תזכורת:
1. מדור זה אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

למרות העובדה ששודרו כבר פרקים מתקדמים יותר, מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 4/2/07 ליום שבת, 10/2/07. אנא הקפידו להתייחס בתגובותיכם אך ורק לתאריכים אלו.





המשרד, עונה 3, פרק 16 (שודר ביום ה', 8/2/07)
"המשרד" ממשיכה להיות הסדרה המצחיקה ביותר על המרקע. הדברים שהצחיקו במיוחד הפעם: ה"ניסוי" שעורך ג'ים על דוויט בתחילת הפרק באמצעות סאונד הכיבוי של המחשב שלו; דוויט מנסה לאתר את הפולשים לחתונה ומביא להיעלמותו של הדוד; קווין מודיע על הדוד הנעלם בנימה של רצינות שהופכת במהרה לפתיחת הקטע האומנותי עם הלהקה שלו - גרסאות כיסוי משעשעות במיוחד לשיריהם של להקת "Police"; מייקל רוטן על כך שאבי הכלה "מצא לו זמן נוח במיוחד" לקום מכיסא הגלגלים; מייקל מצטט במהלך הנאום שלו את "הנסיכה הקסומה". בגזרת ג'ים ופאם קיבלנו סוג מסוים של טוויסט כשהאלמנטים שפיליס גנבה מהחתונה שלא קרתה הביאו לחיבור מחודש של פאם עם רוי, מה שכמובן מסבך את העניינים המסובכים ממילא. פשוט סדרה ענקית. ציון: 10.

איך פגשתי את אמא, עונה 2, פרק 14 (שודר ביום ב', 5/2/07)
הפרק, ששודר יום אחרי הסופרבול, הדגים בצורה נהדרת למה אי אפשר "להקליט ולהביט כשנחזור" משחק שמשודר בשידור חי, כשחמשת החברים שלנו נאלצים לוותר על הסופרבול - אירוע הספורט הגדול בארה"ב - בגלל מישהו שהם לא מכירים, ומנסים להימנע במשך יום שלם מלגלות את התוצאה. אהבתי את בארני שדווקא הולך נגד הזרם ומשתוקק לדעת את התוצאה כדי לדעת אם ניצח או הפסיד בהימור הכספי שביצע, אהבתי את רובין שמנחה תוכנית שמדברת על זהות הזוכה ואת הדרכים היצירתיות שלה לא לגלות זאת בכל מחיר ("לא, בואו נחזור אל החזאי שלנו". ענק), אהבתי את טד שממציא מסכה מסובכת במיוחד כדי שיצליח ללכת לקנות את המאכלים המיוחדים שהם אמורים לאכול בזמן הצפייה בסופרבול, אהבתי את הרפרנס לג'נט ג'קסון, את התחלת ההתמכרות להימורים של בארני, וכמובן אהבתי גם את רגע הגילוי הסימולטני. פרק נהדר, כמעט כמו כל הסדרה. ציון: 10.



האוס, עונה 3, פרק 13 (שודר ביום ג', 6/2/07)
נו, מי אמר שנוסחה זה בהכרח דבר רע? אז נכון ששבירת הנוסחה מייצרת בדרך כלל פרקים יותר מעניינים, אבל זה לא ממש קרה בשבוע שעבר, והפעם "האוס" חזרה לעצמה דווקא עם פרק נוסחתי "קלאסי". מי היה מאמין שהדברים הללו ייכתבו, אבל כמה טוב היה לראות פרק ששם דגש על הדמות של פורמן. אחרי כל ההתמקדות המעצבנת בקמרון, פתאום העיסוק בפורמן נראה כמו התגלות אלוהית, מה גם שהדמות הפכה להרבה יותר חביבה ונסבלת במהלך העונה הזאת. בסך הכל התעלומה הרפואית השבועית היתה לא רעה. שתי הדמויות המרכזיות - הנער וחברתו - היו חביבים, והעלילה זרמה ולא שעממה. עם זאת, לא כל כך אהבתי את הדרך שבה הוצגה המשפחה שלו, שהרגישה כמו כלי תסריטאי שקוף להקשות את החיים על הצוות, והוצגו באופן קצת סטריאוטיפי ורדוד. אבל החלק המוצלח של הפרק היה הסיפור של האוס ומקום החניה שלו עם הרופאה הנכה. זו היתה התנהגות האוסית טיפוסית - קטנוני, לא מתחשב, עקשן כמו פרד, מוכן לגרום לעצמו לקשיים ולסבל רק על מנת להוכיח נקודה לקאדי, ובסוף הוא איכשהו יוצא כשידו על העליונה. לא פחות מענג היה לראות את הצד השני בקרב המוחות, קאדי, שהוכיחה שוב שהיא ממש לא פראיירית, אבל בה בעת חשפה פעם נוספת את הצד הרחום והחנון שלה. איזו דמות מקסימה. ציון: 8.5 (איתן גשם).

