אין השבוע 10, 5 או 1.

9. "24". אז ג'ק באוור חזר מהשבי הסיני. תוך 20 דקות הוא התגלח, נמסר לטרוריסטים שמעוניינים להרגו ורק אז ימסרו מידע מי עומד מאחורי התקפות טרור, גילה שעובדים על ארה"ב בעיניים והם-הם הטרוריסטים האמיתיים, וגילה תכונות ערפדיות. וזה היה מופרך ומרתק בו זמנית בדיוק כמו שאנחנו רגילים לקבל מ"24", שבעונתה השישית מראה לכל החקיינים סביבה שהיא עדיין עושה את זה הכי טוב. וב"זה" אני מתכוון ליצירת פרץ אדרנלין בלתי פוסק בכל דקה ודקה של הפרק, בהפיכת הסיטואציה המופרכת ביותר לאמינה ובאפיון מדויק של דמויות. (assafTV. פורסם לראשונה בתנועת הצופים 17/1/07).

9. ביום שישי האחרון שודר הפרק האחרון בסדרה "השמיניה". אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל קו העלילה הראשי של העונה האחרונה - ובראשו הפיכתו של ניני לרשע - היה מוצלח למדי, ופרק הסיום הצליח לחתום את הסדרה בצורה מאוד מרגשת, קצת עצובה (וגם קצת קיטשית, נו אז מה?) ובעיקר גרם לה לפרוש בשיא. הסצנה בה משחקת השמיניה את משחק האסוציאציות האחרון שלה (שהיא בעצם שחזור של סצנה זכירה מהעונה הראשונה) היתה מרגשת מאוד, כמו גם הקונספט של ויתור על הלמדא ועל הזיכרון בשביל תמר וירון (איזו בחירת שמות חביבה). נכון, לאורך הסדרה היו לה כמות לא קטנה של נפילות, אבל הצורה בה היא הסתיימה השאירה טעם מצוין (וזה אפילו הזכיר קצת את "אזכור אותך" מ"אנג'ל"). אני אתגעגע.

9. "דוקטור הו" ממשיכה להיות גם מהנה וגם מעוררת מחשבה בו זמנית. בפרק הפתיחה הרשמי של העונה השניה קיבלנו גם פגישה עם דמויות מהעבר (כלומר, מהעונה הקודמת), גם עלילה מסקרנת ומרתקת, וגם סוגיה מוסרית מעניינת - והכל עטוף בהמון פאן, כתיבה מבריקה, משחק מרענן ואפקטים מוצלחים. אני רוצה עוד פרקים כאלה.



8. אני לא לגמרי סגור על זה, אבל נראה לי שהפרק השני של "מרחק נגיעה" היווה שיפור של ממש מהפרק הראשון. פתאום הדיאלוגים נראו לי מהודקים יותר, העלילה נראתה לי מעניינת יותר. יכול להיות שזה בגלל שהקונפליקטים נהיו גדולים יותר אחרי שהמשפחה הרוסית הגיעה לדירה החדשה שלה, ויצרה ניגודים נוספים למשפחה החרדית שגרה בדירה הסמוכה. מאוד אהבתי את הסצנה שבה זוג ההורים החרדים מנסה לוודא שאכן מדובר בפיקוח נפש, את הסצנה שבה האבא החרדי צועק על האבא הרוסי, וזה האחרון אפילו לא מבין מה הוא רוצה ממנו בדיוק, ואת הרגעים הקטנים הללו של ניצני התאהבות מצידה של הנערה החרדית.

7.5. "אאוריקה" סיימה השבוע עונה ראשונה ולא אחידה בפרק טוב. אחד הדברים שהצליחו להחזיק אצלי עניין בסדרה היה היכולת שלה לשמור על רמה גבוהה של הומור, ולמרות כמה פרקים לא מאוד מוצלחים, האלמנט הקליל שבהם גרם לי להמשיך ולצפות בה. בפרק הסיום של העונה זכינו לחזות בעיירה הקטנה והלא ממש שלווה הזאת כפי שהיא אמורה להיות בעוד מספר שנים. וזה היה חמוד. גם בגלל הצורה שבה הגיע אלינו המידע הזה, וגם בגלל הדברים שקרו. הדילמה האם להחזיר את הזמן למסלולו הנכון, ובכך להעלים מערכות יחסים, ולמעשה להרוג את קים, היתה מוצלחת במיוחד והפכה את הפרק לאחד הטובים בעונה.

7.5. "הף" תמיד נחשבה בעיניי כמו הילד ה"רע" בכיתה, שבבסיסו הוא בעצם ילד טוב, אבל הוא חושב שכדי להיות פופולארי הוא צריך להיות "רע". חלק מהקסם הקצת מזויף של הסדרה הוא הדמויות האקסצנטריות שלה, ובעוד בעונה הראשונה לא מאוד אהבתי את דמותו של ההומלס, וגם לא ממש אהבתי את הטיפול שעשו לאחיו הבעייתי של הף, הרי שבפרק הפתיחה של העונה הנוכחית, סיפורו של טדי דווקא היה עשוי בצורה מעניינת, וההומלס התמהוני כלל לא הופיע. בכל הנוגע לראסל, אני חייב להודות שהמשחק של אוליבר פלאט פשוט מצוין, והתוספת הברוכה של שרון סטון בתפקיד מושא התשוקה החדש שלו, רק העצימה את איכות הרגעים שלו על המסך. בסך הכל, פרק פתיחת עונה לא רע במיוחד.

