תזכורת:
1. מדור זה אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

למרות העובדה ששודרו כבר פרקים מתקדמים יותר, מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 28/1/07 ליום שבת, 3/2/07. אנא הקפידו להתייחס בתגובותיכם אך ורק לתאריכים אלו.





סטודיו 60, עונה 1, פרק 13 (שודר ביום ב', 29/1/07)
עד הפרק הנוכחי, תמיד חשבתי של"סטודיו 60" חסרה הפרוטה הזאת ללירה כדי להפוך מסתם סדרה כתובה היטב לסדרה טובה. בפרק הנוכחי, לא רק שהפרוטה הזאת לא היתה חסרה, אלא שאפילו היה שם עודף לכמה מהפרקים הקודמים. כמעט כל הסיפורים של הפרק היו מעולים - הסיפור עם הנחשים (ודני ש"מחסל" את ה"נחש" על הגג היה פשוט ענק), הרומן בין טום ולוסי, שיכולים להיות פשוט אחלה זוג (ואולי עוד יהיו), סופג מכה קשה בגלל השקר המטופש של טום, הופעת האורח של הירו - אפילו מאט והרייט היו סבירים בפרק הזה, כשהתגלה מי הוא אותו לוק שזכה בה יחד עם מאט. היו הרבה שיאים בפרק (כל הסצנה על הגג, למשל), אבל מעל כולם התנוסס ג'ק (סצנת הפתיחה, הרגע בו הוא מפריד בין טום לקים), שפשוט נתן בפרק הנוכחי מפגן מושלם של משחק. ראוי גם לציין את טימותי באספילד (קאל) שביים את הפרק הזה, ועשה זאת פשוט נפלא. ציון: 10. דעה הפוכה - בהמשך.

גיבורים, עונה 1, פרק 13 (שודר ביום ב', 29/1/07)
את הפרק הזה אפשר להגדיר במילה אחת - מענג. מדהים איך יוצרי הסדרה מצליחים לדחוס את כל הדמויות לפרק לא ארוך במיוחד, בלי שהצופה מרגיש שמעמיסים עליו. הדבר היחיד שהעיב במשהו על הפרק היו שני טוויסטים צפויים. מישהו באמת האמין שסיילר מת? ואשתו של השוטר בהריון, כמה צפוי? תרגומון שישב לידי אפילו ציין: נו, באמת, אפילו אני קראתי את המחשבות שלה. אבל כל שאר הפרק: האיש הבלתי נראה (ד"ר הו!) שברגע האחרון מגיע לעזור לפיטר, קלייר שמוצאת את אימא שלה (ג'ינה מניפ/טאק!) ואבא של הירו (סולו!), איזה תענוג. ציון: 9 (Merlin. דעה נוספת - בהמשך)

ורוניקה מארס, עונה 3, פרק 11 (שודר ביום ג', 30/1/07)
"שלום, אני רוב תומאס ואני אעביר לכם היום את הסדנה על כתיבת פרק בסדרת טלוויזיה. האמת? התחלתי להשתעמם מכל העלילות המורכבות עם הטוויסטים הרבים. הכל פשוט מדי בשבילי, הרגשתי שצריך לגוון קצת. אז במקום שלושה טוויסטים בעלילה אחת, הכנסתי הפעם חמישה! איזה מגניב אני, הא? אז מה היה לנו פה? בחור חננה שמתאהב בנערה חננה, שהיא בעצם זונה שנשכרה ע"י חברים לרגע, שבעצם כן מחבבת אותו, אבל בעצם יש לה סרסור ששולט בה, אבל בעצם זו היתה רק הצגה והיא בכלל נוכלת, אבל לא - היא דווקא כן אוהבת אותו! אבל בעצם באמת יש לה צרות, והוא בעצם יודע עליהן והוא מוותר עליה. נשמע מסובך? בעצם, כן. אבל איכשהו זה עבד לי. אולי משום שמקס התגלה כדמות נוגעת ללב (ומשחק מצוין של הבחור שגילם אותו!) כמו צ'לסי (או וונדי או פיונה או ווטאבר), אולי מפני שניסיתי להכניס עומק לתסריט ולגעת בצורה עמוקה ומעניינת ביחסי גברים-נשים, ובסוגיות כמו שליטה, מיניות, כסף ועצמה, באופן עדין ומדויק? אולי בעצם זה סתם מזל. חוץ מזה, התגעגעתי לקית' במדים של שריף, אז הלבשתי אותו בהם. נכון שהיה מגניב? במיוחד הסצנה בה הוא חולף על פני לאמב ההמום בבגדים אזרחיים, סצנה סמלית משהו לגבי שתי הדמויות האלה (בעצם, זה קצת תמוה שלאמב לא עצר את קית' בגין התחזות לשוטר בתפקיד, לא? הרי היתה לו עילה טובה. מצד שני, זה בגלל שהוא שריף די מעפן). היה לי חשוב גם להראות את ורוניקה פחות "סנארקית" ויותר חמימה. החיבוקון שהיא נתנה למקס בסיום הפרק היה חמוד ומקסים והרגיש פשוט מתאים. מה עבד פחות? ג'ייסון דורינג שיחק מצוין כהרגלו, אבל כל הסיפור של ורוניקה-לוגן מריח כמו אופרת סבון. ראיתי יותר מדי "השיר שלנו", כנראה. ומה חשבתי לעצמי כשהכנסתי את הסיפור של לוגן עם מדיסון, על "תשוקות"? ומה עשיתי עם כל הקאסט? אני כבר לא זוכר. איפה וואלס? פיז? מי זה? מאק? היא בכלל משחקת בסדרה שלנו? לא במקום אחר? נו, שוין, לפחות זרקתי לצופים הותיקים איזו עצם, עם סצינה אחת של וויביל. שיאכלו וישתקו". ציון: 7 (איתן גשם).