אבודים, עונה 3, פרק 7 (שודר ביום ד', 7/2/07)
קצת קשה לי להסביר את זה, אבל אני עדיין שבוי בקסמה של "אבודים". אני מת לדעת מה הקטע עם האחרים, אני מת לדעת את התשובות לכל אלפי השאלות שהסדרה פתחה, אני משתגע כשנותנים לי עוד רמז, עוד חלקיק של תשובה שפותח מייד עשרות שאלות נוספות. ואחרי הפסקה ארוכה מדי, קיבלנו סוף סוף פרק חדש, שכמובן לא שפך אור על כמעט כלום, ורק העלה עוד ועוד סוגיות: מה הקטע עם השטיפת מוח ההזויה הזאת (הקטע החזק בפרק לטעמי)? מה הם מנסים להשיג שם בדיוק? מה עושה שם מק מ"פילדלפיה זורחת"? אהבתי גם את הקונספט של הפרק - פלאשבקים של מישהי מ"האחרים". קיבלנו את נסיבות הגעתה אל האי, גילינו שגם היא - בעצם - סוג של אסירה שם. קיבלנו כמה רמזים לא ברורים על מהות מעשיהם של "האחרים". אבל השאלה הגדולה מכולן - מה קורה שם לעזאזל? - נותרה בעינה. שני דברים שקצת הרגיזו אותי: אחד, טכני - לא לגמרי ברור לי מדוע ההפסקה הארוכה. הפרק שקדם לפרק הזה, לא הרגיש כמו סוף עונה ולא היתה סיבה אמיתית להפסקה דווקא אחריו, וגם הפרק הנוכחי לא היה מיוחד. הדבר השני - האוטובוס. אז נכון, לא לגמרי ראיתי את זה בא, למרות שמשהו באחורי המוח שלי צעק כשהיא דיברה על כך שהדרך היחידה שבה היא תוכל לנסוע תהיה אם הוא יידרס על ידי אוטובוס. אבל תסבירו לי משהו קטן: מי יורד לכביש ולא ממש מסתכל לעברו חוץ מדמויות שצריכות להידרס ע"י אוטובוס? ועדיין, הפרק היה טוב. ציון: 8.

בנות גילמור, עונה 7, פרק 13 (שודר ביום ג', 6/2/07)
פרק השבוע של "בנות גילמור" היה הראשון העונה בו באמת נהניתי והרגשתי שהכל זורם כמו שצריך. לכאורה נושא התקף הלב של ריצ'ארד היה אמור לגרור פרק דרמטי וכבד יותר מהרגיל, אבל בפועל הביא פרק ששילב באופן מושלם בין הצד הקומי לצד הדרמטי, נתן לנו המון זמן מסך של אמילי-המלכה וגם קצת באבט לקינוח. כמו כן בירכתי את שובם של לוגן וגם של אותה הכימיה והניצוץ המפורסם של לוקליי שנראה שמתחיל לחזור. האם יכול להיות שנשארה טיפת חיים במערכת היחסים שלהם אחרי הרצח של איימי שרמן פלאדינו בעונה הקודמת? נחכה ונראה. האינטראקציה של אמילי המלכה עם כל בית החולים הניבה המון רגעים קלאסיים שלא ישכחו בקרוב, ושמחתי לקבל קצת הפסקה מסוקי וג'קסון, שאף פעם לא היו בין הדמויות האהובות עלי. לצערי היו בפרק גם רגעים פחות מבריקים, כמו המגמה הברורה של התסריטאים להפוך את כריס לדמות פחות אטרקטיבית רק כדי להפריד אותו מלורליי, אבל כשאמילי המלכה כזאת... אה... מלכה(!) - למי אכפת? עכשיו רק צריך שהכותבים יפסיקו לקחת מוטיבים מכותבי "השיר שלנו" ביום רע ואולי עוד לא אבדה תקוותנו. ציון: 8 (FirstEvil. דעה נוספת - בהמשך).

