקורתיים, בלתי מבינים, טועים ובלתי מתפשרים ככל שיהיו, אוהבים אותנו ורוצים רק בטובתנו. וכהורים - עלינו לזכור שגם אנחנו מעצבנים, ביקורתיים, בלתי מבינים, טועים ובלתי מתפשרים. נותר לנו רק לגרום לילדינו להבין כמה אנחנו אוהבים אותם ורוצים בטובתם.