האוס, עונה 3, פרק 12 (שודר ביום ג', 30/1/07)
"שלום, אני דייויד שור ואני אהיה המרצה שלכם היום בסדנה על איך כותבים פרק לסדרת טלוויזיה. מכירים את הקטע הזה שיש שגרה ופעם בעונה צריך לשבור אותה עם איזה פרק מיוחד ויוצא דופן? אז החלטתי שהגיע הרגע הזה בעונה השלישית, ולקחתי על עצמי את המשימה לכתוב את הפרק עצמו. אז מה יש לי להגיד על הפרק? שיו לורי היה מעפן. הוא תמיד כזה. אבל איך שיחקנו אותה עם הליהוק של איב, הא? ראיתם איך הכימיה של שני אלה חרכה את המסך ממש? והיא היתה כל כך מעניינת. טוב, נו, היא לא היתה משהו. אבל באמת השתדלנו. הפרק נועד לשרת את הרעיון שבעצם חלק מהאופי של האוס כפי שהוא כיום נגזר מההתעללות שעבר ע"י אביו בגיל צעיר. איזה רעיון מקורי, נכון? מי בכלל חשב על רעיון כזה אי פעם בסדרת טלוויזיה? והכי חשוב - אי אפשר ליפול לשום קלישאה! האין זה מגניב? לגבי שאר הדמויות, ישבנו בחדר הכותבים וחשבנו לעצמנו, במי כדאי להתמקד? בצ'ייס? הוא כבר קיבל כמה דקות חשובות באחד הפרקים הקודמים. פורמן? הוא הופיע קצת בתחילת העונה, אין צורך. קאדי? בחורה טובה. ווילסון? הוא תמיד ברקע. מי נשארה? קמרון! היא באמת לא קיבלה מספיק זמן מסך! ואיך התעלמנו כל הזמן הזה מהסיפור שהיה לה פעם בעל שהיא טיפלה לו וכל זה? זה לא בסדר, חייבים לטפל בזה אחת ולתמיד! הרי הקהל יישב פשוט מרותק, כי כולם מתים על קמרון ועל הערכים ותחושת הצדק שלה. הכי נחמד היה לכתוב את הקטעים במרפאה, עם הג'וק והכל. סתם, הכי כיף היה לכתוב את קמרון. מה יכול להיות יותר כיף מזה? בסך הכל, רציתי להעביר רעיון חשוב, ובעצם, תובנה חדשה על הדמות של האוס. אז מה אם זה קצת התפקשש בדרך? הכוונות היו טובות". ציון: 7 (איתן גשם).