האנטומיה של גריי, עונה 3, פרק 14 (שודר ביום ה', 8/2/07)
האמת? הופתעתי לטובה. בדיוק כשחשבתי שאם אני אראה עוד פרק עם ג'ורג' המיוסר הזה... רגע - בעצם ראיתי פרק עם ג'ורג' המיוסר, ולא הקאתי. מדהים. הפרק הזה הבריק ב-3 נקודות: 1. אליס גריי - כל כך הרבה כבר נאמר על הדמות הנוכחת/נסתרת הזאת שאי אפשר היה שלא לפתח ציפיות גבוהות לגבי איך היא באמת. ואחרי כל כך הרבה פעמים לאחרונה בהן התייחסו אליה בעיקר כאל המאהבת של ריצ'ארד באמת שכחתי שבמקור היא נחשבה לאדם קשה ביותר. ואכן, ההופעה הפתאומית שלה - כעצמה - כאילו עשתה Reset לכמה מהדמויות: לריצ'ארד, למקדרימי, למרדית' ובמיוחד לכריסטינה. היה מרתק לראות את הסצינות איתן, כשתי מנתחות שהולכות עם המקצוע עד הסוף. 2. ואם בסצינות עסקינן, אז הסצינה שבה מרדית' מתפרקת מול אליס (כשהיא מסבירה לה מדוע היא אדם כל כך רגיל) היתה מבריקה. משחק מעולה, דיאלוג כתוב היטב. פשוט עונג צרוף ומפתיע. 3. סצינת החלפות המנתחים בניתוח הייתה מצוינת, מותחת ומרעננת. בדיוק כששכחתי מה זה מתח. לא יודע למה, אבל היא הזכירה לי את הטירונות (אולי זה בגלל הריצות). ועוד אחת בקטנה - האם יש מישהו שעדיין חושב שד"ר ביילי היא לא הרופאה הטובה ביותר בכל סדרת טלוויזיה שמשודרת כרגע? ציון: 8 (Cletus the Slack-Jawed Yokel).

גיבורים, עונה 1, פרק 14 (שודר ביום ב', 5/2/07)
מה עובר על "גיבורים"? אחרי הפרק הצולע של השבוע שעבר, ראינו קצת שיפור בפרק הנוכחי, אבל היה נדמה כאילו הוא הורכב מערבוב של שני פרקים שונים - אחד מעולה, ואחד קצת (הרבה) פחות. הסצנות של קלייר ומרידית' היו מעולות, סיילר הוא אחד הרשעים המצוינים בטלוויזיה, ובניגוד לרוב הצופים - אני גם מחבב את הסיפור של ניקי וג'סיקה. וכמובן, איך אפשר בלי להזכיר את טוויסט האבא בסיום הפרק, שאני מפחד לכתוב אותו כאן למרות שהוא כבר שודר. ובזה נגמר ה"פרק" הטוב. הפרק הקצת (הרבה) פחות טוב הכיל את הסצנות המשמימות של הירו והמשפחה שלו, שבפעם הראשונה בתולדות הסדרה גרמו לי לצרוח, מילולית, משעמום. הכל שם מריח כאילו עדיין לא ראינו את המילה האחרונה מנקאמורה הבוגר, אבל גם אם יהיה טוויסט מדהים שיגלה לנו שהוא בעצם טייס חללית עם הכוח לשלוט בסיבוב כדור הארץ (לכולם שם יש כוחות לאחרונה) - זה עדיין לא מצדיק את המריחה שקיבלנו בפרק הזה, במיוחד אחרי הקליף האנגר הדרמטי בפרק הקודם. את מה שהשיגו בסצנות שלהם בחצי פרק, אפשר היה להשיג בחמש דקות ולתת לנו קצת יותר זמן איכות עם סיילר במקום. דבר נוסף שמפריע לי, וגם כאן אני יודע שאני במיעוט, הוא קריאת הכתוביות הבלתי פוסקת בתרגום מיפנית. זה היה חמוד בהתחלה אבל כבר מיצה את עצמו יחד עם כמה מגמות אחרות של הסדרה, כמו העלילה האיטית, דבר שחשבתי שהסדרה נגמלה ממנו בפרקים המטורפים שלפני ההפסקה. "גיבורים" היא עדיין הסדרה האהובה עליי בעונה הזאת, בעיקר כי כבר ראינו לאיזה רמות מטורפות היא יכולה להגיע. פרק ברמה כזאת היה נחשב כמעט מצוין בסדרות אחרות, אבל מ"גיבורים" למדתי לצפות ליותר, ובטח שבסוויפס. ציון: 7.5 (FirstEvil).