7. "בניחוש חוקר" נפתחה השבוע בפרק ארוך וחביב למדי. אהבתי את הרעיון המרכזי של הסדרה - אדם עם זיכרון פנומנלי שמתחזה לאדם בעל יכולות על טבעיים כדי לעזור למשטרה בחקירות פשעים, ובקיצור סוג של אורי גלר שקר כלשהו. קצת פחות אהבתי את תפקידו של דולה היל - לפחות בפרק הפיילוט - בו נראה שעיקר תפקידו להיות העזר כנגדו הספקן והחשדן, ועשה זאת בצורה מעט מעצבנת. חבל, כי כבר ראינו כמה השחקן הזה מוכשר ב"הבית הלבן". קורבין ברנסן הוותיק עושה תפקיד מוצלח כאביו של שון ובשורה התחתונה מדובר בסדרה מהנה למדי.



6. על אף נתוני פתיחה מעוררי תרעומת מבחינתי, "גברים על עצים" מצליחה להמחיש אחרי שלושה פרקים שהיא עומדת בפני עצמה. אין בה שום דבר חדש, אבל כקומדיית יחסים במשקל נוצה היא מאווררת את המוח היטב, ואפילו אן הייש בתפקיד הראשי לא מעיקה מדי. הפרק השלישי ששודר השבוע היה פחות טוב משמעותית משני קודמיו, ובכל זאת ניתן היה למצוא בו רגעים חמודים שבמרכזם המכירה הפומבית והדגש על יחסים והשלבים שלהם: זוג שגמר ואולי מגשש את דרכו חזרה, רווקה מאושרת ורווקה מסתגלת שהיא גם במשחקי "האם הם יתאחדו" עם הגבר הכי חתיך בעיירה, ממתק לעיני הצופות. כמו כן נראה שהולכים על מגמה של חיה-לכל-פרק, כאשר אחרי הדביבון שכיכב בפעם הקודמת (וגם קצת בפיילוט), הפעם הבואש נתן את אותותיו. (yaddo. פורסם לראשונה בתנועת הצופים 25/9/06).

4. שני ענייני תרגום בעייתי: בפרק של "העשב של השכן" נשמעה דפיקה בדלת וקונרד אומר בעצבים "מי זה עכשיו, DirecTV?". התרגום - "טלוויזיה בכבלים". אז נכון שמדובר בספק טלוויזיה רב-ערוצית ומה זה כבר משנה אם זה תורגם ל"כבלים" או "לווין" אבל בהתחשב ש-DirecTV היא הספקית הגדולה ביותר לשידורי לווין בארה"ב ו"העשב של השכן" משודרת בארץ בחברת שידורי הלווין yes, תרגום כמו "טלוויזיה בלווין" היה הולם יותר (assafTV).

ב"בנות גילמור" של יום ג' מדברת לורליי על הסדרה "Full House". התרגום מתעקש דווקא על "שולחן לחמישה". בדיקה לא כל כך מסובכת היתה מעלה שמדובר דווקא ב"צער גידול בנות" (ולורליי אפילו זורקת איזה משפט על התאומות אולסן).

3. יפה שב-HOT התרגשו - ובסוג מסוים של צדק - מהשידור המהיר של העונה השישית של "24". אבל שני דברים: א. לא צריך להשתגע עם טיימר שסופר אחורה את השניות שבוע(!) לפני פתיחת הפרק הראשון בצורת שקופית גדולה ומכוערת בצד הימני העליון של המסך. ב. כפי שכבר נכתב, הפער מארה"ב לא עומד בסופו של דבר על שלושה שבועות, אלא על כחודש וחצי, כי שם שודרו ארבעת הפרקים הראשונים בתוך 24 שעות, וכאן הם ישודרו בקצב של פרק בשבוע.



2. ב"בנות גילמור" עברנו השבוע הרבה תהפוכות (רורי נפרדת מלוגאן, רורי חוזרת ללוגאן), אבל שום דבר לא עצבן אותי כמו הרגע בו ליין אמרה כן לזאק. הלו, ליין, את שכחת כמה שהוא היה טיפש, באותו יום של ההופעה החשובה? שכחת איך הוא הרס לך את החלומות שלך? באיזה צורה מחפירה הוא התנהג? וכל מה שהיית צריכה כדי לסלוח לו זה לקבל ממנו טבעת? נו, באמת. את הדברים שקרו אחר כך בגזרת ליין-זאק דווקא אהבתי - הניסיון שלו לכתוב להיט בשביל הסכמה של מיסיז קים. אבל זה לא הצליח לכפר על הרגע הנורא ההוא.

משפט השבוע
ב"רחוב ללא מוצא" פרש סטן בגיל 65 לגימלאות. הוא הולך לספרייה ומבקש לקחת ספר על התאבדות. ואז שואלת אותו הספרנית בהבעה של רצינות תהומית: "ומי יחזיר את זה?"

בשולי הממיר
ב"שוב מתאהב" הופתעתי לגלות את דניאל סאנג'טה, פרנקו מ"הצילו" בחברת התקליטים הקטנה אליה מצטרף טום.

ב"בנות גילמור" של יום ה' התארח פול אנקה האמיתי ופגש בחלומה של לורליי את פול אנקה הכלב.