גיבורים, עונה 1, פרק 13 - דעה נוספת
אני לא אומר שהיה פרק גרוע, אבל משהו נפגע בסדרה הזאת מאז שהם חזרו מהחופשה. נראה כאילו הגיע השלב הזה שבו צריך למשוך קצת זמן כדי להגיע למכסת 22 הפרקים לעונה. בפרק הנוכחי מצאתי את עצמי יותר מדי פעמים מעיף מבט על השעון בציפייה שכמה מהדיאלוגים הקצת ארוכים מדי ייגמרו. אז כן, קלייר ממשיכה להיות מגניבה, וגם הירו, אבל כפי שכבר נאמר מעליי, שני הטוויסטים המרכזיים היו צפויים לחלוטין, כל שניה שבה מוהינדר מרצד על המסך גורמת לי לרצות להעביר ערוץ, הסצנות עם ניקי בפרק הזה היו משעממות ולא התקדמו לשום מקום, וההתחבטויות של מאט נראות כמו משהו שכבר ראינו בסדרה בעבר. ובכל זאת, היו נקודות אור בפרק: דוקטור הו הבלתי נראה, למשל, שעוזר לפיטר להיעלם. אחד הדברים שהכי אהבתי בעשרת הפרקים הראשונים, היה העובדה שלמרות ריבוי הדמויות, היה נדמה שהסדרה יודעת לאן היא הולכת, ויש ליוצריה אג'נדה ברורה לכל אחת ואחת מהדמויות. התחושה הזאת קצת נעלמה לי בצמד הפרקים שאחרי החופשה. יתכן שזו רק תסמונת אמצע העונה, ושהפרקים המתקדמים יותר יעשו את העבודה כמו שעשו הראשונים, אבל לפחות בינתיים זה לא נראה מעודד במיוחד. ציון: 6.

בנות גילמור, עונה 7, פרק 12 (שודר ביום ג', 30/1/07)
"שלום, אני דייויד רוזנטל, ואני אהיה המרצה שלכם היום בסדנה על כתיבת פרק לסדרת טלוויזיה. אז חשבתי לעצמי שאני עדיין מנסה לנקות את הבלאגן שהשאירו לי מעונה 6, ומה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב. קחו, למשל, את סוקי. עד עכשיו כל הסיפורים שהיו קשורים בה עירבו איכשהו הריון. אז פתאום בא לי רעיון גאוני – כולם מצפים שאני אתן לה סיפור שלא קשור בהריון, אז אני אפתיע את כולם ואכניס (אותה) עוד פעם להריון! וככה, בעצם כולם מצפים למשהו אחד, אבל בעצם היא זו ש'מצפה' (כמה מתוחכם מצדי, הא?). ומה עושים עם לורליי וכריס? אני חושב שחוץ מלשלוח טלגרמה, שידרתי בכל דרך אפשרית שאני מתכוון להפריד בין שני אלה במהלך העונה. אבל איך מפרידים אותם? הגיתי במוחי והגעתי למסקנה שאם לורליי תכתוב מכתב יפה ללוק בשביל המשמורת על הילדה, זה ישלב יפה בין שני הסיפורים ויביא לפרידה. אבל איך נעשה שכריס ימצא את המכתב ויחטוף את הג'ננה המאד (לא?) צפויה? ואז באה לי ההארה - כמה פשוט, כמה גאוני. לורליי פשוט תשאיר העתק של המכתב במגירה! איזה בן אדם נורמלי שלא מספר לבן/בת זוגו/תו על המכתב ולא רוצה שהוא יתגלה לא ישאיר אותו במגירה? אתם יודעים, כי אם המכתב לא יגיע ליעדו ויהיה צריך עוד העתק... זה מה שנקרא 'פתרון יצירתי'! ועכשיו לרורי. אחרי שהגיתי במוחי את הסיפור המופלא של הריב שלה ושל לוסי בגלל מרטי, הגיע הזמן לסגור עניין ולאחד ביניהן שוב, כי זה יביא ל... טוב, אין לי מושג למה זה הביא, אבל תודו שזה היה מחמם לב, בעיקר בזכות פאריס שבעונה הזאת לגמרי גונבת (שוב) את ההצגה. טוב שיש לי אותה. עכשיו אתם בטח שואלים, מה יש לי להגיד על סיום הפרק. ריצ'ארד? התקף לב? יש לנו כאן משבר משפחתי בדיוק כשכריס מגלה כמה שהוא ילדותי ולורליי מבינה שלוק הוא הגבר של חייה? היי! עכשיו אני קולט שזה יכול לצאת ממש מתאים! איזה קטע, אפילו לא חשבתי על זה! איך אומרים 'המזל הולך עם הטובים'?...". ציון: 5 (איתן גשם).