ורוניקה מארס, עונה 3, פרק 12 (שודר ביום ג', 6/2/07)
הם ביחד. לא, הם בדיוק רבו. רגע, הם עדיין ביחד? לא, הם נפרדים. לא, הם עדיין ביחד. או שאולי בעצם לא. ורוניקה ולוגן היו אחד הזוגות היותר מגניבים בטלוויזיה. הכימיה שלהם בולטת לעין, אפשר לחתוך סטייק אנטריקוט עם כמה מהדיאלוגים הכה שנונים שלהם, ועל המתח המיני ביניהם כבר נכתבו מאמרים אקדמיים. אבל בזמן האחרון דומה שהקסם פג, ודווקא הרגעים המשותפים של שני אלה - שהיו אחד מההיילייטס של הסדרה בעונות הראשונות - הפכו למעיקים. אז עכשיו הם נפרדו, ועושה רושם שהפעם זה רציני. או שאולי לא. די מבאס לחשוב שהפעם זה באמת נגמר. אולי כי שניהם מוצלחים יותר כשהם אומללים וכשהם כועסים וכשהם עוקצים האחד את השניה ולהפך. חוץ מזה, הדרך שבה ורוניקה השתמשה בוויביל, בלי טיפת בושה, למען הנקמה האישית שלה במדיסון, היתה מכעיסה ומקוממת. הבחור נמצא בתקופת מבחן והדבר האחרון בעולם שהוא צריך זה להסתבך. מה חשבת לעצמך? התירוץ שסיפקו התסריטאים לשיתוף הפעולה של וויביל עם המזימה (מדיסון פגעה בו בעבר) נראה קצת מאולץ. תודה לאל שורוניקה התעשתה בסוף. ובגזרת התעלומה השבועית - תעלומה מעניינת וחביבה, אם כי לא נטולת בעיות, בעיקר פתרון התעלומה שהיה תמוה ומעורר שאלות רבות: אם ורוניקה חשבה שטים הוא זה שנתן לבוני את הספר ואיתו את הגלולה, למה היא חשבה שהוא זה שהשיג אותה, כשנאמר במרפאה שזו היתה בחורה? למה שהשותפה תכניס את הסימנייה לספר? ולמה שהיא תגיד שטים נתן לבוני את הספר, אם היא לא יכולה היתה לדעת שהספר יהיה המפתח לפתרון התעלומה? למרות זאת, היו כמה רגעים יפים שקשורים בתעלומה הזו, במיוחד הקטעים במשרד של טים ושיתוף הפעולה של ורוניקה וקית' באיתור המידע. אבל מה שהכי אהבתי בפרק היה העובדה שהאבא המטיף הדתי לא הוצג כמפלצת או באופן חד-מימדי, אלא כמי שבאמת דואג לבתו ולרווחתה, והמסר שהוא העביר לגבי הנקמה והכעס לא נפל על אוזניים ערלות, וזה היה בהחלט יפה. ציון: 6.5 (איתן גשם).

בנות גילמור - דעה נוספת
רגע, לא היינו בסרט הזה כבר - ריצ'ארד גילמור מאושפז בבית חולים והסיטואציה הזו מכנסת יחדיו את בנות משפחת גילמור ויוצרת דרמה גדולה? אה, וואלה, באמת היינו בסרט הזה קודם. ובכל זאת, יש הבדל קטן בין שני המקרים: אז זה היה ממש טוב, והפעם זה היה... די צולע. הרעיון עצמו לא היה רע והיה טמון בו לא מעט פוטנציאל. בכל זאת, אין כמו סיטואציה של סכנת חיים מוחשית כדי לאחד את בני המשפחה, כאשר מחד מועלים אל פני השטח הכעסים והמתחים, ומנגד, ברגעי האמת, הכל נסוג אל מול בריאותו של בן המשפחה האהוב. אבל איכשהו הפעם זה פשוט לא עבד. אולי בגלל שהכתיבה הייתה עייפה. אולי מפני שלא באמת הייתה דרמה חזקה, ובעיקר מפני שכל הפרק הרגיש כמו ניסיון שקוף להציג את לוק כבחור שאפשר לסמוך עליו אל מול כריסטופר הילדותי והאגואיסט. מילא אם זה לפחות היה נעשה בצורה טובה, אבל ההתנהגות של כריס הייתה פשוט לא הגיונית, אפילו בשבילו. חוץ מזה, כל הסצינות של רורי ולוגן היו די משעממות ונמרחו באופן מוגזם. אבל הייתה נקודת אור בולטת אחת. ניחשתם נכון - אמילי גילמור, אלא מי. הדמות היחידה שלא "איבדה את זה" מיומה הראשון של הסדרה, הייתה במיטבה גם בפרק הזה. החל מההתפרצות הקורעת שלה בטריינינג האלה, דרך חלוקת ההוראות המעליבה (אך המשעשעת) ללוק והניצול הציני של טוב ליבו, תוך זלזול בו עצמו (התנהגות אמילי גילמורית טיפוסית), העיסוק האובססיבי בסידורים שמסביב לאשפוז של ריצ'ארד - הצוואה, המסמכים וכו', וכלה בסצינה הנפלאה בחנות כשלורליי תקפה אותה מילולית, והיא פשוט נשברה ונתנה ללורליי שיעור מעניין על המהות של נישואין ואהבה. וזו ההזדמנות להזכיר - בפעם המי יודע כמה - את המשחק המופלא של קלי בישופ, שהופכת את הדמות הזאת לכל כך מורכבת ומרתקת. כל מילה נוספת מיותרת. ציון: 5 (איתן גשם).

סטודיו 60, עונה 1, פרק 14 (שודר ביום ב', 5/2/07)
אם נדמה היה שהסדרה תופסת איזושהי תאוצה חיובית לפני פגרת הכריסמס, הרי שמאז שובה מהפגרה, "סטודיו 60" שוב מקרטעת. החלק הראשון של הפרק הכפול היה מאכזב וצפוי עד אימה. למרבה הצער, ההמשך שלו לא היה הרבה יותר טוב. שוב התעסקות בלתי פוסקת בריבים הלא מעניינים של מאט והארייט. שוב העימות המשמים בין סיימון לדריוס, ודני וג'ורדן על הגג? אל תגרמו לי להתחיל... הסיפור היחידי שהיה נסבל היה זה של קים, בתו של איל ההון היפני, אבל שוב, חלק גדול מזה היה בזכות הנוכחות הנפלאה של ג'ק (אם כי, גם הסיפור הזה נסגר בצורה צפויה ונוחה מדי). הסיפורים שנפתחו בפרק הקודם נסגרו בצורה נוחה וצפויה מדי - טום ולוסי השלימו, דריוס וסיימון הגיעו להסכמה, דני וג'ורדן פתאום גילו האחת את השניה, עניין הנחשים נפתר איכשהו (והיה משעמם לחלוטין) ומאט והארייט שוב נפרדו, או משהו. שום הפתעות, שום יצירתיות. פשוט מאכזב. מה שהכעיס במיוחד היה ההתנהגות של ג'ורדן. הקטע עם הפתק שהיא השאירה אצל דני אולי היה רומנטי ומגניב, ויכול היה להתקבל בצורה טובה בנסיבות אחרות, אבל... הלו? הבן אדם הטריד אותך תקופה לא קצרה, ואת באמת לא נראית מעוניינת, פתאום את "משוגעת עליו"? נכון שהאהבה מוזרה, ושאנשים אוהבים לשחק משחקים, מה גם שיש נטייה להציג נשים בטלוויזיה ככאלה שלא ממש יודעות מה הן רוצות, אבל זה נראה מוגזם לגמרי. וחבל, כי לזוג הזה יש פוטנציאל הרבה יותר גדול מלזוג ה"ראשי" של הסדרה, והכימיה של שניהם הרבה יותר מוצלחת. לוסי שוב היתה מקסימה ומתוקה, אבל האם היא לא מיהרה מדי לסלוח לטום? ולו בגלל הטיפשות שלו, והעובדה שהוא מסתיר ממנה מידע בלי שום סיבה הגיונית. בגזרת הארייט ומאט קרה משהו חשוב, רק שלא מספיק עניין אותי כדי לשים לב במה מדובר. ציון: 4 (איתן גשם).