סקרבס, עונה 6, פרק 7 (שודר ביום ה', 1/2/07)
"שלום, אני ביל לורנס ואני אהיה המרצה שלכם היום בסדנה על איך כותבים סדרת טלוויזיה. זוכרים את הפרק הקודם? עם המוזיקה והשירים והריקודים והכל? אז זה, שחשבנו לנו בחדר הכותבים, שאם שברנו שגרה בשבוע שעבר, אף אחד לא יצפה שנשבור אותה שוב גם השבוע! והדרך הכי טובה לעשות את זה היא באמצעות "הפרק שלו" השנתי - פעם אחת בעונה אנחנו מתמקדים באחת מדמויות המשנה, והפעם החלטנו לבחור בד"ר קלסו. רעיון עם פוטנציאל גדול, לא? הרי אנחנו לא באמת יודעים הרבה על הדמות - מה מניע אותה? למה הוא כל כך חמוץ כל הזמן? מה הוא באמת חושב על הדמויות האחרות? האם הוא יכול להיות באמת נחמד? בקיצור, פרק כזה מספק לנו הזדמנות אידיאלית לחקור במשך 21 דקות את הדמות, ולהבין אותה לעומק. ואני באמת חושב שיצא פרק טוב, רק יש לי כמה השגות קטנות: קודם כל, במהלך הצפייה הראשונה שלי בפרק, הרגשתי כל הזמן שמשהו חסר לי. צפיתי שוב ושוב, ופתאום זה בא לי - ההומור! טוב, בטח אף אחד לא שם לב לזה מה עוד היה חסר? אפיון של ד"ר קלסו. כן, הבהרנו טוב מאד שהוא מניאק כי מישהו צריך להיות מניאק, אבל את זה הצופים ידעו עוד קודם. אז מה הקהל למד עליו בפרק הזה? לא הרבה, האמת. אז מה יצא לנו מזה? מה אתם שואלים אותי? עוד דבר שלא הרגשתי שעבד זה הויכוחים הפוליטיים. אף אחת מהדמויות האלה לא ממש מרגישה מתאימה לדבר על פוליטיקה. וזה באמת לא יצא מעניין או מוצלח במיוחד. סתמי כזה. בעצם, עכשיו כשאני חושב על זה, שום דבר לא ממש עבד. אה, רגע. חוץ מהשרת, כמובן. אבל זה לא קשור לכלום, הוא תמיד שולט. בעצם, הפרק לא היה ממש טוב. אפילו די גרוע. טוב, לפחות יש לנו תירוץ - שרנו, רקדנו, התאמצנו, נהיינו קצת עייפים. אבל בעולם הטלוויזיה של היום מותר להיות עייפים במשך פרק אחד. לא עונה שלמה. אסור שזה יקרה לנו". ציון: 4.5 (איתן גשם)

סטודיו 60, עונה 1, פרק 13 - דעה נוספת
"שלום, אני ארון סורקין והיום אני אעביר לכם את הסדנה על איך כותבים פרק לסדרת טלוויזיה. כן, אני גדול, אני כותב דיאלוגים שנון, דמוקרט שונא רפוליקנים, מתעב ריאליטי, בז ל-FCC ולשמרנות באשר היא, ואוהב לכתוב על זה ולדבר על זה. מה תעשו לי? אני מצליח! אתם יודעים, אם יש דבר אחד שאני לא יכול לסבול אצל כותבים אחרים ופחות מוכשרים ממני, זה עלילות צפויות וקלישאתיות. זה פשוט מגעיל אותי. אבל אני? אני יותר גדול מזה! לי זה לא יקרה! הנה, הקטע של דני וג'ורדן, למשל. מישהו באמת חשב שכשהם יעלו אל הגג ביחד (כמובן, בלית ברירה, כדי שיהיה שקט) שהדלת תינעל והם ייתקעו שם לבד? מישהו חלם שהסלולאריים שלהם יפסיקו לעבוד דווקא שם? לא רעיון מקורי? ומישהו העלה על דעתו שאם הביאו לסט של התוכנית שבתוך הסדרה נחשים ארסיים, שאחד מהם ייעלם? זה היה מהלך פורץ דרך מבחינה תסריטאית! ותגידו את האמת - אתם יכולתם לדמיין במוחכם אפשרות שהשקר (המיותר) של טום ללוסי (החמודה באמת!) יתפוצץ לו בפרצוף? מי שמע על דבר כזה בכלל בטלוויזיה? בקיצור, כדי שסדרה כמו שלי תשרוד, אסור לה להיות צפויה. מזל שאני לא כזה". ציון: 4 (איתן גשם).

האוס, עונה 3, פרק 12 - דעה נוספת
אני לא יכול אפילו להתחיל לתאר כמה הפרק הזה עיצבן אותי. לפני פירוט הסיבות, הייתי רוצה לצטט את Comic Book Guy מהסימפסונז, ולומר: "Worst episode EVER". ועכשיו לסיבות (כי האוס חייב סיבות, לא?) - 1. שבירה מוחלטת, לא מוצדקת ולא הגיונית של תבנית הפרקים בסדרה. אחד מהדברים היפים בהאוס היה מתיחת הגבולות מבלי לשבור את הכלים. למרות שבכל פרק תמיד היה חולה מרכזי ותעלומה רפואית, כותבי הסדרה השכילו לכתוב את הפרקים כך שהתבנית הבסיסית של הפרק תמיד היוותה בסיס לשינויים מוצלחים. ומה היה בפרק הזה? שני "חולים" מרכזיים ושום תעלומה רפואית - בלי שום סיבה נראית לעין. 2. התעלומה הנפשית - מחלות נפש הן מחלות ככל מחלה אחרת, אני לא חולק על כך. אבל האוס אינו פסיכולוג וגם לא פסיכיאטר ועצם העובדה שהוא בחר להתעסק במקרה כל כך עדין של קורבן אונס (ללא הקישורים הנדרשים לכך) מביאה לי את הסעיף. למה? כי בעולם האמיתי, מילה אחת שלא במקום היתה יכולה לגרום לחולה של האוס לנזק נוסף. 3. בחירת החולה בהאוס - "אני לא יודעת" - מה זאת אומרת אני לא יודעת? למען השם! זה לא "אבודים" כאן, אין "תחושה בטן", אין Chosen One. "האוס" היא סדרה על החיים האמיתיים. ואם כבר חולה בוחר "לדבר" עם האוס - לפחות שהכותבים העצלנים יטרחו לתת סיבה הגיונית. היו כבר מספיק מקרים שחולה בוחר להיות מטופל דווקא ע"י האוס ועד עכשיו היו לכך סיבות נורמליות. 4. המיני קליפ בסוף - אין דבר יותר נדוש, דביק, מגעיל ועצלני מאשר השמעת שיר (ועוד של דמיאן רייס!) נוגה, שקט בזמן שהמצלמה עוברת בין הדמויות כאשר הן משלימות עם המציאות. זה שטיק של "האנטומיה של גריי", "בנות גילמור" וסדרות סטנדרטיות נוספות (בלי להעליב). יכול להיות שהיו כאלה מיני קליפים בעבר בסדרה, אבל הפעם זה היה ממש מעצבן. ושוב, הכל חוזר לעצלנות של תסריטאים: אין כוח לכתוב עוד כמה שורות של דיאלוג? אין בעיה! נכתוב "להשמיע שיר שקט בזמן שהחולה מדברת על האונס שלה וקמרון עושה... נו, מה זה משנה... העיקר שתראו אותה גם". 5. וכאן בעצם הגענו לאמ-אמא של מה שעצבן אותי בפרק הזה - אם עד עכשיו האוס תואר כרופא מוכשר (מאוד), עם המון הברקות (חלקן הגיוניות, חלקן פחות), בפרק הזה הוא מועלה לדרגת אל. כן, כן - האוס יכול לפתור כל בעיה רפואית, פיזית ונפשית. כל מי שחולה - האוס ירפא. וזה לחלוטין לא במקום. הדבר הטוב היחיד בפרק היה הסצנות שבהן האוס שואל כל אחד ממתמחיו מה לומר לחולה שלו, אבל גם זה שטיק טלוויזיוני נדוש. ציון לפרק? אל תתחילו איתי אפילו (Cletus the Slack-Jawed Yokel).